מסעדות | נורמן שינתה את שמה לאלנה, והאוכל טעים יותר

מלון הבוטיק נורמן ברחוב נחמני בתל-אביב הפך בשנות קיומו הקצרות למדי לסמל סטטוס לכל דבר, גם עבור מי שאינו מתאכסן באחד מחדריו היפים והיקרים להחריד. גם בסצנת מלונות הבוטיק הצפופה והלוהטת של העיר, בוהק המלון היפה הזה כיהלום נוצץ ויקר במיוחד. זה לא רק המבנה היפהפה ששופץ בשום שכל, אלא גם מגוון המסעדות יוצא הדופן שהוא מציע, את רובן (חוץ מבר הספרייה) כבר סקרתי כאן.

ההשוואה להוטל מונטיפיורי השכן בלתי נמנעת. אלא שבעוד שמונטיפיורי מתגאה במסעדה אחת, מהטובות שבמקומותינו, בנורמן יש שתיים וחצי. דיינינגס היפנית על הגג, בר הספרייה כאמור (זה החצי, בר יין וקוקטיילים מושקעים במיוחד) ומסעדת נורמן עצמה. סליחה, מסעדת אלנה.

לפני כמה שבועות החליטו פרנסי המלון להחליף את שמה של המסעדה מנורמן לאלנה. השף הוא אותו שף, ברק אהרוני המוכשר כשד, מי שהיה חתום קודם לכן על מסעדת טאפאס בנמל תל-אביב, ועוד לפני כן כיהן כסו שף במסעדת רפאל וכשף תפעולי בטוטו היוקרתיות לא פחות.

אהרוני, השף של המסעדה מיום היווסדה, החליט (יחד עם בעלי הבית יש לשער) להצעיר ו"להקליל" את נורמן, ובעיקר להפוך את האוכל שלו למקומי יותר. בהיותה של מסעדת נורמן - סליחה, אלנה - אחד המקומות הכי יקרים ויוקרתיים בעיר, לפחות עד כה, יכול מהלך כזה להיתפס כצעד מסחרי, שלא לומר ציני. אחרי הכול, לפחות בעין בלתי מזוינת, המקום נראה כמעט אותו דבר. זה נראה עדיין כקלאב בריטי יותר מאשר שיפודייה בשוק מחנה יהודה. המלצרים עדיין חנוטים בחולצות לבנות (הבנים מתהדרים גם בפפיון), השולחנות מכוסים במפות לבנות מעומלנות, וכל העסק, כולל לקוחותיו העשירים ו/או הזרים, מריח מכסף.

בשולחן שליד שתו אורנליה מבציר 2010, יין שהגיע לאחרונה לארץ ועוד אציק לו במדור השכן. מגדולי יינות העולם, שמחיר המדף, בחנות, לא במסעדה, של אחיו הצעיר מבציר 2014, מאמיר ל-1,150 שקל. את ה-2010 אי אפשר להשיג. לפחות לא בחנויות. בנורמן, סליחה, אלנה, הכול אפשרי.

אבל אז מגיע האוכל, ואתה, כלומר אני, סותם את הפה. עזבו אתכם מקומי או לא, מדובר באוכל עוד יותר טוב ממה שהוגש בנורמן כשעוד קראו לה ככה. וזה לא קל. כי האוכל בנורמן היה מצוין.

אחרי סלסלת הלחם המסורתית - לחם אחד פשוט, אבל אדיר - מגיעות על חשבון הבית (זו העסקית של המקום) כמה צלוחיות טאפאס נדיבות לאללה. סלט קישואים ובצל מבושלים עם לימון פרסי (הברקה אדירה), סלט חצילים בלבנה עם גרגירי רימון לקישוט - שוב פשוט לאללה, שוב טעים רצח, והשיא - חלקי פנים של עוף טחונים ומטוגנים ואז עטופים בבצק בלינצ'ס ומוגשים ברוטב עגבניות. הייתי תוקע מגש מהדבר המופלא והממכר הזה. גם מסבחת השעועית הלבנה עם הטחינה הייתה טובה מאוד. עכשיו הגיעו המנות שהזמנו. סלט הקיסר, המכונה כאן רומאית, היה סלט קיסר. אבל יופי של סלט קיסר. חסה פריכה, קרוטונים זהובים, אנשובי, פרמזן, קום איל פו.

ההמבורגר של הנוער היה גם הוא המבורגר. אבל מצוין. לחמניית בריוש רכה, המבורגר עשוי מדיום כמו שצריך, מבשר מצוין ועם צ'יפס פריכים ולוהטים.

אלא שמכאן והלאה הפך האוכל שהיה טוב מאוד גם עד כאן, למסחרר ממש. מצעד כיסוני הבצק הממולאים שנחת על שולחננו היה פשוט מרתק. טורטליני ממולא בחצילים קלויים, מעורבבים עם ריקוטה ופרמזן עם קצת זעתר מיובש, היווה הוכחה שאפשר להכין מטבח גורמה עילי גם מחומרים מקומיים (בעיקר אם מספחים להם קצת איטליה על הדרך). כיסוני הטלה הטחון שהוגשו עם שמנת חמוצה, סמנה (יעני חמאה מזוקקת), עלי תרד וקצת צ'ילי, היו לא פחות מקומיים ולא פחות טעימים.

גם עלי הכרוב הממולאים, שאומנם אינם כיסון במובן הקלאסי של המילה, אבל גם הם שייכים כמובן למחלקת המנות האזוריות הקלאסיות שקשה להתנגד להן, היו עשויים לעילא ולעילא. הכרוב מולא באורז כמקובל, אלא שאליו צורפו עלי מנגולד וצימוקים שחורים, וכל זה נח על ערימת לבנה. מושלם.

מנת הקלמרי הצרוב על הפלנצ'ה הייתה אולי פחות מקומית במובן הישיר, אבל איזו מנה נפלאה. הקלמרי הוגשו עם עגבניות צלויות, רוטב טרטר ועשבים. בין גופי הדיונון שחו גם חתיכות לחם שאור והכול צרח מטריות ועונג.

מנת ספגטיני עם קוביות לוקוס, קישואים, אספרגוס, צ'ילי ועשבי תיבול, שחתה ברוטב עדין ובלתי נראה של ציר דגים, והייתה גם היא מעולה שבמעולות. קינחנו בברד פודינג מושחת וממכר, פנקוטה של יוגורט עיזים ושלוש גלידות רכות ומצוינות - קפה עם הל, וניל וקרמל מלוח.

אלנה הנוכחית, שהיא כמובן נורמן מחופשת לכאילו מישהי אחרת, היא מסעדה כל-כך טובה, שלמי אכפת אם היא באמת מקום חדש או לא, מקומי או איטלקי. לא לי.

כדאי להכיר: לימון פרסי מי שהתעמק פעם בשקי התבלינים בשווקים, תהה אולי מהם אותם כדורים שחורים ולבנים/צהבהבים המקשטים לא מעט חנויות תבלינים. הלימון הפרסי הוא בעצם ליים, או לימון ננסי, מיובש עד חורמה. הלבנים מיובשים באוויר או בתנור והשחורים בסירים, ולהם טעם עמוק ועשיר יותר. אין מטבח פרסי בלעדיהם, אבל גם מרק העוף שלכם ייהנה מאחד או שניים כאלה.

אלנה | פרטים: מלון נורמן, נחמני 25, תל-אביב, טל' 03-5435400, א'-ה' 07:00-11:30, 12:30-15:00, 18:00-22:30, ו'-ש'- 07:00-14:30, 18:00-22:30.

מחירים: סלטים על חשבון הבית בעסקית צהריים: טורטליני חצילים - 62 שקל (הגרסה הקטנה), כיסוני טלה - 64, כרוב ממולא - 48, סלט קיסר - 58, המבורגר - 68, ספגטיני לוקוס - 96, פנקוטה - 48, ברד פודינג- 48

השורה התחתונה: יקר אבל שווה