שאלה של נאמנות: של מי הנכס, של החברה או של בעל המניות?

ביהמ"ש קבע לאחרונה כי העברת מניות חברה זרה מחברת החזקות ליחיד אינה אירוע מס, היות שחברת ההחזקות היא למעשה החזקה בנאמנות לטובת בעלי המניות - ולא שלל גם את קיומן של נאמנויות שלא דווחו בזמן אמת

רשות המיסים / צילום: איל יצהר
רשות המיסים / צילום: איל יצהר

הסדר המס הקבוע בפקודת מס הכנסה בעניין מיסוי נאמנות הוא הסדר מורכב, אשר ככלל, הדעה הרווחת בציבור היא שהסדר זה שמור בעיקר למשפחות שבקצהו העליון של האלפיון העליון, המעוניינות בהעברת עושרן מדור לדור. לעומת זאת, שאלת הנאמנות לצורכי מס של חברה לטובת בעלי מניותיה היא שאלה נפוצה יותר, המתייחסת בדרך-כלל לטענה מצד בעלי מניות, כי טכנית רכוש מסוים (כגון מניות, רכב וכו') אמנם רשום על שם החברה, אך מהותית החברה החזיקה באותו רכוש בנאמנות לטובת בעלי המניות.

למותר לציין כי לטענה זאת מצד בעלי המניות קיימת השלכת מס משמעותית, בין היתר באשר לשאלת חבות המס בעת העברת נכס המוחזק על-ידי החברה לבעלי מניותיה ללא אירוע מס, ובאשר לשאלת החבות במס רווח הון בידי בעלי המניות בנאמנות בעת מכירת נכס על-ידי החברה.

לעניין החבות במס רווח הון יוסבר כי אם הנכס מוחזק מהותית בידי בעלי המניות היחידים, אזי לגבי נכס שנרכש לאחר שנת 2003 יחול בדרך-כלל מס רווח הון מוגבל, בשיעור של 30%-25%. לעומת זאת, כאשר הנכס מוחזק מהותית בידי חברה, אזי שיעור המס הכולל בידי בעל המניות היחיד (מס רווח הון בחברה ומס על הדיבידנד ליחיד) עלול לעלות לכדי כ-50% מס.

פסקי הדין של לרנר ורייז

שאלת קיומה של נאמנות חברה לטובת בעלי מניותיה נדונה לאחרונה בשני פסקי דין נפרדים - אך העוסקים במערכת נסיבות עובדתית זהה - בעניינם של רוני לרנר ואביב רייז. בשני פסקי הדין אלה דובר, לשם הפשטות, ביחידים תושבי ישראל, אשר החזיקו במניות של חברה זרה באמצעות חברה החזקות זרה.

מבלי שניכנס למערכת העובדות המורכבת שהוצגה בפסקי הדין, בפסקי דין אלה נדונה טענתם של הנישומים כי חברת ההחזקה הזרה היוותה למעשה החזקה בנאמנות לטובת בעלי המניות, ועל כן העברת מניות החברה הזרה מחברת ההחזקות ליחיד לא היוותה אירוע מס, ומכאן שהיחיד אף היה זכאי לשיעור מס רווח ההון המוגבל בעת "המכירה החוצה" של המניות שהועברו אליו.

לאחר בחינת העובדות הרלוונטיות, ועל אף היעדר דיווחים מתאימים בזמן אמת על קיומה של נאמנות כאמור, קיבל בית המשפט המחוזי מפי השופט מגן אלטוביה את קיומה של נאמנות כאמור. לעניין זה התבסס בית המשפט על הלכת וואלס, שעל-פיה קיומה של נאמנות ייבחן על-פי מהותה ונסיבותיה, וזאת אף בהיעדר מערכת הסכמים משפטית המעגנת את קיום הנאמנות כאמור.

זאת ועוד, קיומה של "הנאמנות המשתמעת" אינו נפגע כתוצאה מאי-רישום הנכס על שם הנהנה. לעניין זה יצוין כי פסיקתו האמורה של בית המשפט ניתנה על אף שבשלב ראשוני פנו הנישומים לרשות המסים, בבקשה להסדר מס שיחול עליהם במתווה שונה לחלוטין, שכלל לא עלתה בו טענה לקיומה של הנאמנות.

למען שלמות התמונה, יצוין כי נדחתה טענה אחרת של הנישומים, שלפיה היות ששיעור החזקתם של כל אחד מבעלי המניות במניות החברה הנמכרת היה נמוך מ-10%, הם אינם בבחינת "בעל מניות מהותי".

יוסבר כי שיעור המס החל כיום על הכנסת דיבידנד ורווח הון בידי יחיד שהינו בעל מניות מהותי, המחזיק ב-10% או יותר ממניות החברה הנמכרת, הוא שיעור של 30%, במקום שיעור של 25% החל על בעל מניות רגיל.

לעניין זה קבע בית המשפט כי היות שהנישומים בחרו להשתמש ביחד באותה חברת החזקות, על-מנת שיוכלו לפעול יחדיו, ובדרך זאת להגדיל את משקלם הסגולי בקרב בעלי המניות, והיות שאותה חברת החזקות החזיקה במניות החברה הנמכרת בשיעור העולה על 10%, הרי שהיחידים הם בבחינת בעלי מניות מהותיים.

בעניין זה התבסס בית המשפט על הגדרת המונח "בעל מניות מהותי", הכוללת גם התייחסות לבעלי מניות שבעקבות הסכם לשיתוף-פעולה קבוע ביניהם, ייקבע שיעור ההחזקה שלהם על-פי השיעור המצטבר של המחזיקים יחד.

לסיום ייאמר כי על אף העובדה שמדובר בפסיקה המתייחסת למערכת עובדתית מורכבת, מדובר בפסיקה חשובה ביותר, שממנה עולה כי הסדר מיסוי הנאמנות הקבוע בפקודת מס הכנסה אינו שולל את קיומן של נאמנויות שלא דווחו בזמן אמת על-פי הוראותיו, בין אם נאמנויות אלה הוקמו לפני שנת 2006 ובין אם לאחריה. קיומה של נאמנות צריך להיבחן על-פי מהותה, וזאת בין אם מדובר בנאמנות שנועדה לביצוע חיוב ייעודי מסוים (כמו החזקה בנכס) ובין אם לאו.

בחינה מחדש של מבני החזקה מורכבים

נראה כי במיוחד כיום, בתקופה שבה דין המס מרבה לעסוק בהשקפת חברות כגון ב"חברת ארנק", ומייחס הכנסה של חברה לבעלי מניותיה, לא ייתכן כי בעל מניות יהיה מנוע מלטעון טענה דומה - כאשר זו משרתת אותו - שעל-פיה החברה שימשה כלי טכני להחזקה בנאמנות של נכס לטובת בעלי מניותיה, ומשכך יש ליחסו אליהם. בהיעדר הוראת דין ספציפית אחרת, כמו זאת הקבועה בעניין מיסוי מקרקעין, בהחלט ייתכן כי הצגת העובדות המהותיות הנוגעות לרכישת הנכס מלכתחילה עבור בעל המניות תביא לייחוסו של הנכס לבעל המניות, תוך יצירת חיסכון מס משמעותי.

בשולי הדברים, יצוין גם כי במישור תכנון המס מחייבת פסיקה זאת בחינה מחדש של מבני החזקה מורכבים, בהם חברת החזקות, או שותפות, או כל תאגיד אחר המשמש להחזקה עבור מספר בעלי מניות, שכן שימוש כאמור באותו תאגיד יכול להפוך את בעלי המניות למי שמוגדרים כ"בעלי מניות מהותיים", ובכך להביא להגדלת נטל המס החל עליהם.

■ הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו-האפט. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988