המגורים בקהילות משותפות הפכו לטרנד חברתי ונדל"ני

שובה של החמולה: תשוקה לקהילה הופכת מקוריוז לתופעה חברתית ונדל"נית ■ מנהל welive: "אצלנו לא תהיה סלקציה. אנחנו רואים עצמנו כקהילה אינקלוסיבית ולא אקסלוסיבית" • מגורים משותפים - האם זה פתרון למצוקת הדיור?

קיבוץ תמוז / צילום: גיא נרדי
קיבוץ תמוז / צילום: גיא נרדי

יש כאלה שיחשבו שזו אנקדוטה שולית, או אופנה מיובאת, אבל מסתבר שבכל רחבי הארץ יש בימים אלה עוד ועוד יוזמות ליצירת סביבות מגורים עירוניות שיש בהן שיתוף. הקיבוץ של פעם אולי נעלם, כבר אין לינה משותפת, סידור עבודה, או תורנויות חדר אוכל, אבל התשוקה לשיתוף ולקהילה פועמת (אולי יותר מתמיד) ולובשת צורות חדשות ומגוונות.

היוזמה באה מיחידים, מרשויות עירוניות, וגם מיזמים שמבינים שמענה להתמודדות עם עולם מנוכר, תחרותי ואלים הוא ביצירת קהילה, ושזה יכול להיות גם כלכלי. הדוגמאות הוותיקות יותר הן הקיבוצים העירוניים בירושלים ("ראשית", "בית ישראל"), בשדרות ("מגוון") ובבית שמש ("תמוז"), אולם ברחבי ישראל יש למעלה מ-1,500 חברים במסגרת 18 "קיבוצי מחנכים" הפועלים במסגרת תנועת דרור-ישראל ו-18 "קהילות משימתיות" שמרכזת רשת קהילות "ארץ עיר". נוסף לאלה, יש לא מעט התארגנויות ספורדיות, סוג של קומונות, שאינן קשורות לתנועה זו או אחרת. מודל שונה לחלוטין של דיור שיתופי מוצע על ידי יזמים פרטיים, המייצרים קומפלקסים של דירות קומפקטיות עם שירותים נלווים.

מה שאולי הכי מעניין בדור הזה של הקהילות השיתופיות החדשות הוא שכבר אין יותר דוקטרינה ברורה. אין אידאולוגיה קשוחה ואין תקנונים. אלה אנשים שמחפשים פתרונות דיור זולים ונוחים, אבל הם לא רוצים לחיות לבד. החברותא חשובה להם והופכת לערך.

קיבוץ תמוז, בית שמש

"אנחנו חווים עכשיו את הקונטרה, תנועת הנגד"

קיבוץ תמוז הוקם בבית שמש בשלהי שנות ה-80 על ידי יוצאי קיבוצים שביקשו לייצר סוג חדש של התיישבות, שתשלב שיתופיות ותרומה לקהילה. בתחילה הם ישבו בבתי דירות (בלוקים) רגילים, ולפני כ-17 שנים עברו להתיישבות קבע במתחם שתוכנן עבורם במיוחד על ידי האדריכל זוכה פרס ישראל רם כרמי, ובשיתוף עם משרד סטיו אדריכלים.

האדריכל דניאל אזרד, שהיה אחראי על התכנון מטעם משרד סטיו אדריכלים, מאמין שלתכנון שלו, של המרחב ושל המבנים, יש חלק בהצלחת המקום: "הרעיון היה שאתה לא בונה עוד קוטג'ים, או עוד שכונה, אלא קיבוץ בתוך העיר. מצד אחד הם רצו להיות קהילה, ומצד שני לא רצו להיות סגורים עם חומה ושומר. היה חשוב להם לתרום לקהילה, אבל גם שלא כולם ייכנסו.

"בתמוז יש שני חללים ציבוריים - האחד הוא מעין רחבה עגולה, הנפתחת לנוף ההררי היפה, והשני הוא רחבת דשא גדולה המהווה את החלל פנימי, שסביבה בנויים הבתים, ובה הכל מתקיים: כאן יש חדר אוכל קטן, מזכירות וגני ילדים, פה עורכים אירועים, ואוכלים בקיץ והילדים משחקים כדורגל. עברו 18 שנים מאז שהמבנים האלה הוקמו ויש לי סיפוק רב לראות שזה באמת עובד".

קיבוץ תמוז יושב על שטח של 8 דונם בשכונת מגורים רגילה. המתחם כולל 16 יח"ד במבני רביעיות דו קומתיים, שהאדריכלות שלהם פשוטה יחסית ובהירה וגם כמה מבני ציבור. טביעת ידו של רם כרמי ניכרת מאוד ומבחינה אדריכלית אפשר לראות כאן דמיון רב למבני מגורים אחרים שתכנן בשנות ה-70 וה-80. למשל קוטג'ים בשכונת גילה בירושלים, או להבדיל פרויקט "חצר רוזמרין" בהרצליה פיתוח. כלפי חוץ יש אחידות והמבנים נראים זהים, אך האדריכלים השכילו לייצר חללים כפולים שאיפשרו לכל יחידה לחלק אותם בצורה שונה, על פי הצרכים המשתנים.

חנן כהן, חבר קיבוץ תמוז, מגלה שלקיבוץ "החדש" יש כבר בעיה של הזדקנות, וכמעט ולא מגיעים חברים חדשים. בני המקום וגם צעירים אחרים מעדיפים להתאגד יחד, וגם מסתייגים מהעיר בית שמש, שעוברת תהליך מואץ של התחרדות: "אם חבורה של בני 20 רוצה לחיות היום בקיבוץ עירוני, הם פשוט שוכרים דירות. הם לא צריכים לבנות ולא צריכים להשקיע. למה להם לבוא לבית שמש ולגור עם הדור של ההורים שלהם?".

- איך אתה מסביר את השגשוג האדיר של יוזמות המגורים השיתופיות?

"בוא נחזור ל-2011 (המחאה החברתית). הכל מתחיל שם. החברה הופכת עשירה ומנוכרת, הקיבוץ המסורתי הופרט, אין יותר קיבוצים חדשים, ואנחנו חווים עכשיו את הקונטרה, תנועת הנגד".

קיבוץ מחנכים בעכו

"חיים בלי תקנון"

ברחבי ישראל יש למעלה מ-1,500 חברים ב-18 קיבוצי מחנכים שפועלים במסגרת תנועת דרור ישראל. המושג "קיבוץ מחנכים" נשמע אולי קצת דידקטי, אבל מדובר בהתאגדויות של אנשים צעירים, בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד, שמעוניינים לתרום לחברה ועושים את זה בדרך של חיים שיתופיים ופעילות חינוכית במסגרות פורמליות וא-פורמליות.

שירה לוי, שגדלה בקיבוץ עין גב, מרכזת את קיבוץ המחנכים בעכו, שבו 90 חברים בטווח הגילאים שבין 25 ל-36. כיום הם חיים בדירות שכורות, אך בקרוב יעברו למבנה שקרן ייעודית של תנועת דרור רכשה עבורם. מדובר במבנה בית אבות נטוש, במרכז העיר המנדטורית. באזור מתגוררת אוכלוסיה מעורבת והבניין תוכנן מחדש לפי צרכי הקהילה על ידי משרד האדריכלים התל-אביבי בר-לוי-דיין.

קיבוץ מחנכים בעכו / צילום: איל יצהר
 קיבוץ מחנכים בעכו / צילום: איל יצהר

- איך מתבטאת השיתופיות בחיי היום יום?

"אורח החיים הוא קבוצתי. אנחנו חיים בקבוצות של כמה חברים וכל קבוצה מנהלת את הבית שלה. המשכורות נכנסות לחשבון בנק משותף, המכוניות משותפות וגם ההוצאות.

"בשונה מהתנועה הקיבוצית, אנחנו חיים בלי תקנון. אנחנו מבקשים להיות גמישים, להכיר בדינמיות של החיים. התכנון האדריכלי אמור לאפשר את השינויים באורח החיים. יש בו גם אלמנטים שיתופיים וגם מענה לצורך בפרטיות".

עיריית ת"א-יפו

"לאפשר לאוכלוסיה שלא מהאלפיון העליון לגור בתל-אביב"

אורלי אראל, סגנית מהנדס העיר ת"א-יפו, מספרת שמינהל ההנדסה ומנהל קהילה של העירייה מנסה בשנתיים האחרונות לעודד יוזמות שיתופיות: "הכוונה היא לייצר דירות קטנות מאוד, שמציעות שירותים משותפים. זה לא מתאים אמנם לכל אחד, אבל זה כן מתאים לדור הזה, שרוצה את חיי הקהילה. אנחנו עדים לזה שצעירים רוצים חיי קהילה. לדירות האלה יש מועדון דיירים, חדרי משחקים, חללי עבודה משותפים. בברלין ראיתי בניינים שבהם יש מטבחים משותפים".

- הקרקע בת"א יקרה מאוד. מי ירצה ליזום פרויקט מעין זה?

"כדי להוכיח שזה אפשרי, עיריית תל-אביב לוקחת חלק מהמגרש של מכבי יפו שנמצא בבעלות המדינה, העירייה ובעלים פרטיים (150 דונם שבהם ניתן לבנות 1,600 יח"ד), ואנחנו מקדמים בו פרויקט שבו ייבנו, בין היתר, 120 יחידות דיור שיתופיות.

"על השולחן יש כרגע שתי יוזמות נוספות של יזמים פרטיים: Welive מקדמת כיום פרויקט במגדל עזריאלי הרביעי, איפה שהיה בית ידיעות אחרונות, והיא בהליך מתקדם של תב"ע. בנוסף, בעיריית ירושלים מבטיחים פרויקט דומה במסגרת קומפלקס שער העיר שיקום בכניסה לבירה. ופרויקט שנמצא בשלב של תחילת תכנון, שמציע דיור שיתופי על קרקע פרטית בשכונת כוכב הצפון בתל אביב. בניין שכולו יהיה דיור להשכרה, שחלקו יהיה במחירי שוק וחלקו דיור שיתופי עם חללים משותפים. המנגנון הוא שהדירה קטנה וזולה, והשירותים, שקיימים בבניין, הם בתשלום".

- למה שעיריית תל-אביב תעודד פרויקטים כאלה?

"מה השאלה? כדי לאפשר לאוכלוסיה שלא מהאלפיון העליון לגור בתל-אביב".

- ויהיה פיקוח על המחירים?

"בפרויקט של העירייה בוודאי, בפרויקטים פרטיים זה שאלה של היצע וביקוש. אני לא יכולה להגיד להם בכמה להשכיר".

דיור שיתופי בשכונת הדר בחיפה, חברת Communit

"כשאתה מגיע הביתה, שיהיה אור בבית"

איתן סרבר ושי עם שלם הם מתכנני ערים בוגרי הטכניון, שפועלים בשנתיים האחרונות להפקה של מיזמי דיור שיתופי בשכונת הדר בחיפה. השניים מגייסים משקיעים והם פועלים להקמה של הפרויקטים. איתן, העובד גם כאחראי על תחום התחדשות עירונית בחברת "מודוס", מדגיש שהמוטיבציה שלהם קשורה להכשרתם: "כמתכנני ערים רצינו להשפיע ולהמשיך מעבר להכנת התוכנית עצמה. המטרה הייתה גם לאתר את המבנים, גם לטפל בהיבטים הפיננסיים, לתכלל את האדריכלות והתכנון, ועד הניהול הקהילתי".

- מה אתם בעצם מציעים. מעונות?

שי: "אנחנו מציעים דיל לאנשים עם משק בית קטן, יחידים או זוגות, לוותר קצת על המרחב הפרטי ואנחנו נדאג למרחב שיתוכנן בצורה חכמה וקומפקטית. בתמורה יקבל השוכר גישה למרחבים משותפים ולקהילה. בשונה ממיזמים אחרים, נשתמש בכלים כמו place making ונציע לדיירים שלנו להפוך את השטח סביב הבניין למזמין. כך נייצר התחדשות עירונית".

איתן: "40% ממשקי הבית הם יחידים וזוגות ורק 10% מהדירות נבנות בשבילם. גם הדירות הקטנות הן כ-70 מ"ר, וזה לא באמת מה שיחיד או זוג צריכים. אנחנו מזהים את הצורך של האוכלוסיות האלה ככמיהה לקהילתיות. שכשאתה מגיע הביתה, שיהיה אור בבית".

שי: "שנינו מרגישים שהכוח של שכנים, של קהילה, הוא כוח שניתן לרתום לטובת התחדשות עירונית. אנחנו מרגישים שפיתוח המגורים הרגיל לא רואה לנגד עיניו את לקוחות הקצה. יש פער בין התכנון היזמי לבין דור שמשתנה. אנחנו מתמקדים בדור ה-Y, אבל פוזלים גם לאוכלוסיות של דור שלישי ונשים חד הוריות".

קהילת "ירוק בעיר", חריש

"אנחנו רוצים להכיר את השכנים שלנו"

את חברי קהילת "ירוק בעיר" אני פוגש בערב גשום במיוחד בבית פרטי מוקף גן ענק, בכרכור. סביב שולחן האוכל הגדול יושבים האדריכל אלון רוזנברג ובן זוגו דורון צור, דרמה תרפיסט, קרולינה איצקוביץ', רוקחת במקצועה, ודבי לרר, מתכננת נוף אקולוגית. הארבעה הם חלק מקבוצה שחיה כעת בבתים שכורים בבועה הכפרית של פרדס חנה, ועומדת להעתיק את מגוריה ופעילותה הסביבתית-חברתית לבניין אחד, בן חמש קומות, בעיר השיכונים החדשה חריש.
המארחים שלי הם מאירי פנים ורגועים. הם מעידים על עצמם שזה לא בא להם באופן אוטומטי. בשנים הארוכות מאז שהחלו את התהליך, הם למדו להתמודד עם קונפליקטים ועם אתגרים מכל מיני סוגים.

בתחילת דרכם כקהילה הם חיפשו בית או שטח אדמה באזור פרדס חנה, אך העלויות היו גבוהות מדי ולכן הם הצטרפו לקבוצת הרכישה "נאות חריש" (760 דירות ב-43 בניינים, בתכנון CityBee) ורכשו 16 דירות באחד מהבניינים שהקבוצה קידמה. על אף העובדה שמדובר בבניין טיפוסי, רגיל למראה, הם מתכוונים לקיים חללים ופרויקטים משותפים - גג ירוק, גינה קהילתית בחצר, ומועדון דיירים משותף, שיהיו שייכים לכולם ובהם יוכלו לערוך אירועים, לחגוג חגים ולקיים מפגשי העשרה.

לרר מספרת שככל שהתקדמו בתהליך הבינו שאם מדברים על מגורים אקולוגיים, אז בית דירות הוא הרבה יותר מתאים ונכון מבית פרטי: "הדגש שלנו הוא ליצור צורת חיים שבה יש קירבה וחיבור עמוק ונרחב יותר עם האנשים שגרים מסביב, מאשר החיבור המקובל היום. אנחנו רוצים להכיר את השכנים שלנו. אנחנו רוצים שיהיה לנו קשר איתם. אנחנו רוצים ליצור איתם משהו יחד. מבחינתנו, זה יותר משתלם מאשר עוד כמה מטרים בטאבו. זאת הבנה שקהילה היא חשובה לאיכות חיים".

- מהי קהילה?

"זאת הגדרה די גמישה. קהילה זה תחושה שאתה בחיבור עם עוד אנשים, שיש לך למי להתקשר כשאתה צריך עזרה. זה הדברים הכי קטנים: להדליק את הדוד, לפתוח את הדלת לכלב, להביא את הילד אם איחרת לעבודה".

Welive 
"לאנשים שפתוחים לכל מיני ניסיונות ומוכנים לוותר על חלל פרטי"

לחברת Wework/Welive יש כבר שני פרויקטים למגורים משותפים במנהטן ובוושינגטון הבירה, שמציעים דירות סטודיו, דירות שבהן עד 3 חדרי שינה וגם אזור עם לינה משותפת ללילות בודדים ועד חודשים. בפרויקטים של Welive יש חללים משותפים כמו חדרי מפגש ואירוח, "מטבח שף", סטודיו ליוגה, חדר כביסה ועוד. בכל המבנים יש שוער, שירותי נקיון ו-wifi. הכל בתשלום. המחיר ההתחלתי לדירת סטודיו בניו יורק הוא 3,050 דולר ובוושינגטון 1,500 דולר.
באתר האינטרנט של חברת Welive, השייכת לחברת חללי העבודה המשותפים Weowrk, תחת הסלוגן "Love Your Life", ניתן לראות גברים ונשים צעירים. יש ביניהם לבנים, שחורים ואסיאתים, הם אף פעם לא לבד, והם תמיד יפים ושמחים.

מנהל Welive העולמי ג'יימס וודז (Woods) אומר ל"גלובס" שב-Welive מקפידים על עיקרון של שימוש במבנים קיימים שמותאמים לצרכים משתנים. לנגד עיניהם עומד עיקרון הגמישות, והם מסוגלים לשנות תמהיל יחידות וגדלים לפי צרכי השוק: "לקחת מבנים תעשייתיים, או כאלה שהיו משרדים ולהסב אותם למגורים, זה ב-DNA שלנו. אנו מתייחסים לשני הפרויקטים שלנו בניו יורק ובוושינגטון, כאל מעבדות שיאפשרו לנו לבחון את המוצר. אנו נרגשים לייצא את הרעיון הזה לשווקים חדשים.

"הקהילתיות מבחינתנו היא יצירת האפשרות הפיזית לחיים משותפים. זה יכול להיות מטבח שבו ניתן לאכול ארוחת בוקר או לשתות אלכוהול בלילה, אבל גם ברוח (spirit) שמאפיינת את הבניינים שלנו".

וודז מסביר שאין בכוונתם ליצור קהילות הומוגניות: "לא תהיה סלקציה. אנחנו רואים את עצמנו כקהילה אינקלוסיבית ולא אקסלוסיבית. אנחנו לא מבקשים קהילות של בוגרי קולג', אנשי הייטק או בוגרי צבא. אנחנו רוצים קהילות מגוונות, שידעו להעריך את מה שאנחנו מציעים. אנשים שפתוחים לכל מיני ניסיונות, ומוכנים לוותר על חלל פרטי בתמורה לחוויה קהילתית".

קבוצת מפרש, חיפה

"לשים את הקשרים החברתיים במרכז"

אלעד הראל הוא מתכנן ערים העובד בימים אלה, כחלק מתקופת ההתמחות שלו, במחלקת מהנדסת העיר של עיריית עכו. הראל הוא חלק מקבוצה המכונה "מפרש", המתגוררת בדירות שכורות בשכונת קרית שפרינצק בחיפה.

"כשאני מסתכל על החיים שלי, ובודק מה חשוב ומה לא חשוב, חשוב לי להתפרנס ולהגשים את עצמי, אבל בעיקר משמעותי לי הקשר עם אנשים אחרים. עם בת הזוג, הילדים והחברים והשותפים. זה שאנו מגדירים עצמנו כקהילה מאפשר לנו לשים את הקשרים החברתיים במרכז".

- אתם חלק מתופעה?

"אנחנו מסתכלים על התנועה הקיבוצית כאל משהו ששייך לעבר, אבל אנחנו שוכחים שזו הייתה התנועה הקומונלית הכי גדולה בעולם. זה השאיר משקעים משמעותיים מבחינה תרבותית וחברתית. אנשים יודעים מה זה קיבוץ. אני חושב שמצד אחד המציאות של שפע חומרי ושל מידע גרמה לאנשים לחפש משמעות, מצד שני, הנסיגה של מדינת הרווחה בשנות ה-80 משכה אנשים לחפש לעצמם מקורות ביטחון אלטרנטיביים". 

מגורים משותפים - האם זה פתרון למצוקת הדיור?

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988