מכון התקנים: רמאות מתמשכת ומכוונת על חשבון הצרכנים

זו הכותרת האמיתית לפרק הדוח מבקר המדינה על מכון התקנים - רק שהמבקר לא העז ללכת עד הסוף והסתפק בסיפור ובצמד המילים "העמסת יתר" או "העמסה מיוחדת" ■ פרשנות

מכון התקנים בת"א / צילום: עינת לברון
מכון התקנים בת"א / צילום: עינת לברון

1. השיטה

רמאות מתמשכת ומכוונת של הנהלת מכון התקנים בחסות ראשי האוצר והכלכלה ובמימון ועל חשבון הצרכנים - זו הכותרת האמיתית לפרק הדוח מבקר המדינה על מכון התקנים, רק שהמבקר לא העז ללכת עד הסוף והסתפק בסיפור ובצמד המילים "העמסת יתר" או "העמסה מיוחדת".

ככה זה עובד: המכון מגיש הצגה מטעה של עלויות התקינה (הממומנות על-ידי משרדי הכלכלה והאוצר), ראשי ופקידי המשרדים האלה לא בודקים, לא מפקחים על ההוצאות, חותמים "בלנקו" - וכך מעמיס המכון הוצאות ההנהלה על התקינה והציבור מממן. שווי "ההצגה המטעה": 3.5 מיליון שקל בשנה, 25 מיליון שקל במצטבר מאז 2011.

התירוץ של המכון: ההסכם הוא שאנחנו ספק ולכן אנחנו קובעים את המחיר, עובדה שהמשרדים מאשרים אותו. בפועל: זו הבטלנות הביורוקרטית, היהירות הכספית ויחסי "שמור לי ואשמור לך", שמאפשרים הכנסת נתונים שקריים, העמסתם על עלויות התקורה ואישורם.

זה לא פלילי? זו לא קבלת כספים בתחבולה? לא, חושב המבקר. למה? כי משרדי האוצר והכלכלה, הרגולטורים, אף פעם לא נגעו בזה. ואם זה לא פלילי - זה לא אומר שהמכון חייב להחזיר את הכסף שלקח בעורמה?

2. המריחה הגדולה

ישראל תאמץ תקנים בינלאומיים לטובת הצרכן, התחרות, הפחתת הביורוקרטיה והוזלת יוקר המחיה - זה מה שדחפו לנו שרי האוצר, הכלכלה וראש הממשלה כשהעבירו ב-2012 את תיקון 10 לחוק, בעקבות המחאה החברתית ודוח טרכטנברג שקבע כי לחסמי האסדרה בתחום התקינה יש השפעה ניכרת על יוקר המחיה.

מאז מורחים זמן. מכון התקנים מורח, אלה ששולטים בו למען האינטרסים שלהם מורחים, גם הממונה על התקינה במשרד הכלכלה, יעקב וכטל (שקודם היה סמנכ"ל מכון התקנים) מתמהמה, כמוהו שרי הממשלה האדישים.

באוקטובר 2016 נמצאו ברשימה 102 תקנים לדיון - 92 מתוכם שכבו במגירות יותר מ-19 חודשים, והיו כאלה ש"דנים בהם" 5 שנים, וזה טרם הסתיים. לא, לא בטעות ולא בגלל רצינות הדיונים. אולי כי זה טוב לבעלי אינטרסים.

3. ניגודי אינטרסים

כך מתמצת המבקר המאופק (הרבה יותר ממה שצריך) את הממצאים הקשים: "בכמה מקרים סירבו ועדות תקינה לאמץ תקן בינלאומי, בניגוד למדיניות הממשלה, ובכמה מקרים התעורר החשש כי הסירוב נבע מהרכבן של ועדות התקינה, כגון הטיה לטובת אחד מבעלי האינטרסים בוועדה". ובמילים פחות יפות: אינטרסים זרים וכבדים פועלים בתוך המכון ומשתמשים לרעה בכוחו - נגד הצרכנים והמדינה.

הדוח הנוכחי הוא השני ברצף. הוא מתייחס לתקופתו של אורי דורי, איש עסקי הבנייה, מזה כשנה וחצי יו"ר המכון, שנבחר לתפקיד בעיקר על-ידי התעשיינים, הקבלנים, וההסתדרות. בדירקטוריון יושבים כל האינטרסים כולם - בתקווה שיאזנו זה את זה. מה שקרה בפועל זו מעין הסדרה פנימית, פעם נחליט על האינטרס שלי ופעם על שלך.

ומי שותק? משרד הכלכלה, גם בראשות השר אלי כהן, מ"כולנו". זה שבא לכנסת רק כדי לעשות רפורמות צרכניות - אבל שקע במניפולציות של עובדי המכון, בעלי העניין, וההסתדרות שיקרה לליבו של ראש מפלגתו שר האוצר, משה כחלון.

4. הצרכנים לא מעניינים אף אחד

על-פי החוק, הוועד המנהל של המכון ממנה את ועדות התקינה, כשבכל ועדה צריך לשבת נציג ציבור שהוא מינוי ארגון צרכנים. בפועל - זה לא באמת קורה. או שלא ממנים, או שנציגי הצרכנים פשוט לא מגיעים לדיונים.

5. סכנה לעמידות המבנים?

בעוד שהמדינה מדברת על חיזוק מבנים מרעידת אדמה, מסתבר כי בהוראות מכון התקנים זה די להפך. קיים תקן בינלאומי קפדן לפיקוח על הבדיקות לאיכות הבטון, אבל בישראל מסרבים לאמץ אותו. הרעיון הוא שככל שהבדיקות יהיו יותר קפדניות - כך איכות הבטון תהיה יותר גדולה, ובמקביל לה איכות הבנייה.

אבל בארץ מתקיים הליך יוצא דופן, רחמני ומתחשב. אמנם מבצעים בדיקות איכות בטון, אבל למי שנמצאו אצלו ליקויים - נותנים הזדמנות שנייה. המבקר מצא כי "נספח תנאים מיוחדים לבטון מובא", שעליו המליצה ועדה מקצועית (מעניין מי עמד בראשה ומי היו חבריה), "מגלם הקלה של 10% בקירוב, יחסית לתקן הבינלאומי". המבקר קורא לזה "הקלה" - ואילו אנחנו היינו אומרים החלשה באיכות וסכנה למבנים.

בשנים 2012-2016 נכשלו 10% ממפעלי הבטון בבדיקה הראשונה. "כלומר, יותר מ-5.49% מכל ייצור הבטון שלהם ברבעון לא עמד בדרישות התקן", לדברי הביקורת. ויש גם עוד ישראבלוף צמוד: הנספח הזה "מאפשר למפעלים שלא להחשיב את הכישלון בבדיקות ההתאמה לתקן, ולבטל את ממצא הכישלון בבדיקות באמצעות השינוי הלאומי המאפשר בדיקה חוזרת של חוזק בטון שהתקשה במבנה".

למה עושים את זה? כי השינוי הזה חוסך ל-200 מפעלי הבטון לפחות 16 מיליון שקל בשנה. עם זאת, למצער: "השינוי משפיע לרעה על איכות הבטון, דבר העלול להחליש את עמידותם של מבנים ברעידות אדמה".

וכולם שותקים. זו הבטלנות הביורוקרטית, היהירות הכספית, יחסי 'שמור לי ואשמור לך', שמאפשרים הכנסת נתונים שקריים, העמסתם על עלויות התקורה ואישורם. זה לא פלילי? זו לא קבלת כספים בתחבולה? לא, חושב המבקר. למה? כי הרגולטורים אף פעם לא נגעו בזה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988