פרשנות: הבשורה העיקרית של מחיר למשתכן היא חברתית

היזמים הקימו פרויקטים שכוונו מראש לקהל יעד מאופיין ומגודר ■ באופן כזה, ייתכן שנראה עוד ועוד שכונות חד-גוניות

חרדי בירושלים / צילום: ראסל בוייס, רויטרס
חרדי בירושלים / צילום: ראסל בוייס, רויטרס

עזבו רגע את ההשפעה (כן או לא) של מחיר למשתכן על המחירים ועל היצע הדירות. ייתכן שעוד נגלה שההשפעה הכי מסקרנת, ואולי גם הכי חשובה, של הגרלות מחיר למשתכן טמונה בכלל במישור החברתי.

בניסוי הענק שמעניק לראשונה לגורל העיוור את הזכות להחליט מי יהיה שכנו של מי (בעירבון מוגבל כמובן, בהינתן שהנרשמים הם רק אלה שיש להם הון עצמי מינימלי להיכנס לאותה הרפתקה), אלפי אנשים ללא פנים וללא צבע ניגשים להגרלה לקבלת סובסידיה מהמדינה, והמחשב הוא זה שקובע מי יקנה והיכן. זאת, לאחר שבמשך שנים היה זה סוד גלוי לחלוטין שמשווקי דירות מסייעים למי ש"לא מתאים" לוותר על דירה, כדי לא לפגוע בסיכויים לשווק את הדירות ביתר הפרויקט או הבניין.

יזמים ומשווקים הקימו יותר ויותר פרויקטים שכוונו מראש לקהל יעד מאוד מאופיין ומוגדר, כדי להקל על השיווק המהיר והממוקד. קבוצות מיעוט כמו ערבים, חרדים וכיו"ב למדו לחפש בדרך-כלל פרויקט אחר, שמשווק רק להם, ורק מעטים ובודדים התעקשו להיות שייכים למועדון שלא ממש רוצה אותם. כללי "המועדון" קבעו שאנשים רוצים לגור ולבלות במעלית, בחדר הכושר המשותף ובלובי עם אנשים שכמותם, והשוק סיפק זאת בשמחה.

רק שלטווח הבינוני והארוך, מדובר היה בבשורה חברתית עצובה. מגמה שהאיצה את החלוקה השבטית של הארץ ואת התחושה שכל שבט מוכרח לגור בנפרד. גם הרוב החילוני נחרד מהמחשבה שאם לא נייצר פה ערים ושכונות דתיות-לאומיות, חרדיות וערביות, ה"כיבוש" של אותן משפחות נמצא בפתח.

המגמה הזו התגלתה במלוא עוזה בשבועות האחרונים, במסגרת המאבק המתוקשר על חוק המרכולים. כמו שצייץ השבוע בכעס חבר הכנסת יאיר לפיד, "באים לשכונות, לערים, שבהם לא גר חרדי אחד ואומרים לנו איך לחיות". אבל איך קרה בעצם שיש פה ערים ושכונות "שבהם לא גר חרדי אחד"? למי זה בדיוק טוב? הרי בהפוך על הפוך, דווקא זה הביא לנו את חוק המרכולים המיותר ואת תחושת הניכור, אנחנו והם, במקום להמשיך כמו פעם לחיות בהרמוניה ביחד. ועם כל הכבוד לחברים בכנסת ישראל, שמתהדרים תכופות בחברויות חוצות מגזרים בתוך המשכן, זה רק בגלל שהפוליטיקה הכריחה אותם לחיות ביחד באותו בית. לחיות ביחד, ולראות שזה לא רע בכלל.

ועכשיו, בלי להתכוון לכך, מותר לתלות תקוות דווקא במכרזי מחיר למשתכן של שר האוצר משה כחלון. בהחלטה לוותר על קריטריונים שמבחינים בין מגזרים שונים (למעט עדיפות לבני מקום), שר האוצר טרף את כל הקלפים ביחד. בפרויקטים ברחבי הארץ, ודאי במקומות כמו עפולה, חריש, רמלה ועוד, הגורל אמור בשנים הקרובות להכניס לאותו בניין את כל הקשת הישראלית ולהזכיר לנו בדקה ה-90 שמוטב לגור ולחיות ביחד.