איש עסקים ישראלי הנמצא בימים אלה בכותרות במסגרת פרשה פלילית רחבת היקף, ניסה להתחמק מתשלום מס בהיקף 830 מיליון שקל שדרשה ממנו הרשות בטענה, כי הוא אינו תושב ישראל, אך טענתו נדחתה לאחרונה בבית המשפט העליון. איש העסקים לא ויתר וביקש לקיים דיון נוסף בשאלת תושבותו לצרכי מס, אך בשבוע שעבר בקשתו נדחתה על ידי נשיאת ביהמ"ש העליון, השופטת מרים נאור . כעת, נותרה בין הצדדים מחלוקת אחת: מה יהיה היקף המס שישלם איש העסקים למדינה - מאות מיליוני שקלים כפי שדורשת רשות המסים או עשרות מיליונים, כפי שטוען איש העסקים.
המחלוקת בין איש העסקים המיליארדר - אשר יכונה "ב' (שם בדוי)" - לרשות המסים עסקה בשאלת תושבותו של ב' במשך 3 השנים שבין 2005 ל-2007. בעוד איש העסקים טען כי במשך כעשור, מאמצע שנות ה-90 ועד תחילת שנות האלפיים, הוא ניהל את עסקיו בחו"ל, לא חי בישראל ועל כן אינו תושב ישראל - טענה רשות המסים כי הוא נחשב לתושב ישראל לצורכי מס.
ב' נולד מחוץ לישראל ועלה לארץ בגיל 11. ב-1977 הוא נישא לרעייתו, ונולדו להם 4 ילדים. עד לשנת 1991 עבד ב' בישראל, תחילה כשכיר ובהמשך בניהול עסקים שונים. משנת 1991 ועד לשנת 2002 ניהל ב' עסקים בשתי מדינות חוץ - X ו-Y. ב-2002 העתיק ב' את עיקר פעילותו העסקית למדינה Y, ומשם המשיך לנהל עסקים רבים ומגוונים.
על אף היותו נשוי כדת וכדין לרעייתו בישראל, ניהל ב' במהלך שהותו במדינה X, בין השנים 2002-1994, קשר זוגי עם אישה מקומית - ק'. בהמשך, בעת שהותו במדינה Y, בין השנים 2009-2002 ניהל ב' קשר זוגי עם אישה נוספת - ב'.
במהלך המחלוקת עם רשות המסים באשר לשאלת תושבותו, טען ב' כי למרות שלכל אורך התקופה הוא נותר נשוי לרעייתו הישראלית, רישום הנישואים היה פורמלי גרידא. עוד הוא טען כי מערכת היחסים הזוגית שלו עם רעייתו הישראלית עלתה על שרטון כבר בשנת 2000, והם נותרו נשואים למראית-עין בלבד, בשל רצונם שלא לפגוע בכבוד המשפחה. עוד הוא הוסיף כי משנת 2000 הוא ורעייתו הישראלית לא בילו יחד, למעט באירועים של הקהילה אליה הם משתייכים בישראל, וכי מרכזי החיים שלהם התנתקו זה מזה.
גרעין משפחתי וקהילתי
בשנת 2011 הוצאו ל-ב' שומות מס הכנסה לשנות המס 2007-2005, במסגרתן הוגדר ב' כ"תושב ישראל" בשנות המס, והוא חויב בתשלום מס בסכום משוער של כ-830 מיליון שקל. ב' חלק הן על הקביעה, לפיה הוא היה "תושב ישראל" בשנות המס, והן על סכום השומות. על הרקע הזה הוא הגיש ערעור על השומה לבית המשפט המחוזי.
בשלב מוקדם של ההליכים הסכימו הצדדים כי הדיון יתמקד בסוגיית התושבות בלבד, וכי ככל שיימצא שהתשובה חיובית, יוחזר ההליך לשלב ההשגה על השומה, לשם קביעה מחודשת של סכום השומה הסופי.
לעניין זה טען ב' כי בשנות המס הוא לא היה "תושב ישראל", שכן מרכז החיים שלו בשנים אלה היה במדינות X ו-Y. ב' לא הכחיש כי נהג להגיע לישראל מעת לעת, וכי אף שהה בה פרקי זמן משמעותיים, אך טען כי זמני שהותו בישראל נועדו לביקור ילדיו, וכי אין בהם כדי ללמד על מרכז חייו. פקיד השומה מצדו שב על עמדתו כפי שנקבעה בשומה, וטען כי יש להכיר ב-ב' כ"תושב ישראל".
בינואר 2015 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את ערעורי השומה של ב', קבע כי ב-3 שנות המס שבערעור מרכז חייו היה בישראל, ועל כן יש להגדירו כ"תושב ישראל" בשנים אלה.
בית המשפט ביסס את מסקנתו על מספר נימוקים מרכזיים, ובהם "חזקת תושבות", הקובעת כי אם אדם שהה מעל 183 ימים בישראל בשנת מס אחת, נחשב לתושב ישראל; וכן אם שהה בישראל 30 ימים או יותר בשנת מס אחת, כאשר סך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר - ייחשב תושב המדינה לצורכי מס.
לאחר חישוב ימי שהייתו של ב' בישראל, בית המשפט המחוזי קבע כי "בשנת 2005 ובשתי השנים שקדמו לה, שהה ב' בישראל - 506 ימים, בשנת 2006 ובשתי השנים שקדמו לה שהה בישראל - 492 ימים ובשנת 2007 ובשתי השנים שקדמו לה שהה המערער בישראל 485 ימים" - ולפיכך הוא תושב ישראל.
עוד קבע המחוזי כי קיימות אינדיקציות רבות ואיכותיות המלמדות - אף בלי צורך להסתייע בחזקת התושבות - כי מרכז חייו של ב' בשנות המס היה בישראל, ובין היתר העובדה כי בשנות המס גרעין עולמו המשפחתי והקהילתי של ב' נותר בישראל, נולדו לו ולרעייתו הישראלית שני ילדים בישראל, וגם לאחר שהעביר את פעילותו ממדינה X למדינה Y, הוא המשיך להעביר כספים לצורך ניהול משק-הבית בישראל, להיות מעורה בחיים המשפחתיים ולהגיע לישראל באופן תדיר.
עוד קבע בית המשפט כי למרות ש-ב' קיים קשר זוגי עם ב' במדינה Y בשנות המס, הוא הודיע לה כי לא יוכל להתחתן עמה עקב מחויבותו העמוקה למשפחתו בישראל ועקב ההשלכה השלילית שיש לגירושים מרעייתו הישראלית, מבחינת קהילתו בישראל.
בית המשפט קבע כי אין בטענות שהעלה ב' בדבר מקום פעילותו העסקית כדי לשנות את המסקנה. בית המשפט הדגיש כי ב' סירב לחשוף מידע בדבר היקף השקעותיו מחוץ לישראל, וכי מכל מקום בשנות המס הוא החזיק נכסים והשקעות בסכומים של עשרות מיליוני שקלים גם במדינת ישראל.
לבסוף, המחוזי קבע כי ב' נושא אזרחות ישראלית בלבד, והוא אינו בעל מעמד כלשהו במדינה X, במדינה Y או בכל מדינה אחרת, ואף לא משלם מס הכנסה במדינה אחרת כלשהי.
ב' ערער לבית המשפט העליון על קביעות המחוזי, אך ערעורו נדחה. השופט יורם דנציגר, בהסכמת השופטים צבי זילברטל ודפנה ברק-ארז, קבע כי ב' היה תושב ישראל בשנות המס הרלוונטיות, ושלח את הצדדים להמשיך לדון בסכום המס בו יחויב.
בין היתר ציין השופט דנציגר כי אף ש-ב' ניסה "להרחיק" את עצמו מבית משפחתו בישראל - הרי שבשנות המס הוא הקפיד לבלות את תקופות החג וחלק מסופי השבוע בישראל, ובתקופות שהייתו בישראל הוא נהג להתגורר עם רעייתו ועם ילדיו בביתם שבישראל ואף לעבוד ממנו.
העליון ציין עוד כי ב' אף נהג להפקיד באופן שוטף כספים בסדר גודל של כמיליון דולר בשנה לחשבונות בנק בישראל, וזאת לצורך ניהול משק-הבית בישראל; והחזיק כלי רכב בישראל לתקופות שהייתו בה.
ב' לא ויתר והגיש בקשה לקיום דיון נוסף בקביעת בית המשפט העליון לעניין תושבותו; ואולם, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, קבעה כי אין מקום לקיים דיון נוסף בתיק, באשר לא נקבעה בו הלכה חדשה וקשה או הלכה הסותרת הלכות קודמות של בית משפט המצדיקה זאת.
כעת, לפי ההסדר הדיוני בין רשות המסים ל-ב', עם ההכרעה הסופית בשאלת התושבות של ב', חוזר התיק לפקיד השומה לבירור סופי של סכומי השומה שדורשת הרשות מ-ב'. סביר להניח, כי במידה ופקיד השומה יעמוד על דרישתו לתשלום 830 מיליון שקל מס, יפתח איש העסקים ב' בסבב ערעורים נוסף בבתי המשפט - הפעם על גובה החיוב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
