כיבוש נאור: האירוניה שבביקורת על נשיאת ביהמ"ש העליון

למרבה הציניות, וכשרוממות הציונות בגרונם, כשנשיאת העליון עושה צעד ראוי של הימנעות מאירוע פוליטי - הפוליטיקאים מתנפלים עליה ■ אותם פוליטיקאים המתנפלים על העליון, כשהוא פוסק בסוגיות פוליטיות ■ פרשנות

מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון (צילום: איל יצהר)
מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון (צילום: איל יצהר)

ביום חמישי, ד' באייר תש"ח (13 במאי 1948), יום אחד בלבד לפני הכרזת המדינה, נפל גוש עציון. 242 חברי הקיבוץ ולוחמי הפלמ"ח והחי"ש נהרגו בקרבות הקשים והעקובים מדם, והשטח נכבש על-ידי הלגיון הירדני.

ב-1967 כבשה ישראל מחדש את גוש עציון, ושטחים רבים נוספים ביהודה ושומרון. בהמשך היא הפכה למדינה הראשונה והיחידה שהתירה לתושבי שטח מוחזק (או כבוש) לפנות לערכאות השיפוטיות שלה. מאז, לאורך השנים, נתנה מערכת המשפט הישראלית, ובעיקר בג"ץ, הכשר משפטי ואף מוסרי להתיישבות בשטחים.

אחד מפסקי הדין הבולטים ביותר בסוגיית ההתיישבות בשטחים ניתן ב-1978, אז הכיר בג"ץ בזכותה של המדינה לתפוס קרקע פרטית בשטחים להקמת יישובים אזרחיים יהודיים, אם יש תועלת ביטחונית בהקמת היישובים הללו (בג"ץ בית אל). לאחר פסק הדין, הכריז ראש הממשלה, מנחם בגין, כי "יש שופטים בירושלים". מזכיר הממשלה של בגין באותם ימים היה אריה נאור, בעלה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור.

כעבור כשנה נתן בג"ץ פסק דין כמעט הפוך, כשאסר על הפקעת קרקעות לצורך הקמת ההתנחלות אלון-מורה. בדצמבר 2014 הורה בג"ץ על פינוי היישוב עמונה הסמוך לעופרה, מאחר שנבנה באופן בלתי חוקי על קרקע פרטית של פלשתינים. היישוב פונה, אך הממשלה מקדמת את חוק ההסדרה שנועד לאפשר התיישבות כזו בעתיד.

למרות שבג"ץ, בסך-הכול, "לא הפריע" להתיישבות באיו"ש, בכל המקרים שבהם פסק בג"ץ נגד עמדת הממשלה, נמתחה ביקורת של הפוליטיקאים על כך שהשופטים מעזים לעסוק כביכול בסוגיות פוליטיות. בפסק הדין בעניין אלון מורה הסביר נשיא העליון בדימוס, משה לנדוי ז"ל, כי "איננו יכולים שלא להתערב, כי שופטים אנחנו".

לנדוי כמובן צדק. שופטים לא יכולים לשבת מהצד ולהימנע מדיון בעתירה כאשר הם נדרשים לקבוע האם מעשה מסוים של המדינה הוא חוקי, או אינו חוקי, על סמך החקיקה הבינלאומית והחקיקה בארץ. וחוץ מזה, גם הימנעות מלדון בעתירות הללו, כמוה כהבעת דעה בשאלת החוקיות.

אבל ההכרח של בג"ץ להתערב בשאלות חוקיות וחוקתיות בדבר ההתיישבות בשטחים, אינו אומר שהם יכולים לנקוט עמדה פוליטית, להבדיל ממשפטית, בפולמוס, ההולך וגווע אך עדיין קיים, סביב ההתיישבות ביהודה ושומרון או להשתתף באירוע בעל אופי פוליטי. האיסור על השתתפות של שופטים באירועים פוליטיים גם מעוגן מפורשות בכללי האתיקה של השופטים.

והנה, למרבה הציניות, וכשרוממות הציונות בגרונם, דווקא כשנשיאת בית המשפט העליון, נאור, עשתה צעד ראוי של הימנעות מלהגיע לאירוע בעל אופי פוליטי שנערך אתמול (ד') בגוש עציון - התנפלו עליה הפוליטיקאים וטענו, כדברי שרת המשפטים איילת שקד, שנאור "פורמת את הממלכתיות". אז האם זו ציונות? או ציניות?

וכל מי שטוען כמו שקד שהאירוע לא היה פוליטי אלא ממלכתי, מוזמן להביט בתמונות או לצפות בסרטונים מהטקס, שאליו הוזמנו רק מנהיגי הימין, ולעיין שוב בסעיף 15 לחוק הכנסת הקובע כי "לראש האופוזיציה ייוחד מקום בטקסים ממלכתיים שבהם משתתף ראש הממשלה, בהתאם לכללים שייקבעו על-ידי הממשלה".