הנקראות ביותר

יוגב על כחלון: לחלק מתפקידי שרים לא ממנים אנשים מתאימים

שר האוצר הבהיר שהוא לא נותן בו אמון, והמערכת הפוליטית ניסתה להדיח אותו ■ רגע לפני שהוא עוזב את תפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב מעדיף להסתכל על ההישגים

אורי יוגב / צילום: יונתן בלום
אורי יוגב / צילום: יונתן בלום

עד כמה שזה מפתיע, למרות קדנציה רצופת דרמות, לרבות ניסיון הדחה ואמירות פומביות על חוסר אמון מצד השר הממונה עליו - שר האוצר, משה כחלון - אורי יוגב, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, המסיים בימים אלה קדנציה, לא מביט אחורה בזעם, אלא דווקא בסיפוק: נבחרת הדירקטורים - רעיון שהוא הגה, הוביל וקידם, שעיקרו הצבת רף כניסה גבוה לדירקטורים בחברות ממשלתיות, הוכיח את עצמו, הוא אומר. ולראיה - התוצאות המרשימות של החברות הממשלתיות: מהפסד כולל של 600 מיליון שקל לרווח חזוי של 3 מיליארד שקל, וכעת התחזית אף שופרה ל-3.2 מיליארד שקל - נתון שאפילו הוא לא חלם עליו. "ציפיתי לרווח של 2 מיליארד והנה עברנו את ה-3".

אפילו שבע השעות שבהן בילה בראשית השנה בשימוע אצל מנכ"ל המשרד, שי באב"ד, וכל זאת בשל כך שהציג את נבחרת הדירקטורים במסיבת עיתונאים מבלי לבקש מראש את אישור דוברת המשרד, נשכחו ממנו.

- בכל זאת, אתה, שהיית ראש אגף התקציבים, שהיית הלוחש לנתניהו (יוגב שימש כיועצו הכלכלי של ראש הממשלה בקדנציה הקודמת), שעשית דבר-שניים בחיים שלך, מבלה שבע שעות כמו ילד נזוף אצל מנכ"ל המשרד.

"בסוף התוצאות מראות שהשינוי התבצע בצורה יוצאת מן הכלל, ואני חייב להגיד שמערכת היחסים האישית עם צמרת האוצר כולה, כולל שי באב"ד, היא טובה. לעתים זה נראה בתקשורת קצת שונה".

- ועם השר, הייתה הפשרה ביחסים?

"אין לי שום טינה או טענה - לא לשר האוצר כחלון, לא לשר התחבורה, ישראל כ"ץ, ולא לשר הביטחון, אביגדור ליברמן, ולעוד שרים. אולי חלק מההצלחה שלי במהלכים הגדולים האלה, זה שאני לא נעלב. אני לא לוקח באופן אישי שום דבר, ותתפלאו, אני גם לא חושב שזה באמת אישי".

- זה כל כך פעוט בעיניך, להיות מוזמן לשימוע על כך שלא עדכנת את השר על מסיבת העיתונאים? קצת מבזה.

"הרפורמה של נבחרת הדירקטורים שהייתה בתחילת השנה האזרחית, יצאה לפועל כמתוכנן, הנבחרת פורסמה ומאוד-מאוד הצליחה, אגב בתמיכת האוצר, ואם כל המחיר שלה זה לשבת שבע שעות אצל מנכ"ל משרד האוצר, עם עורכי דין מכל הכיוונים, כשבחלק מהזמן הזה אפילו היו חיוכים - זה לא נראה לי מוגזם".

"יש מקום לחברות בבעלות ממשלתית"

יוגב, 57, תמיד פלירטט בין השוק הפרטי לשוק הציבורי. את דרכו החל באגף התקציבים במשרד האוצר, ויצא משם בשנת 1990 לאחר תפקיד כיועץ בכיר למנכ"ל האוצר, לשוק הפרטי: בחברת הביטוח המגן, הוא לקח חלק בפירוק הסנה, דומינו'ס פיצה, מנכ"ל בזק בינלאומי, ויו"ר וואלה. בשנת 2002 חזר למגזר הציבורי כראש אגף התקציבים, וב-2004 החל לייצג את הבעלים האוסטרלי של פלסטרו, ג'ון גנדל, שנמכרה בהצלחה לג'ון דיר כשנה לאחר מכן. ב-2006 ייצג את גנדל בכניסה להשקעה אחרת, בחברת ווייטווטר, שעיסוקה טכנולוגיות מים, ובהמשך רכש את חלקו והכניס כשותפה את חנה גרטלר.

בשנת 2009 מונה ליו"ר הוועדה המייעצת למועצה הכלכלית חברתית וליועצו של בנימין נתניהו, שכיהן כראש הממשלה, והתפטר מהתפקיד ב-2010. זמן קצר לאחר מכן מונה לדירקטור ברכבת, ובהמשך ליו"ר הדירקטוריון, אך באוגוסט 2012, שר התחבורה, ישראל כ"ץ, הדיחו מהתפקיד לטובת מועמד אחר, דורון וייס (שמינויו לבסוף לא אושר).

בספטמבר 2013 מינה אותו שר האוצר דאז, יאיר לפיד, למנהל רשות החברות הממשלתיות, לאחר שהתמודד על תפקיד מנכ"ל האוצר והפסיד ליעל אנדורן, שהייתה כפופה לו באגף התקציבים. "מינוי מצוין", הוא אומר עליה, וממשיך לספר על נסיבות מינויו לתפקיד האחרון: "כשהוא (לפיד) פנה אליי פעם נוספת שאצטרף לאוצר לתפקיד אחר, אמרתי לו שהתפקיד היחיד שהייתי שוקל להתמודד עליו זה מנהל הרשות, ואם כן, אז זה רק אם הוא נותן לי לצאת לדרך. אחרי שהוא עשה את זה, וזה בהחלט ייאמר לזכותו, כי הוא התעמק מאוד, התמודדתי לתפקיד בתהליך שארך כמה חודשים".

- למה זה משך אותך כל כך, כי ראית אפשרות להטביע חותם?

"רוב חיי היו במגזר העסקי, ועדיין, התפקידים הגדולים ביותר, המשפיעים ביותר, הם התפקידים הגדולים בסקטור הציבורי, ומכיוון שבמקרה הזה אני חושב שהבנתי בתובנה שהתגבשה בהיותי ברכבת עד כמה זה יכניס שינוי משמעותי למדינה כולה, זה איתגר אותי, ולכן הסכמתי לבוא, בידיעה שזה ידרוש את הקדנציה המלאה בגלל עומקו של השינוי".

פחות או יותר במקביל למינויו, עסקיו הפרטיים לא נחלו הצלחה, ו-ווייטווטר קרסה והותירה שובל של חובות בהיקף של כ-20 מיליון שקל. מאז ועד עתה, דבק ביוגב כתם הכישלון הזה, והתדמית שלו היא כמי ש"נכשל בחוץ".

"מאוד הצלחתי", מתקומם יוגב. "מילאתי בהצלחה הרבה מאוד תפקידים, אבל כמו במגזר הציבורי, גם במגזר הפרטי לא כל דבר מצליח, ו-ווייטווטר לא הצליחה".

על השינויים שהנחיל ברשות החברות עם נבחרת הדירקטורים שלו, הוא מדבר בגאווה גדולה: "השינוי העצום בחברות הממשלתיות בעצם מדבר בעד עצמו. הוא נובע ממהלך שמורכב בגדול משלושה דברים: נבחרת הדירקטורים וכל מה שקשור להוצאת הפוליטיקה האסורה מרשות החברות, הדחה של דירקטורים, נפוטיזם.

"דבר שני, זה המעבר של החברות ל-DNA עסקי, שבעצם הצלחנו לגרום לכך שגם החברות רוצות להצליח כחברות עסקיות, להרוויח, להיראות יעילות, לעמוד גבוה במדדי השירות.

"הדבר השלישי זה השינוי הגדול שרשות החברות עצמה עברה, מסטטוס של רגולטור לסטטוס של בעלים. חל שינוי גדול בתמהיל כוח האדם אצלנו. עד היום רשות החברות שלא באשמתה הייתה גוף חלש, מוחלש, ללא מנהלים שניהלו אותה לקדנציה מלאה, והיום יש אש בעיניים ואנחנו אחת מיחידות העילית הממשלתיות".

- לדעתך, יש עדיין מקום לחברות בבעלות ממשלתית?

"החברות הממשלתיות של היום - אני מניח שתעש, שתי חברות הנמל, לא יהיו כבר ממשלתיות שנים קדימה, אבל העיקריות, כמו חברת החשמל, התעשייה האווירית ורפאל (עד שיהיה פה שלום), רכבת ישראל, מקורות - כל עוד הן מונופול טבעי כל כך חזק, אם ניתן לנהל אותן טוב כחברה ממשלתית, זה עדיף.

"תסתכלו על חברת החשמל של 2012-2013 ועל חברת החשמל של היום. קשה לראות את הדמיון. ולא רק היא. תסתכלו על המנכ"לים בכל החברות הממשלתיות - אם זה הדואר, עמידר, הרכבת, נמל אשדוד, נתיבי ישראל ועכשיו מנכ"ל מקורות - החברות הממשלתיות עברו מהפכה ניהולית גדולה של מנהלים, רובם מהמגזר העסקי. היום 100% מהדירקטורים בחברות הממשלתיות הם מנבחרת הדירקטורים. גם בעבר היו אנשים טובים, אבל לא בהכרח מנוסים או בעלי הבנה פיננסית. יש לנו שקף שמראה את השינוי".

- זה השקף שהיית לוקח איתך לאי בודד.

"העוגן המרכזי של הכל הוא נבחרת הדירקטורים. אם בתקופה שלפני הנבחרת 14% מהדירקטורים היו בעלי הבנה פיננסית, היום 81% מהם; אם בעבר היו 26% אנשים שהגיעו מניהול עסקי בכיר, היום 76%; בעבר היו 31% עם ניסיון בדירקטוריונים, היום 62%, ואפילו ההשכלה, שהייתה בסדר גם קודם - מודדים תואר שני ודוקטורים - עלתה מ-50% ל-80% ומשהו.

"תעברו דירקטוריון-דירקטוריון, בכולם יש אנשים עם קורות חיים מרשימות, הבנה עסקית, הבנה ניהולית, אנשים שהכניסו מהלכים עסקיים בחברה. היום מגיע מנכ"ל לדירקטוריון, שואלים אותו מה הרווח, למה אתה לא עומד ביעדים. זו שפה חדשה שלא הייתה קודם".

- אבל למבקר המדינה היו השגות על הבחירות שנעשו, במובן שהוא טען שאולי לא נבחרו אנשים שהם מינויים פוליטיים, אבל נבחרו אנשים שבאיזה אופן מכירים אותך, חברים שלך או קשורים לאנשים ברשות החברות.

"אחד, מישהו גם הלך על זה לבג"ץ ולא בדיוק קיבלו את הבג"ץ נגד נבחרת הדירקטורים הראשונה. שתיים, מבקר המדינה מעולם לא טען דבר, הוא בדק דברים, רק שעברו שנים מאז והדברים נבדקו, ובואו נגיד שדוח הביקורת על נבחרת הדירקטורים שאמור לצאת בקרוב, כנראה כבר לא ייצא בזמני. קיבלנו הודעה על כך שפרקים מסוימים הושמטו ואין טענה וחצי טענה על אף אחד".

- היה בזמנו מקרה אלוף פיקוד דרום שלא הצליח להתקבל לנבחרת.

"יש מקום לכ-20 ביטחוניסטים. כנראה שגם אותי לא היו מקבלים להיות אלוף במטה הכללי. באותה אנלוגיה, אלוף במטה הכללי לא אומר שהוא יהיה דירקטור מצוין. לשלוש הנבחרות פנו 21,500 איש, חלקן לשלוש הנבחרות. למעלה מ-300 מונו בנבחרת, ויש עוד איזה 900 שמחכים למינוי. בסוף, דירקטוריון זה תמהיל: יהיו בו ביטחוניסטים ופרופסורים, יהיה גם מגוון של יכולות".

- ויהיו בו גם הרבה חברים של אורי יוגב.

"יש לי המון חברים, אבל דווקא הם לא ניגשו לנבחרת. אני מזכיר לכולם, שהשאלה היא לא איך הבן-אדם הזה לא בנבחרת אלא עד כמה הם מצוינים ויש בהם את כל התמהיל. אם התמהיל הוא מצוין, למה לא לבחור ממנו".

אורי יוגב / צילום: יונתן בלום

"שהשרים יפסיקו למנות דירקטורים"

בדרך לטהר את החברות הממשלתיות, נקלע יוגב לעימותים עם השרים למיניהם - מלבד כחלון, גם שר הביטחון, אביגדור ליברמן, שטען כי הוא אינו בוטח ביוגב בכל הנוגע להפרטת תעש, וזאת לאחר שיוגב עיכב את מינוי מועמדו ליו"ר התעשייה האווירית, יאיר שמיר, ולבסוף אף מנע אותו; שר הרווחה, חיים כץ, שדרש להדיח את יוגב מתפקידו, לאחר שיוגב הביא להפסקת החל"ת של כץ בתפקידו כמזכיר ועד העובדים של התעשייה האווירית, במקביל להיותו חבר כנסת; ועם שמעון בן-חמו, מנכ"ל מקורות לשעבר, שטען בריאיון שנתן ב"גלובס" לפני כשנה, כי יוגב איים עליו והתערב בניהול מקורות ממניעים זרים. יוגב דרש מבן-חמו התנצלות בתוך 48 שעות, ואיים כי אם זה לא ייעשה, יגיש נגדו תביעת לשון הרע.

- הוא לא התנצל, ובכל זאת לא תבעת אותו.

"אני יכול בהחלט לציין שלפני שבועיים מונה מנכ"ל חדש למקורות" (בן-חמו התפטר מתפקידו בינואר השנה - ה"מ, ע"ב).

- אתה מרגיש שהפכת את החברות הממשלתיות ליותר נקיות?

"הייתה שחיתות כל הזמן. כשנכנסתי לתפקיד, שאלתי מי החברות הכי בעייתיות, ואמרו לי נמל אשדוד ותעש. בתעשייה האווירית היה שקט יותר. אין ספק, ורואים את זה גם היום בשיח, שהתחושה הכללית היא שיש ירידה מאוד משמעותית בהיקף השחיתות: רכבת ישראל נראית אחרת, חברת החשמל, נתיבי ישראל ועמידר".

- ואיפה אתה משאיר עבודה למחליף שלך?

"אין גבול לעבודה. יש לא מעט מהלכים שלא הושלמו, כמו חברות שהצטרפו לרפורמה בפיגור. את התעשייה האווירית נראה כבר ב-2017 יוצאת מהמשבר. מקורות, נמל חיפה. 2017 תהיה שנה מצוינת, החברות היום טובות משמעותית מהחברות שפגשנו ב-2013. המלצנו לאחרונה על חקיקת חוק חברות ממשלתיות, שישלים את המהלך".

- שמה יהיה בו?

"שהשרים יפסיקו בכלל למנות דירקטורים (כיום השרים ממנים מתוך המבחר, לאחר הסינון). המינויים צריכים להיות פיור מקצועיים".

- אבל הם דרג פוליטי, צריך להשאיר להם איזו סמכות.

"חברה ממשלתית, להבדיל ממשרד ממשלתי, אמורה לתפקד כחברה עסקית. בעל הבית זה רשות החברות והשרים, אבל הם לא צריכים לנהל את ה'דיי טו דיי' כי הם נכנסים לקונפליקט, וכל העניין של חברות ממשלתיות נועד להיות של החברות ולא של הממשלה. אז אם השרים אומרים שהם צריכים למנות את המנכ"ל, לא בטוח שאני לגמרי מסכים: קחו את טראמפ, למשל, שאומרים שמשנה את הניהול הבכיר של הממשל הפדראלי, אבל מי נוגע בחברות, מי היה מעלה בדעתו שנשיא ארה"ב ימנה דירקטורים?! יחד עם זאת, להבדיל מהעבר, היום קשה מאוד להביא מישהו מחוץ לרשימה, כי ככל שאתה עושה את זה הם צריכים לנמק, וזה נעשה. בחוק שאני מציע, תהיה ועדה ציבורית שהיא זו שתמנה.

"השינוי השני הוא חיזוק העצמאות של רשות החברות. קצת דומה לרשות ניירות ערך: בעולם עצמאי הרשות צריכה להתממן מפרומיל המחזור העסקי של החברות שישולם כדמי ניהול, ולהיות עצמאית, והעצמאות הזו חשובה. ימנו מנהל מתאים, תהיה מועצת רשות, עדיין יהיה דיווח לשר האוצר ואישור תקציב, ועדיין זו תהיה יחידת בעלות של הממשלה כרשות סטטוטורית".

- אמרת שהמדינה שילמה בגלל המאבק שלך במינויים הפוליטיים.

"קשה לנקוב במחיר. אין שאלה שעשינו כמות מהלכים רפורמטיביים ביותר, בהיקף שלא היה בהיסטוריה של מדינת ישראל. באיזשהו שלב בשנה וחצי האחרונות לא עשינו מהלכים שדורשים החלטות פוליטיות. אולי יעשו את זה בעתיד".

- זה גרם לך לפספס דברים שרצית לעשות.

"אני לא חי בתחושת פספוס. הייתי ראש אגף תקציבים באוצר, וכמה רפורמות שעשינו, זה תמיד פחות מאלו שלא עשינו. אני נוהג לומר: החברות הממשלתיות היו במצב לא טוב, היום הן במצב סביר. אני מקווה שהן יהיו במצב טוב, כנראה שלא יהיו במצב טוב מאוד".

- למי מהשרים עשית הכי הרבה כאב בטן?

"הקושי הגדול היה לאותם אנשים שנהנו מהשיטה הקודמת. הם דווקא לא שרים. שרים הם כבר בשלב שלחלק לא מבוטל מהם זה חוסך בלבול מוח, כי מופעל עליהם לחץ למנות אנשים. חלקם אולי כועסים, כי הם רוצים למנות חבר או מקורב, אך עיקר הכעס היה מאותם אנשים שנפגעו מהשינוי".

- למשל?

"זה יותר בתוך החברות ועל כתפי החברות. מהפרשייה של נתיבי ישראל (הכוונה לצמצום משמעותי של מינויי מקורבים בחברה - ה"מ, ע"ב) יש לא מעט קבלנים ויועצים, חלקם בהליכים פליליים, שמאוד כועסים. הם נהנו מהשיטה הקודמת והיום הם לא נהנים. פעם הייתה תעשייה של ג'ובים והיו אנשים שלא מתאימים. חלקם לא עובדים היום בחברות הללו או לא יכולים להביא את בן משפחתם. אירוע הנפוטיזם, שהוא מהלך גדול שהובלנו, גרם בחלק מהחברות להרבה כעסים, עוד יותר גדולים מאירוע הדירקטורים. בנמל אשדוד אף סוור היום הוא לא בן משפחה. יצא מכרז לסוורים ואליו יכולים לגשת רק נשים, בני מיעוטים, אתיופים, מוגבלים בהגדרה. לא מקורבים בצורה כלשהי. עד כה היו חברים שדאגו למינוי של הסוורים".

- אז היום נמל אשדוד זו חברה צחה כשלג?

"ייקח דור להביא למצב שהחברות יהיו טובות, וגם אז, מושלמות הן לא יהיו".

"יש מספיק תפקידים בכירים שעוד לא עשיתי"

- מה אתה חושב על כחלון כשר אוצר?

"אני חושב שיש בעיה במבנה הממשל הישראלי, כך שלחלק ניכר מתפקידי השרים לא ממנים את האנשים המתאימים".

- אתה חושב שזה המקרה של כחלון?

"אני לא חושב שזה קשור לממשלה מסוימת ולאדם מסוים. אני כן בטוח שאם ראש הממשלה היה יכול לבחור את האנשים שהוא חושב שהם הכי מתאימים לתפקידים המרכזיים, הוא לא היה בוחר את האנשים הללו".

- איזה מהלך היה הקשה ביותר מבחינתך?

"אני לא מדרג את האירועים".

- בהפרטה של הדואר היה רגע של משבר, כשהשר הורה לעצור את המהלך.

"רפורמת הדואר היא אחת המצליחות שעשינו. מרכיב באותה רפורמה היה הכנסת שותף או הנפקה, ואני חושב שעצם העובדה שוועדת השרים להפרטה לא אישרה את העניין הזה היה טעות גדולה, ואני באמת לא מבין מה היו השיקולים הענייניים".

- ועצירת המכרז של תעש.

"בזבזנו עונה וחצי על בדיקה של כל מיני טענות של כל מיני גורמים אינטרסנטיים, ואני דווקא אופטימי שההפרטה הזו תושלם סמוך לאחר עזיבתי".

- הובלת את הרפורמה בחברת החשמל עד הסוף וברגע האחרון שר האוצר דאז יאיר לפיד לא רצה אותה. במבט לאחור, כמעט כל המהלכים הגדולים שהובלת במהלך הקדנציה נעצרו בסוף על ידי הפוליטיקאים.

"הייתי יו"ר הרכבת, יועץ ראש הממשלה. אתה מנסה לעשות עשרה דברים טובים, ומצליח בשלושה. אני שמח שהיעדים המרכזיים שהצבתי מראש, הצליחו. היעד המרכזי הוא להצליח לשפר באופן משמעותי את החברות המרכזיות, במובן הזה הצלחנו. אז לא עשינו רפורמה בחברת החשמל, אבל היא עושה רפורמה מרשימה. חברת החשמל היא גאווה גדולה. גם הרכבת, עמידר, נמל אשדוד. אם נסתכל על 10-12 החברות הגדולות, לפחות מחצית מהן עברו מהפכה אדירה וגם היתר השתפרו".

- עד כמה המשך המהלך תלוי במחליף שלך?

"אני מאמין בציבור. אני חושב שבסוף דברים טובים שקרו, קשה לשנות אותם, ראו את עוצמת התגובה התקשורתית על חוק הג'ובים. הציבור ישמור על זה, אבל חוץ מזה יש לי 60 עובדי רשות החברות, 250 דירקטורים ו-1,000 מנהלים בכירים בחברות הממשלתיות שימשיכו את המהלך הזה".

- כי כשאתה רואה את הנורמות במערכת הפוליטית, הן לא יותר טובות.

"אני בכל זאת אופטימי. תסתכלו על השלטון המרכזי. אפשר לעשות שינויים, בטח מבחינת ניקיון של 25 שנה, היום המצב יותר טוב. איכות העובדים בשירות הציבורי עלתה. אפשר לעשות שינויים קצת במבנה הממשל, אך עשינו שינוי שהעביר אותנו ממצב רע למצב סביר, והתהליך הזה לא ייפסק".

- בין שתי החתונות - המגזר הפרטי והמגזר הציבורי - איפה אתה מעדיף לרקוד?

"התפקידים הגדולים ביותר הם במגזר הציבורי, אבל הסביבה מורכבת. יותר נחמד ויותר מתגמל ויותר שקט במגזר הפרטי, אבל זה לא מגיע לגדלים שיש במגזר הציבורי. מי שיסתכל על מה שישראל עברה ב-15 השנים האחרונות: היינו הממשלה הגדולה בעולם, החוב השני בעולם אחרי יפן, למעלה מ-50 אחוז מהתוצר היה הממשלה, והיום זו מדינה אחרת. צמחנו, שיעור התעסוקה מדהים. אז למרות שיש עוד הרבה מה לשפר, יש על מה להתגאות במהלכים הכלכליים-חברתיים".

- ולאן כעת?

"חזרה למגזר הפרטי, נתחיל להיפגש ונבנה מחדש עסק עצמאי. יש תחום חדש שאני מתכוון להיכנס אליו. תמיד אחרי הפסקה של 5-10 שנים אני מוכן לחזור לממשלה, אני לא אומר שלא. יש עוד מספיק תפקידים בכירים בממשלה שעוד לא עשיתי. כשבאתי להיות מנהל רשות החברות אי אפשר לומר שלא עשיתי תפקיד משמעותי, אז נראה, אני לא פוסל".

"הניסיון להדיח אותי נבע מהרצון לעצור את המהפכה"

פעילותו של יוגב, שנוהג לומר שבכל פעם שהוא מתחיל לעשות "ניקיון" בחברה ממשלתית אחרת נולדת לו עוד אחות, הייתה לצנינים גם בעיני כחלון, שיוגב מנע ממנו למנות את מקורבו, חיים אביטן, ליו"ר נמל אשדוד. חוסר שביעות הרצון של כחלון בא לידי ביטוי באופן בוטה בינואר השנה, כאשר במסיבת עיתונאים באוצר הודה כחלון כי יש לו משבר אמון עם יוגב, וכי היה מסיים את כהונתו של יוגב אם הדבר היה תלוי בו. דבריו של כחלון באו לאחר שחצי שנה קודם לכן נכשל ניסיון להדיח את יוגב באמצעות החלטת ממשלה.

- הניסיון של כחלון להדיח אותך, היה להערכתך על רקע זה שכל מהפכת הדירקטורים שלך הפריעה לו, הגבילה אותו?

"אני לא חושב שזה היה רק כחלון. הניסיון להדיח אותי לפני שנה וחצי בהחלט נבע מהרצון לעצור, ואולי להפוך, את המהפכה".

- מי הוביל את הניסיון להדיח אותך?

"אני אפילו לא יודע, אבל כשעושים - אני באמת עשיתי מהלכי רפורמה גדולים מאוד, גם במגזר הפרטי אבל גם בממשלתי, גם באגף תקציבים, גם ברכבת - מהלכי שינוי גדולים, זה יוצר התנגדויות גדולות וכעסים. זה היה המהלך המורכב ביותר שניהלתי, משום שהוא נכנס לתוך העולם של המינויים הפוליטיים, של הג'ובים.

"הניסיון להדיח אותי בהחלט נבע מרצון לעצור ואולי להפוך את המהלכים שהובלתי, אבל הוא הונע מגורמים שהם סביב השרים".

- זה יחדש לך אם נאמר שנחשדת בסביבה של כחלון בכך שאתה מקדם יותר מדי את התוכניות האלה בשל אינטרסים אישיים?

"יש הרבה אנשים פוליטיים שיש לי איתם יחסים של הערכה אישית, אבל אין לי שום דבר בפוליטיקה, אז לטעון שבאתי לעשות מהלכים כאלה או אחרים בגלל קשרים עם מאן דהוא - אלה טיעונים שנועדו ליצור דה-לגיטימציה".

- אבל למה בעצם נשארת? למה נאחזת בקרנות המזבח?

"אני חושב שהיכולת לוותר על מהלכים מאוד-מאוד גדולים וקשים קודם כל קשורה באמת ביושרה ובנחישות, וכל עוד זה המצב אז תפקידי הוא לנסות לעשות את עבודתי במלואה ולא להתנדב ללכת. מוניתי על ידי הממשלה, ואם המשלה הייתה רוצה, היא הייתה מדיחה אותי. דקה קודם לא חשבתי שאני צריך לוותר על המהלך. הרי אין לזה סוף. אתה עושה מהלך קשה, אתה בא לתפקיד שהוגדר כתפקיד של רגולטור עצמאי לארבע שנים, ותפקידי לעמוד בהתנגדויות".

- אבל בכל זאת, אתה אדם עם רקורד, ופתאום אתה צריך להיאבק על כך שישאירו אותך בתפקיד, להתבזות. לא מתאים...

"הכי מתאים שבעולם. כשהייתי יו"ר הרכבת הייתה מול הבית שלי הפגנה קשה ואלימה שבעקבותיה העזו כמה ראשי ועדים לסגור את מדינת ישראל. האם זו סיבה לעזוב את הרכבת? לא. כשאתה עושה תפקידים כאלה אתה צריך להיות מסוגל להתמודד עם טענות, והשאלה למה בכלל לעשות את זה, היא אותה שאלה של למה אתה מנהל. זה כן נותן סיפוק, ואנשים אחרים יתבזו".

- באחרונה נחשף יומן הפגישות של כחלון, ועולה משם שהוא לא קיים איתך פגישה אישית אחת במהלך כל הקדנציה שלו. מן הסתם זה פגע בעבודתך.

"חזרתי ואמרתי, שכשבאים ועושים מהלך, כמו המאבקים הפוליטיים וכל תעשיית הג'ובים, לעתים יש לכך מחירים. יש עימותים ויש טענות. מעולם לא סירבתי לפגישה עם השר. התחלנו בנתק, המשכנו בניעור כל השחיתויות. רק עכשיו יצאנו במהלך משותף עם שר האוצר להטמעת חדשנות וטכנולוגיה בחברות הממשלתיות.

"אנחנו עכשיו בתהליך של שיפור. זה אומר חדשנות, איתור וזיהוי נכסי הנדל"ן האדירים בחברות, שפתאום ממשים אותם כמו שלא עשו מעולם - בדואר, במקורות - והסיפוק הגדול זה עוצמת העשייה והשינוי, ובדרך משלמים מחירים של כותרות או בזבוז זמן על הליכים לא נחוצים. זה קצת מזכיר את הבעיה של הדירקטוריון. כשאתה מנהל את הממשלה, צריך שיהיה מבנה שישים בתור ראשי המשרדים את האנשים לא 'הכי מתאימים' אלא מתאימים. כמו שעשינו בחברות הממשלתיות, השיטה תגרום למינוי אנשים מתאימים לתפקידים המרכזיים, וזה צריך להיות גם בממשלה".

אורי יוגב

תפקיד: מנהל רשות החברות הממשלתיות

אישי: בן 57, נשוי ואב לחמישה, תושב מכבים רעות

מקצועי: החל את דרכו באוצר, וכעבור שנה מונה ליועץ בכיר למנכ"ל המשרד. כעבור כשנתיים יצא לשוק הפרטי ומילא שלל תפקידים בכירים: בחברת הביטוח המגן, מנכ"ל פיצה דומינוס, מנכ"ל בזק בינלאומי. ב-2002 מונה לממונה על אגף התקציבים באוצר. כעבור כשנתיים חזר לשוק הפרטי. ב-2009 מונה יוגב ליועצו הכלכלי של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. בהמשך מונה ליו"ר הרכבת ובספטמבר 2013 מונה למנהל רשות החברות הממשלתיות

השכלה: תואר ראשון ושני בכלכלה

עוד משהו: הוא לא עובד מעבר לשעה 18:00, כדי להיות עם משפחתו. פעם בשבוע משחק ברידג'

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות