מנכ"ל שפוטר ותבע את החברה - ייאלץ לשלם לה 300 אלף שקל

למרות הטענות, בית הדין לעבודה לא תמיד בעד העובדים: השופט קיזז את הזכויות שנשללו עם הלוואות שלקח המנכ"ל ושכר פיקטיבי ששילם לשתי עובדות - וחייב אותו בסכום חסר תקדים

פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו

בערב שמחת תורה, 11 באוקטובר 2017, פורסם ב"גלובס" ראיון שקיימתי עם שרת המשפטים איילת שקד, ובו היא מתחה ביקורת חריפה על עבודת בית הדין לעבודה. "המצב שם לא טוב. יש גם סחבת וגם הרבה טענות כלפי בתי הדין לעבודה מצד מעסיקים, שמרגישים שכל עובד יכול לקבל מהם 'פרוטקשן' באמצעות איום בתביעה, ושמאוד קשה לפטר. זה צריך להיפתר בחקיקה", אמרה שקד.

בין שנסכים עם עמדת שרת המשפטים ובין שלא נסכים, אי-אפשר להתעלם מכך שבתי הדין לעבודה דנים גם בסכסוכים בין מנהלים בכירים לבין החברות שבהן הם עבדו ואותן ניהלו. וגם באותם סכסוכים, לעתים נדחות תביעות הבכירים ומתקבלות טענות החברות.

דוגמה קיצונית לתביעת-סרק שהגיש בכיר בחברה אפשר למצוא בפסק דין שהתקבל לאחרונה בבית הדין לעבודה בתל-אביב. באותו מקרה דחה שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, אילן סופר, תביעה שהגיש מנכ"ל חברה וחייב אותו בתשלום הוצאות המשפט של החברה בסכום חסר תקדים של 300 אלף שקל, לאחר שהתברר שהמנכ"ל התובע מעל בכספי החברה שניהל.

פיצוי על היעדר הפרשות לפנסיה

התובע הוא ויטלי סלזנב, שימש מנכ"ל בחברת פרינטו משקאות (2009) במשך כמה שנים עד לפיטוריו. הוא אף היה הגורם שיזם את הקמת החברה. אחרי פיטוריו הוא הגיש תביעה בסך 3 מיליון שקל נגד החברה בטענה שהיא חייבת לו את הסכום הזה בגין הפרשי שכר, עמלות, הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

החברה, מצדה, טענה כי בתחילת תקופת העסקתו, התובע עבד כפרילנסר, והפיטורים התרחשו לאחר שהתברר כי הוא מעל באמונה וגנב ממנה כספים.

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את גרסת החברה כי אף על פי שהתובע שימש כמנכ"ל הנתבעת, הוא הועסק ישירות על ידיה רק מחודש אוגוסט 2012. בעניין זה פסק השופט סופר כי אין זה סביר שעובד יוותר על תשלום שכר לאורך תקופה כה ארוכה וימשיך לעבוד ללא תמורה כאשר אין מדובר בשכר מינימום, אלא בהרבה יותר.

באשר לפיטורי סלזנב, פסק בית הדין שהוכחה טענת החברה למעורבותו באי-סדרים ובמעילה חמורה בכספי החברה. בין היתר, נקבע כי התובע הוציא חשבוניות כפולות והוציא תלושי שכר פיקטיביים לשתי עובדות שלא עבדו בחברה, בתוך שהוא מפיק רווח ממכירת התלושים. השופט קבע שהמעשים הללו נעשו בשיטתיות ובהיקף ניכר, ולפיכך, ובהתאם לדין, יש להורות על שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת שלו.

השופט סופר דחה גם את טענות המנכ"ל לפגמים בהליך פיטוריו, בתוך שהוא קובע כי הוא היה מודע לטענות כלפיו עוד קודם להזמנתו לשימוע. כמו כן נקבע כי המנכ"ל היה מיוצג בהליך השימוע ואף טען כי יש בידו מסמכים להוכחת טענותיו בנוגע לאי-סדרים הנטענים נגדו. לבסוף נפסק כי נוכח חומרת מעשיו של המנכ"ל, ההחלטה על פיטוריו הייתה סבירה. כמו כן דחה בית הדין את תביעת התובע לתשלום עמלות והודעה מוקדמת הסכמית של 60 יום, וכן את תביעתו לתשלום עמלות ולתשלום נסיעות.

בית הדין לעבודה פסק כי אף שהמנכ"ל היה אחראי על נושא כוח-האדם בחברה וטיפל באופן ישיר בנושא ההפרשות הפנסיוניות, חובת ביצוע ההפרשות לפנסיה מוטלת על החברה ולפיכך פסק לזכות התובע פיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך כ-66 אלף שקל. כמו כן, פסק בית הדין פדיון חופשה בסך כ-54 אלף שקל ודמי הבראה בסך 5,292 שקל. מנגד, בית הדין קיבל את טענת הקיזוז שהעלתה החברה בדבר עלות העסקתן הפיקטיבית של שתי העובדות בסך 255 אלף שקל. טענה נוספת הייתה שמהסכומים שיקבל המנכ"ל יש לקזז גם הלוואות שניתנו לו מהחברה בשנות עבודתו בה, בסך 200 אלף שקל.

השופט סופר קבע כי הנחת המוצא במקרים כאלה היא שסכומים שמשלם המעסיק לעובד הוא שכר עבודה, ועם זאת, מאחר שהשיקים שהוצגו בהליך אינם מתיישבים עם האמור בתלושי השכר של המנכ"ל המפוטר ומאחר שאין חולק שתלושי השכר שיקפו נכונה את השכר ששולם לו, יש לקבוע כי אין מדובר בשכר עבודה אלא בסכומים שהעבירה החברה למנכ"ל שלא על חשבון שכר עבודה והתובע חייב להשיבם.

מאחר שנפסקו לזכות התובע 131 אלף שקל בלבד בעוד שהחברה זכאית לקזז 455 אלף שקל, למעשה החברה אינה חייבת למנכ"ל שפוטר. נהפוך הוא, לאור העובדה שהמנכ"ל המפוטר הגיש תביעה על סך 3 מיליון שקל נגד החברה בזמן שהוא עצמו היה "המוציא והמביא בחברה ואמון על תשלום הזכויות לעובדיה ולעצמו", ונוכח התנהלות המנכ"ל המפוטר בהליך אשר לא תרם לבירור תביעתו ולאור העובדה שעדותו של התובע לכל אורכה הייתה "מתחמקת ובלתי עקבית כמו גם דפוס התנהלותו של התובע שהודה בפה מלא בהעסקת נשים ללא שעבדו בפועל ואשר היה צריך לגרום לו להבין שאין תוחלת לתביעתו - כל אלו יחד מצדיקים פסיקת הוצאות משפט בשיעור משמעותי בסך של 300 אלף שקל, שאותם יצטרך המנכ"ל לשלם לחברה.

עד כמה העובד שחוק
 עד כמה העובד שחוק