העלבת עובד ציבור: עו"ד ברק כהן לבד

הרשעתו של עו"ד ברק כהן בהעלבת עובד ציבור, בגין שיר לעגני נגד שוטר, העלתה לתודעה עבירה זו; עד כמה המשטרה והפרקליטות אוכפות אותה? ■ ניתוח של תיקי העבירה, כמו גם של עבירת ההפרעה לעובד ציבור, מעלה כי מספר התיקים שנפתחו בגינן מצוי במגמת ירידה מתונה

ברק כהן / צילום: שלומי יוסף
ברק כהן / צילום: שלומי יוסף

בתחילת השבוע גזרה שופטת השלום בתל-אביב, דנה אמיר, עונש של 300 שעות עבודה לתועלת הציבור וקנס בסך 3,000 שקל על הפעיל החברתי, עו"ד ברק כהן. זאת, בגין הרשעתו של כהן בעבירות של העלבת עובד ציבור ובהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. כמו כן, הוחלט כי כהן ישלם פיצוי בסך 5,000 שקל לשוטר שהעליב, אלון חמדני.

כהן, מנהיג תנועת "באים לבנקאים" הורשע בעבירות אלה, לאחר שחיבר שיר לעגני נגד שוטר תחנת מוריה בירושלים, אלון חמדני, ותקף אותו מילולית על רקע עבודתו במשטרה.

העבירה של העלבת עובד ציבור, שבה הורשע כהן, היא עבירה חריגה בחוק העונשין הישראלי, במובן זה שהיא נועדה להגן על סקטור מסוים בתוך החברה הישראלית - הסקטור הציבורי. זאת, בשונה משאר סעיפי החוק, שנועדו להגן על כל אחד מהאזרחים בחברה.

הבעייתיות העיקרית שבאכיפת האיסור על העלבת עובד ציבור היא, שהדבר עלול להביא לפגיעה קשה בחופש הביטוי של הפרט, ובזכותו למתוח ביקורת על השירות הציבורי ועל נציגיו.

גזר הדין בעניין ברק כהן התקבל חודשים ספורים אחרי שהרכב מורחב של 9 שופטי בית המשפט העליון נתן ב-2 בנובמבר 2017 פסק דין תקדימי, שבמסגרתו הוא שרטט את גבולותיה של העבירה של העלבת עובד ציבור. באותו מקרה, זיכו שופטי העליון את הרב אליצור סגל מהרשעה בעבירה של העלבת עובד הציבור, הרב הצבאי לשעבר ישראל וייס, בכך שסגל תקף אותו בחריפות וכינה את וייס, בין היתר, "רב מטעם המלכות".

85% מהתיקים מיוחסים לבגירים

בפסק הדין דנו שופטי העליון בשאלות עקרוניות הנוגעות לפרשנותה ולגבולותיה של העבירה של העלבת עובד ציבור, וקבעו, בין היתר, כי "ביטויים פוליטיים יהיו מוגנים כמעט תמיד מפני תחולתה של עבירת ההעלבה". עוד נקבע כי "פגיעתה הקשה של עבירת ההעלבה של עובד ציבור בחופש הביטוי, מחייבת ריסון וזהירות רבה לא רק במסגרת פרשנות העבירה עצמה, אלא גם במסגרת המנגנונים החיצוניים לה ובמיוחד בגדרי מדיניות ההעמדה לדין".

המקרים של ברק כהן ואליצור סגל הם מקרים מפורסמים שסוקרו בהרחבה בתקשורת. אבל מעניין לבדוק עד כמה האכיפה של המשטרה והפרקליטות את שתי העבירות הללו היא נפוצה, ומאיפה מגיעים אותם אזרחים שהועמדו לדין בגינן.

מי שערך ניתוח של תיקי העבירה של העלבת עובד ציבור והפרעה לעובד הציבור (סעיפים 288 ו-288א. לחוק העונשין) הוא גיא זומר, פעיל חברתי בתחום השקיפות. הניתוח נעשה על בסיס בקשת מידע שהגישה "התנועה לחופש המידע" למשטרה, והוא מעלה כי שתי העבירות מצויות בשנים האחרונות במגמת ירידה מתונה מבחינת מספר התיקים שנפתחו.

במספרים אבסולוטיים, בשנת 2013 התנהלו 7,000 תיקים נגד נאשמים בהעלבת עובד ציבור, ואילו ב-2014 התנהלו 8,000 תיקים. ב-2016 חלה ירידה ונוהלו 7,000 תיקים נגד נאשמים בהעלבת עובד ציבור. הרבה פחות תיקים פליליים מוגשים בארץ בגין ביצוע עבירה של הפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו. ב-2013 נוהלו 1,100 תיקים בגין עבירה זו, ב-2014 1,000 תיקים וב-2016 800 תיקים בלבד.

מהניתוח שערך זומר עולה עוד כי שכיחות העבירות ביחס לכמות תושבים במועצות אזוריות גבוה משמעותית מאשר ביתר הרשויות.

כמו כן, מתברר כי כ-85% מהתיקים הפליליים שהוגשו בגין שתי העבירות הללו מיוחסים לבגירים; כ-10% לקטינים, והיתר לקשישים. אחוז המעצרים בתיקים מגיע עד לכ-40% בקרב בגירים, לכ-30% בקרב קטינים, ולכ-15% בקרב קשישים, כאשר בקרב בגירים וקשישים אחוז המעצרים בעבירת העלבה גבוה מאשר בעבירת ההפרעה.

יחס המעצרים בעבירת העלבה כולל פער עקבי של כ-10% בין יהודים למי שאינם יהודים. כלומר, סיכוי המעצר של מי שאינם יהודים גבוהים ב-10%. יחס כתבי האישום בעבירת העלבה, אמנם החל בכ-10% פער בין יהודים למי שאינם יהודים בשנת 2013, אך מאז הוא הלך והצטמצם עד כי לא קיים כעת.

יחס המעצרים בעבירת הפרעה לעובד ציבור כולל פער שהצטמצם עד לשנת 2015 ומאז נפתח מחדש. גם יחס כתבי האישום בעבירת הפרעה לעובד ציבור מצוי במגמת חזקה של ירידה, מאז שנת 2014 בקרב יהודים. לעומתם, בקרב מי שאינם יהודים, מגמה זו מתונה יותר, ורובה רק בשנת 2017, ולכן הפער בין יחס כתבי האישום של יהודים ושל מי שאינם יהודים, מצוי בגידול משמעותי.

כמו כן ניתן לראות כי קיים פער ניכר במספר התיקים שנפתחו בעבירה של העלבת עובד ציבור לעומת הפרעה לעובד ציבור, כאשר לפחות משנת 2014, שתי העבירות במגמת ירידה מתונה מאוד.

יצוין כי בחינת הנתונים על-פי סיווג הרשות המקומית כולל קושי טכני, כיוון שהמשטרה לא מסרה את הנתונים בחלוקה בין העבירות לגבי רשויות במעמד מוניציפלי של מועצה מקומית. עם זאת, מספר התיקים במועצות אזוריות דומה למספר התיקים בעיריות, למרות פער ניכר בכמות התושבים החיים בין הרשויות הללו. לכן, בשקלול התיקים לכמות האוכלוסייה ניתן לראות פער דרמטי בין המועצות האזוריות לבין העיריות והמועצות המקומיות.

יותר כתבי אישום נגד יהודים

בחינת עבירות ההעלבה בין מועצות אזוריות לעיריות מלמד על ממצאים דומים - במספר רשויות נמצאות אנומליות קלות יחסית לממוצע הארצי. בין היתר, באשקלון הייתה עלייה חדה בהיקף התיקים עד לשנת 2015, ורק אז החלה ירידה. ברמת-גן הייתה ירידה חריגה דווקא בין השנים 2013-2014, בזמן שביתר הארץ דווקא הייתה עלייה מתונה. לסיום, ברחובות הייתה ירידה משמעותית (יותר מ-50%) בין השנים 2013 ל-2015 ומאז חלה דווקא עלייה.

מניתוח הנתונים באשר לתיקי "העלבת עובד ציבור" ול"הפרעה לעובד ציבור" בעת מילוי תפקידו, מתברר עוד כי העילה המרכזית לסגירות התיקים בעבירות העלבת עובד ציבור הוא היעדר עניין לציבור, ואחריה העילה של חוסר בראיות. כאשר בוחנים את כמות המעצרים שבוצעו בגין חשד לביצוע של העבירות הללו, ניתן לראות אנומליה מסוימת לגבי קטינים, כאשר להבדיל מקבוצות הגיל האחרות, דווקא בקטינים אחוז המעצרים בעבירה של הפרעה לעובד ציבור גבוה יותר מאשר בעבירה של העלבת עובד ציבור, ואף גבוה יותר מאחוז המעצרים בעבירה המקבילה בקרב בגירים.

בעבירת העלבת עובד ציבור, ניתן לראות באופן עקבי פער של כ-10% לאורך השנים בין יהודים למי שאינם יהודים, כך שאחוז המעצרים בתיקים של מי שאינם יהודים גבוה ב-10%. בעבירה זו (העלבה) הייתה עד לשנת 2016 מגמת עלייה מתונה ביחס המעצרים, ונכון למחצית 2017 נראה כי המגמה נשברה. בעבירת הפרעה לעובד ציבור, הפער בין מי שאינו יהודי ליהודים, הצטמצם עד לשנת 2015; ומאז הפער הלך וגדל, במיוחד כלפי מי שאינם יהודים.

בדומה ליחס המעצרים חושב גם יחס כתבי האישום. כלומר, מה אחוז התיקים שבהם הוגש כתב אישום מכלל התיקים, בפילוח לפי דת. בפרמטר זה, מתברר כי בעבירה של העלבת עובד ציבור, הפער בין יהודים ללא-יהודים דווקא הצטמצם בשנים האחרונות, מפער של כ-5% להתלכדות של ממש.

מנגד, בעבירה של הפרעה לעובד ציבור היה בשנים 2013-2014 פער מסוים באחוז כתבי האישום שהוגשו נגד מי שאינם יהודים. אך מאז 2015 המגמה מתהפכת ודווקא אחוז כתבי האישום שהוגשו נגד יהודים גדול יותר, ומגיע עד לפער של כ-15%.

מנכ"לית התנועה לחופש המידע, עו"ד נירית בלייר, מסרה כי "גם הפעם הנתונים המתפרסמים במענה לפנייתנו מצביעים על פער אכיפתי בין יהודים ללא יהודים בפעולת המשטרה". בלייר הוסיפה ואמרה כי במהלך השנתיים האחרונות העבירה המשטרה מידע רב לציבור על אכיפה, מעצרים והגשת כתבי אישום. לדבריה, "רובו ככולו של המידע פורסם במענה לבקשות חופש מידע שהוגשו על ידינו ועל ידי גורמים רבים נוספים. אין ספק כי הציבור צמא למידע על אודות התנהלות המשטרה האופן שבו היא מבצעת את תפקידה, ועל כן טוב תעשה אם תחל לפרסם מידע הנוגע להתנהלותה השוטפת באופן יזום. נכון, כך תהיה משטרה חשופה לביקורת ציבורית, שוטפת גם היא, אולם אין ספק שדו שיח שכזה עם הציבור ייטיב עם התנהלותה והשירות האמין והטוב שהיא מחויבת לתת לציבור האזרחים".