ניתוח "גלובס": שחקני המפתח בפרשת הצוללת

החשדות בפרשת הצוללות ועסקת עד המדינה שנחתמה היום עם מיקי גנור, עלולים להביא לפתיחת תיבת פנדורה ולהוביל בכירים נוספים במערכת הביטחון, אולי גם במערכות אחרות, לחדרי החקירות

נתניהו בביקור בצוללת / צילום: קובי גדעון - לע"מ
נתניהו בביקור בצוללת / צילום: קובי גדעון - לע"מ

שי ניצן

שרשרת של חריקות

יותר מדי פעמים בזמן האחרון התגלו חריקות בעבודתו של פרקליט המדינה, שי ניצן. זה קרה בהחלטה התמוהה של ניצן לחתום על הסדר טיעון מקל עם השופט לשעבר, יצחק כהן; המשיך בפרשנות המוטעית שניתנה לבג"ץ ההפגנות בכל הנוגע לקיום ההפגנות מחוץ לביתו הפרטי של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט; ונמשך בהסכמה של הפרקליטות לייצג בבג"ץ את עמדת משרד הרווחה ההזויה, שלא לומר בזויה, נגד אימוץ ילדים על-ידי זוגות חד-מיניים.

אין מה להתגולל על ניצן. הוא אדם רב-זכויות, ישר, וכשהוא טועה, זה נעשה בתום לב. מותר לטעות. הבעיה עם פרקליט המדינה היא חוסר היכולת שלו לקבל ביקורת, להכיר בטעויות ולהפיק מהן לקח לעתיד. דוגמה טרייה לכך ניתן למצוא באופן שבו ניצן הגיב השבוע לביקורת מבית ומחוץ בסוגיית האימוץ על-ידי זוגות של הומואים ולסביות.

אחרי שכמה פרקליטים הביעו מחאה וכתבו לניצן שייצוג עמדת המדינה נגד האימוץ הוא מביש וצריך להעלות דגל שחור, שלחו ניצן ומנדלבליט מכתב ארוך לפרקליטים שבו ניסו להסביר את מהלכיהם. בין היתר, כתבו השניים כי תפקיד הפרקליטות הוא להגן על עמדת הממשלה, וכי הדרך להתיר אימוץ על-ידי זוגות חד-מיניים היא באמצעות תיקון החוק, נושא המצוי במגרשו של המחוקק. מנדלבליט וניצן לא הסתפקו בכך ומתחו ביקורת על הפרקליטים שהעזו להביע מחאה. "ללא קשר לוויכוח על העמדה לגופה, האופן בו בחרו חלק מן הפרקליטים להתבטא בהודעות דוא"ל כלפי חבריהם, הוא לטעמנו בוטה ולא חברי, ולכן לא מקובל עלינו", נאמר במכתב.

וכך, בזמן שמחוץ למשרדי הפרקליטות והיועמ"ש, בעולם האמיתי, חיים וגדלים באושר מאות ואלפי ילדים לזוגות חד-מיניים, טורחים ניצן ומנדלבליט להמשיך ולהגן ולתרץ עמדה משפטית/ערכית שצריכה הייתה מזמן לחלוף מעל פני האדמה. איראן זה כאן.

 

מיקי גנור ואלי זהר

מגעים עם גנור להסדר טיעון - וחשש מפתיחת תיבת פנדורה

בדצמבר 2014 התעורר עימות חריף בין אלי זהר, עורך-דינו וחברו של רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, לבין עו"ד עפר ברטל שהיה סנגורה של שולה זקן, ראש לשכתו לשעבר של אולמרט. העימות התעורר בפאנל משפטי בוועידת "גלובס" על רקע חתימתה באותה תקופה של זקן על הסדר עד מדינה בתיקי הולילנד וטלנסקי. עו"ד זהר הטיח אז בעו"ד ברטל כי מעשיו הקשורים להסדר עד המדינה עם זקן - הינם "שחורים משחור".

עו"ד זהר זעם על כך שעו"ד ברטל דחף את זקן להעיד נגד הבוס לשעבר כדי להציל את עורה. הוא כעס גם על כך שעו"ד ברטל פגע לכאורה במהלך זה בקולגה, עו"ד נבות תל-צור - כיוון שזקן מסרה גם נגדו עדות מפלילה. בעקבות ההסדר עם זקן נחקר תל-צור בחשד לשיבוש מהלכי משפט, בכך שסייע לאולמרט להניא את זקן מלהעיד. בסופו של דבר הוא הועמד לדין משמעתי והושעה מעריכת-דין למשך שנה.

חלפו שנתיים וחצי, והנה באמצע השבוע התחיל עו"ד זהר לייצג את איש העסקים מיקי גנור, לאחר שסנגורו, עו"ד נתי שמחוני, התפטר מהייצוג. שמחוני בחר לעזוב את התיק בשל המגעים לחתימה על הסדר עד מדינה שגנור החל לקיים עם המשטרה והפרקליטות בפרשת הצוללות. מעניין אם היום השתנתה דעתו של עו"ד זהר על הייצוג שהעניק עו"ד ברטל לזקן.

כשנדע בקרוב מה גנור מוכן לספר, האדמה עשויה לרעוד. הספקולציות באשר לבכירים שעדותו של גנור עשויה להכניס למעגל הנחקרים, הן רבות.

בינתיים, ממשיכה המשטרה לזמן בכירים במערכת הביטחון, ובהם את עמוס גלעד והרמטכ"ל בדימוס, בני גנץ, לתת עדות בפרשה. עוד נודע כי גנור ועו"ד שמרון, מקורבו של נתניהו, שיתפו פעולה כדי לאפשר לתאגיד טיסנקרופ הגרמני, שייצר גם את הצוללות שנמכרו לישראל, על מנת לבנות מיכל אמוניה חדש בארץ.

בקיץ 1957 עסק צה"ל באיתור צעירים לצורך גיוסם לשייטת הצוללות שהוקמה בחיל הים. בין המתנדבים היו זאב אלמוג, שלימים יירצח עם בני-משפחתו בפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה; יעקב רענן, שהיה מפקדה של הצוללת "דקר" שנעלמה במצולות ב-1968; הדר קמחי, סגן מפקד הקומנדו הימי שפיקד על שייטת הצוללות השנייה; ויוסף דרור, שהגיע גם הוא מהקומנדו הימי, והיה מפקדה של שייטת הצוללות הראשונה.

דרור וקמחי הביאו איתם מהקומנדו הימי לצוללות לוחם צעיר בשם גבריאל (גבי) ממלוק. כשהחיילים נשלחו להכשרה של שנתיים בצרפת ובאנגליה כדי ללמוד לתפעל את כלי השיט החדשים, התבקש ממלוק, ברוח התקופה, למצוא לעצמו שם משפחה עברי יותר ו"ממלוקי" פחות. באותו זמן היה ממלוק עסוק בקריאה של ספר, והוא נתקל בשם שלא ידע את משמעותו, אך הוא מצא חן בעיניו: השם "מענית", שפירושו: התלם הראשון שנחרש בשדה.

באוקטובר 1990, כשפרצה לעולם פרשת השוחד שלקח תא"ל רמי דותן, שהיה ראש להק ציוד בחיל האוויר, מחברות אמריקאיות, נדהמתי מהתגובה החריפה למקרה מצד אבי וחבריו. עד היום אני זוכר את הזעזוע העצום שחווה אבי, ממלוק-מענית, מהשחיתות ומהדומן שהתגלו בצמרת חיל האוויר. אבל באותה הזדמנות אבא הרגיע אותי ואמר כי דותן הוא יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל - ובגאווה ששמורה למי ששתה בחייו גלונים של רום, מי מלח ומי קישון, גם הצהיר שדבר כזה לעולם לא יכול היה לקרות בחיל הים. עכשיו, אבי וחבריו מביטים בעיניים כלות כיצד מפקד חיל הים לשעבר, אליעזר (צ'ייני) מרום, ובכירים אחרים בצה"ל ובמערכת הביטחון נחקרים בחש לשחיתות. הצלילה נמשכת.

בנימין נתניהו

מריח רע, גם אם לא פלילי

אחרי הבחירות האחרונות לכנסת נראה היה שנתניהו יהיה לנצח ראש ממשלת ישראל. היכולת שלו לקום מהקרשים ברגע האמת ולגייס את קולות הציבור - על אף שנעשתה לעתים באופן ציני ומעורר סלידה - עוררה השתאות. אבל בימים האחרונים נראה שאנחנו הולכים ומתקרבים בצעדי ענק אל הישורת האחרונה של עידן נתניהו - התחושה ההולכת וגוברת היא שחצינו את נקודת האל-חזור.

נכון להיום, ה-20 ביולי 2017, וגם ללא קשר לשאלת הפליליות או אי-הפליליות של מעשיו של ראש הממשלה, הולך ומתברר לציבור הישראלי שבנימין נתניהו נגוע בשחיתות - לכאורה.

מדובר באדם שישב וניסה לכאורה לסגור הרחק מעיני הציבור דילים "מלוכלכים" עם מו"ל עיתון "ידיעות אחרונות" כדי לקדם אינטרסים שלו (השיחות מוקלטות, אם כי ראש הממשלה נתניהו טוען כי הוא לא התכוון לדברים ברצינות, וכי שוחח עם מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס רק באופן תיאורטי); מדובר באדם אמיד ומבוסס שבמשך שנים קיבל לכאורה טובות הנאה ומתנות יקרות ערך, סיגרים ושמפניות, מאנשי עסקים (נתניהו אינו מכחיש את עצם קבלת המתנות, אך טוען כי אין כל פסול בקבלת מתנות מחברים); מדובר באדם שעורך-דינו, קרוב משפחתו ומקורבו, דוד שמרון, היה מעורב ללא ידיעת הציבור בעסקאות ביטחוניות הרות גורל שמשפיעות על ביטחונו של כל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל (נתניהו טוען כי לא ידע על חלקו בעסקה של בן-דודו, עו"ד שמרון); ומדובר באדם שרעייתו חשודה כי (שלא בידיעתו?) השתמשה בכספי ציבור כדי לממן הוצאות פרטיות של משפחתה.

אז מבחינה ציבורית, מה זה בעצם חשוב מה יחליט היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט? מה זה בעצם משנה אם היועץ יחליט כי מעשיו של ראש הממשלה נתניהו מהווים הפרת אמונים, או שקוראים לזה שוחד, או שמגיעים למסקנה שנתניהו לא חצה במעשיו את רף הפליליות? זה קרה, זה היה, זהו כבוד ראש הממשלה (לכאורה).

אביחי מנדלבליט

העיניים נשואות אליו

גם במוצאי השבת הקרובה יתכנסו מאות מפגינים בסמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, בפתח-תקווה כדי להביע מחאה על הסחבת בחקירות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובעד חופש הביטוי. המשטרה ופרקליטות המדינה ניסו בשבועות האחרונים לסלק את המטרד הזה מעליהם, לעתים באופן מעורר תמיהה וביקורת. למשל, כשהם נתנו פרשנות לא נכונה לפסיקת בג"ץ בנושא וביקשו להרחיק את המפגינים מרחק רב מדי מהבית ולצמצם את חופש הביטוי שלהם. הם נכשלו.

ההפגנות נמשכות ומתעצמות, ונראה כי במקרה זה, כמו במקרים דומים בעבר - ככול שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ - בעוד שההפגנות הראשונות אוכלסו בכמה עשרות בודדות של אנשים, היום מגיעים אליהן מאות מפגינים, ובהם ראשי האופוזיציה החדשים וישנים, יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון ופוליטיקאים אחרים.

אם המצב הזה יימשך, קיים סיכוי שאפילו ליאיר לפיד, יו"ר יש עתיד, לא תהיה ברירה אלא להוציא את ראשו מהבית ולנסוע מזרחה, לבית היועץ, באחד מערבי שבת.

לו מנדלבליט היה נוהג בחוכמה, הוא היה יוצא אל המפגינים, לפחות פעם אחת, ומסביר להם את עמדתו בנוגע למהלכי הבדיקות והחקירות הקשורות בראש הממשלה נתניהו. היועמ"ש אומנם לא חייב לעשות את זה, אבל כעובד הציבור החשוב ביותר במדינה, אין סיבה שלא ידבר עם הציבור, גם כשהוא מטריד את מנוחתו או את מנוחת שכניו.

עצם קיומה של המחאה מול בית היועמ"ש הוא חיובי. כל אחד מאיתנו יכול לנסות לבחור לחיות בשלווה, לכאורה בלי דאגות או הפתעות, אבל אפשר גם לבחור לצאת ממעגל הנוחות המדומה ולנסות לעשות שינוי. מחאה אזרחית שאינה אלימה היא דבר חשוב תמיד, ודאי כשהיא מתבססת על חששות אותנטיים של חלק מהציבור לרפיסות מצד מי שעומד בראש מערכת התביעה בטיפולו בחשדות נגד מי שעומד בראש המדינה.

אולם, האם החששות האותנטיים הללו הם נכונים? כרגע, מומלץ להתייחס אל החששות ביחס לחקירת החשדות בחשד ולקוות שהוא יתבדה. אמנם חקירות נתניהו מתארכות יתר על המידה, אבל למרבה הצער, לא מדובר בתופעה חריגה במקומותינו או בהפליה לטובה של נתניהו. בדיקה של אתר "מידה" של 46 חקירות של אישי ציבור בישראל, שנחשפה בידי האנליסט נחמיה גרשוני-איילהו, לימדה כי בממוצע, משך החקירה הגלויה במשטרה של איש ציבור עומד על 16 וחצי חודשים. לאחר מכן עוברים עוד 14 חודשים עד להגשת כתב אישום או סגירת התיק - ובסך-הכול 3 שנים.

המבחן האמיתי של מנדבליט, לכן, לא יהיה במהירות ההחלטה (אם כי גם זה חשוב מאוד), אלא בניקיון החלטה. אם מנדלבליט יצליח לקבל ביחס לנתניהו החלטות משפטיות מקצועיות ענייניות ומשוחררות מכלל הלחצים שמסביב - גם של אלה הקוראים להעמיד לדין את נתניהו וגם של אלה הדוחפים לסגור את התיקים נגדו - ניתן יהיה לומר שהוא מילא את שליחותו.