דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

הגיע הזמן לרענן את הדרכים להפצת המידע על היתרי בנייה

היום, כשכולנו מקבלים נוטיפיקציות היישר למסך הנייד שלנו, מתעורר צורך דחוף שגם המידע הממשלתי יותאם לציפיות הציבור ולהרגליו ■ בכל הקשור לנתוני בנייה, דרוש מנגנון שמייצר התראות אישיות בדבר תוכניות והיתרי בנייה ■ דעה

תכנון בניין / צילום: שאטרסטוק
תכנון בניין / צילום: שאטרסטוק

מתי בפעם האחרונה בדקתם ברישומי העירייה את מצב תוכניות הבנייה בשכונה שלכם? אם אין באזורכם תנופת בנייה או שמועות על שינויים באוויר, קרוב לוודאי שלא הטרחתם עצמכם. ולמה שתטריחו? בימינו הציפייה שהאזרחים ייזמו התעניינות ללא סיבה ספציפית ואישית, היא מופרכת בעליל. ההודעות לציבור המפורסמות בעיתונים היומיים נחשפות היום לכמות הולכת ופוחתת של קוראים.

במקביל לכך, כמות הנושאים והמטלות שאנו מנהלים ביומיום הכפילו, שילשו עצמם, ואף יותר מכך לעומת העבר; והקשב וההפנמה שלנו לנושאים שאינם בתחום העניין המיידי שלנו, קטנו משמעותית לעומת הימים שבהם נחקקו החוקים המורים על פרסום מידע לציבור.

חוק חופש המידע, למשל, נחקק לפני 20 שנה ונכתב שנים רבות לפני חיקוקו. תקנות התכנון והבנייה הנוגעות לפרסום הודעות בדבר הפקדות ואישור תוכניות בנייה מסתמכות, מצד אחד, על תפוצת העיתונים היומיים, ומצד שני על העמדת שלט אחד על כל 1,000 מטרים במתחם התוכנית, ברחבי העיר, או במיקום ציבורי לתקופה קצובה.

אם זה מזכיר לכם קטע מסוים בספרו האלמותי של דאגלס אדמס, "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", אתם לא טועים. ארתור, גיבור הספר, גם הוא התוודע לתוכנית הבנייה הגלקטית להרוס את כדור הארץ, באיחור מה, על אף פרסומן של התוכניות:

"אבל התוכניות מוצגות שם. 'מוצגות שם? בסופו של דבר נאלצתי לרדת למרתף כדי למצאן'. 'זוהי מחלקת התצוגה'. 'בעזרת פנס'. 'אה, ובכן, כנראה התקלקלה מערכת התאורה'. 'וגם המדרגות'. 'אבל תגיד, לבסוף מצאת את ההודעה, לא?'. 'כן', אמר ארתור, 'מצאתי. ההודעה הוצגה בתחתיתו של ארון תיוק נעול ותקוע בבית-שימוש שאינו בשימוש, ועל דלתו שלט: 'זהירות נמר'".

היום, בשנת 2018, כשכולנו מקבלים נוטיפיקציות, הודעות מותאמות אישית, היישר למסך הנייד שלנו או לתיבת האימייל האישית, מתעורר צורך דחוף שגם המידע הממשלתי יותאם לציפיות הציבור ולהרגליו. בכל הקשור לנתוני בנייה, הליך ההתנגדות לתוכניות בנייה סבוך מאוד, ודורש משאבים רבים בפרק זמן קצר. לשיטה כולה יש חסרונות משמעותיים והעובדה שהנתונים מגיעים לידי בעלי העניין - התושבים - בדרכים מיושנות ועקלקלות, אין בה כדי לייעל את התהליך. ההיפך הוא הנכון.

אז מה אפשר לעשות? הדרך הנכונה היא כמובן, לפתוח את המידע לעיון הציבור בצורה מרוכזת, ולאפשר לשוק הפרטי ולחברה האזרחית להנגיש את המידע לציבור בדרכים עדכניות. רק לאחרונה הגיש יוזם פרויקט "מעירים", האדריכל איל מגדלוביץ, בקשת חופש המידע למינהל התכנון, להעברת כל נתוני תוכניות הבנייה בישראל שבידיו, ושאינן מונגשות ביעילות, לידי הציבור. התשובה שקיבל הייתה, שהמידע אמנם מרוכז בידי מינהל התכנון והבנייה, אבל לא באופן שמאפשר העברתו לידיו.

מטרת פרויקט "מעירים" שאימצה "התנועה לחופש המידע", היא בשלב הראשון העברת המידע לציבור על-ידי מנגנון כזה בדיוק, מנגנון שמייצר התראות אישיות בדבר תוכניות והיתרי בנייה.

אין חולק שלכל ארגון גדול ובעיקר לרשויות שלטוניות, קל יותר להמשיך במסלול ידוע ומוכר. ללא דרישת הציבור, הסיכוי לשינוי הוא קטן יותר, וכאן משתלבת החברה האזרחית היזמית. כן, גם בחברה האזרחית קיימת רוח יזמות ובזכותה קמים פרויקטים שמשנים את פני החברה בישראל ואת השירות לאזרח.

תחום נתוני הבנייה התקדם במהלך השנים, אך הוא עדיין דורש מאמץ של ממש מצד האזרח כדי להיחשף לנתונים שיכולים לשנות את איכות חייו באופן משמעותי. מידע על הקמת מגדלים, מתן רישיונות עסק, ביטול שטחים ירוקים, שינוי ייעוד נכסים ועוד, חייב להגיע לציבור במהירות, ביעילות ובהתאמה אישית. לא ניתן לייצר שירות כזה ללא חשיפה מלאה וייעודית של הנתונים - לשימוש הציבור באופן שוטף.

■ הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות