הצצה לסצנה המחתרתית העכשווית של בודפשט

בירת הונגריה היא לא רק גשרים רומנטיים והדר אוסטרו-הונגרי מיושן ■ עם אמנות רחוב תוססת ופאבים בתוך מבנים הרוסים, היא מזכירה כיום את ברלין

בודפשט / צילום: שחר כרמלי
בודפשט / צילום: שחר כרמלי

בודפשט, שזכתה לכינוי "פריז של הגוש המזרחי", לא מעט בזכות השנים שהייתה תחת שלטונו של בית הבסבורג האוסטרי, נחשבת לעיר ציורית ורומנטית, עם טירות, גשרים מוארים מעל הדנובה ושדרות אלגנטיות בהשראת השאנז אליזה. גם בשני העשורים האחרונים, מאז שהתנערה מהשלטון הקומוניסטי והחלה להתעורר ולהיפתח לתיירות, יש לה עדיין תדמית של יפהפייה מנומנמת.

אבל הדימוי הזה נסדק כאשר מטיילים ברחובותיה ונחשפים גם לחלקים אחרים שלה. מצד אחד, אי אפשר שלא להתפעם מיופייה של העיר עם האדריכלות המוקפדת והגנים הרבים, אך מנגד - הסצנה המחתרתית של תרבות הרחוב מלבלבת, ומזכירה יותר את ברלין מאשר את פריז או וינה.

13 ציורי קיר צבעוניים ובעלי נוכחות הופיעו על בניינים בבודפשט בחודשים אוגוסט וספטמבר האחרונים לבדם. כולם במימון מלא של העירייה, שמעודדת את התרבות החדשה שהתפתחה בעיר ומקשטת את רחובותיה האפורים ואת בנייניה הישנים והמתפוררים. אבל אמני הגרפיטי וסצנת הרחוב האמנותית לא מיד התקבלו בזרועות פתוחות. "לפני שהגעתם לבודפשט, בוודאי חשבתם על האמנות בעיר בהקשר של קונצרטים, מוזיאונים ואדריכלות", אומרת לנו סילביה, המדריכה אותנו בסיור פרטי שחושף אותנו לבודפשט האלטרנטיבית. "כך נראתה העיר גם בעיני הממסד. אבל אמנות הרחוב הרימה ראש בכל אירופה והגיעה גם לבודפשט, ובשלב מסוים כבר לא היה טעם להתנגד.

"התגובות החמות של התושבים לציורים היפים שהפכו את הבניינים הישנים לקנבס בעל ממדי ענק, ההתלהבות של הצעירים והאטרקציה התיירותית שנולדה, שכנעו את יושבי החלונות הגבוהים שאם אי אפשר לנצח אותם, כדאי להצטרף אליהם".

חיים חדשים לשכונות מוזנחות

סילביה, צעירה אמריקאית שנולדה לזוג הונגרי שהיגר לארה"ב בתקופת השלטון הקומוניסטי במדינה, עשתה דווקא את הדרך ההפוכה. היא עזבה את ארה"ב לאחר שסיימה את התואר הראשון, ועברה לבודפשט, שבה התאהבה כילדה כאשר ביקרה את המשפחה המורחבת שנותרה בהונגריה.

היא לוקחת אותנו לאזור 7, השכונה האופנתית ביותר מבין 23 אזורי העיר. המתחם נקרא גם "עיר אליזבת", ומוכר יותר בשמו "הרובע היהודי".

כאן מתערבבים להם בניינים ישנים ובתי כנסת עם מסעדות וברים נחשבים, זיכרונות היסטוריים עם טרנדים חמים, וכאן גם רוב ציורי הקיר, פאבים שממוקמים בהריסות בניינים וגלריות לאמנות לצד אמנות רחוב. Playground היה ציור הקיר הראשון במרחב הציבורי שאושר על-ידי העירייה. שני אמנים ציירו תמונת נוף נאיבית על קיר ליד מגרש משחקים ברחוב Kiraly, אשר הוסיף רקע של דשא ירוק ושמיים כחולים לילדים המשתובבים בין המתקנים הישנים. הציור גדול הממדים הושלם תוך יומיים וחצי בלבד, והתגובות הנלהבות לא רק שפתחו עידן חדש של אמנות רחוב חוקית בעיר, אלא גם השפיעו על ייזום פסטיבל הצבעים השנתי Szines Varos. מטרת הציור לא הייתה חתרנית או פוליטית, כפי שנהוג לחשוב על אמנות רחוב, אלא פשוט להראות כיצד יכול המרחב הציבורי המוזנח להפוך ליפה, ובמהירות. מאז, נהפכו שני האמנים האלמונים עד אז לקבוצת Neopaint, שכבר כיסתה אלפי מטרים רבועים בעיר בציורי קיר צבעוניים, וכצפוי - גם הוציאה אותם מאלמוניותם.

בסיור רגלי קצר שלא מכסה שטח רב, ניתן למצוא עשרות ציורי קיר ססגוניים. חלקם מבטאים את יחסי הריחוק-קרבה בין בודה ופשט, שני חלקי העיר שביניהם זורם נהר הדנובה; אחרים מציגים פרקים מההיסטוריה ההונגרית וסיפורי עם, וחלקם את סגנונו האישי של האמן או השקפותיו. ברחוב Rumbach Sebestyen בולטים שני ציורי קיר, אף הם של קבוצת Neopaint, ומציגים גאווה לאומית הונגרית. האחד, הקרוי 6:3, מציין 60 שנה לניצחון הגדול של נבחרת הונגריה בכדורגל באצטדיון וומבלי, שזכה לכינוי "משחק המאה". הנבחרת ההונגרית ניצחה 6:3 את נבחרת אנגליה, שהייתה עד אז בלתי מנוצחת במשך 90 שנה. הניצחון ההוא הביא שמחה רבה לעם ההונגרי, שהיה מדוכא תחת המשטר הקומוניסטי באותם ימים.

הציור השני הוא של קובייה הונגרית, השגרירה הפופולרית ביותר של המדינה. הציור תוכנן כך, שכאשר מביטים עליו דרך עדשת המצלמה של הסמארטפון - הקובייה נראית תלת-ממדית. בהמשך הרחוב, מתנוסס ציור קיר ענק של אליזבת, הלוא היא המלכה האוסטרית סיסי, שהייתה אהובה במיוחד על נתיניה ההונגריים, ועוד ועוד.

ברים בחורבות, טרנד חדש

נראה שבהסדר הזה יש רק מנצחים. הגרפיטי המחתרתי הפך לציור חוקי, השכונות המוזנחות מקבלות חיים חדשים והעירייה נתפסת כמי שמעודדת אמנים צעירים להוציא את עבודותיהם אל המרחב הציבורי, על אף שחלק מן הציורים הללו מן הסתם לא יאריכו ימים. עיריית בודפשט מאשרת את הציורים במרחב הציבורי בעיקר על בניינים מטים ליפול או כאלה שיש בהם חורים בקירות, זכר למלחמת העולם השנייה ולמהפכה שכשלה נגד המשטר הסובייטי בשנות ה-50. חלק מהבניינים המתפוררים נקנים על-ידי משקיעים, ואלה הורסים אותם ובונים במקומם חניונים.

הבניינים הישנים שננטשו עקב הוצאת צו שהם מסוכנים ואין להתגורר בהם, הפכו לאטרקציית בילוי. תרבות הרחוב וחיי הלילה של העיר חברו יחד לפתרון יצירתי לבניינים הזנוחים והרעועים, והקימו בהם פאבים. תוך שנים ספורות, בודפשט התפרסמה בשל הפאבים בתוך ההריסות, אשר זכו לשם הקליט Ruin Pubs.

הראשון היה פאב "סימפלה" שנפתח לפני 16 שנה, ועד היום נחשב לגדול ולמפורסם שבהם. אחריו הגיעו עוד ועוד פאבים שהוקמו בתוך בניינים הרוסים, אזורי תעשייה ומגרשים. ה-Ruin Pubs החלו כמקומות בילוי זולים ומחתרתיים למקומיים, אך כשבודפשט הפכה ליעד פופולרי לתיירים - גם הברים הפכו לכאלה. הבניינים הנטושים מעולם לא שופצו, ובמסגרת האידיאולוגיה, גם לא זכו לריהוט ולציוד חדשים. אוסף השולחנות, הכיסאות והחפצים שבפאבים נאסף מהרחוב, התקבל בירושה מהסבים, נעשה בעבודת יד או שנקנה משומש בחנויות יד שנייה ובשוקי פשפשים. דליים ופחים נהפכו לאהילים, מכונית ישנה הוסבה לפינת ישיבה עם שולחן, אמבטיה שנוסרה הייתה לספסל.

העיצוב האקלקטי יוצר צבעוניות רבה, אך גם שילובים מוזרים לעין של טלוויזיות ישנות במקום תמונות על הקירות, אופניים חלודים תלויים מהתקרה, מאווררים ומייבשי שיער ישנים כדקורציה, ואפילו גלגל הצלה ישן בעמדת התקליטן, ולצדו מטול שקפים. הפאבים משמשים גם כגלריות אלטרנטיביות לאמנים בתחילת דרכם, שבאים ותולים בעצמם את היצירות שמקשטות את הטיח המתפורר. לאחר שהתיירים הציפו את הפאבים ההרוסים, חיפשו הצעירים ההונגרים מקומות בילוי נוספים לשתות ולאכול בזול. את הפאבים בבניינים הנטושים החליפו גני בירה במגרשים ריקים. ברחוב Kazinczy, ממש ליד פאב סימפלה, נפתח Beer Garden שכזה, תחת השם Karavan. בחצר לא גדולה התמקמו 10 קרוואנים ומשאיות אוכל, וביניהם שולחנות וספסלים. הבירה זורמת כמים, ועל ידה אוכל מהיר מגוון: הונגרי, הודי, טבעוני, אורגני ומה לא. לא הרחק משם, נמצא גן בירה נוסף, Racskert, פאב מיתולוגי שנפתח מחדש במתכונת של גן פתוח עם מוזיקה טובה והופעות חיות.

הסיור עם סילביה מסתיים מול ציור קיר ענק המשתרע על שטח של 240 מ"ר. במרכזו מפת העיר ובה מודגש אזור 7. תחת הכותרת "בודפשט אינה כל-כך קטנה", מאיץ האמן בתיירים לצאת מהרובע היהודי התוסס ולבדוק את כל מה שיש לעיר להציע. קצת מזכיר את הביקורת שיש בארץ על ה"בועה התל-אביבית", רק בצורה ויזואלית מרומזת.

את הסיכום הראוי לאמנות הרחוב הפורחת מספקת דווקא היצירה "רחוב או גלריה?" של אמן הקומיקס ההונגרי מרטון הגדוש. זוג עיניים ענקיות עשויות אריחי פסיפס מביטות על העוברים ושבים במטרה לגרום להם לחשוב מה הם מעדיפים, אמנות רחוב או גלריה. אך כאשר הגבולות מיטשטשים והגלריה יוצאת לרחוב - דומה שאין באמת צורך לבחור.

מידע מעשי | הגעה: טיסות ישירות לבודפשט יוצאות מישראל מדי יום, על-ידי חברות התעופה אל על, וויז אייר, ישראייר, ארקיע וטרוול סרוויס. משך הטיסה 3 שעות וחצי. 

סיורים: סיור מודרך בנושא בודפשט האלטרנטיבית מתקיים מדי יו ם על-ידי מדריכים מחברת Original Europe Tours, וכ רוך בהרשמה מראש באתר האינטרנט free-budapest-tours.com. יש גם סיורים רגליים נוספים באמצעות כמה חברות המפעילות מדריכים צעירים ונמרצים. יש גם סיורים המדלגים בין אטרקציות תיירות בעיר, סיור בעקבות ההיסטוריה היהודית בבודפשט ואפילו סיור ערב רווי אלכוהול בין פאבים. רוב הסיורים הם ללא תשלום מראש ומבוססים על טיפים למדריכים בסיום הסיור. 

חיי לילה: סימפלה, בר החורב ות המקורי - Kazinczy utca 14, Szimpla Kert, גני בירה - Kazinczy utca 18 , Karavan street food Racskert ,Dob utca 40