מה שקורה באמריקה - שיישאר בינתיים באמריקה

רפורמת המס של טראמפ מתאימה מאוד לארה"ב ותחזיר הרבה כסף "הביתה", אבל אין שום סיבה להיכנע לדרישות עדר הלוביסטים להתאים אותה גם לישראל ■ פרשנות

משה כחלון / צילום: איתמר סיידא
משה כחלון / צילום: איתמר סיידא

1. רפורמת המס ההיסטורית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ייצרה כמעט באופן אוטומטי תגובות מאוד אופייניות, הן בארה"ב והן בישראל. אצל מתנגדי טראמפ, המיוצגים בעיקר על-ידי ה"ניו-יורק טיימס", התגובה המיידית שופטת לחומרה את הרפורמה: רפורמה שנולדה כדי לשרת את העשירים, תרחיב את האי-השוויון, ולכן מהווה הונאה או אסון או התאבדות.

התגובה המיידית הישראלית, כפי שבאה לידי ביטוי בדבריו של שר האוצר כחלון, היא שצריך "להתאים" את מערכת המס הישראלית לשינויים הגדולים ברפורמה האמריקאית. האם התגובות האוטומטיות הללו משקפות את המציאות? לא בהכרח. בעצם, ממש לא.

רפורמת מס, במיוחד הרפורמה הבאמת היסטורית בארה"ב - כוללת מספר רב של צעדים וקשה מראש לצפות את השלכותיה. לקבוע היום באופן חד משמעי שהיא כך או אחרת, שהיא הונאה או אסון, זה לא ממש אחראי או רציני.

2. גולת הכותרת של רפורמת המס האמריקאית היא החיתוך החד של מס חברות מ-35% ל-20%. אפשר להתווכח אם הירידה חדה מדי, אבל בעצם הירידה יש הרבה מן ההיגיון. ככלל, חלקם של מסי החברות בעוגת המס הכללית הוא קטן יחסית בכל העולם והולך וקטן בעשור האחרון, כחלק ממגמה עולמית של מדינות להיטיב עם תאגידים כדי למשוך השקעות מתוך הנחה מוצדקת שהשקעות הן סם החיים של כל משק בריא.

השקעות בכל תחום - מהשקעות בתשתיות ועד השקעה במו"פ - הן מנוע לצמיחה ולתעסוקה. התחרות על השקעות של תאגידי הענק יצרה גם תחרות, לעתים לא ממש בריאה, על שיעורי המס, שהלכו וירדו לרמה כמעט אפסית בכמה מדינות. התאגידים ניצלו זאת היטב, בין אם בצורה חוקית ובין אם בצורה לא ממש חוקית, וניידו רווחים, לעתים בצורה פיקטיבית, למקומות ששיעורי המס בהם נמוכים מאוד.

תכנוני המס חוצי הגבולות הללו נתקלו בתחילה בעצימת עין של הממשלות, אבל בשנים האחרונות הולכת וגוברת הביקורת נגד תכנוני המס שמאפשרים לתאגידים לחמוק ממסי אמת. הביקורת עוררה את הממשלות לפעולה נגד חברות הענק בדרישה לתשלומי מס אמת, דרישה שהגיעה לשיאה בקנס הענק של נציבות האיחוד האירופאי על אפל, כ-14.5 מיליארד דולר. במצב הדברים הזה, שיעור המס החוקי בארה"ב, 35%, היה אכן לא תחרותי וגבוה בהרבה מהממוצע האירופאי ופיתה חברות ענק אמריקאיות להסיט רווחים למדינות עם שיעורי מס יותר נוחים.

כמובן שהורדת המס האגרסיבית עוררה את הדיון על "חלחול" הרווחים למטה. הדיון הזה נכון כמובן גם לישראל. ספק אם הורדת מס חברות בצורה כה חדה אכן משרתת את ההשקעות ואת התעסוקה, ויש מקרים שהיא מאבדת את האפקטיביות שלה והרווחים עולים למעלה (לבעלי המניות של התאגידים) במקום לרדת למטה (למשל, לעלייה בשכר העובדים, לעוד השקעות ולעוד תעסוקה). הבעיה היא שנוצרה תחרות די מטורפת על שיעורי המשחק, ומי שלא משתתף בכללי המשחק הללו מאבד השקעות. תורידו מסים או שאנחנו לא באים ומוצאים לנו יעד אחר יותר נוח. איזו ברירה נותר לממשלות? להוריד מסים.

3. הורדת מס החברות בארה"ב, אם כן, הייתה הגיונית. גם הצעד שנועד להחזיר את הכספים הרבים שחונים מחוץ לארה"ב הוא הגיוני (העיקרון די דומה למבצע של הרווחים הכלואים בישראל). הרפורמה מאפשרת לחברות ש"מחנות" את רווחיהן בחו"ל שיעורי מס נוחים מאוד, בתנאי שיחזרו. מדובר בשיעור מס של 14.5% על מזומן ו-7.5% על נכסים לא נזילים, לעומת 10% ו-5% בהצעת הרפורמה המקורית (השינוי - בעקבות הקלות מס למעמד הביניים ולשכבות החלשות).

על-פי נתוני ה"וול-סטריט ג'ורנל", מדובר בסכומי עתק: 1,000 החברות הגדולות בארה"ב "מחנות" 2.6 טריליון דולר מחוץ לארה"ב, סכום שהכפיל עצמו מאז 2009. מדובר בסכומי עתק ויהיה מעניין לראות מה יהיו השלכות הצעד הזה וכמה חברות ינצלו זאת כדי להחזיר את הרווחים שלהן הביתה. בכל מקרה, ההנחה היא שהסעיף הזה ברפורמה לא יתרום במאום לצמיחה ולתעסוקה, אלא יגדיל את היקף הדיבידנד של אותן חברות ורכישות המניות העצמיות או שישמש להחזר חובות, אם ישנן כאלה.

צריך להבין: ענקיות הטק האמריקאיות מעולם לא שילמו 35% מס חברות. שיעורי המס האפקטיביים שלהם (כלומר, שיעורי המס הממוצעים בהתחשב בפעילותן הגלובלית), היו נמוכים משמעותית, ולעתים הגיעו לרמה חד ספרתית בשנים מסוימות. זה בדיוק שיקף את ההסטה של הרווחים ואת ניצול העובדה שמדינות היו מוכנות לרדת על ברכיהן בשביל למשוך את ענקיות הטק אליהן.

4. מה תהיה ההשפעה על השווקים? אז זהו, הרפורמה כבר הקפיצה את השווקים בארה"ב, במיוחד את מניות החברות ששיעורי המס שלהן היה קרוב יותר לשיעורי המס החוקיים בארה"ב, ולכן ייהנו מאוד מהורדת המס. מניות הבנקים, למשל, עלו בצורה חדה יחסית מאז שטראמפ הריץ את הרפורמה. הרפורמה המתוכננת הייתה למעשה הסיבה המרכזית לעוד דחיפה של השווקים כלפי מעלה ולעוד שיאים (במיוחד במדד הדאו ג'ונס) בסיוע הריבית הנמוכה שממשיכה לשלוט בשווקים כבר קרוב לעשור, למרות שעלתה בהדרגה בארה"ב בשנה האחרונה. בשבוע הבא צפויה הכרזה על העלאת ריבית בארה"ב ב-0.25% נוספים לרמה של 1.25%-1.50%, עדיין רמה נמוכה בכל קנה מידה. ההעלאות הקודמות לא "ריגשו" את השווקים ולא הורגשו בהן, ספק אם ההעלאה הצפויה בשבוע הבא "תרגש" אותם הרבה יותר.

5. וכעת לישראל: מי אמר שצריך "להתאים" את מערכת המס הישראלית למה שקורה לארה"ב? ולמה בכלל צריך להתאים אותה דווקא כעת? תזכורת: מסי החברות בישראל נמצאים בתוואי ירידה משמעותי בעשור האחרון - מ-36% ל-24% ואף היו ממשיכים לרדת ל-18% ב-2016 אלמלא באה ועדת טרכטנברג לעולם ובלמה את תוואי ההורדה. לאחר עלייה הדרגתית מ-24% ל-26.5% בעקבות המחאה החברתית, חזר שיעור מס החברות בישראל לרדת בהדרגה וצפוי לעמוד על 23% בשנה הבאה (2018) לא רחוק משיעור המס החדש בארה"ב. אם לוקחים בחשבון ששיעור המס בארה"ב עשוי להשתנות רק ב-2019 (על-פי הצעת הסנאט), לישראל אין מה למהר "ולהתאים" את מערכת המס שלה.

זאת ואף זאת: מערכת המס הישראלית מעניקה שורת הטבות ליצואניות (ייצוא של לפחות 25% מההכנסות) בדמות שיעורי מס חברות מופחתים מאוד או שיעורי מס מופחתים על דיבידנד, וגם תמריצי מס כמו פחת מואץ. חוק עידוד השקעות הון הישראלי הוריד, במקרים מיוחדים (מפעל מועדף מיוחד באזור פיתוח א'), את שיעורי מס חברות לרמה רצפתית של 5%-6%, רמה נמוכה מאוד בכל קנה מידה.

לכן לא צריך להתרגש ממקהלת עורכי הדין, רואי החשבון והלוביסטים של התאגידים, שידרשו "להתאים" מיד את מערכת המס הישראלית לשינויים במערכת המס האמריקאית. ישראל כבר התאימה את מערכת המס שלה די והותר כדי להישאר תחרותית במרוץ למשיכת השקעות. היא לא צריכה להיכנע לעדר הלוביסיטים שמנסה לנצל את מה שקרה בארה"ב לעוד ועוד הטבות והפחתות מס. 

eli@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988