כחלון וניסנקורן מציגים ידידות מופלאה - וכולנו נשלם את המחיר

כלכלת ישראל ומאבקה למען משק תחרותי, הוגן, שפועל לטובת כלל תושביה, מנוהלת-מתוזזת על ידי זוג אחד מוזר: שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. ידם בכל, יד כל בם והם אוחזים זה את ידו של זה. זה הסיפור על מחיר החברות.

1. בזק, ההנהלה וועד העובדים, הפעילו בשבוע שעבר את כוחם המונופוליסטי ועצרו בכוח, אחרי כשנה של סחבת, הנחת סיבים אופטיים של פרטנר - במטרה למנוע תחרות ופגיעה במונופול הטלפוניה ותשתיות האינטרנט של בזק ובפועל נגד הורדת מחירים ונגד הפחתת יוקר המחיה. בזק היא חברה פרטית, עובדיה מאורגנים כגוף חזק בהסתדרות, זוכים לתמיכה מופלגת של ניסנקורן, ואיכשהו קורה ששר האוצר, זה שהיה פעם שר התקשורת האולטימטיבי והנערץ, האיש שהעז לפתוח את שוק התקשורת לתחרות, שותק. אין לו מילה לומר לעמיתו לממשלה איוב קרא, שר התקשורת, שרק רוצה להרגיע: תעצרו את פריסת הסיבים, ונראה...

2. חברת החשמל, ההסתדרות, ההנהלה וועד העובדים דוחפים, ממש היום, ישיבת מו"מ, בכל הכוח, לניסוח מוקדם של עקרונות "רפורמה", אחרי 20 שנים של התנגדות. החברה, עובדיה והאיגודים המקצועיים הגדולים, שלא פעם מפעילים לטובתם את האיום בעצירת חשמל, נכנסו למצב לחץ ותחושת דחיפות.

א. סימנים שיצאו מהדיון בבג"ץ לפני כחודש וחצי, בעתירה של משרדי האוצר והתשתיות, יותר נכון שי באב"ד ושאול מרידור, מערערים ומטילים ספק גדול בזכות עובדי המונופול להשתמש בכוח השביתה, שהם מכנים "זכות", במטרה לעצור ולמנוע מהמדינה התפתחות משקית. הצדדים אמנם נשלחו לדון, אבל בחח"י ובהסתדרות חוששים מהבאות.

ב. הם מבינים שיש להם חלון הזדמנויות פוליטי-אישי נדיר. משה כחלון, החבר הטוב והמיטיב, השותף בקואליציה של אבי ניסנקורן בהסתדרות, יושב באוצר ואוזנו כרויה לזו של ניסנקורן - אין טוב מזה להעביר עניינים "חברתיים" לכאורה.

ג. במשרד התשתיות יושב שר, יובל שטייניץ, מדוכא ועצוב (אחרי שהתברר כי כמה מ"החברים" שלו בחקירות משטרה), אפשר שהוא בדרך החוצה לסוכנות. בכל מקרה הוא כבר לא אותו הלוחם למען האינטרס הציבורי שהיה פעם.

ד. מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, שנלחם בכל כוחו בעד עצמאות המדינה לקבל החלטות מבניות לטובת המשק, כלומר לנסח "רפורמה" לטובת הציבור בלי שההסתדרות והוועד יחזיקו לו את העט, הוכנע-רוכך על ידי השר שלו כחלון. ("תרגיע את שי" - בהפסקה של הדיון בבג"ץ על זכות השביתה של עובדי חברת החשמל, התקשר יו"ר ההסתדרות לשר האוצר וביקש ממנו "להרגיע" את מנכ"ל המשרד, שהוביל את הופעת נציגי המדינה בפני השופטים).

ה. מנכ"ל משרד התשתיות והאנרגיה שאול מרידור, שהבין היטב את האינטרסים הסמויים של חח"י וההסתדרות - עבר לעבוד אצל כחלון באגף התקציבים ואפשר שזה ישפיע על הבנתו.

ו. סגן שר האוצר יצחק כהן, שתמיד גילה נטיות אוהבות, אבל סמויות, לטובת עובדי חח"י בפרט, האיגודים המקצועיים החזקים בכלל וההסתדרות כמובן - עדיין יכול להבטיח את תמיכת שרי וח"כי שס לטובת "רפורמה" מתוחכמת שתהיה בניגוד אינטרס הציבור והצרכנים. האם יישמר כוחו גם בעתיד הקרוב? תלוי בחקירות אריה דרעי, תלוי במעמדה של ש"ס.

ז. ראש הממשלה נתניהו, שבמצב רגיל שלו כשהוא פועל על פי התודעה הכלכלית שלו, כפי שהיה בימיו כשר אוצר, לעולם לא היה מאפשר "רפורמה" שתעלה את תעריף החשמל, תשמר את כוח המונופול, בייצור בהולכה ובחלוקה, ותעצור את התפתחות ייצור החשמל הפרטי. אבל נתניהו הכלכלי של היום - זה לא נתניהו של פעם. הוא כנוע ותלוי כל-כולו בגחמותיו של כחלון.

3. התוכנית של כולנו, באמצעות ראש ועדת הרפורמות השר אלי כהן, ל-4 - מה שהתחיל ב-6 ו-8 - סופי שבוע ארוכים במשק, מתפוגגת לטובת קיצור שעת עבודה אחת בשבוע, על פי דרישת יו"ר ההסתדרות ניסנקורן בלחץ האיגודים המקצועיים הגדולים, הכוחניים והמונופוליסטיים. סופי שבוע ארוכים הם משאת נפש של כל העובדים במשק, למעט עובדי המדינה והשירות הציבורי, שמאורגנים בהסתדרות בתנאי ההעסקה הטובים בארץ, בכלל זה הרבה הרבה יותר ימי חופש בשנה, הרבה שעות נוספות וכוננויות, גם יצירתיות בהבנת המילים "ימי מחלה" (למשל, הממשלה החליטה שגם לגבר מגיעים ימי חופשת לידה, ואלה יירשמו בחלקם כ"ימי מחלה"). אלה, מסתבר, מסתדרים מצוין גם בלי סופי השבוע הארוכים ודווקא מעדיפים פחות שעה בשבוע, שזה אומר, במצב הטוב, עוד כמה שעות נוספות (ובמצב הרע: מישהו כבר יחתים את כרטיס העבודה).

וכחלון שר האוצר - זה שבמפלגה שלו הובילו את הסופ"שים הארוכים המיוחלים - הוא-הוא שעוצר אותם, ורק כי החבר שלו ניסנקורן רוצה להראות לוועדים הגדולים שהוא חזק.

4. גם הטרגדיה של ה"ביטוחים" הסיעודיים הקבוצתיים מתחברת איכשהו לידידות. 850 אלף עובדים הופנו-הוטו-פותו משך שנים, על ידי ועדי העובדים שלהם, בחסות מעוותת של ההסתדרות ובסתימת פה של משרד האוצר, לחתום על ביטוחים סיעודיים קבוצתיים זולים במיוחד. כל כך זולים, כמה עשרות שקלים לחודש, שחברות הביטוח הוסיפו להם, באופן ברור ושקוף בידיעת ההסתדרות ומשרד האוצר, סעיף המאפשר להן לצאת מההתחייבות בכל תקופת זמן. ברובם כתוב כי מדובר בהסכמים "מתחדשים" בכל שלוש שנים, בחלק כתובות מילים אחרות אבל עם אותה משמעות - כשתזדקן וכשתחלה, כשתצטרך את הביטוח הסיעודי, נפסיק לך אותו. עד שזה התפוצץ לכולם בפרצוף.

כבר בתחילת השנה יצאה הממונה על רשות שוק ההון, דורית סלינגר, בהצעה לפתרון הבעיה: לאפשר את המשך קיומם של הביטוחים הקבוצתיים במודל ארוך טווח, ומחיר הביטוח יהיה תלוי בגיל ההצטרפות. בפועל זה אומר שהמחיר הנמוך והלא סביר שהיה קודם (ובפועל לא העניק בכלל ביטוח) - יתייקר. הוא לא יגיע אמנם לעלות הביטוח הפרטי שמחויב לעתיד, אבל יהיה יקר יותר מהמחיר הנוכחי של כמה עשרות שקלים לחודש, ומותנה בגיל ההצטרפות. בכל מקרה: זה יהיה ביטוח סיעודי אמתי ומפוקח, בלי הסעיף שמאפשר לחברת הביטוח לברוח בשעת האמת. הגיוני? כן. אבל הוועדים הגדולים לא רוצים לשלם את מחיר הביטוח הסיעודי האמיתי, הם רוצים ש"המדינה" תשלם להם עליו. כלומר הקופה הציבורית. אבי ניסנקורן, שכל כוחו הפוליטי נשען על אותם ועדים גדולים חזקים ומונופוליסטיים, אץ-רץ והצטרף להתנגדותם. ושר האוצר משה כחלון? הוא אמר משהו כמו נראה, נשמע, אם יהיה צורך אז נאריך, אולי.

בקיצור: משה כחלון דחה את הפתרון המקצועי - בגלל הלחצים של הוועדים באמצעות החבר הכי טוב ניסנקורן, ומרגע שגמגם חיזק את התנגדות הוועדים לשלם עבור עצמם, חיזק את מעמדו של ניסנקורן כמוביל כל המובילים והשאיר את המבוטחים הקבוצתיים בצרה גדולה.

5. ביום ה-14.5.15 נכנס כחלון לתפקיד שר האוצר. שנתיים אחרי התמודד ניסנקורן (התמודדות ראשונה בהסתדרות, אחרי שלתפקיד הומלך על ידי קודמו עופר עיני) על תפקיד יו"ר ההסתדרות. בתקופה הזו נענה האוצר לרוב דרישות ההסתדרות וניסנקורן, גם בתנאי הסכם העבודה במשק, גם בהשבתות ועיצומים של מגזרים ציבוריים שונים שתמיד מגיעים אחרי ההסכם הקיבוצי.

רק כמה שבועות לפני יום הבחירות התברר כי כולנו, סיעתו של כחלון, הצטרפה להסתדרות ותתמודד בבחירות להסתדרות במסגרת סיעת "עוגנים" - הקואליציה בראשות ניסנקורן, שבה חברים סיעות העבודה, מרצ, ליכוד, חדש וכולנו. לפני כמה חודשים התקיים כאן ראיון עם כחלון ("גלובס", 30.5.17), שנשאל האם לא היה ראוי שלאורך הדרך ידע הציבור ששר האוצר הולך להיות שותף של יו"ר ההסתדרות, ואולי לכן הוא תומך בו ובדרישותיו. כחלון הגיב בכעס רב. ניגוד עניינים אפשרי? שאלנו. "שקר, שקר וכזב", השיב השר. וניסנקורן? הוא כבר התבטא ("גלובס", 26.9.16): "כחלון הוא שר האוצר הכי חברתי שהיה כאן... אני שמח שמצאתי שותף אמיתי לדרך".