הנקראות ביותר

גם 50 שנה אחרי מותו, רנה מגריט הוא עדיין בסט סלר עולמי

בריסל, עירו של אמן הסוריאליזם רנה מגריט, מציינת 50 שנה למותו עם תערוכות חדשות ■ מסלול בעיר בעקבות הסוריאליסטים, בירה חדשה ■ וגם גשם של גברים במגבעות ותפוחים ירוקים תחת כל עץ רענן

תערוכת "מגריט: האטומיום פוגש סוריאליזם" / צילום: ATOMIUM-expoMagritte
תערוכת "מגריט: האטומיום פוגש סוריאליזם" / צילום: ATOMIUM-expoMagritte

אחרי יומיים צפופים של התחקות אחר חייו ויצירתו של רנה מגריט, אין מנוס מן המסקנה: ברחבי בריסל מסתובבים עשרות בריסלאים שהחמיצו את הזדמנות חייהם להיות מיליונרים. הם או הוריהם דחו בנימוס ציור שהציע להם מגריט במתנה. ביניהם נהג המונית הקבוע שלו, בעל בית הקפה שנהג לשבת בו, אפילו הילד של השכנים ברובע Jette, שם התגוררו רנה וז'ורז'ט מגריט במשך 24 שנים, ושם יצר 800 מיצירותיו. סיפור דומה מספרים על לא מעט ציירים, אבל במקרה של מגריט, הוא עולה בקנה אחד עם אישיותו ואורח חייו, כפי שהם נחשפים באתרים ובתערוכות של שנת המחווה לצייר.

"מגריט היה ידוע כאיש נעים הליכות ונדיב", מספרת קלואי טיבולט מ"בית מגריט", שהיום משמש מוזיאון, כשהיא מובילה אותנו על פני שלוש קומותיו של הבית ברחוב Esseghem מס' 35, שבדירה השכורה בקומת הקרקע שלו התגוררו המגריטים. "הוא הרבה להציע את ציוריו במתנה לאנשים שחיבב", אומרת טיבולט. "גם הילד של השכנים דחה את ההצעה. הוא אמר שהוא מעדיף ממתקים".

"החיים מכריחים אותי לעשות משהו, אז אני מצייר", צוטט מגריט, וכשמשוטטים בדירת שני החדרים הצנועה שלו, קל להתפתות לרגע לאמירה המיתממת הזאת. נדמה שהאיש במגבעת הבאולר השחורה, שהיה נשוי לאותה אישה במשך 45 שנה והוציא את כלבו, לולו, לטיול כל יום באותה שעה, היה פקיד אפור שהעביר את ימיו בשלווה בורגנית מפוהקת, ולא הצייר-הפילוסוף-הסוריאליסט הנערץ, שהוביל יחד עם אנדרה ברטון, דאלי, דה קיריקו ואחרים את אחת התנועות המרתקות בתולדות האמנות.

תערוכת "מגריט: האטומיום פוגש סוריאליזם" / צילום: ATOMIUM-expoMagritte

חתרן בלתי נלאה

בניגוד לשעוני הכיס הנמסים בנופי החלום האקזוטיים של חברו לתנועה, סלבדור דאלי, רקח מגריט את המרקחות הסוריאליסטיות שלו בעולם המציאותי, כשהוא מציע מבט חדש וחתרני על המציאות היומיומית. הוא עשה זאת על-ידי צירופים בלתי אפשריים של דמויות וחפצי יומיום ריאליסטיים שהוצאו מהקשרם, וגרם לצופה לראות אותם אחרת: קטר מעשן פורץ מתוך אח של סלון בורגני, מסרק ענק ממדים ניצב על מיטה קטנה בחדר שינה שכל קירותיו שמי תכלת עם ענני כבשים, או גשם של דמויות גברים במעילים שחורים יורד על רחוב פרברי. הוא הוסיף לעבודותיו שמות אניגמטיים ואחר כך גם טקסטים שהעניקו ליצירות משמעות חדשה.

50 שנה אחרי מותו, רנה מגריט הוא עדיין בסט סלר עולמי, ובבריסל לא משאירים אבן לא הפוכה. צמוד למוזיאון מגריט, שמציג את האוסף הגדול בעולם של יצירותיו, נפתחה במוזיאון לאמנויות יפות תערוכת Magritte, Broodthaers & Contemporary Art. יותר מ-150 ציורים, פסלים, מיצבים, תצלומים וסרטים עוסקים ביצירתו ובדיאלוג שיצרו איתה אחרים, ביניהם "בנו הרוחני" - המשורר והאמן הבלגי מרסל ברודארס, שהירבה גם הוא לעסוק בקשר שבין המציאות לדימוי שלה, רוברט ראושנברג, אנדי וורהול, ג'ספר ג'ונס, קית' הרינג, שון לנדרס ואחרים.

"מגריט סירב להסביר את יצירותיו ודחה כל ניסיון לפרש אותן", אומרת מרינה, מדריכה בתערוכה. "הוא אמר 'אני רוצה ליצור מסתורין, לא לפענח אותו'. אבל איך אפשר שלא?!". מה גם שלצד הרעיונות הפילוסופיים, התעתועים הוויזואליים וההומור, אי אפשר להתעלם מהקדרות המעיקה ברבים מציוריו.

אמו של מגריט סבלה מדיכאון וכשהיה בן 13 התאבדה בקפיצה לנהר. גופתה נמצאה כשכותונת הלילה שלה כרוכה על פניה וחושפת את גופה העירום. מגריט טען שהתאבדותה לא השפיעה על יצירתו, אבל קשה שלא לחשוב על כך מול ציור כמו "הנאהבים" - ראשיהם של גבר ואישה עטופים בבד נפגשים לנשיקה בלתי אפשרית. סופה של התערוכה בקריצה אינטראקטיבית, שוודאי הייתה מוצאת חן בעיני מגריט. המבקרים מוזמנים להתייצב מול מסך מגע, להצמיד לראשם כובע באולר מקרטון, ולהצטלם למזכרת, הנשלחת למייל שלהם.

מגריט להמונים

מי שעומד מול המאסה המגריטית האדירה שנאספה בבריסל, מגלה עד כמה יצירתו האניגמטית עדיין מאתגרת את הצופה, ולמה למרות מורכבותה, הפכו הדימויים של מגריט - המגבעת השחורה, השמיים התכולים עם ענני הכבשים והתפוחים הירוקים - לאייקונים פופולריים שחלחלו אל תחומי העיצוב, הפרסום והקולנוע.

באטומיום, המבנה שהוקם עבור תערוכת אקספו 1958 והפך לסמל של בריסל, הגדילו לעשות תרתי משמע. בתערוכת "מגריט: האטומיום פוגש סוריאליזם" - מעין מגריט להמונים - הגדילו כמה מציוריו ופירקו אותם לגורמיהם, מה שמאפשר להצטלם על רקע שמי מגריט, על גבי תפוחים ירוקים ענקיים ועוד. פוסטרים, גלויות, מטריות צבעוניות עם הדפסת גשם של גברים במגבעות, ציפיות לכריות, צעיפים ומה לא - העיר (והדיוטי פרי שלה) שטופה בפריטי מרצ'נדייז מגריטיים. לכבוד שנת המחווה למגריט השיק המוזיאון פריט חריג, ואולי בעצם צפוי כשמדובר בבלגיה. הוא חבר ל-Brasserie de la Senne, מבשלת בירה צעירה ומוערכת, לייצור מהדורה מוגבלת של "בירה מגריט". "100% בירה בלגית סוריאליסטית", אומרים לנו. מה מגריטי בה? "התעתוע. בטעמה, זו בירה בהירה, אבל צבעה כהה כשל בירות הסטאוט השחורות".

מבט לרחוב מחלון חנות המוזיאון / צילום: רוני ערן

בראם בוזלו, מדריך תיירים מקומי, מוביל אותנו על פני תחנות הסוריאליזם של בריסל, שם חיו ובעטו מגריט וחבורת הסוריאליסטים הבלגיים. אנחנו עוברים ב-Le Greenwich ב-Rue des Chartreux 7, שבו נהג מגריט לשבת ולצפות בשחקני השחמט יושביו הקבועים. ב-2011 שופץ המקום לתפארת ה-belle epoque הישנה שלו, אבל השחמטאים עברו לשחק מעבר לפינה במתחם St. Gery.

אנחנו חולפים על פני האקדמיה לאמנויות יפות, שם למד מגריט, וביתו של מסאנס, מארגן התערוכות הנמרץ שלו. אבל רק במקום אחד לאורך המסלול הזה אפשר אולי לחוש משהו מאווירת ימי הבראשית של הסוריאליזם הבלגי - La Fleur en Papier Dore, בר אפלולי ב-Rue des Alexiens 55, ששמר על תכולתו ועל קסמו הישן. בשלושת החדרים הקטנים, שקירותיהם עדיין נושאים את התמונות, הרישומים והכתובות מאז, פתח ז'ראר ואן ברואן, חובב אמנות ואמנים, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, את מה שהפך לביתם של הסוריאליסטים, שחיפשו ביטוי אמנותי מסוג חדש מתוך הייאוש שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

כאן התקיימה התערוכה הראשונה של מגריט וכאן מכר את הציור הראשון שלו. בקצה הבר, בחצר קטנה שטופת אור, ניצב צילום ענק שחור-לבן מ-1952, שמציג את כל הנפשות הפועלות שאנחנו הולכים בעקבותיהן: רנה מגריט, שני מימין, מחויך עם ידיים בכיסים, מסאנס עם הסיגר, ז'ראר ואן ברואן, הסופרת והמשוררת אירן המואר ומאחוריה ז'ורז'ט - האישה והמוזה. המשפחה הלוחמת במלואה.

המקום הומה אדם. רק שניים-שלושה נראים כמו לקוחות. כל היתר משוטטים בחדרים ומתנקזים אל התמונה בחצר, כשמעל להמולה גובר קולו של מדריך זה או אחר. "משהו לשתות?", צועק מנהל המקום. "אם לא תזמינו, אני אהיה חייב לסגור את הבר", הוא צוחק ומנופף בבקבוק יין.

"מגריט לא היה צייר. הוא היה פילוסוף שצייר רעיונות", אומר בראם. "והציורים שלו חשובים, כי הם מבטאים רעיונות חשובים". מה לדעתך הוא היה אומר היום לו היה רואה את המסחור האדיר בדימויים שלו? בראם חושב רגע. "אני חושב שדווקא אפשר לשער מה הוא היה אומר. ב-1950 ביקר מגריט בגלריה אופיצי בפירנצה, וראה את הציורים של בוטיצ'לי וביניהם את "הפרימאוורה" (שאחר כך הופיעה ביצירתו The Ready-Made Bouquet). 'אין צורך ביצירה המקורית', אמר אז מגריט. 'עדיף לקנות גלויה, כי בה כבר נמצא כל המסר שהצייר התכוון להעביר". מוזיאון מגריט, אגב, מוכר 100 אלף גלויות בשנה של עבודותיו.

המקטרת המפורסמת / צילום: Royal Museums of Fine Arts of Belgium

כאן גרים בכיף

בריסל היא מרכז אירועי מגריט, אבל מה שהופך את עיירת החוף הבלגית קנוקה-הייסט (Knokke-Heist) לשותפה לגיטימית לחגיגה הוא The Enchanted Realm - שמונה פאנלים שצייר מגריט לאורך 300 מטר על קיר הקזינו שלה. מופיעים בו כל החשודים הרגילים של יצירותיו - תפוחים במסכות, אישה מעורטלת בדמותה של ז'ורז'ט וציפור בידה, עופות דורסים שנראים כצוקי בזלת ועוד. ממול, על החוף, מתחת למגבעת באולר ענקית, תחכה לכם, איך לא, "חוויית מגריט" - מסע בתלת ממד בנוף מגריטי (עד ספטמבר 2018).

על המיטה בחדר השינה בדירת מגריט רובץ פוחלץ של כלב מסוג פומרניאן, תואם לולו, כלבם האהוב של רנה וז'ורז'ט. קצת מורבידי.

תמיד היה לולו בחייהם. כשהלך כלב אחד לעולמו, בא אחר. תמיד פומרניאן ושמו היה תמיד לולו. בוויטרינות בקומות העליונות יש אוסף של רישומים, עבודות שצייר מגריט כילד, מכתבים, אוסף המצלמות שלו ועוד.

אבל העיקר במקום הזה הוא דירת המגורים, ששוחזרה מעדויות של מי שהכירו אותה היטב, בין היתר של אלאן פטרס, כיום בת 86, שבילדותה גרה בקומה העליונה של הבית. מעניין לשמוע על שגרת החיים של דייריו ולדמיין גרסה משלכם ל"רנה וז'ורז'ט מגריט עם כלבם אחרי המלחמה". השיר היפהפה הזה של פול סיימון מתנגן לי בראש, אף שהטקסט שלו נוטע את הזוג מגריט במחוזות התרבות האמריקנית. מעניין לראות שהיצירה החביבה ביותר על מגריט, שאותה תלה בסלון, היא לא תפוחים ולא מגבעות ולא אף אחת מאלה שעוררו סערות אלא דווקא ציור מסדרת "אליס בארץ הפלאות" שלו.

פינת האוכל הצמודה למטבח הייתה מקום המפגש השבועי של הסוריאליסטים. שם המציאו את השמות לציוריו של המארח. אפשר לדמיין אותם אוכלים מהמרק של ז'ורז'ט ומפריחים לאוויר שמות כמו "בגידת הדימויים" ו"קולו של החלל".

אז מי בכל זאת אמר כן לציור במתנה ממגריט? "הרוקח השכונתי הסכים לקבל ציור", מספרת קלואי טיבולט. זו הייתה אחת הגרסאות של "אימפריית האורות" (L'Empire des lumieres) - תמונה קודרת של רחוב אפל עם פנס רחוב. אבל גם הרוקח לא עשה קופה מהלקוח הנדיב שלו. "לימים, הוא השאיל את הציור לתערוכה של יצירות מגריט בניו יורק, ומאז לא ראה אותו שוב". לו הרוקח היה עדיין איתנו, הייתה הידיעה שפרסם לאחרונה בית המכירות הפומביות כריסטי'ס בגדר מהלומה לא קלה. ציור מאותה סידרה נמכר ב-13 בנובמבר בניו יורק במחיר שיא של 20,562,500 דולר.

בית קפה של הסוריאליסטים מגריט שני מימין  / צילום: רוני ערן

מידע מעשי | טיסות: בריסל איירליינס מפעילה 14 טיסות שבועיות מתל אביב לבריסל. אפשר לחבר גם עם טיסות המשך נוחות ליעדים באירופה, ארה"ב ואפריקה | תערוכות ואירועים מיוחדים: התערוכה במוזיאון לאמנויות יפות תוצג עד 18.2.2018. התערוכה וגם מוזיאון מגריט פתוחים 7 ימים בשבוע. www.musee-magritte-museum.be/en. סדנאות יצירה בעקבות מגריט לכל המשפחה: 14-13 בינואר, 4-3 בפברואר. "מגריט: האטומיום פוגש סוריאליזם" - עד 10.9.2018 atomium.be/magritte.aspx | מוזיאון בית מגריט: www.magrittemuseum.be

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות