הנקראות ביותר

ביקור בעמק הלואר של פולין (למי שלא מחרים)

הבחירה אם לטייל בפולין ולהתייחס אליה גם כיעד לתיירות "רגילה", היא החלטה אישית ■ מי שמאמין בהחרמה - שיחרים, ומי שלא - שיטייל ויכיר ■ שלזיה תחתית, למשל, היא אחד מהיעדים המוכרים פחות, ובטיול בה מתגלים קולות ואנשים לא צפויים

טירת קשונז' / צילום: שאטרסטוק
טירת קשונז' / צילום: שאטרסטוק

בימים סוערים אלה שבין ישראל לפולין, היו רגעים שנדמה היה שתפורסם אזהרת מסע לביקור במדינה. כבר נמצא מי שאמר - לא עוד תיירות לפולניה. מבקרים רק במחנות ריכוז ובאתרי יזכור, ומיד אחורה פנה. חוק מחנות ההשמדה הפולניים, האוסר לטעון כי העם הפולני היה מעורב בפשעי הנאצים, ועורר סערה בישראל ובפולין - הוא רוח רעה אמיתית, המאיימת על יחסי שתי המדינות, שידעו בשנים האחרונות פריחה חסרת תקדים.

ההחלטה אם לטייל בפולין ולהתייחס אליה גם כאל יעד לתיירות "רגילה", ולא רק כתיירות שואה והנצחה, היא החלטה אישית. מי שמאמין בהחרמה - שיחרים, ומי שמאמין בהיכרות - יטייל ויכיר.

"אני משוחחת עם הרבה חברים, ונדמה לי שלהרבה אנשים כבר נמאס ממה שהנשיא הזה אמר וממה שראש הממשלה ההוא אמר", אומרת אנה ניינטוביץ', המקיימת סיורים מודרכים בוורוצלב (Wroclaw), בירת חבל שלזיה ואחת הערים היפות בפולין. "אני פתוחה לדבר על הכול, על מה שהיה אז ומה שקורה עכשיו, רוצה לדעת את האמת על השנים הקשות והרגעים הקשים, ולא חוששת ממנה. אני גם מקווה שיותר ויותר צעירים ישכילו לנהל שיחה ודיון רציניים ולבנות ביחד משהו חדש ואמיתי. זה קשה בשביל שני הצדדים, אבל צריך לדבר ולפתור בעיות למען העתיד".

עברית, יידיש ולאדינו בוורוצלב

ניינטוביץ', בת 23, הלומדת יהדות, עברית ויידיש באוניברסיטת ורוצלב, כותבת כעת עבודת מחקר על יהודי שלזיה שחיו בה לאורך הדורות, ועל הגרמנים שחיו בה מאות שנים. בשנים האחרונות הספיקה לבקר ארבע פעמים בישראל, ובקרוב תיסע לפריז להמשך לימודי היידיש.

העיר ורוצלב / צילום: שאטרסטוק
 העיר ורוצלב / צילום: שאטרסטוק

קיראו עוד ב"גלובס"


מותר לשאול מה פתאום בחורה פולנייה צעירה, מתחילה ללמוד יהדות, עברית ויידיש?

"קשה לי להסביר. כשאני וחבריי לחוג, סטודנטים צעירים כמוני, נשאלים את השאלה הזאת אנחנו עונים שהנושא בחר בנו. אישית, אולי הושפעתי מסבתי שסיפרה לי על שכניהם היהודים לפני המלחמה, ומבת דודה של אמי שהייתה מחנכת של ילדה יהודייה ועזרה להצילה. הבנתי שאני לא יודעת כמעט כלום על הנושא, התחלתי ללמוד עברית ובהמשך גם יידיש, והתאהבתי בשפה.

"במסגרת לימודי היהדות אנחנו לומדים גם לאדינו, ולרשותנו עומדת ספרייה עשירה של כתבי יד עתיקים ומודרניים. לשמחתי, ניתנה לי גישה לארכיבים ולמסמכים, ואני מגלה כל העת עוד ועוד אירועים הקשורים להיסטוריה היהודית של ורוצלב. זה כמו חלקים של פאזל, שכאשר מניחים אותם נכון, הם יוצרים תמונה קשה, מסובכת ויפהפייה.

"אולי זה יפתיע כמה אנשים, אבל יותר ויותר צעירים פולנים מגלים עניין ונרשמים ללימודי יהדות בפולין. התחלנו 16 איש בחוג, וכיום אנחנו מונים כ-30".

מי האוכלוסייה שאת מדריכה בוורוצלב?

"חשוב לי לציין שאינני מדריכה מוסמכת, אבל נהנית להראות ולספר לתיירים על העיר. הישראלים שאני מדריכה הם ברובם מעליית גומולקה (כך נקראה העלייה המאסיבית של יהודים שעלו מפולין לישראל בשנים 1956-1960, באישורה ובעידודה של ממשלת פולין באותן שנים, בראשותו של ולדיסלב גומולקה, ג' ג'). אני מרגישה שהם מגיעים לוורוצלב כמו למקום מולדתם. זה מאוד מרגש עבורי, הרבה יותר מאשר 'סתם' תיירים. אני מראה להם את העיר שלי, והם מראים לי את השכונות שבהן גדלו ואת בתי הספר שבהם למדו. ורוצלב היא עיר פתוחה. היא נוסדה אומנם על-ידי פולנים, אבל במהלך התקופות עברה ידיים והייתה גרמנית וצ'כית ומה לא. כיום היא מקום מפגש של המון תרבויות ודעות. לשמוע עברית בוורוצלב זאת עבורי חוויה אחרת".

הרוח של טירת קליצ'קוב

טירת קליצ'קוב (Kliczkow) היא אחת מהטירות הללו. הכניסה לטירה עוברת בשביל חצץ מסוגנן, וכשפסענו בו, צעיר בתלבושת ימי-ביניימית ירה לכבודנו בתותח קטן שעשה רעש גדול. "כשאורח חשוב היה מגיע לכאן, נהגו לירות לכבודו בתותח", הסביר בחיוך. ביקור בטירת קליצ'קוב הוא כמו סיור על רגל אחת בתהפוכות ההיסטוריה של שלזיה, שבמשך יותר מאלף שנים ידעה מלחמות מדממות ועברה מיד ליד, מממלכה לממלכה.

הטירה נבנתה במאה ה-13 על-ידי המלך הפולני בולקו ה-1, ובמשך המאות, בעוד שלזיה מחליפה בעלים כמו גרביים - מקיסרות הבסבורג האוסטרית, דרך פרוסיה ועד רפובליקת ויימר - התגוררו בה שושלות של אצילים עם שמות גרמניים. רק בתום מלחמת העולם ה-2, היא חזרה להיות פולנית.

בשנים האחרונות מגיעים לכאן גרמנים ששורשיהם בשלזיה התחתית, חלקם בכוונה לרכוש מחדש נכסים שהיו בבעלות משפחותיהם לפני מלחמת העולם ה-2, מעין בון-טון בקרב גרמנים שהפרוטה מצויה בכיסם.

בסוף המאה ה-19 שופצה הטירה בסגנון הרנסנס הצרפתי, ועל אף ההרס שידעה מאז, נשמרו בה הוד והדר של מלכות. בקומה התחתונה ששופצה בטעם רב נמצאים חדרי כנסים ומסעדה; ב-89 החדרים שבה יכולים להתארח 215 איש; במקום שבו שכנו האורוות נמצא כיום אולם הקבלה. מהטירה נשקף מבט על פארק יער יפהפה. יצאתי לטייל ביער, בין פטריות לסיגליות, והרגשתי כמו באגדות.

גם הלינה במקום הייתה לילה מהסיפורים. התעוררתי באמצע הלילה למשמע חריקות על רצפת העץ. הייתי בטוחה שמישהו צועד לעבר המיטה שלי. התיישבתי אחוזת אימה. כמו בכל טירה המכבדת את עצמה, גם בטירת קליצ'קוב יש רוח המשוטט בה עוד מימי הביניים, מהזמן שטומיר הנסיך יצא למלחמה והשאיר את אשתו הנאווה תחת השגחתו של חברו הטוב. טומיר חזר, ואיך לא, מצא אותם ביחד ונעל אותם במרתף. את הרעיה הצעירה שיחרר, בתנאי שתלך למנזר. והחבר? הוא מת במרתף, ורוחו היא שנודדת פה עד היום בלילות. נדרשו לי דקות ארוכות כדי להבין שבסך הכול מישהו פוסע על הרצפה בחדר הסמוך.

מבוך תת-קרקעי

גם כיום רב המסתורין האופף את הממלכה התת-קרקעית הזאת, שחלק קטן ממנה פתוח לתיירים. יצאנו לסיור במבוך התת-קרקעי הזה של מנהרות בטון טחובות, מקלטים וברזלים חשופים. חשתי צמרמורת. על-פי השמועות, הגרמנים תכננו לבנות כאן מקלט אטומי ואולי אף לייצר פצצת אטום.

הטירה עצמה נבנתה בסגנונות הבארוק והרוקוקו והורחבה ושופצה במהלך הדורות בשיש איטלקי, במיטב החומרים ועל-ידי טובי האמנים. למרות הנזקים האדירים שחוללו כאן הגרמנים, הרוסים ואף החיילים הפולנים עצמם - עד כדי כך שעבודות השיפוץ בה נמשכות מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת ועד היום - הפאר עדיין מהמם. אגב, החדר עם עיטור התקרה המפואר תוכנן לשמש כחדר השינה של הפיהרר.

כנסיית השלום בשווידניצה / צילום: גליה גוטמן
 כנסיית השלום בשווידניצה / צילום: גליה גוטמן

כנסיות של שלום

כדי לסיים במקום של תקווה, נסענו לשווידניצה (Swidnica), עיר עתיקה ויפה הנמצאת במרחק של כ-65 ק"מ מדרום-מערב לוורוצלב. כנסיית העץ של שווידניצה היא אחת משתי כנסיות נדירות וייחודיות (השנייה בעיירה יאבור, Jawor כ-35 ק"מ משם) ויכולה להכיל כ-7,500 איש בעמידה. הכנסיות נבנו במאה ה-17 בעקבות שלום וסטפליה, לאחר מלחמת 30 השנה שהחריבה חלקים גדולים מאירופה, ולכן הן נקראות "כנסיות השלום".

כנסיית השלום בשווידניצה / צילום: גליה גוטמן
 כנסיית השלום בשווידניצה / צילום: גליה גוטמן

לפי ההסכם, הורשו הפרוטסטנטים בשלזיה, שנשלטה על-ידי בית הבסבורג הקתולי, לבנות שלוש כנסיות לותרניות (השלישית לא שרדה), ובלבד שיהיו ממוקמות במרחק של יריית תותח מחומות העיר. בנוסף, הן היו חייבות להיות שונות בצורתן מהכנסיות המסורתיות ובנויות מחומרים לא עמידים וללא שימוש במסמרים. כך נוצרו מבנים מעץ, קש וחומר - הגדולים מסוגם באירופה. הכנסיות, אשר סימלו את סיום המלחמה ההרסנית והקונפליקטים הדתיים, הוכרזו ב-2001 על-ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.

חשבתי, אם באירופה שבה הרגו עמים אלה את אלה במשך מאות שנים משכילים לחיות כיום בשלום, אולי בסופו של דבר גם אצלנו יסתייע.

מידע מעשי | הגעה: חברת לוט איירליינס מפעילה שתי טיסות שבועיות ישירות לוורוצלב. טיולים באזור: הכי נוח לשכור מכונית בוורוצלב ולצאת. שלזיה משופעת בעיירות חמודות, יערות, פארקים, מסלולי הליכה ואופניים, ובטירות ובארמונות שבחלקם הפכו לבתי מלון במחירים סבירים מאוד. אתר על טירות בשלזיה (http://szlakzamkowipalacow.eu/en/route).

מייל של המדריכה אנה ניינטוביץ': an.nienartowicz@gmail.com

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
פרויקט מיוחד
✓ הרישום בוצע בהצלחה!