אייפון מן

אל תשקרו לעצמכם שילדיכם שייכים לכם - הם הדור הראשון של גזע חדש" (דיוויד בואי, "Oh You pretty Things").

בואי כתב את השיר הזה ב-1971, ונראה שכיום הוא נכון מאי-פעם. האם תמיד הורים חשבו שילדיהם שונים מהם באופן שהופך אותם לישות חדשה? או שמא היום, כשהטכנולוגיה מתפתחת בקצב כל כך מהיר, היא משנה את בני האדם בקצב מהיר יותר? כה מהיר, עד שאפשר לצייר קו ברור בין הזן הקודם לחדש?

כשפרץ האינטרנט לחיינו ואנשים רבים בחרו להתחבא מאחורי כינויים אנונימיים ולנהל קשרים עם אנשים שלא פגשו מעולם באמצעות מילים כתובות בלבד - עלה רעיון הסינגולריות: המיזוג המוחלט בין האדם לבין המכונה. נראה היה אז כי האדם הולך ומאבד את הגוף הפיזי שלו מחד, ומאידך שופך יותר ויותר מן הידע שלו לתוך המכונה, שהולכת ונהיית יותר מתוחכמת. ההסתמכות של בני האדם על הזיכרון שבמכונה, על יכולות החישוב שלה וכן הסטת התקשורת שלו לתוכה, נראו כמסמלות את טשטוש הגבולות ההולך וגובר.

זה היה החזון השאפתני ביותר של השינוי שתעשה בנו המכונה. שינוי כה גדול שלא ניתן יהיה עוד להבדיל בינינו ובינה. אולם, מאז חל שינוי דרמטי באופן שבו אנחנו משתמשים באינטרנט, ברשתות החברתיות ובמכונה החדשה יותר שהשתלטה על חיינו - הסמארטפון. במידה רבה בגלל פייסבוק, שאולי זיהתה תהליך טבעי שהתרחש בחברה, חזרו בני אדם לתקשר עם שם, זהות ותמונה, ודווקא להדגיש את הגוף הפיזי ואת גבולותיו.

בינתיים מכונות נהיו יותר ויותר חכמות וכך גם הממשק ביניהן לבין האדם, ולפני כמה שנים אף נרשם האירוע הראשון שבו אדם הצליח להפעיל מכונה באמצעות מחשבותיו, שתורגמו לסיגנלים חשמליים ונקראו על ידי מחשב לפקודה שהוצאה אל הפועל. ובכל זאת, בני אדם עדיין נבדלים ומובחנים ממכונות, ונראה כי כך נישאר בעתיד הנראה לעין.

האם זה אומר שהטכנולוגיה המודרנית לא שינתה אותנו כפי שצפינו? נהפוך הוא. הטכנולוגיה בוראת את הדור הבא של האדם במהירות מסחררת - ומן העבר השני של התהליך הולך ומתגלה יצור כפוף, יושבני, גדול אגודלים, טרוף שינה, קטוע-קשב, דל-זיכרון, עיניו האמיתיות קצרות רואי ועינו השלישית, הסלולרית, מופנית תמיד כלפי עצמו. מיהם בני האדם של עידן הסלולר והפייסבוק? אתם מוזמנים למסע היכרות.

תהליכים פיזיולוגיים: כאבי גב, בעיות ראייה

"כשמשיקים לעולם מוצר צריכה אלקטרוני חדש, כמו למשל טלפון סלולרי, אנחנו בודקים שהוא לא מתפוצץ או שורף, שהוא אינו מפזר חומרים רעילים, שהוא אינו קורן באופן מסוכן", אומר ד"ר חגי לוין מבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. "אבל אנחנו לא בודקים מהן ההשפעות של המכשיר החדש על אורח החיים שלנו, ומתוך כך על הבריאות ועל איכות החיים שלנו".

השינוי הברור ביותר לעין, חל בגוף. עם השתלטות המחשבים על חיינו, הפכו בני האדם לבעלי אורח חיים "יושבני" (Sedentary) - אנחנו יושבים מול המחשב ולא זזים במשך שעות ארוכות. לכך ישנן השלכות נרחבות על היציבה שלנו, על מבנה עמוד השדרה וגם על הרכב הגוף שלנו. סגנון החיים היושבני נחשב לאחת הסיבות המובילות בעולם המודרני למוות מוקדם בר-מניעה. "ישיבה היא העישון החדש", אומרות כותרות העיתונים, "הכיסא שלכם הורג אתכם", צורח ספר אחד שנכתב בנושא. ישיבה ממושכת מאטה את זרימת הדם, מעודדת בכך מחלות לב ומפחיתה את זרימת החמצן למוח. מיעוט פעילות גופנית למשך שעות ארוכות מגביר את הסיכון לסוכרת. יושבנות מקושרת במנגנונים שטרם פוענחו למספר סוגי סרטן. ישיבה ממושכת לאחר ארוחה מאטה את העיכול שלה. היציבה היושבנית, שבה הכתפיים שמוטות, נמצאה במתאם עם מצב רוח שפוף יותר, בעוד היציבה הזקופה נמצאה כמקושרת למצב רוח משופר יותר.

ואם זה לא היה מספיק, אל השעות הספורות שאותן לא בילינו מול המחשב או הטלוויזיה, פלש הסמארטפון. בעוד הטלוויזיה והמחשב עוד מדמים איכשהו את המבט הרגיל אל המציאות - קדימה, אל האופק, הרי שהמסך הקטן לרוב מונח באופן אנכי לנו, מעט נמוך מגובה העיניים, ובמרחק של סנטימטרים ספורים מפנינו. מה הביאה עלינו הפוזה המעוותת הזו? מחקר שערך מנתח עמוד השדרה ד"ר קנת' הנסרג' מניו יורק, הראה כי הלחץ המופעל על העורף והכתפיים כאשר מביטים מטה על טלפון שנמצא מעט מתחת לקו החזה, הוא רב ושקול ללחץ של כ-30 ק"ג על העורף לו היה זקוף. תארו לכם שאתם נושאים על הגב ילד כבן 8 לכל מקום - זוהי בערך ההשפעה של הטלפון על מצב עורפכם, והעלייה בכאבי הגב והראש היא בהתאם.

הטלפונים גרמו גם לכך שבני האדם הם קצרי רואי בשיעורים גבוהים יותר. "אני מניח שחייב להיות לכך איזשהו יתרון", אומר ד"ר לוין. "נראה כי קוצר רואי לא רק נגרם מן השימוש בטלפון הסלולרי, אלא איכשהו עוזר לנו למקד בקלות רבה יותר את העיניים במסך".

אלא שגם מעבר לקוצר הרואי, העיניים שלנו הולכות ומתנוונות בגלל הטלפון. מחקרים ראשוניים הראו כי האור הנפלט מן הטלפון עלול לגרום לנזק לרשתית, ולזרז תהליכים של ניוון ראייה תלוי גיל, אם כי מדובר בנזק שמצטבר בעיקר אם מחזיקים את הטלפון קרוב מדי לעין. מחקרים נוספים, ראשוניים יותר, קשרו גם בין האור הכחול הייחודי למסכי הסלולר והמחשב לבין עלייה בשיעורי הקטרקט.

התאורה הכחולה של הטלפונים, שנועדה לאפשר לנו לראות את המסך גם כשאנחנו באור השמש, ייחודית בהשפעה שלה על ייצור המלטונין. ככל שמשתמשים יותר בטלפונים ובמיוחד בשעתיים שלפני השינה, כך עולה הסיכוי כי שנתכם תהיה בלתי-רציפה, קצרה יותר, וכי יקח לכם זמן רב יותר להירדם - כך על פי מחקר בכתב העת הרפואי המוביל Plos One. הג'ט-לג הזה גורם להפרעות נוספות - מעגלי הרעב והשובע, למשל, קשורים בשינה, ומי שלא ישן היטב נוטה לאכול באופן סדיר פחות ולנשנש יותר.

ומה לגבי הידיים, שנעות כל היום על פני המסך כדי לייצר את התקשורת הבין-אישית שפעם היינו מייצרים עם הפה והגרון? מחקרים מראים כי למשתמשים קבועים בטלפון סלולרי יש ייצוג מוחי עצום של האגודל, אשר מוביל בתורו לתחושתיות מוגברת ושליטה מדויקת יותר באצבעות. על פי המחקר שפורסם בכתב העת Current Biology, הייצוג של הידיים במוח משתנה אפילו תוך כמה ימים של שינוי דפוס השימוש בטלפון החכם, לטוב ולרע - אחרי שבועיים בלעדיו, אנו איטיים יותר בתגובות הסלולריות שלנו. "מדהים לראות כמה מן השונות בתחושתיות באצבעות בין אנשים ובייצוג שלהן במוח, מוסברת אך ורק על ידי הבדלים בשימוש שלהם בטלפונים סלולריים", אמר מבצע המחקר, ארקו גהוש מאוניברסיטת ציריך.

האם יש אופן שבו הטלפונים משפרים את הבריאות? נתונים שנאספו בשנים האחרונות בארה"ב ובריטניה, הראו ירידה בצריכת סמים כימיים בקרב נערים בני 11-15. היות שהגישה לסמים חופשית היום מאי-פעם, חיפשו החוקרים הסבר אפשרי וזיהו את הטלפון כהתמכרות חלופית. ייתכן שהגירוי המיידי והמרגש שמעניקה הפעילות ברשתות החברתיות לצעירים אלה, מייתר עבורם את החיפוש אחר סמים. אולי פעילות החיפוש ירדה באופן כללי, משום שאינם מגיעים לכדי שיעמום. החלפת התנסות ואולי התמכרות לסמים בגילאים צעירים בהתמכרות לסלולר יכולה להיחשב לעניין חיובי, אם לא לוקחים בחשבון את ניוון הראייה, הלחץ הצווארי, דפוסי השינה המופרעים וכן הלאה. בכל מקרה, כנראה שעדיף במקום מאשר גם וגם.

תהליכים מוחיים: הפרעות קשב וזיכרון

הטכנולוגיה שינתה את דפוסי הזיכרון שלנו. אנחנו כבר לא משננים מספרי טלפון או תאריכי ימי הולדת. לכאורה אין לנו צורך לזכור מידע - צריך רק לדעת כיצד ואיפה למצוא אותו. מחקרים שנעשו באמצעות MRI הראו כי משתמשי אינטרנט מעבדים מידע רב יותר באזורים המזוהים עם עיבוד זיכרון לטווח קצר, אך פחות באלה הקשורים לעיבוד זיכרון לטווח ארוך.

החוקר ניקולאס קאר, מחבר הספר "מה האינטרנט עושה למוח שלנו", טוען כי כאשר אנחנו עושים מיקור חוץ לזיכרון שלנו, אנחנו מפסיקים להעביר מידע מן הזיכרון קצר הטווח שלנו לזיכרון ארוך הטווח, וכך אין לנו את האפשרות לאגור את המידע הזה במקום שממנו הוא יכול להישלף כאשר אנו זקוקים לו. חוכמה אנושית, תובנה אנושית, נוצרות מתוך חיבור של שני פרטי מידע שעל פניו לא נראים קשורים. מותר האדם מן המכונה באופן שבו הוא יכול לבצע את ההקשרים הללו - באופן סכמטי. אבל כיצד נוכל לקשר בין שני פרטי מידע, אם מראש לא אגרנו אותם בזיכרון?

המוח הוא מערכת גמישה, יעילה ולומדת, והבעיה היא שלפעמים, כאשר המוח יודע שאין לו צורך לזכור מידע, הוא לא טורח להיות קשוב אליו. מחקר שערכה פרופ' לינדה הנקל מאוניברסיטת פיירפילד בקונטיקט, הראה כי נבדקים שהתבקשו רק להביט בתמונות בתערוכה, זכרו יותר פרטים מן התמונות מאשר נבדקים שהתבקשו לצלם אותן. המסקנה של הנקל היא כי הרצון שלנו לתעד את חיינו בצילומים, עלול לגרום לכך שלא נזכור את הפרטים של האירועים שאנחנו מצלמים, דווקא אלה שהכי חשובים לנו. אמנם התמונות יוכלו להזכיר לנו את האירוע, אולם לרוב הן נותרות במחשב ואיש לא מביט בהן.

קשב וזיכרון הולכים ביחד. בעידן הטכנולוגי, שניהם הלכו לאיבוד. "פעם הייתי צוללן בים המילים. עכשיו אני עושה סקי מים", אמר קאר. בספרו "הרדודים", הוא אישש את מה שכולנו מרגישים - שהקשב שלנו בעידן המודרני מוסט כל הזמן, וחסרים לנו רצפי זמן ארוכים של ריכוז במשימה אחת בלי שמישהו ימשוך את תשומת לבנו. כיום אין מנוס מלענות למייל תוך כמה שעות ביום עבודה. להודעה בוואטסאפ לא מנומס שלא לענות תוך כמה דקות, בכל שעה. מי שמתמהמה במענה, ייתקל כנראה בתגובת הפאסיב-אגרסיב: "?".

למוח יש יכולת פנומנלית להתאים את עצמו לדרישות הסביבה. הפכנו למוצלחים יותר בחלוקת הקשב בין מטלות רבות, אבל המחיר הוא שבהדרגה נהיה קשה לנו להימנע מכך.

בסקר שנערך לאחרונה על ידי חברת Trending machine, התברר כי הפרעת הקשב החברתית הנרכשת הזו, גורמת לכך שהצעירים הפכו לשכחנים יותר מהמבוגרים. בני 18-34, דור ה-Y, נטו יותר מבני 55 לשכוח איזה יום היום, היכן הניחו את המפתחות, שכחו להביא איתם משהו חשוב לעבודה ובמקרים קיצוניים אפילו שכחו להתקלח. הדבר היחיד שבני ה-55 נטו יותר לשכוח על פי הסקר, היה שמות של אנשים. נראה כי לחץ נפשי, חוסר שינה וריבוי מטלות והסחות דעת, גרמו לשכחנות המוגברת אצל הצעירים.

"נדרשות בערך 15 דקות כדי להיכנס לתהליכים של חשיבה עמוקה ואיטית, בריכוז עמוק", אומרת ד"ר מיכל חמו-לוטם, רופאת ילדים, סגנית נשיא לחדשנות בבית החולים שיבא, בעבר מנכ"לית ארגון "בטרם" וחברה באוניברסיטת סינגולריטי (קבוצת חשיבה ודיון כלל עולמית החוקרת את השפעת המכונה על האדם). "כל אדם שחושב כחלק מעבודתו, זקוק מעת לעת לריכוז כזה, לשם תכנון קדימה, הגדלת ראש, ביקורתיות, יצירתיות ופתרון בעיות. כל הסחות הדעת מקשות על הריכוז, ועולות לנו, על פי מחקרים, ב-15 נקודות IQ בממוצע. הקשב הוא המשאב היקר ביותר בשוק העבודה המודרני. אנשים כל הזמן מוסחים".

מחקרים נוספים הראו כי הפרעות לפעולה אחת אשר אינה נחשבת למתגמלת (למשל, קריאת מיילים מהעבודה) על ידי פעולה שנחשבת מתגמלת יותר (הודעה נכנסת מחברים בסנאפצ'ט), יכולה לעכב את השלמת המטלה המעצבנת בעד 400%, כך שנצא מן התהליך מותשים. ככל שההפרעה יותר עשירה ויזואלית (וידיאו, תמונה), היא תסיח את דעתנו יותר. מחקרים נוספים הראו כי גם כשאנחנו בוחרים להתעלם מההתראה, ואפילו כשמדובר ברטט ללא צליל, עצם המודעות שלנו להתראה נכנסת פוגע בביצוע של משימה המצריכה התמדת קשב. למעשה, היותו של הטלפון לידינו, מפחיתה קשב למשימה לא מתגמלת לעומת מצב שבו הטלפון נמצא במקום אחר. עם זאת, ריחוק מן הטלפון יכול לעורר חרדה ייחודית (שאף זכתה לשם ייחודי - נומופוביה). בני הדור הזה, ובעיקר בני נוער, עלולים להיכנס למצבים הדומים לחרדה של ממש כאשר מחייבים אותם להיות רחוקים מן הטלפון שלהם.

ויש גם השפעה רגשית: התמדת קשב במשימה אחת ושקיעה במשימה, קשורות להשגת מצב נפשי חיובי שאותו כינה החוקר הקרואטי פרופ' מיהלי צ'יקסנטמיהלי Flow (זרימה), ונחשב לאחד התגמולים הפנימיים העיקריים של תחביבים או עבודה. ככל שאנחנו מאבדים את היכולת לשקוע במשימה אחת לטובת זפזופ בין משימות, אנחנו מאבדים את היכולת לזרום, פחות כיף לנו בעבודה ויורד הסיכוי שנתמיד בה. השחיקה מגיעה מהר יותר.

הנטייה להסחה על ידי טלפונים סלולריים נמצאת בקורלציה גם לכשלים ביכולות קוגניטיביות של תכנון והתמדה במשימה, אולם במקרה הזה לא ברור מהי הסיבה ומה התוצאה. ייתכן שהטלפון פוגע ביכולות האקזקוטיביות, וייתכן שמי שחסר את היכולות הללו הוא עמיד פחות להתמדת קשב אל מול הפיתוי הסלולרי.

"אנשים מתחילים לשאול את עצמם כמה הם רוצים להיות זמינים", אומרת חמו-לוטם. "אחריותו של כל אחד להבהיר לסביבתו כיצד ומתי הוא מוכן ולא מוכן לתקשר. זה מבלבל את הצעירים לא פחות מאשר את המבוגרים, כי הם מאמצים פלטפורמות תקשורת חדשות בקצב מהיר, יותר מהר מכפי שיכולות להשתרש נורמות בריאות של שימוש בהן. יש לי המון חמלה למי שחי בדור הזה".

תהליכי למידה: משטיחים את היכולת

הטכנולוגיה משפיעה גם על הלימודים בבתי הספר. לכאורה כאן ההשפעה היא חיובית. במקום ללמוד בעל-פה תוכנית לימודים קשיחה ומשמימה, אנחנו משתמשים בטכנולוגיה כדי לאפשר לתלמידים לשאול שאלות, לנוע על גלי סקרנותם ולצבור ידע מתוך דיאלוג אישי עם המכונה. הרעיון הזה מלהיב את אנשי החינוך, אבל עד גבול מסוים.

"כשאנחנו אומרים כי כל המידע בעולם זמין לנו - האם הוא באמת זמין לנו?", שואלת פרופ' ענת זוהר מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית. "מחקרים מראים כי כדי ללמוד תחומים חדשים באופן אפקטיבי, לעתים אנחנו חייבים להבין תחילה את הנדבכים הבסיסיים של אותו גוף ידע, אחרת אין לנו הקשר להלביש עליו את הידע החדש. כלומר, גם אם אנחנו יושבים ליד מחשב שיכול להביא אותנו בלחיצת כפתור לכל הידע שבעולם, לא נוכל באמת להגיע אליו ולהבין אותו ובוודאי לא לתרום לו משהו בעל ערך בחיינו, אם לא ינחו אותנו באופן רשמי יותר כיצד לרכוש את היסודות של הדיסציפלינות השונות".

זוהר מציינת כי בינתיים, הטכנולוגיה החדשה הובילה לירידה באוריינות. לדבריה, השימוש בטלפונים הסלולריים וברשתות החברתיות פגע בקריאה של טקסטים ארוכים יותר, והפחית מהיכולת של הילדים והנוער של היום לקרוא טיעון המורכב מכמה נדבכים הנשענים זה על זה ולהבין אותו לעומקו.

זאת אף על פי שפייסבוק, וואטסאפ וטוויטר מחייבים שימוש במילה הכתובה ומי שמעוניין להבריק בפלטפורמות הללו, חייב להצטיין בכך?

"אלה יוצאי הדופן. רוב התקשורת באמצעים הללו היא קצרצרה, לא מורכבת, לא מוקפדת, ולכן ישנה ירידה מוכחת ביכולות הקריאה והכתיבה של הדור שצמח לתוכן".

תהליכים פסיכולוגיים: דיכאון, חרדות ונרקיסיזם

בפייסבוק אנחנו צופים בחיים של אחרים, אצורים וערוכים כפי שהם מעוניינים שנראה אותם. מחקר מ-2011 של חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד הראה כי כשאנחנו מביטים בחיים הנוצצים הללו ומשווים אותם לחיים הלכאורה משמימים שלנו, הדכדוך הקיומי שלנו עלול להחמיר. אולם מחקרים חדשים יותר מראים כי למדנו למתן את ההשפעה הזו. אנשים עצובים מתעכבים יותר על פוסטים של אנשים עצובים אחרים, של אנשים פחות מושכים ופחות מצליחים. בני אדם יוצאים מגדרם כדי לייצר השוואה שתחמיא להם.

העולם המודרני מציב לנו גם כמה סוגים חדשים של חרדה. ציינו לעיל את החרדה מפני ריחוק מהטלפון או חוסר תפקוד של הטלפון. זה לא מוזר כשחושבים על הטלפון שלנו כמרכז חושי. בלי הטלפון אנחנו עיוורים, חירשים ואילמים לחלק נכבד מן העולם החברתי והתעסוקתי שלנו.

חרדה נוספת היא ה-FOMO - Fear of Missing Out. פירושה החשש שלנו שבעודנו עוסקים בבילוי אחד, או יושבים בבית, אנחנו מפסידים עולם ומלואו. הטלפונים החכמים מעצימים זאת: הם מראים לנו ללא הרף תמונה של אנשים מבלים באינספור אירועים, והם עצמם גם מהווים עולם שלם שאת ההתרחשויות המרובות שבו אנחנו עלולים לפספס אם לא נשים לב. וגם אם הטלפון בידינו, כשאנחנו מתווכחים בלהט בקבוצת הגן בוואטסאפ, אולי אנחנו מחמיצים צפייה במריבה עסיסית באחת הקבוצות שלנו בפייסבוק?

ועוד חרדה שהיא מעין היפוכה של הקודמת - בני האדם המודרניים חווים לחץ נפשי שמקורו בזמינותם האינסופית. סקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' בקרב 1,300 נשאלים, גילה כי 34% מבני 18-24 נמצאים בסטרס בגלל זמינותם הרבה - וכך גם 38% מבני ה-10-18. דווקא האוכלוסייה שגדלה לתוך חיי הזמינות הללו, וזו שההפרעות הנוחתות עליה הן לכאורה כיפיות, מרגישה מוצפת יותר. היינו יכולים לחשוב שהם יפתחו שיטות להסתגל לטכנולוגיה ולמנן את זמינותם באופן שימנע מהם את הלחץ, אך לא.

המחקר האחרון מסמן בעיה משמעותית ביחסים החברתיים המתבצעים דרך הטלפון - הם חסרי הפוגה. אלמנט הזמינות מצוין פעמים רבות כשמדובר בבני נוער. האינטראקציה החברתית האינטנסיבית ולעתים הרסנית אשר מתקיימת בבית הספר, חוזרת איתם הביתה. הם אינם יכולים לברוח ממנה, לשהות עם חבריהם הטובים בלבד או בסביבה המשפחתית הבטוחה, ועבור רוב בני הנוער זה יוצר לחץ.

הזמינות יכולה ליצור בעיות גם בכל מערכת יחסים שבה יש חוסר התאמה ברמת האינטנסיביות הרצויה. אם בעבר נערך מו"מ (גלוי או בלתי רשמי) לגבי תדירות הבילוי המשותף הרצויה ושני הצדדים נאלצו להסכים, הרי שהיום הצד האינטנסיבי יותר יכול לפנות לבן שיחו בעשרות ערוצי תקשורת שונים, וגם לעקוב אחרי זמינותו ונכונותו לענות למסרים מאנשים אחרים. מטפלים זוגיים מציגים בעיה זו כנושא שהולך ותופס מקום בקליניקה וכנקודת שבר משמעותית בזוגיות, אך גם ביחסים מסוגים אחרים.

העובדה כי התקשורת באינטרנט מתבצעת שלא פנים אל פנים, היא אחד הגורמים לכך שאנחנו הופכים להיות פחות אמפתיים. עם זאת, יש לציין כי אמפתיה מתעוררת בחדות רבה דווקא מסיפורים, והרשתות החברתיות מאפשרות לכל אדם לספר את הסיפור שלו. הרשתות החברתיות לעתים מובילות לנחשול של אמפתיה כלפי החברים הדחויים ביותר בקהילות שלנו. הטכנולוגיה החדשה של מציאות מדומה, אשר הגיעה לנקודת פריצה ממש לאחרונה, תעזור לנו ממש לראות את העולם דרך העיניים של אחרים.

מה קורה כאשר מנתקים בני נוער מהטלפונים שלהם? פרופ' גארי סמול מאוניברסיטת UCLA בארה"ב בדק זאת על ילדים בני 12. שתי קבוצות תלמידים - קבוצה ללא מסכים וקבוצה שהותר לה להשתמש בטלפונים הסלולריים, במחשב או בטלוויזיה במשך ארבע שעות ביום - נסעו למחנות קיץ בני חמישה ימים. כשחזרו, נמדדו יכולותיהם החברתיות. בני הנוער שעברו דיאטת מסכים ידעו לקרוא הבעות פנים וסימנים לא מילוליים של זולתם טוב יותר מאלה שהמשיכו להיחשף למסך. "נראה כי היכולות החברתיות יכולות לשוב תוך זמן קצר", חגג פרופ' סמול, "דבר לא אבד לנצח". אולם, מתי מי מאיתנו חווה חמישה ימים ללא טלפון? והאם הגמישות של גיל 12 זהה לגמישות בגילאים מאוחרים יותר?

האם פגישה פנים אל פנים היא חיונית לקשר אנושי מוצלח? מחקרים גילו כי בעת מבט בעיניים, אנחנו חשים קרובים יותר לאנשים שמולנו, והתחושה הכללית שלנו של שייכות חברתית מתעצמת. מבט בעיניים גורם להפרשת אוקסיטוצין, "הורמון האהבה", אשר מקושר גם עם תחושת ביטחון ואמון ומופרש גם בחיבוק למשל. זהו מעגל היזון חיובי משום שהפרשת אוקסיטוצין מעודדת אותנו להסתכל ישירות בעיניים. מי שלא יתרגל את המעגל הזה של מבט-תחושה טובה-מבט עמוק יותר, עלול לאבד אותו.

מאפיין נוסף של הרשתות החברתיות הוא פגיעה בדפוס השיחה הקלאסי, שבו כשצד אחד מדבר השני אמור להקשיב. ברשתות החברתיות כמו פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר, המודל הוא של שידור ומענה. רובנו משדרים באריכות ועונים בקיצור, לעתים אפילו לא נדרשים לנסח מענה משום שכפתור הלייק חוסך לנו את זה. ככל שהרשתות החברתיות מבשילות, כך הן מעודדות אותנו לעסוק בעצמנו.

מחקרים שונים הראו כי בני אדם היום הם נרקיסיטיים מאי-פעם, כך למשל המחקר בראשות פרופ' גין מ. טוונג מאוניברסיטת סן דייגו, שהראה כי הספרות של שנות האלפיים מכילה יותר מילים ממוקדות-עצמי ופחות מילים ממוקדות-חברה וקולקטיב - מגמה שהוכחה לגבי הספרות העברית מוקדם יותר. אותה מגמה נמצאה גם בניתוח מילים לשירים פופולריים. כשבני נוער ענו על שאלון לאיתור תכונות נרקיסיסטיות, נמצא כי 30% מהם סובלים מכך, פי שניים מאשר לפני כמה עשורים.

תהליכים חברתיים: פוליטיקה שטחית וגזענות

הפייסבוק קיבל קרדיט כיוצר האביב הערבי, המחאה החברתית של 2011 בישראל ו-Occupy Wall Street, המקבילה בארה"ב. אך האם הוא גם הסיבה שכולן דעכו מהר כל כך? אין ספק כי הטכנולוגיה משפיעה על הפוליטיקה. בארה"ב, זכייתו של ברק אובמה בבחירות 2008 נתפסה כמבוססת בין היתר על יכולתו להגיע דרך הרשתות החברתיות לקהל בוחרים שבדרך כלל היה מנומנם ולא קשור לתקשורת ההמונים, ולקרוא לו לפעולה. דונלד טראמפ, מאידך, הוא משתמש כבד בטוויטר. המסרים שהוא מצייץ שם אינם מותאמים אישית לאף אחד מלבד עצמו, אולם הוא משדר דרכם נגישות ועממיות, ומדלג מעל הראש של התקשורת בפנייה אל הקהלים הקשובים לו.

מאז ומתמיד בני אדם נחשפו לתקשורת שהתאימה לתפיסות העולם שלהם, אולם פייסבוק לקחה את הנושא הזה צעד אחד קדימה. כאשר אנחנו מזדהים כבעלי דעה מסוימת, האלגוריתמים של פייסבוק ינסו בדרך כלל לתת לנו יותר מאותו דבר שאנחנו אוהבים. בהדרגה אנחנו משתכנעים שאנו מאוד צודקים ושכולם חושבים כמונו. אם ברצוננו לדגום דעה אחרת, עלינו לחפש אותה באופן פעיל.

הרשתות החברתיות מאפשרות לאנשים להיות פעילים יותר פוליטית מבלי לזוז הכיסא, אולם מחקרים מראים כי לרוב אותה קבוצה של אנשים שהייתה פעילה פוליטית אופליין, היא גם זו שתהיה פעילה אונליין. הבדל מהותי ביותר בין הפוליטיקה של היום לזו של העבר, הוא שבעוד בעבר אנשים בעלי ממון וכוח חברתי היו הפעילים העיקריים בפוליטיקה, ואילו השכבות המוחלשות נטו פחות להתערב משום שמנגנונים שונים גרמו להם לחוש כי קולם אינו נשמע, הרי שכיום אותם אחוזים בודדים מן האוכלוסייה שפעילים פוליטית קמו גם בשכבות החלשות יותר וקולם בהחלט נשמע.

החשיפה המוגברת לבעלי דעות כמו שלנו יכולה להקצין אנשים עד שיעברו גבול לא רצוי. הטכנולוגיה החדשה לא בהכרח גורמת לנו להיות קיצוניים יותר, אולם היא מאפשרת לקיצונים לחבור יחד ולהוציא את התוכניות שלהם מן המחשבה אל הפועל.

ואולם, מחקרים נרחבים טוענים כי אי אפשר להפוך, למשל, ילד מוסלמי בורגני לפעיל דאעש קיצוני אך ורק דרך הרשתות החברתיות. נערים המחפשים מידע על ארגוני אסלאם קיצוני ברשת וחושפים את עצמם לפלטפורמות שכנוע, לרוב כבר החלו בתהליך ההקצנה לפני כן. הם נמצאים בדיאלוג בין דעות המוצגות ברשת לבין אלה שמבוססות על אינטראקציות מסביבתם הפיזית, ולא סתם נסחפים אחרי המוצג להם. ההקצנה שלהם עלולה להחמיר היות שהם מציפים את עצמם באינטרנט רק בקיצונים כמוהם ויותר מהם.

אחד החששות לגבי השפעת הטכנולוגיה על הערכים הפוליטיים שלנו הוא הגזענות המובנית באלגוריתמים, בתנאי שאלה לא קיבלו טיפול-נגד מפורש מבני האנוש המפעילים אותם. אלגוריתמים פועלים על פי חוקיות, ומבחינתם אם אוכלוסייה מסוימת מזוהה עם פשע, רמת השכלה נמוכה וכדומה, הרי שזהו המצב שצריך להציג ולשמר. על בני האדם מוטלת החובה לתכנת אפליה מתקנת לתוך האלגוריתמים, לפני שהם יהפכו לכה מורכבים שכבר לא נדע איך לעשות זאת. אולם חברות מסחריות רבות מתנערות מן החובה הזו. החברות החזקות בעולם התוכן החדש מעדיפות לרוב להיתפס משפטית כפלטפורמה בלבד, ולא לקחת כל אחריות על התוכן הזורם דרכן.

הגישה הזו יכולה לשמש במטפורה לכלל ההתייחסות האפשרית שלנו לשינוי שהטכנולוגיה מעבירה אותנו. כפי שאמר לוין, יש לנו את הבחירה האם לקחת אחריות על השינוי הזה, או פשוט לתת לו לקרות. נכון להיום, כשהרשתות החברתיות והטלפונים הם לגמרי בידיים פרטיות, הרי שהגישה של השלטון הציבורי היא לתת לדברים לקרות. אולם אנחנו, כבני אדם, עדיין בעלי רצון חופשי ויכולים לעשות דברים מסוימים כדי לנתב את השינוי הנעשה בנו, דרך קבלת החלטות פרואקטיביות לגבי דפוסי השימוש שלנו בטכנולוגיה. או כך לפחות אנחנו משלים את עצמנו, כפי שעשה כל דור לפנינו כשהתמודד עם טכנולוגיה חדשה משלו.