"כיצד ייתכן שרכישת אמנות מוכרת למס ומטפלת לילדים לא?"

האולם שבמרכזו סודרו שורות ישרות של כיסאות פלסטיק התמלא אט-אט, ההתכנסות היתה רגועה: לוח הזמנים הנקוב הוא רק לוח זמנים, כי בכניסה יש גם בופה עשיר והרבה קפה.

בחדשות מדברים כבר שעות על אלוביץ' ועל אשתו, על הבן שלהם ועל פילבר, על ראש הממשלה נתניהו ועל השופטת גרסטל, על היועץ חפץ ועל היועץ מנדלבליט ועל עוד גיבורים מפרשת 4000. כולם שומעים את השמות ואת פרטי החשדות, מצקצקים על מה שקרה לנו ועל איך שהגענו לזה: סיפור טוב לשיחה של נשים מעורות, מחוברות ודעתניות שחותמות יום עבודה עם קפה קטן - טרם תחילתו של כנס העצמה שהיה אמור להתחיל כבר לפני דקות ארוכות.

עשרות הנשים שבאו לבניין של המועצה לישראל יפה בתל-אביב ביום רביעי שעבר, לפתיחת שנת הפעילות ה-20 של פורום הנשים של התאחדות התעשיינים הן תעשייניות ונשות עסקים, בחלקן בכירות שמובילות מותגים מקומיים ידועי שם: "לפני עשר שנים אירוע כזה היה מתכנס במחתרת", אומרת מור שפירא-שמגר, תעשיינית ובת של תעשיין שמכהנת בתפקיד יו"ר הפורום. בשביל הפרנסה ובשביל הנשמה היא משמשת גם בתפקיד הסמנכ"לית בחברת הפלדה פח תעש באשקלון: "התאחדות התעשיינים היא גוף שוביניסטי באופיו ועדיין היא מאפשרת לנו לקדם מהלכים כמו קיום הפורום הזה".

 אלונה בר און / צילום: איל יצהר

נשים מנהלות רבע מהעסקים

בנשיאות הארגונים העסקיים מכהנים 30 תעשיינים - מהם 4 נשים בלבד, כך שבין אם ההתאחדות שוביניסטית ובין אם לאו - יש לה עוד כמה דברים לעשות כדי לגוון ולאזן את הנשיאות שלה. לפי נתוני הלמ"ס, ב-2015 רק כרבע מהעסקים בישראל נוהלו בידי נשים ולפי סקר של משרד הכלכלה והתעשייה 43% מהנשים מעוניינות להקים עסק עצמאי, לעומת 54% מהגברים: "צמצום פערים, לקדם ולשמר נשים בתעשייה - זה האתגר וזה תפקידו של פורום כמו זה", אומרת היו"רית שפירא שמגר.

בתעשייה, כמו בכל דבר אחר, הגשם יורד גם על הגברים וגם על הנשים: בעת ששתי חברות הכנסת, ושתיהן גם מעידות שהן "חברות טובות מחוץ למשכן", איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני) וח"כ מירב בן ארי (כולנו) תפסו את מקומן במרכז הבמה - נשמעו הצרות הרגילות של התעשיינים: "הרגולציה הורגת אותנו", אומרת תעשיינית שמתייצבת לפני שתי הח"כיות שמגדירות עצמן "לוביסטיות של התעשייה".

נחמיאס ורבין, בת למשפחת תעשיינים, מכהנת בתפקיד יו"ר שדולת התעשייה בכנסת. בן ארי מתגאה בכך שהיא לא מסוגלת להרים אצבע בכנסת כשבקצה - החלטה שפוגעת בתעשיינים: "הזנב מכשכש בכלב. אין במשרדי הממשלה תודעת שירות, תפיסת שירות, לוחות זמנים לשירות. למה עסק צריך לחכות שנתיים כדי רישיון עסק רק מהמשרד להגנת הסביבה ולחכות עוד ארבע עד שיקבל אותו משאר הרשויות?", שואלת תעשיינית מתוך הקהל.

"אנחנו הולכים לסגור את המפעל", דיווחה אחריה תעשיינית אחרת, שעוסקת בתחום תוספי התזונה: "הרגולציה בלתי אפשרית. הפערים האדירים בדרישות שבין רשות אחת לרשות אחרת בלתי נתפשים. אני מפחדת שאם אפעיל לובינג - נציגי הרגולטור יחטיפו לי בביקורת עתידית שיעשו לי במפעל".

"אם את תקועה - דברי איתנו", פותחת לה ח"כ בן ארי פתח לתקווה: "דברו איתי. אני לוביסטית שלכן". כשהדיון מתמקד במעמדה של התעשייה בעיני הרשויות המקומיות, נחמיאס ורבין מוסיפה תובנה מצדה: "הרשויות המקומיות לא סובלות מפעלים - אבל הן אוהבות את הארנונה שהם משלמים להן".

עירית, בעלת עסק לעיצוב פנים שאלה מה קרה לחוק ההוצאות למטפלת בילדים, והח"כית נחמיאס ורבין הסכימה איתה ש"יש כאן משהו מעוות בקונספציה, כי כיצד יתכן שרכישת פרטי אמנות מוכרת לצרכי מס והוצאות על מטפלת לילדים - לא?". היא הזכירה שהמדינה היתה אמורה לערוך לתכנית כזאת פיילוט - אבל גם את זה היא עוד לא עשתה: "יש כאן צורך בשינוי חברתי עמוק", חתמה.

הדיון היה מעניין, אבל הזמן נגמר מהר. חברות הכנסת ירדו מהבמה, עשו סלפי עם מור שפירא-שמגר ועם תעשייניות אחרות, כולן לחצו ידיים עם כולן, חיבקו ונישקו וברקע מירי אשכנזי, מנהלת הפיתוח העסקי בבנק הפועלים, סיפרה סיפור אישי חזק שהתכנס מתחת לכותרת של "מנהיגות נשית תוך ארגונית".

"זה יהיה קשה - אבל זה אפשרי"

את הרצאת האורח של כנס הפתיחה של שנת הפעילות החדשה, העבירה יושבת ראש דירקטוריון "גלובס, אלונה בר און. סיפורה מעורר השראה: בשנה האחרונה היא ניהלה מאבק משפטי אינטנסיבי עד שהשיגה את השליטה על "גלובס", העיתון שייסד אביה המנוח, חיים בר און ז"ל. הדרך לשם כללה גם כמה מפגשים עם דמויות שמככבות בימים אלה בכותרות הראשיות: "התמודדתי מול אוליגרך רוסי, דוד דוידוביץ' שנציגו בישראל היה ניר חפץ. הליך הגישור התקיים אצל השופטת בדימוס הילה גרסטל. והיא היתה מדהימה".

כמו אם מאושרת שגאה בבנה, מציגה את תמונותיו לראווה ומדברת אודותיו גדולות, בר און מספרת על עמוד השער של "גלובס" ביום שבו המדינה סערה בעקבות הידיעה שחפץ הציע לגרסטל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בתמורה לסגירת תיק המעונות נגד אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו: "כל העיתונים נראו כך בעמודיהם הראשונים: כותרות עם המילה 'שחיתות' ותמונות של חפץ וגרסטל. אצלנו לא. ב'גלובס' יש בסיפור הזה את ניר חפץ ו'גלובס' לא לקח את הספין על גרסטל, שהיא אדם ישר, אחד הישרים שהכרתי בחיים. יש ניסיון להעביר את הסיפור הזה לגרסטל ולנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות אבל אסור לשכוח שזה לא הסיפור. זה בדיוק כמו שקרה בדיון שבו עברו 100 מיליון שקל לקק"ל, אך כל נושא הדיון נשכח ברגע שח"כ אורן חזן קרא למישהי במהלך הישיבה 'סתומה', והעיסוק התקשורתי התמקד בזה שהוא קרא למישהי סתומה ולא ב-100 מיליון שקל. ההנחיה שלנו, ונעמה סיקולר עורכת 'גלובס' שותפה לה, היא 'להוציא את אורן חזן מהקק"ל'. לעשות הפרדה בין הדברים - וזו מידת האמון בעיתונות. יש קשר בין אמון ופיריון והשבת האמון נחוצה לכולנו".

בר און חושבת שעוד אפשר לעשות מעיתונות כסף: "הרי לא הייתי נכנסת להרפתקה התאבדותית. אני בהחלט חושבת שאפשר לעשות מזה כסף. זה יהיה קשה - אבל זה אפשרי. אני לא הייתי מתאבדת גם לא בשביל אבא שלי. מבחינתו, מספיק מה שאני עושה כדי להנציח את זכרו של יגאל אלון, שעל שמו אני גם קרויה".

אף שלא רצתה בכך תחילה, היא הסתערה על"גלובס", לדבריה מהחשש שייפול לידיים של "גורמים שאינם ראויים". סיפורה של בר און התפתל והתגלגל למאבק משפטי מול כונסים שמונו לנכסיו של הטייקון פושט הרגל אליעזר פישמן, נגע בשנים הארוכות שבהן היא הודרה מהעיתון והחזיקה בו במניות מיעוט, אף שניסתה להיפטר מהן - אך לא מצאה להן קונה: "בכל זאת, מי ירצה לקנות מניות מיעוט בעיתון שנמצא בשליטת פישמן?".

בהמשך היא חברה לאשת העסקים ענת אגמון, שרכשה ביחד איתה את "גלובס", ושתיהן מובילות ביחד חזון להרחבת "המועדון" שכיום הכניסה אליו מותרת לבני 50 ומעלה, לגברים "לבנים": "צעירים, עד גיל 50 לא נמצאים בו, כמו גם ערבים, נשים, מזרחיים, אתיופים וחרדים", אמרה: "ועידת ישראל לעסקים של 'גלובס' שנערכה באחרונה בירושלים מבטאת את החזון הזה, כ-43% מהדוברים בה - היו נשים. מהלך כזה מרחיב את המועדון - במקום לשרוף אותו".

* גילוי מלא: אלונה בר און היא יו"ר דירקטוריון "גלובס" ומבעלות השליטה.