הצד שלהם - ומה שקרה באמת: קו ההגנה של נתניהו ופילבר

ביוזמת השר הממונה נתניהו ומנכ"ל המשרד שלמה פילבר, הוביל משרד התקשורת מדיניות כושלת - שרחוקה מלשרת את הצרכנים ■ פרשנות

פילבר אלוביץ ונתניהו / איור: גיל ג'יבלי
פילבר אלוביץ ונתניהו / איור: גיל ג'יבלי

הם אומרים: המדיניות שלי הסתמכה על מדיניות משרד התקשורת (נתניהו); הסתמכתי על מדיניות הממשלה (פילבר)

מה קרה באמת: עורכי הדין של מנכ"ל משרד התקשורת המושעה שלמה פילבר טענו שהוא זיהה את הכישלון בשוק התקשורת בעקבות ירידת ההשקעות והפיגור שצברה ישראל אל מול העולם, הן בשוק הקווי והן בשוק הנייח, ולכן הוא פעל למתן הקלות לבזק (ביטול ההפרדה המבנית) תמורת פריסת סיבים אופטיים לבתים - אותו דיל שהוא ניסה לעשות עם חברת הוט ללא הצלחה. בפועל, הדיל קרס כי פילבר לא היה מסוגל לספק את הסחורה. בין שהוא פעל בתמימות ובין שפעל לעשות קומבינות, הדיל לא צלח. הוא לא הצליח להביא לבזק את ביטול ההפרדה המבנית, בזק לא הפעילה את הסיבים האופטיים, והוט לא עמדה בדיל של התעלמות מחובתה לפריסה אוניברסלית בתמורה להשקעה בסיבים אופטיים.

הם אומרים: מדיניות הממשלה היא לעודד תחרות ומשרד התקשורת פועל ליישמה באמצעות השוק הסיטונאי

מה קרה באמת: רפורמת השוק הסיטונאי מאפשרת לחברות המתחרות בבזק להשתמש בתשתיות שלה ולהחכיר קווי תקשורת שיימכרו על ידיהן ישירות, אלא שהמדיניות הזאת היא כישלון חרוץ. לזכותו של פילבר נאמר שהיא לא נקבעה בתקופתו, אלא כאשר נתניהו היה ראש ממשלה ומשה כחלון שר התקשורת. פילבר קיבל שוק תקשורת במצב קשה, והוא אכן ניסה למצוא פתרונות שיביאו לעידוד ההשקעות. אלא שהוויתורים שעשה לבזק שווים הון. כך, לדוגמה, הטיפול שלו בנושא הטלפוניה של בזק הוביל לכך שרפורמת השוק הסיטונאי לא הושלמה. הטלפוניה של החברה הייתה אמורה להיות מוקצית לשימוש מתחרים במחיר מפוקח, אך בסופו של דבר בזק חמקה, וחומקת עד היום, מיישום מלא של הרפורמה בשוק הזה ומשרד התקשורת אינו כופה אותה עליה.

תיק 4000 / איורים: גיל  ג'בלי
 תיק 4000 / איורים: גיל ג'בלי

הם אומרים: פתחנו תשתיות למתחרים

מה קרה באמת: אחרי מאמץ ועיכובים רבים, אישר פילבר למתחרות של בזק להשתמש בתעלות התקשורת שלה. הוא יכול היה לעשות זאת כבר באוגוסט 2015 אבל הוא דחה את היישום בגלל טענות שהעלתה בזק ברגע האחרון. בזק הרוויחה עוד חודשים ארוכים של עיכובים ורק לאחרונה חלה התפתחות חיובית שמאפשרת למתחרות נגישות. גם היא לא חפה מקשיים. אגב, את יישום רפורמת השוק הסיטונאי על גבי רשת הוט, משרד התקשורת, גם בתקופתו של פילבר, לא אכף.

נתניהו אומר: דחפתי לביטול ההפרדה המבנית בבזק לאחר אישור המיזוג בזק-yes דרך מועצת הכבלים והלוויין, בהתאם למדיניות שהוביל כחלון

מה קרה באמת: נתניהו צודק, היה צריך לבטל את ההפרדה המבנית בבזק, אבל הדרך שנבחרה הייתה כה עקומה עד שמשרד האוצר עמד על הרגליים האחוריות וסיכל זאת. גם הדרג המקצועי במשרד התקשורת היה חלוק על המתווה, ורק פילבר ניסה להמשיך לקדם מדיניות במתווה של ביטול הפרדה מבנית תמורת התחייבות להשקעות. משרד האוצר רצה לדחות את ביטול ההפרדה המבנית לשלב מאוחר יותר ורק לאחר שתתפתח תחרות בשוק הטלוויזיה. נתניהו כלל לא עסק בשאלה כן או לא או מתי. הוא פשוט חתם על אישור המיזוג בלי להניד עפעף ובלי ששמע את הדרג המקצועי במשרד התקשורת ובמועצת הכבלים והלוויין.

הם אומרים: המדינה פועלת לקידום המלחמה במונופולים, ובין היתר במונופול בזק

מה קרה באמת: אם נתניהו היה רוצה להילחם באמת במונופול בזק, הוא היה יכול להתמודד עם הרווחיות העודפת של הקבוצה, הנאמדת במיליארדי שקלים לאורך שנים. הוא לא היה צריך לפרק את בזק ולא לחלק אותה, רק להוריד את מחירי הטלפוניה השערורייתיים שלה. כמו שהוא קובע תעריפים למונופולים אחרים, יש לו זכות לקבוע תעריפים לטלפוניה המונופוליסטית של בזק. מדוע לא עשה זאת? כי זה היה פוגע קשות ברווחיות של בזק, כלומר ביכולתה לחלק דיבידנדים ליורוקום. מאחר שכך, פילבר ידע שעליו למסמס את הטיפול בסוגיה, שעד היום מטילה צל כבד על מדיניות משרד התקשורת ומעלה את השאלה למי הוא חב את חובתו הציבורית. נראה שהמשרד הזה שכח את מי הוא אמור לשרת.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988