פרשת ישראל ביתנו: "המלצה על עבודה למכר אינה שוחד"

"המלצה על עבודה למכר אינה 'שוחד' בדין הישראלי; פרויקט משותף אינו 'שוחד' בדין הישראלי; קידום עניין ערכי אינו 'שוחד' בדין הישראלי; ודאי וודאי נכונים הדברים כשנושאים אלה לא הותנו [בשוחד] מעולם" - כך בין השאר יטען היום (ב'), בדיון במשפט החשודים בקבלת שוחד ב"פרשת ישראל ביתנו", דוד (דאוד) גודובסקי, כשישיב לאישומים נגדו באולמו של השופט ירון לוי.

גודובסקי היה "איש ציבור", מנהל אגף הארגון במפלגת ישראל ביתנו, והוא נאשם כי קיבל שוחד בעד פעולותיו כאיש ציבור, יחד עם מזכ"לית המפלגה, פאינה קירשנבאום, מתוך מטרה לקדם את ענייניו הפרטיים, את ענייני קירשנבאום או את ענייני המפלגה. שמו בלט באחרונה בדיוני ההוכחות המתנהלים במקביל במשפטם של החשודים במתן שוחד אצל השופט צבי גורפינקל, ביניהם עמותת "איילים".

בין המעשים בהם גודובסקי מואשם, ועל-פי הודאתה של המורשעת היחידה עד כה מצד נותני השוחד, אירנה וולדברג, מנכ"לית התאחדות היזמים בישראל (הודאה במסגרת הסדר טיעון) - הוא קיבל שוחד בצורת מימון טיסות בשווי כ-15 אלף שקל, בתמורה לחיבור בינה לבין הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול בצורת פרויקט לשיקום מכורים שישלב את ההתאחדות, המסייעת בעיקר לעולים חדשים.

בכתב התשובה לאישום, שהוגש אמש (א') ערב הדיון על-ידי עורכי דינו, מאור ברדיצ'בסקי ולירן זילברמן - כופר גודובסקי בהאשמה כאילו פנייתו למימון הטיסות נעשתה לשם קבלת שוחד או התניית פעילותו הציבורית בפרויקט שיקום המכורים.

עוד כופר גודובסקי בתשובתו באישום נוסף - "פרשת המופעים" - במסגרתה חשוד שפעל בהתאם לסיכום, לפיו בתמורה לעזרה שיעניקו הוא וקירשנבאום לנלי דוביצקי, בעלת חברת ההפקות, על-מנת לזכות בעבודות הפקת אירועים תוך שימוש בקשריו עם בכירי רשויות מקומיות - תשלם להם דוביצקי 10% מהתקציב שיתקבל עבור כל הפקה.

האישום השלישי המיוחס לו עוסק בפרשת עמותת "איילים" - בה הועברו כ-5 מיליון שקל שמקורם בכספים קואליציוניים לעמותה, העוסקת בהתיישבות בנגב ובגליל, עבור כפרי סטודנטים שהקימה בנגב. בתמורה לכך, על-פי האישום, דרש גודובסקי חצי מיליון שקל במזומן לטובת צרכיה השונים של מפלגת ישראל ביתנו. משסירב יו"ר "איילים" לבקשה, אך התקציב הועבר בכל זאת משלא ניתן היה לעצור את ההעברה - גובש סיכום, על-פי החשד, לפיו יוחזר הכסף בדרכים שונות של "פרויקטים משותפים" - כינוי המשווה חזות לגיטימית לטובות ההנאה לכאורה שניתנו למפלגה.

בין השאר מפרט האישום כי הועסק בעמותה במשך כמה חודשים מיכאל קלגנוב, פעיל המפלגה, בשכר חודשי של 7,000 שקל, הגם שלא ביצע עבודה כלשהי; כי העמותה מימנה לקירשנבאום שירותי יחסי ציבור שסיפק משרדו של רונן צור בשווי כ-140 אלף שקל ומימנה בסך 77 אלף שקל נוספים סיקור תקשורתי באתר ynet; כי הובטח תקציב של 1.5 מיליון שקל לעמותה בעד העסקת ח"כ ליה שמטוב מהמפלגה; כי גודובסקי דרש מהעמותה 300 אלף שקל לחברת פרסום מסויימת וכי דרש מהעמותה להעסיק את - או לממן העסקתה במקום אחר של - עוזרתה של קירשנבאום, ויקה רבין.

ביחס לאישומים הללו בפרשת עמותת "איילים" טען גודובסקי בתשובתו לכתב האישום, כמצוטט מעלה, כי הפרוייקטים המשותפים לא היוו שוחד, ולא היו כל קבלת טובת הנאה או קידום עניינים פרטיים, "ודאי וודאי כשנושאים אלה לא הותנו [בשוחד] מעולם".

בתשובה נכתב כי קביעה שהמעשים הללו היו בגדר שוחד היא "מתיחת גבולותיה של עבירת השוחד עד אין-קץ, וזאת על-פי תזה מרחיקת לכת של המאשימה". לדבריו, אם התיזה תתקבל, "נמצא עצמנו מוקפים באינספור מקרים הכוללים התנהלות חברית, עסקית או פוליטית בין אנשים, הנתפסת לכאורה כשוחד".

עוד נכתב כי גודובסקי לא היה אמון על הכספים הקואליציוניים במפלגה, וודאי שאת העברתם לא התנה במתן שוחד, וכי אין כל קשר סיבתי בין העברת הכספים לבין הפרויקטים המשותפים. את חצי מיליון השקלים במזומן מעולם לא דרש, נכתב, והראיה היא שהכספים הקואליציוניים למימון פעילות העמותה הועברו לה, "ולכל היותר מדובר באי-הבנה מצערת".

ביחס לשירותי יחסי הציבור, גודובוסקי כפר בטענה שהם ניתנו לפאינה קירשנבאום בלבד. מיזם הצעירים נשוא הפרויקט היה לדבריו שיתוף-פעולה בין "איילים" לעמותת "רוח חדשה", וקירשנבאום שנרתמה לנושא קיבלה אף היא "קרדיט תקשורתי ופוליטי", "כפי שקורה במקרים דומים בהם פוליטיקאים נוטלים חלק".

גודובסקי מדגיש בתשובתו כי "יש לבחון את נסיבות התיק באספקלריה של הכספים הקואליציוניים על כל הנובע והמשתמע מכך, כאשר מטבע הדברים הם ניתנים לגופים המקדמים מטרות ההולמות את ערכי המפלגה. ישראל ביתנו לא נהגה באופן שונה ממפלגות אחרות, ו'איילים' לא נהגה באופן שונה מגופים אחרים. הנאשם יטעם כי העמדתו לדין בכתב אישום זה מהווה אכיפה בררנית פסולה, שיש בה לבדה להצדיק את ביטול האישומים נגדו".