המדינה עתרה לבג"ץ נגד פסיקת תשלום שכר לעובדים שובתים

המדינה עתרה היום (ג') לבג"ץ כנגד קביעות תקדימיות של בית הדין הארצי לעבודה בעניין תשלום שכר ראוי לעובדים הנוקטים שביתה חלקית.

הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, עתר לבג"ץ נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שדן בעיצומים שבהם שנקטו עובדים בנמל אשדוד וקבע קביעות תקדימיות בעניין תשלום לעובדים הנוקטים שביתה חלקית, שלטענת המדינה מפרות את האיזונים ההכרחיים ביחסי העבודה במגזר הציבורי.

לאחרונה פסק בית הדין הארצי לעבודה כי המעסיק הציבורי נדרש לפנות לבית הדין טרם תשלום שכר ראוי עבור עבודה חלקית בלתי מוגנת, והוא אינו יכול לפעול באופן עצמאי לתשלום שכר חלקי - הגם שהעובדים אינם מבצעים עבודתם המלאה והסדירה; עוד נקבע כי לפני פנייה כאמור יש לקיים הידברות עם ארגון העובדים על מנת לנסות להגיע להסכמות בעניין; במקרה של פנייה לבית הדין, במקום תשלום ברירת המחדל הקבועה בחוק יישוב סכסוכי עבודה, בגובה של 50%  מהשכר הרגיל, ללא מעורבות נוספת של בית הדין מעבר לקביעה כי התקיימה שביתה חלקית בלתי מוגנת, יש לדון בגובה השכר הראוי עצמו - הליך שבתיק הנוכחי לקח מספר שנים.

עד כה, לפי הפרקטיקה שנהגה עשרות שנים, המדינה או המעסיק הציבורי ביצעו מעקב אחר העיצומים והיקפם, ושילמו לעובדים את השכר הראוי המשקף למיטב הבנתם את שווי עבודתם במסגרת העיצומים. החלטה זו נתונה הייתה למבחן שיפוטי על פי פנייה של עובדים או ארגון יציג לבית הדין לעבודה. אותה פרקטיקה אפשרה למעסיק לתת מענה מידי בזמן אמת בתקופה שבה הופעלו עיצומים, מבלי לגרוע מזכות הגישה לערכאות. פסק דינו של ביה"ד הארצי קבע כי במקרים של שביתה חלקית בלתי מוגנת קביעת השכר הראוי תיעשה רק במסגרת הליך משפטי.

בעתירה לבג"ץ, שהוגשה באמצעות עו"ד דורון יפת מהמחלקה למשפט העבודה בפרקליטות המדינה, הודגש כי אמצעי מרכזי להתמודדות עם צעדי שביתה הוא אי-תשלום שכר בעת השביתה, וכן תשלום שכר ראוי (חלקי) בעת שביתה חלקית, כאיזון לזכותם של העובדים לממש את זכות השביתה המסורה להם.

לעמדת משרד האוצר, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה לא ניתן מספיק משקל לאינטרס הציבורי הרחב, ונקבע מנגנון המסרבל את ההליך הקיים, הקובע תשלום שכר ראוי, באופן שעלול לרוקן אותו מתוכנו וליצור עיכוב רב בתשלום השכר הראוי לעובדים. עוד נכתב כי קיימת חשיבות לכך שבפני המעסיק תעמוד אפשרות מהירה, יעילה ואפקטיבית, לשלם רק את השכר הראוי בגין התקופה בה ננקטו העיצומים. כמו כן, נכתב כי מובן מאליו שאם יותר  לעובדים לשבות ולקבל על כך שכר מלא- שכר שאינו מגיע להם, שכן שבתו מעבודה סדירה- ובמקביל לקיים הליכים משפטיים ממושכים, הדבר יסיר בלם מרכזי מפני שביתות ויפר את מאזן הכוחות בין הצדדים. במגזר הציבורי הדבר מעורר קושי נוסף שכן הוא יבוא על חשבון הקופה הציבורית ויקטין את יכולות המעסיקים הציבוריים להוציא לפועל מהלכים חשובים לטובת הציבור.

"לנוכח פסק דינו של בית הדין הארצי, דומה, כי לא נותר כלי אפקטיבי בארגז הכלים של המעסיק בשירות הציבורי, עת עליו להתמודד אל מול העובדים וארגונם היציג במהלך עיצומים. בכל הכבוד, פסק הדין בסוגיות המועלות בעתירה ניתן ללא הנמקה כדבעי, מבלי שניתן משקל של ממש לאינטרס הציבורי הרחב אשר אמור להישקל... תוך סטייה מהפסיקה המנחה עד כה, ותוך חקיקה שיפוטית; ובעיקר תוך סרבול ההליך של תשלום שכר ראוי (באופן שעלול לרוקן אותו מכל תוכנו) - הליך אשר מטיבו וטבעו אמור להיות מהיר ויעיל".  נאמר בעתירה.