ההצעה לאסור על המשטרה להמליץ על אישום - מניפולציה

כבר עשור וחצי אסור למשטרה להמליץ על העמדה לדין, אבל היא עוקפת את האיסור בעזרת מילים כמו "תשתית ראייתית" ■ הצעת החוק בעניין תורמת רק לליבוי הקרב בין תומכי ראש הממשלה למתנגדיו ■ פרשנות

רוני אלשיך / צילום: רויטרס
רוני אלשיך / צילום: רויטרס

 

1. מיליוני מילים עוד יישפכו בעניין המניפולטיבי והטיפשי החדש: לאסור או לא לאסור על המשטרה להמליץ על כתבי אישום. הרבה יותר מהמילים בעניין מאות אלפי האזרחים שרומו-פותו על ידי חברות הביטוח, ההסתדרות וועדי העובדים, בחסות הממשלות לדורותיהן, וחתמו על ביטוחים סיעודיים קבוצתיים "זולים" שבזקנתם ובחוליים התבררו כריקים. הרבה יותר מאשר על הגשרים המתמוטטים, בזבוזי המיליארדים ומערכת הכישלונות העמוקה המקיפה את השירות הממשלתי והציבורי. תזכורת: דוח מבקר המדינה התפרסם רק אתמול והיום הוא כבר לא מעניין.

2. זה ממש לא משנה ולא חשוב אם למשטרה יותר להמליץ או לא להמליץ. דה-יורה, כבר כמעט 15 שנים אסור למשטרה לצרף המלצות לתיקי חקירה שהיא מעבירים לפרקליטות. דה-פקטו - לא חשוב איך קוראים לזה, באמונה מוחלטת בהצהרת המשטרה שהיא לעולם לא מדליפה פרטי חקירה, אין מי שלא יודע מה המשטרה חושבת ומה היא ממליצה בעניינם של אלה שהיא חוקרת, יהיו מי שיהיו.

3. אמצע 2003. היועץ המשפטי לממשלה פרופ' אליקים רובינשטיין, זה שלאחרונה פרש מבית המשפט העליון, אחרי התכתבות-התדיינות עם הפרקליטות, המשטרה, המשרד לביטחון פנים (אז בראשות השר עוזי לנדאו, ליכוד), הממשלה והכנסת (דיון במליאה ב-5.6.2002), מגבש הנחיה למשטרה להימנע מלצרף המלצות בסיכום תיקי חקירה. זה נקבע כהנחיה, על פי בקשת יו"ר ועדת החוקה דאז, ח"כ אופיר פז-פינס, העבודה, שביקש להימנע מתיקוני חקיקה. "גורמים בכירים" באגף החקירות במשטרה צוטטו שלא בשמם: "ההחלטה תהפוך את אגף החקירות לסמרטוט, אנחנו לא חוטבי עצים ושואבי מים. החלטת השר לנדאו מסרסת את החקירות במדינת ישראל וממנה נודף כנראה ריח פוליטי".

כדי לרצות את המשטרה שגייסה לעצמה לובי כבד, של ח"כים, אישי ציבור ואנשי תקשורת, התווסף להנחיית היועץ משפטי לפיו תוכל המשטרה לצרף המלצות - רק אם קיבלה את אישורו.

חודשיים אחרי, העביר השר לנדאו את ההנחיה למשטרה והבהיר כי לפני שגיבש את עמדתו קיים התייעצות גם עם מבקר המדינה דאז אליעזר גולדברג, עם פרופ' אמנון רובינשטיין, עם שופטים בכירים, והסתמך על חוות דעתו של עו"ד חיים צדוק לשעבר שר המשפטים, מפלגת העבודה.

מאז אסור למשטרה להעביר תיקי חקירה הכוללים "המלצות". אבל הנה תחכום ישראלי יצירתי: המשטרה מסכמת את תיקי החקירה שהיא מעבירה לפרקליטות במילים "תשתית ראייתית", "סיכום חקירה" או "תקציר ממצאים" ועוד היד נטויה בהגדרות - והעיקר שעמדת המשטרה ידועה, ברורה, ובעיקר מפורסמת, בטח בכל המקרים שמביאים כותרות.

אז למה צריך להפוך עכשיו את המדינה בשביל עוד איזו מעשייה מטופשת? האם זה ישביח במשהו את אי-איכות חיי הציבור (דוח מבקר המדינה מאתמול) - או רק יספק דלק, רעל ונשק ניגוח לצבא מלחמות "רק ביבי!" מול "רק לא ביבי!". שני צדדים ששופכים את כל התינוקות עם מי הביבים של עצמם.

4. בקשר רציף לזה, מציינת היום ישראל הקרועה והמפולגת את פרישת נשיאת העליון מרים נאור וכניסת הנשיאה החדשה אסתר חיות. מי שבאמת רוצה להלחם באי-הצדק ובשחיתות השלטונית, לשפר את מעמד מערכות האכיפה, האיזונים והבלמים, ולחזק את הכבוד וביטחון הציבור (כל הציבור) ב"שלטון החוק" - ראוי שיטפל קודם כל בהתמשכות ההליכים הממאירה. בחקירות, העמדה לדין וענישה של אחד האדם כמו גם של אנשי ציבור ונבחרים שסרחו - בזמן סביר. שלא ימשיכו מורשעים להגיע להכרעה הסופית בעליון כשהם קשישים וחולים - וישוחררו בזריזות מפליגה מפאת מחלתם וזקנתם.

"הזכות להישפט בתוך זמן סביר היא זכות יסוד חוקתית, הנגזרת מהזכויות לכבוד ולחירות, והמוכרת במשפט הבינלאומי. סעיף 14 (3) (ג) לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות אשר נחתמה ואושרה על ידי מדינת ישראל, מדגיש את זכותו של אדם To be tried without undue delay. התיקון השישי לחוקה האמריקאית מעגן אף הוא את הזכות ל-Speedy Trial בצורה מפורשת, ופגיעה בזכות זו עשויה להביא במקרים המתאימים לביטול האישום נגד אדם", כתבה האגודה לזכויות האזרח בסוף 2009. רק שמשנה לשנה הסחבת רק מחמירה, בכל אחד משלבי התיק.

מי שרוצה באמת להשביח את המערכת, ולא רק להשתמש בה או נגדה לצורכי מלחמה פוליטית, אינטרסים אישיים ומאבק על ההגמוניה המעמדית - חייב לטפל גם בתיקי חקירה שנפתחים ולעולם לא נסגרים. מסתובבים כאן אלפי אנשים, עשרות אלפים, שאי-פעם נקראו לחקירה אבל אף אחד לא שולח להם את המכתב הקטן שמאשר שהחקירה הנוגעת להם הסתיימה, ותודה על שיתוף הפעולה. עשרות אלפי אנשים מבוהלים מהרגע שיבקשו מהם להמציא "תעודת יושר" - שמא ייזכר המחשב בחקירה שנקראו לה לפני עשור או שניים. ואוי למי שיפנה ויבקש לקבל את הנייר האומר שהפרשה הסתיימה - תוך זמן קצרצר ייקרא שוב לחקירה בטענה ש"התקבלו ממצאים מודיעיניים חדשים".

5. עוד מחלה ממארת, מבין כל המגיפות כולן, נחשפה בשנתון הסטטיסטי של הלמ"ס באמצע ספטמבר 2013. שיעור המורשעים בקרב המבוגרים בעשור האחרון היה בסביבות 90%. זה אומר שאין עצמאות למערכת המשפט - זה אומר שהשופטים כפופים-מוטים לתובעים. לתביעה. לפרקליטות. ולא חשוב אם זו הטיה אנושית או אינטרסנטית.

כחודש אחרי יצאה בת קול גלויה מהמערכת המשפטית: 90% זה ממש לא נכון - זה רק 75%. רק שבדרך נשכח חלקן הגדול והמתעצם של כל אותן עסקאות הטיעון שבמסגרתן מודים, לפעמים רק "מודים" מואשמים במשהו. לא חשוב במה.

ועוד לא אמרנו מילה על פרשת רות דוד, 7 שנים הפרקליטה החזקה והדומיננטית של מחוז תל אביב, שהתברר שסרחה, אבל המערכת בוחרת לקבור את חקירות תקופתה.

כי בלי כל זה, לפחות, מערכת המשפט בישראל איננה באמת כה "מפוארת" כפי שהיא רואה את עצמה.