הקיץ הזה הגיע לי עד קאן: חופשה בריביירה הצרפתית

בשנים האחרונות משנה הריביירה הצרפתית את תדמיתה - מאתר נופש נוצץ ליאכטונרים וכוכבניות ליעד נופש וטיולים למשפחות, שמשלב עניין תרבותי וקולינרי עם אתרים ובילויים שישמחו ילדים

קאן / צילומים: רויטרס

קוט ד'אזור (Cote d'Azur), רצועת החוף שבין מונאקו לטולון, בדרום צרפת קצת שמאלה מצפון איטליה, היא אחת היפות והמפורסמות סביב הים התיכון. הבחירה לקרוא לה בשם זה, שעלול להיות קשה לשיניים ישראליות (חוף התכלת, בצרפתית) ולא בכינוי המפורסם "הריביירה הצרפתית", אינה מקרית. גורמי התיירות שהזמינו עיתונאים ישראלים לסיור במקום פשוט הגיעו למסקנה שהשם הצרפתי המקורי עדיף מכיוון ש"ריביירה" משדרת זוהר וסנוביות שעבר זמנם ומחירים גבוהים, וכל זה מרתיע את מעמד הביניים, המשפחות - קהל היעד שבו הם חושקים.

ואכן, ברצועת החוף המקסימה והלא גדולה הזאת - כאן נתייחס לקטע קצר ומרכזי בה, זה שבין ניס לקאן - פזורות שפע אטרקציות תיירותיות, ויותר מזה: המון מקומות יפים ונעימים להעביר בהם חופשת קיץ אירופית, משפחתית או אחרת. וכן, רבים מהמקומות ומהבילויים לא יקרים (יחסית לאירופה), מה גם שהשקל עדיין חזק.

מה שכן יקר להפתיע (ומאוד) הוא סתם להניח מגבת על החול באחת מערי החוף הזה - ניס, אנטיב, ז'ואן לה פן וקאן. אם בישראל משלמים על כיסא ו/או שמשייה על שפת הים, בניס עצם הנחת מגבת על אחד החופים המבוקשים המוסדרים תעלה עשרות אירו ביום - אם כי הרחצה בים או ישיבה על החוף (בלי מגבת!) אינן כרוכות בתשלום. הבדל אחר, דווקא מבורך, לעומת ישראל הוא שמסעדות החוף הרבות אינן יקרות באופן מיוחד, ולא פחות חשוב - רבות מהן טובות.

עם הפנים לים

אחת מהנקודות המפורסמות ביותר בריבייריה - סליחה, בקוט ד'אזור - לצד מונקו וסן טרופה שלא ביקרנו בהן - היא קאן. זאת, כמובן, בזכות פסטיבל הסרטים השנתי המתקיים במאי, ומזרים לעיר מבקרים במספר כפול ומשולש מאלה המתגוררים בה בשאר ימות השנה (ומונים כ-70 אלף). כשמטיילים לאורך חוף הים היפהפה של קאן המשובץ מלונות, חולפים גם על פני ה-Palais des Festivals, המבנה שבו מתרכז פסטיבל הקולנוע (ומשמש מרכז קונגרסים בשאר השנה).

אחד המלונות הבולטים על הטיילת הוא מלון קרלטון הוותיק, שמספרים כי כאשר הוקם, דווקא חדרי העובדים הם אלה שפנו אל הים, הצד שמשום מה לא נחשב אז. בנוסף לטיול המומלץ לאורך החוף, כדאי מאוד להגיע אל הרובע העתיק של העיר, לה סוקה (Le Suquet), המשובץ רחובות צרים מרוצפים אבן, מלאים חנויות יפות של מזכרות וחפצי אמנות, בתי קפה ומסעדות, שמתפתלים במעלה ההר.

בסוף הטיפוס הלא תלול מדי זוכים לתצפית מרהיבה אל המפרץ. אוהבי חנויות אופנה ושופינג בכלל, יבואו על סיפוקם ברחוב ד'אנטיב (Rue D'antibes), המקביל לטיילת, שגם בו מסעדות ובתי קפה רבים. במדרחוב Rue Meynadier, לא רחוק משם, אפשר למצוא לצד חנויות האופנה גם מעדניות סימפטיות ומגוונות להפליא (צרפת!) ובקצהו פועל בשעות הבוקר שוק אוכל מקורה.

מול קאן, מרחק כ-20 דקות הפלגה במעבורת, יש שני איים קטנים ויפים שבהחלט שווים ביקור. זה שבו היינו, סנט מרגריט, הוא הקרוב מעט יותר לקאן ומפורסם בכך שבו נכלא במשך שנים, במבנה שהיום משמש כמוזיאון ימי, "האיש במסיכת הברזל" - אציל צרפתי שזהותו המוסתרת לא התבררה לאשורה עד היום, אשר ישב במשך עשורים בבתי כלא שונים ברחבי אירופה לאחר שכנראה הכעיס את לואי ה-14. הוא "בילה" כמה שנים בתא מבודד (וצופה לים!) באי הזה - ובעיקר הצית את דמיונם של סופרים צרפתים כוולטייר ואלכסנדר דיומא, שאחראים לפרסומו עד היום. לילדים בוגרי הארי פוטר אולי יזכיר סיפורו את האסיר מאזקבאן.

ביקור באי כדאי מסיבות נוספות: מסלול הליכה נעים בשבילים רחבים ביער ים תיכוני; אגם שבו עשרות מיני ציפורים ונקודת תצפית, חופים פראיים ושקטים מאוד (אנחנו פגשנו רק כיתה של תלמידי בית ספר שחיפשו סרטנים); ותצפית מרהיבה על קאן ועל האי השכן והמיוער, סן הונורה.

זהו אי קטן מעט יותר, שבו מנזר עם יקב ומסעדה (שפועלת רק בעונה), שניהם כנראה מוצלחים. יש בעיה קטנה אחת - קשה לשלב ביקור בין שני האיים בהפלגה אחת: מסיבות שיווקיות, אין קשר תחבורה ביניהם והתייר המבקש לבקר בסן הונורה אחרי ביקור בסנט מרגריט, הסמוך מאוד, צריך לשוב על עקבותיו לקאן ומשם לקחת מעבורת נוספת לסן הונורה. מי אמר שאין ביורוקרטיה בתיירות? אגב, מהמרינה בקאן אפשר לטוס במסוק לסיבוב קצר (ויקר) באזור.

פיקסו, פצצת אנרגיה

אנטיב-ז'ואן לה פן, פחות מחצי שעה נסיעה מקאן, היא עוד עיר יפה עם היסטוריה עשירה ורובע עתיק שכיף לטייל בו. כאן גם ממוקמת המרינה הגדולה באזור ובאירופה כולה, שיכולה להכיל 2,000 סירות (נאמר לנו שחוששים שם מהשפעה שלילית שתהיה לברקזיט על המרינה: בעלי ספינות בריטיים שייפגעו משינויי המס עם עזיבת האיחוד, עלולים לחפש מקום אחר).

האטרקציה העיקרית באנטיב בעיניי היא מוזיאון פיקאסו קטן השוכן בה. זה המוזיאון הראשון בצרפת שהוקדש כולו לפיקאסו, והוא מבוסס על כמה עשרות יצירות שהאמן עצמו תרם, המוצגות בחלקן באולם ששימש אותו כסטודיו בשנת יצירתן באותו מקום ממש, 1946.

במוזיאון מוצגות גם עבודות משנים אחרות, פרי תרומות של פיקאסו עצמו, יורשיו ואספנים שונים, וכן תוצאה של רכישות של המוזיאון. אין בו המון ציורים, אבל אלה שיש, מרהיבים ומאלפים, וייתכן שהמספר הקטן של יצירות הוא דווקא יתרון: הביקור לא יהיה ארוך מדי והילדים (ולא רק הם) אולי יספיקו להתרשם, אבל לא יותשו.

המוזיאון שוכן במבנה עתיק, שאטו גרימאלדי, בעל היסטוריה שראשיתה בימי הביניים. הפיכתו למוזיאון המוקדש לפיקאסו הייתה כמעט מקרית: מייסד המוזיאון הציע לאמן, סמוך לתום מלחמת העולם השנייה, לבוא לעבוד באחד האולמות שיהיה האטליה שלו. פיקאסו נענה בהתלהבות ואף אמר למזמין: "אני לא רק אעבוד שם, אני אקשט את כל המוזיאון בשבילך!". אמר ועשה, כיאה לפצצת האנרגיה שהיה.

עוד פונקנו באנטיב במסעדת כוכב מישלן - Les Pecheurs, שבה מכבב השף ניקולה רונדלי. המסעדה ממוקמת על חוף הים במלון היוקרה קאפ ד'אנטיב, ומתמחה בדגים ובפירות ים בסגנון ים תיכוני. המקום יפה, יקר (מ-85 אירו לאדם לארוחה של ארבע מנות) והאוכל טעים מאוד, אבל החוויה מצדיקה את המחיר רק אם אוהבים אוכל מעוצב ומדוקדק, שבהגשתו-צלחותו מושקע לא פחות מאמץ מאשר בהכנתו.

באנטיב אפשר לבקר גם במרתף אבסינת שמסתתר מתחת לחנות מזכרות ומשמש בר ומעין מוזיאון המוקדש למשקה שעליו הוטל בשעתו איסור בארה"ב, בצרפת וברבות ממדינות אירופה בשנים 1990-1915, עקב השפעות הלוצינוגניות ומסוכנות אחרות שיוחסו לו. האפיל הבוהמי שקישר אותו לאמנים מפורסמים של תחילת המאה ה-20, בין השאר ואן גוך, גוגן וטולוז לוטרק, התעורר בשנים האחרונות מחדש וגבר על ציד המכשפות שהתנהל כלפיו; כלומר, אלכוהול בהפרזה זה בהחלט מזיק, אבל לא הצמח שעליו מבוסס המשקה הוא האשם. זהו אומנם בילוי שבמרכזו משהו שאסור לילדים, אבל המקום כה יפה, עם אוסף מתקני אבסינת עתיקים ופוסטרים ישנים, שאפילו ילדים לא מאוד קטנים, אם תגיעו לשם נניח אחר הצהריים, עשויים למצוא בו עניין ולהניח לכם ליהנות מהמשקה המיוחד, ששותים מהול במים עם קוביית סוכר ומזכיר במשהו ערק ואוזו.

טבע בפנים, טבע בחוץ

ניס רחוקה כחצי שעה נסיעה מאנטיב-ז'ואן לה פן, והיא העיר הגדולה של הקוט ד'אזור, מטרופולין אמיתי עם מיליון תושבים ונמל התעופה השני בגודלו בצרפת, ועושר היסטורי, אמנותי וקולינרי עצום, וגם אינספור חנויות מכל הסוגים והרמות. והאקלים? ים תיכוני, כלומר חם בקיץ גם שם, אם כי פחות לח מאשר במישור החוף בישראל.

ניס היא עיר אידיאלית הן לשיטוט עם מטרה (מוזיאון מאטיס ומוזיאון שאגאל, שני אמנים גדולים שהתגוררו באזור) והן להליכה לאן שהרגליים נושאות אותך. דרך מצוינת לטייל בעיר היא על סגוויי - תוך כמה דקות מלמדים אותך להשתלט על הכלי המאוד אינטואיטיבי הזה, ובליווי מדריך יוצאים לאורך החוף בכיוון הטירה שבראש ההר שמעל קאן, טיפוס שיכול להיות מתיש ביותר ברגל, אבל נגמא בקלילות על הסגוויי החזק להפתיע. נכון, משום מה רוכבי סגוויי נראים מגוחכים, אבל זה חו"ל, אז למי אכפת?

אווירה שונה מאוד מציע מוזיאון הספורט של ניס הצמוד לאצטדיון של קבוצת הכדורגל המפוארת של העיר. המוזיאון מציג הן היסטוריה של ענפי ספורט שונים כמו טניס והחלקה על קרח, והן תצוגות עכשוויות שקשורות לכדורגל ומירוצי מכוניות. כחובב וינטאג' קסמו לי דווקא הפוסטרים הישנים של אירועי ספורט מתחילת המאה ה-20, בגדי הטניס ההיסטוריים ואופניים ענתיקה עשויים מעץ.

במרחק שעה וחצי נסיעה מניס בכיוון האלפים, בילוי שונה לגמרי, שעשוי לקסום לילדים ולנערים: פארק הספורט האתגרי וזוביה (Vesubia). אי אפשר שלא להתפעל מהמקום הזה, אף שעל פניו הרעיון נראה הזוי: לבנות בלב הטבע פרויקט ענק של פעילות אקסטרימית-חווייתית שמדמה אתרי טבע כמו מפלים שוצפים ותלולים ובריכות קרירות, וכל זה כדי לעודד אנשים לצאת לטבע ולהכין אותם לכך. אבל כשמתנסים בפעילויות הקרירות הרטובות, החצי-אקסטרימיות, וצופים בקירות הטיפוס הענקיים, מבינים את ההיגיון שבעניין.

בחזרה להתפעלות: המבנה הענק החדש הזה, שנקרא "פארק", אבל נמצא כולו בין קירות ותחת גג, הוא שקוף כולו לנוף הררי מדהים. יש בו בריכות כמו-טבעיות ומפלים מעשי ידי אדם שבהם אפשר להתנסות בקניונינג בתנאי מעבדה, וכאמור, קירות טיפוס ועמודי טיפוס עצומים, וגם בריכות שחייה, והכול ברמת תכנון וביצוע שאפשר רק לקנא בה.

במרחק כחצי שעה נסיעה משם - עדיין בתוך שמורת מרקנטור העצומה שפארק וזוביה הוא חלק ממנה - ממוקמת אטרקציה לילדים קצת יותר קטנים: אלפא פארק הוא מין פארק זאבים עם משנ*ה ספק-אקולוגית - שימור זאבי הבר, ספק-תיירותית - הצגתם לקוני כרטיסים.

הפארק נמצא על צלע הר יפהפה ועיקר החוויה בו היא לצפות דרך זכוכית, במרחק קטן, בהאכלה של עשרות הזאבים על-ידי עובדי הפארק. האחרונים מניחים לפניהם ערימות של מזון מהחי ונסוגים במהירות לפני שיחטפו ביס. בכניסה לפארק, במבנה עץ יפה, יש מסעדה סימפטית מאוד וחנות מזכרות מוצלחת.

בשורה התחתונה: אלטרנטיבה בהחלט שווה למקומות בטווח נסיעה כזה באירופה, כמו ברצלונה למשל, לחופשה שמשלבת בילויים שישמחו ילדים ועניין תרבותי וקולינרי.

הכותב היה אורח לשכות התיירות בערי קוט ד'אזור וחברת אייר פראנס

מידע מעשי

איך מגיעים: טיסה לניס היא האפשרות הנוחה ביותר, אייר פראנס מפעילה בחודשי הקיץ ארבע טיסות ישירות בשבוע מתל אביב לניס (עד 9 בספטמבר). המחיר באוגוסט: 400-600 דולר.

מסעדות מומלצות בניס: מסעדת אקיארדו (Chez Acchiardo, רח' Droite 38), שמגישה אוכל מקומי - פשוט ובמנות נדיבות, אם כי לא ממש זול (20-25 אירו לאדם). מנת הדגל הטעימה היא merde de can (קקי של כלב), ושמה מרמז איך היא נראית, אבל לא על טעמם הנפלא של הניוקי הירוקים המרכיבים אותה.

גלידריית פנוקיו (Fenocchio Glacier), שבעיר העתיקה של ניס (1 place Rossetti), נחשבת לאחת הגלידריות הטובות בצרפת. 109 טעמים שונים, בהם מוזרים כמו קוויאר, בצל ובירה.

הקשר היהודי: יש אתרים יהודיים רבים בניס ובאנטיב-ז'ואן לה פן, כולל בתי כנסת פעילים. במרחק של כ-200 ק"מ מהאזור, בקרפנטרה, נמצא בית הכנסת השני הכי עתיק באירופה, שנבנה בשנת 1367. חובבי אתרים יהודיים לא יחמיצו ביקור במקום.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988