"אנחנו כמו האנשים שקיבלו חשמל בפעם הראשונה"

עידו רוזנבלום איש טלוויזיה, נשוי ליונית לוי, אב לשניים ■ כתבה זו התפרסמה במוסף פירמה של ״גלובס״ שהופק בשיתוף פעולה מסחרי עם ״קשת״

סידור שולחן / צילום: איל יצהר
סידור שולחן / צילום: איל יצהר

יש לי אייפון בצבע ורוד נוצץ. אני אוהב אותו כאילו הוא שלי // "אני משתמש באייפון שהוא ישן יחסית ועם מסך ומקלדת גדולים. כולם שואלים אותי 'למה יש לך את האייפון הישן הזה' והסיבה היא גודל האגודל שלי, שאיתו אני מקליד. נראה לי שבעוד עשר שנים לאנשים יהיו אגודלים גדולים יותר ב-2 סנטימטרים. אז אני נשאר באולד-סקול. האייפון הוא בצבע ורוד נוצץ. לא כיוונתי לצבע הזה אבל זה מה שהגיע בהזמנה ואני אוהב אותו כאילו הוא שלי".

אנחנו כרגע באטרף של טלפונים // "אני המון בתוך הטלפון במהלך היום. כמו כולנו שנפלנו בדבר הזה. אנחנו מתנהגים עם האינטרנט והסמארטפונים כמו האנשים שקיבלו חשמל בפעם הראשונה, ישבו כל היום ולחצו על המפסק של האור: תק, תק, תק, תק, ואמרו: 'אלוהים! מה זה הדבר המטורף הזה - רצו בטירוף ולחצו על כפתורים כמו מופרעים. אנחנו כרגע באטרף. אני מניח שההתלהבות תדעך בעתיד או שזה יתמוסס לתוך הגוף ואז לגלוש באינטרנט יהיה כמעט כמו לחשוב או לנשום".

סאדו מאזו // "אני כן נותן לעצמי לפעמים את הפליק של להרים את הראש מהטלפון ולהסתכל רגע על הירח או על העיר. אבל מיד אחר כך חוזרים אל הטלפון. זה מזכיר לי שהיה פרק בסדרה Family Guy, שבו פיטר הפך לאסטרונאוט שעף מחוץ לכדור הארץ. הוא מביט אל הכדור שלנו כחול וגדול ואומר: "וואו זה כל כך יפה ומדהים" ושנייה אח"כ עולה האייפון שלו".

לא מצלם ילדודס // "אני מאוד אוהב לצלם. אני משתמש באינסטגרם בקטנה ובעיקר מצלם דברים בעבודה. אני לא מצלם ילדודס ולא מעלה תמונות של 'אני בים' או 'אני בזה'".

עידו רוזנבלום / צילום: יריב פיין וגיא כושי
 עידו רוזנבלום / צילום: יריב פיין וגיא כושי

אין לי פייסבוק. זה לא אני // "אין לי פייסבוק ואף פעם לא היה לי. זה לא אני. הפייסבוק זה יותר מדי מבחינתי. קשה לי לצרוך תוכן שם ואף פעם לא התחברתי לפלטפורמה הזאת. אני מבין את החיבור האדיר של אנשים אחרים לפייסבוק, אבל את התכנים שלי אני צורך במקומות אחרים. למשל, בנטפליקס, באפל טי-וי, או באפל-מיוזיק, ככה אתה מחובר לעולם בשנייה. כל התוכן המוסיקלי, הקולנועי, והטלוויזיוני מגיע דרך הסטרימר".

פרטיות // "אני רגיש לפרטיות שלי. למשל על כל המצלמה בלפטופ שמתי מדבקה וגם על מכשירים אחרים ברור שמה שעובד לטובתי עובד גם נגדי, אבל מי שרוצה לחשוף את עצמו חושף. מאז פרוץ הפייסבוק אנשים רוצים שידעו עליהם כל דבר, לשתף כל רגע בחייהם, מה הם שתו, מה אכלו, מה לבשו, מה קנו. זה בסדר. גם זה שאתה קם בבוקר ובוחר להתלבש בצורה מסוימת זו החלטה על איך יראו אותך וכשאתה נותן את מספר כרטיס האשראי שלך במסעדה, אתה לא מסתכל אחורה".

מי מת, כמה-כמה, ומה ללבוש // "בשביל חדשות ואקטואליה אני עובר ברמה הכי בסיסית על האתרים וויינט, וואלה, מאקו, חדשות 2, רק כדי לראות מי מת, כמה-כמה ומה ללבוש. שלא יתפסו אותי לא מוכן. אני עובר גם על עיתוני הפרינט בבוקר, ידיעות אחרונות, הארץ. אני קורא את יוסי ורטר ביום שישי".

אבא הבין את ה'טנשן' שיש לקוראים // "כשאבא שלי (העיתונאי, הסופר, המבקר, והעורך, אדם ברוך ז"ל. ח"מ) כתב את הטור שלו שישי, שהתחיל בעיתון גלובס ועבר אחר כך לעמוד האחורי של מעריב, הוא כתב כמו שכותבים היום באינטרנט. אלה היו פוסטים קצרים, מדודים. אני חושב שהוא הבין כבר אז את ה'טנשן' שיש לקוראים. מדהים לראות את זה. כשקראת את כל העמוד שלו הרגשת כאילו קראת המון, למרות שבעצם קראת מקטעים שבכל אחד מהם הייתה איזושהי מחשבה, ביקורת או ניתוח. זה לא שהוא היה איש טכנולוגי, אבל הוא הבין את רמת הריכוז שיש או לאן הדברים הולכים, ואולי אפילו שאין צורך ליותר מזה".

בקשר עם חברים ממיאמי ולוס אנג'לס // "ככול שאתה מתבגר ומתרכז בגידול ילדים ובעבודה הזמן שלך נהיה מוגבל אבל בזכות האינטרנט אני בקשר עם חברים שלי בארה"ב ובמקומות אחרים. אנחנו שמחים על זה. ואם לחזור אחורה אז אפילו היכולת לשחק ב'אקס בוקס' און ליין עם חבר לא הייתה יכולה לקרות בלי הטכנולוגיה".

הטלוויזיה תמיד תישאר חזקה // "אני רוב שעות היום רואה טלוויזיה. אם אני לא מצלם, כותב, או עורך, אני בטלוויזיה. זה עולמי. אני צורך את זה ברמה המקצועית וזה לא שאני מחכה שנתיים לסדרה אם יש סדרה שמדברים עליה, אני מיד מתחיל לצפות בה. אני חושב שהטלוויזיה תמיד תישאר חזקה. הדבר הזה של הרגלי צפייה של אנשים שיוצאים בבוקר לעבודה וחוזרים הביתה בערב ופותחים טלוויזיה, יישאר. יש משפט שג'ון לנון אמר על אלינור ריגבי, שאני אוהב: 'אני לא יודע באיזה אופן או צורה אנשים ישמעו את השיר הזה בעתיד, אבל אני בטוח שישמעו אותו'. בסוף, אתה תמיד צריך את האנשים ואת התוכן. ברור שיש שינוי בטלוויזיה. התחרות הרבה יותר קשה. אבל עדיין אנשים רוצים לשבת מול הדבר הזה שיש לו כוח".

מדורת השבט שהיא "ארץ נהדרת" // "'ארץ נהדרת' היא דוגמה ליכולת של הטלוויזיה להיות בשיאה ועם אצבע על הדופק ומדורת השבט. להיות אירוע שמחכים לו. זוהי גם דוגמה למעמד של השידור של הברודקסט, של הפריים-טיים. אחרי הפיצול של ערוץ 2 אפשר לראות את הכוח של התוכניות החזקות".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988