אראל סג"ל הוא המאפיין הבולט ביותר של זמנים אלה בתקשורת. עיתונאי שעיקר סגולתו היא בהיותו ימני. ואל יקל הדבר בעיניכם, מזה תקופה ארוכה יש שוק רציני לעיתונאים ימניים. ההיצע פשוט לא מספק את הביקושים ואולי לכן אפשר להסתפק בסטנדרטים עיתונאיים שהם לא תמיד עילאיים.
אבל בואו נתחיל בהצלחה, שלכאורה אי אפשר להתווכח איתה. סג"ל מביא מספרים יפים בגל"צ. לתוכניתו אחוזי האזנה יפים ובין ינואר לאוגוסט 2017, למשל, היו לתוכניתו למעלה מ-135 אלף הורדות והיא התוכנית המובילה בפרמטר הזה, בפער גדול על תוכניות כמו דקל-סגל שבמקום השני (משודרת רק בפעם בשבוע) עם 84.5 אלף הורדות, ותוכניתו של רזי ברקאי עם כ-69 אלף הורדות. על החשיפה הרדיופונית הזאת צריך להוסיף את הופעותיו ב"הפטריוטים" בערוץ 20, שם נאלץ עיתונאי כמו קלמן ליבסקינד להידחק לפינת ה"סמולני".
את סג"ל הביאו לגל"צ בשם ה"איזון הקדוש" - לאזן עיתונאים כאלה ואחרים בעיתונאים מהימין. את תוכניתו מעטרים מגישים אורחים - גם מימין וגם משמאל. מעניין אם גל"צ היו מאפשרים למגיש שמזוהה עם השמאל להביא לשם איזון מגיש שמזוהה עם השמאל. מעניין מה סג"ל היה אומר על תחנת רדיו שהייתה עושה איזון כזה.
קשה לא להיסחף באנרגיות של התוכנית - התלהמות, צעקות ולעתים גם צחוקים. אבל הכי מצחיק זה כשמפיקיו נופלים בפח. סג"ל סיפק אחד מרגעי השיא של התקשורת המקומית ב-2017, ורגע שנכנס הישר לספרי ההיסטוריה של התקשורת המקומית. אנחנו לא נשכח את הראיון עם המתחזה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
לעתים אנחנו תוהים מה זה אומר על האגו של המראיין, שחשב שמכל תוכניות האקטואליה הישראליות העדיף הנשיא האמריקאי להתראיין דווקא בתוכנית שלו. אולי מבחינתו ברור שאם טראמפ יתראיין איפשהו אז זה יהיה בתוכנית של מקבילו הישראלי - סג"ל. הרי שניהם כל כך דומים בעינינו.
בפעם הבאה שסג"ל נפל בפח - כשראיין מתחזה לבכיר לשעבר במח"ש, הוא כבר היה פחות סלחן וגילה פחות חוש הומור כלפי המתחזה והאשים אותו שהוא פגע במפיק של התוכנית. אנחנו דווקא חושדים שסג"ל גם נעלב. מאוד.
ובאמת, לעומת הישגים כאלה, מה הם גילויים שקשורים לחקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שזוכים לסיקור שלילי בתוכניתו. לעתים נראה שכל מטרתו של סג"ל היא להגן על משפחת נתניהו.
בשנה שעברה התראיין אראל סג"ל למגזין זה והתייחס לתביעה שהגיש נגדו עיתונאי חדשות 10 רביב דרוקר, שהוא גם המדורג מס' 1 במגזין זה. התביעה הוגשה לאחר שסג"ל טען בתוכניתו בגל"צ כי תחקיר "המקור" על תת-אלוף עופר וינטר היה בגדר "סיכול של מינוי על רקע אידיאולוגי", ובאותו ראיון אמר סג"ל כי הוא בטוח שינצח בתביעה שהוגשה נגדו, וכי יש לו חומרים שיעניינו מאוד את הציבור. השנה נסגרה הפרשה הזאת בהודעה שהקריא סג"ל בתוכנית שבה הבהיר כי "בהתייחס לטענה שדרוקר ניסה להפיל את מח"ט גבעתי מטעמים אידאולוגיים - מדובר בפרשנות שלי לדברים, ואין לי כל ראיה למניע האידאולוגי".
אבל כל שנאמר פה עד כה הם לא יותר מהרהורי כפירה של סמולן ממורמר.
כיצד זה נראה מימין? היטיב מכולם לסכם את סג"ל דווקא סגל אחר, חגי, שהוא גם אביו של עמית שמדורג מס' 2 בגיליון הזה.
וכך כתב סגל על סג"ל ב"מקור ראשון:" "ירון דקל, שב-2016 הביא את סג"ל לגל"צ על אפם וחמתם של ותיקי התחנה ושל האליטות התקשורתיות, פיצח נכונה את מאוויי המאזינים. נמאס להם מהשאלות הנצחיות על התהליך המדיני, מההגחכה המסורתית של שומרי מסורת, מהחלוקה העתיקה של העולם לקיצונים (ימנים) ולמתונים (שמאלנים), מרדיפת המתנחלים ומהסלחנות לפלסטינים. לבם יוצא למראיינים ששואלים למה אנחנו שותקים לאבו-מאזן, מדוע אין מספיק בנייה עברית בירושלים ומי החליט שמוכרחים לפתוח מרכולים בשבת. הם מכירים כבר בעל פה את הגינונים הדעתניים של הרדיו הישן - עוכר הדתיים, דורס מרואייני הימין, שוחר אוסלו - והם רוצים גיוון.
"סג"ל נותן להם את זה", סיכם סגל האב. 8
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
