מה יש למדינה קטנה באפריקה ללמד אותנו על דמוקרטיה

קצת קשה לחשוב על ניגוד גדול מזה, בין סין לטוגו. בסין הענקית, המרפדת את דרכה אל השפעה גלובלית בהשקעות של טריליוני דולרים, פרלמנט-הבובה של המשטר הקומוניסטי ביטל השבוע את ההגבלה על אורך כהונתו של הנשיא. לא הורם כנראה אף קול אחד של מחאה. כמובן, במדינת משטרה יעילה כסין, הרמת קול מסוכנת לבריאותו של המרים. בטוגו הקטנה שבמערב אפריקה, החודשים האחרונים עמדו בסימן הפגנות רחוב כמעט בלתי פוסקות בדרישה להגביל את כהונת הנשיא. טוגו נמצאת זה 50 שנה בידי משפחה אחת, והנשיאות בה עברה מאב לבן. השושלת מעולם לא בחלה באמצעים כדי לאכוף את רצונה. במרוצת שלטונה היא הוחזקה אחראית לרצח אלפים. אבל המונים נוהרים לרחובות, והשבוע עמדה ליפול הכרעה.

כמובן, ההשוואה לוקה בפשטנות. סין טוענת, שרק המונופול של המפלגה הקומוניסטית הצעיד אותה ממעמד של קבצנית עלובה, לפני 45 שנה, אל מעמד של כמעט-הכלכלה-הגדולה-ביותר-בעולם. לעומת זאת, ההכנסה השנתית לגולגולת בטוגו מעמידה אותה במקום ה-217 בעולם, מתוך 229 (לפי המדריך המקוון של ה-CIA).

אף על פי כן קצת קשה לצופה מערבי ליברלי שלא להתרגש מהעזתם של המוני טוגו, המסכנים את חייהם, כדי לתבוע הגבלה חוקתית על שליטיהם. ובה במידה, כמעט שלושים שנה לאחר ההתקוממות הדמוקרטית בכיכר טיינאנמן של בייג'ין, קשה שלא להתאכזב מן הפסיביות של הסינים. אמרתי להתאכזב, לא לגנות ולא לבקר.

מקנאים ב"מלך סין"

ההכנות לביטול ההגבלה על אורך הכהונה בסין לא נעלמו מעיני דונלד טראמפ. הוא כונן מה שהוא חושב ל"ידידות אישית" עם הנשיא שי ג'ינפינג. הוא התפעל כמעט בגלוי מפולחן האישיות של שי בוועידת המפלגה הקומוניסטית, באוקטובר שעבר. "מלך סין", הוא קרא לו. כאשר ההמלצה לבטל הונחה על שולחן הפרלמנט הלא-נבחר, טראמפ התבדח שאולי צריך לעשות משהו דומה גם בארצות-הברית. או אולי לא התבדח.

התיקון שהגביל נשיאים אמריקאים לשתי תקופות כהונה נוסף לחוקה לפני 67 שנה. עד אז, ב-160 השנה הראשונות של הרפובליקה לא הייתה הגבלה פורמלית. אבל גם בלעדיה, שום נשיא לא ניסה את כוחו בהתמודדות על תקופת כהונה שלישית. ברבע המאה שקדמה למלחמת האזרחים לא ניסה שום נשיא להיבחר אפילו פעם שניה.

פרנקלין רוזוולט הדמוקרט היה הראשון והאחרון שניסה, וגם הצליח, להיבחר פעם שלישית ואפילו רביעית, אם כי בפעם הרביעית הוא מת חודשיים ופחות לאחר השבעתו. הרפובליקאים גמרו אומר להעניש את רוזוולט לאחר מותו, וניצלו רוב קצר ימים שלהם בקונגרס כדי לתקן את החוקה, ולהגביל לשתי תקופות של ארבע שנים, רצופות או לא-רצופות, את כהונת הנשיא.

האומנם הגבלת הכהונה הועילה לדמוקרטיה האמריקאית? קשה לדעת. טענה כבדת-משקל נגד ההגבלה היא שאין בה צורך, מפני שהדמוקרטיה כבר מספקת הגבלה. היא נקראת בחירות. אם הבוחרים רוצים להגביל את המכהן, אין הם צריכים אלא להצביע נגדו.

נראה שהטעם העיקרי להגבלת כהונה הוא הכוח העצום שהיא מרעיפה על המכהן. נשיא נוטה לנצח כאשר הוא מתמודד, מפני שהילה של סמכות ולגיטימיות מרחפת עליו, ומפני שהבסת נשיא מכהן מעוררת אסוציאציה של גיליוטינה על צווארו של מלך. והא ראיה שב-120 השנה האחרונות נוצחו רק ארבעה נשיאים שניסו לחזור ולהיבחר, בנסיבות יוצאות-דופן של משבר לאומי, או של פילוג במפלגתם. הדמוקרטיה האמריקאית מגיעה אל שיאה הפלורליסטי בשנים שבהן נשיא מכהן אינו מתמודד, והמירוץ פתוח לרווחה בשתי המפלגות.

"בריאותה של הדמוקרטיה"

הגבלת הכהונה תיתכן כל זמן שיש כהונה. נשיאים נבחרים לכהונות קצובות בכל רחבי העולם, וממילא אפשר להגביל אותם. לא כן ראשי ממשלה. לפי מיטב ידיעותיי, בשום דמוקרטיה פרלמנטרית אין כיום הגבלה על ראשי ממשלה (אולי חוץ מסן מרינו).

התוצאות מדברות בעדן. לגרמניה (או מערב גרמניה) היו מאז 1982 רק שלושה ראשי ממשלה. אחד כיהן 17 שנה. אנגלה מרקל מכהנת זו השנה ה-13, והשבוע חתמה על הסכם קואליציה שיעניק לה כנראה ארבע שנים נוספות. מרגרט תאצ'ר בבריטניה כיהנה 11 שנה. בסוף החודש תתחיל שנתו העשירית של בנימין נתניהו, והוא הודיע שבדעתו לחזור ולהתמודד בעוד שנתיים. תיאורטית הוא עשוי להיות ראש הממשלה עד שנת 2024.

מבלי לעסוק בחשדות הפליליים נגד מר נתניהו ונגד מקורביו, מותר גם לתומכיו לתהות אם התארכות כהונתו משרתת את עניינם או את מפלגתם. ההיסטוריה מלמדת אותנו שהתארכות שלטון בהכרח משחיתה את מידותיהם של השליטים. אבל גם אם הם נקיים מרבב, שלטון מעייף, ושלטון ארוך מעייף מאוד. הוא שואב את הדינאמיות מן המערכת, מגביל את הדמיון, מקטין את ההשראה. זה עניין טבעי ואנושי.

"כהונה של 8 שנים מאפשרת לראש ממשלה זמן רב לעריכת שינויים אמיתיים וליישום מדיניותו. מצד שני, המשך כהונה מעל פרק זמן זה אינו מחזק את בריאותה של הדמוקרטיה". מפני מה מרכאות כפולות מקיפות את המשפט הזה? מפני שהוא מובא מפיה של שרת המשפטים בממשלת נתניהו. הוא צוטט ב-ynet לפני 14 חודשים.

כמובן, הגיונה של מדינת חוק יפטור את מר נתניהו עצמו מכל הגבלה. חוקים אינם יכולים להיות רטרואקטיביים. אבל אין זה מן הנמנע שראש הממשלה יצטער בעצמו יום אחד שהגבלה לא הייתה קיימת מלכתחילה. אילו פקעה כהונתו לפני שנה, במלאות לה 8 שנים, הוא היה יכול לעשות לטובת ביתו ושלומו הנפשי במקום להיאבק על חייו הפוליטיים. בינתיים, אולי כדאי למפלגות הפוליטיות לשלוח שליחים לטוגו, לקבל שיעור באזרחות אקטיבית.