פרשת בנק הפועלים: זה לא הכסף - אלו המילים שיהיו בהסדר

בנק הפועלים הפריש עד כה כ-1.2 מיליארד שקל לחקירת המס האמריקאית, סכום נכבד לכל הדעות. תוסיפו לזה הוצאות משפטיות של כ-200 מיליון שקל, והבנק יסיים את הפרשה הזו עם בור שעשוי להגיע לכ-2 מיליארד שקל. אף על פי שמדובר בסכום עצום, בנק הפועלים, הבנק הגדול בישראל, יספוג את זה בקלות. ראשית, הוא כבר הפריש את מרבית הסכום, כך שההפסד הזה נבלע בדוחותיו הקודמים; שנית, בנק שמרוויח בשנה טובה (בלי הפרשות חריגות) כ-3 מיליארד שקל, יכול "להרשות" לעצמו גם הפסד בסדר הגודל של הפרשה האמריקאית. לא נעים, אבל ממש לא נורא.

אבל יותר מענייני הכסף וההפרשות, מה שמדאיג יותר מכל את הבנק, אפשר להניח, אלו המילים. למה כוונתי? בסופו של דבר הפרשה תיסגר, זה יהיה עניין של קנס יותר גבוה, כי זה מה שמשרד המשפטים האמריקאי ושאר הרשויות בארה"ב מעוניינות בו. אלא שבדרך לחתימת ההסדר חוצצות מילים. אלו המילים, המסמכים, שעליהם יחתום בנק הפועלים בדרך להסדר סופי עם האמריקאים. לאמריקאים יש יכולת להוציא הודאות מהבנקים המעורבים בהעלמות מס, רק מהחשש שייפתח נגדם הליך פלילי שישבש את פעילות הבנקים. האמת הזו, המילים הללו, עלולות לכאוב מאוד.

המילים הללו יהיו חשובות מאין כמותן גם להתפתחות הפרשה, פה, בישראל. בניגוד למדינות אחרות, שבהן ההסדר הוא סוף פסוק, בישראל הדברים שונים. וחשוב מאוד לראות מה קרה בבנק לאומי בעקבות החתימה על ההסדר. כזכור, מסכת העובדות שנפרשה עם חתימת ההסדר בלאומי הייתה קשה. לאומי הודה למעשה בהתנהגות פלילית, בדיווחים כוזבים, בהסתרת מידע ובסיוע אקטיבי להעלמות מס ללקוחותיו האמריקאים, וכל זה לאורך תקופה של כעשר שנים.

הנה תקציר ההתנהגות הפלילית, כפי שהתפרסמה בהסדר: לאומי הודה שעובדיו נשלחו באופן חשאי מישראל וממקומות אחרים בעולם לארה"ב כדי שייפגשו בסוד עם לקוחות אמריקאים בבתי מלון, פארקים ובתי קפה לדון בפעילות החשבונות החוץ-גבוליים שלהם. "אותם עובדים הצהירו עם כניסתם לארה"ב שהמטרה הראשונית של מסעם איננה עסקית", נכתב בהסדר, "כאשר למעשה נסיעתם שולמה על ידי בנק לאומי ואושרה על ידי המנהלים הבכירים הרלוונטיים, שידעו כי המטרה הייתה לגייס ולשרת לקוחות אמריקאים".

זאת ואף זאת: הבנק הודה שסייע ללקוחות להקים תאגידים שנרשמו במדינות זרות, מקלטי מס, כמו בליז ואיי הבתולה, במטרה להסתיר את חשבונותיהם הלא מוצהרים, וזאת באמצעות הסתרת הלקוח האמריקאי כבעלים האמיתי של החשבון; הבנק גם הודה שהשתמש בחברת הנאמנות שלו כדי להסתיר את שם הלקוח האמריקאי כבעלים של החשבון, ובכך שאיפשר לפתוח חשבונות בחו"ל תחת שם בדוי או חשבונות ממוספרים במטרה להסתיר את זהות הלקוח. עוד הודה הבנק שהעמיד ללקוחותיו האמריקאים מלאומי ארה"ב הלוואות שהבטוחות נגדן היו הנכסים המוחבאים בחשבונות בחו"ל של אותם לקוחות, כך שבפועל הלקוחות יוכלו למנף את נכסיהם המוסתרים בחו"ל ולהשתמש בהם בארה"ב בלי שממשלת ארה"ב תוכל להתחקות אחריהם. כדי לטשטש את זהות הלקוחות, לאומי איפשר שירות "אחזקת דואר" ל-2,450 לקוחות, שלא קיבלו דואר לכתובתם.

השורה התחתונה היא שהתגלתה לנגד עינינו בבנק לאומי מסכת עבריינות פלילית ושיטתית שנמשכה זמן רב, הקיפה לא מעט עובדים ולא מעט חשבונות זרים. אם התיאורים הללו יחזרו על עצמם גם בהסדר עם בנק הפועלים, וסבירות גבוהה שתיאורים דומים יחזרו על עצמם, התפתחות הפרשה תהיה דומה: דרישה מבכירים לשעבר בבנק להחזיר בונוסים, פתיחה של חקירה פלילית נגד הבנק ונגד בכיריו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, חקירה שנמרחת כבר תקופה ארוכה בבנק לאומי.

2 מיליארד שקל, אם כן, זה לא נעים אבל לא נורא, אבל המילים שייחרתו בהסדר של בנק הפועלים, הן שיקבעו עד כמה תהיה הפרשה נוראית מבחינת הבנק.