לא לבד בחושך: ישראלים לשעבר מספרים על החיים בפולין

באצטדיון נטוש בוורשה עומד פולני צעיר, אקטיביסט, מול כיסאות ריקים, צמחייה מטפסת, שמיים קודרים, מסביבו ילדים מרססים גרפיטי על הדשא - ונואם. הנאום מלא פאתוס ורגש; הקריאה ברורה: פנייה לשלושת מיליון היהודים שחיו בפולין ערב השואה, לשוב אליה, לחזור לאדמת פולין כדי להציל אותה ואת העם הפולני. "זאת המדינה שלכם", הוא אומר בתחינה, והפריים נסגר בכתובת הגרפיטי: "3.3 מיליון יהודים יכולים לשנות את החיים של 40 מיליון פולנים".

בטרילוגיה הזו, שכונתה "ואירופה תוכה בתדהמה", הביאה ברתנא את סיפורה של "תנועת הרנסנס היהודית בפולין", תנועה שנהגתה כמהלך אמנותי המבקש לבחון סוגיות כמו מקום, פוסט-ציונות, שואה ושייכות. היא ייצגה את פולין בביאנלה בוונציה בשנת 2011, היכתה הדים בישראל ובעולם וקיבלה כתף קרה ומתוקשרת משרת התרבות אז, לימור לבנת, שהתעלמה מקיומו של הביתן הפולני עם האמנית הישראלית. ברתנא שבה והדגישה בכמה ראיונות שאת העבודה אין לקרוא כפשוטה ושהיא למעשה ביקורת על העם הפולני, על חלקם בהיסטוריה.

 רחובות גדאנסק / צילום: רויטרס- Peter Pawlowski

ואולי ברתנא זיהתה מהלך חברתי סוציולוגי, נוסף לזה האמנותי והביקורתי, שהפך בשנים האחרונות למציאות חדשה בפולין: יהודים וישראלים לשעבר אכן שבים אליה - לוורשה, לגדנסק, קרקוב או ללובלין - ובונים שם את חייהם. על-פי הערכות שונות של גורמים שמכירים את הנושא, בוורשה מתגוררים כיום כאלף ישראלים לשעבר ובערים אחרות מתגוררים עוד כמה עשרות.

מה הביא אותם לפולין? ההשוואה המתבקשת היא לקהילת הישראלים המתגוררים בברלין, אלא שלא בטוח שהיא נכונה, ובכל מקרה, בקבוצת "ישראלים בוורשה" בפייסבוק, המונה כ-700 חברים, אוהבים להתנער ממנה. ביררנו עם שלושה ישראלים ששבו לשורשיהם הפולנים בשנתיים האחרונות, מה הם מצאו בוורשה שאין בתל-אביב.

"לא עברתי לכאן כדי לחפש את עצמי"

אילן אבוטבול הגיע לפולין בעקבות האהבה. את אשתו לידיה, פולנייה במקור, הכיר במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים בשוודיה שעסקה בלימודי יהדות מתחדשת. במקור הוא מגדרה והתגורר גם בחיפה: "זה באופנה עכשיו בפולין ללמוד על יהודים, זה קטע היפסטרי פה", הוא אומר. "לכן אשתי, למרות שאיננה יהודייה, הצטרפה לתוכנית ללימודי היהדות המתחדשת. בלובלין מדברים הרבה על החיים של היהודים שהיו כאן, זה פרק חשוב בהיסטוריה של העיר. בהרצאה של פסיכולוג יהודי-פולני שהשתתפתי בה הוא ניתח את התופעה בכך שאין לפולנים היסטוריה מקומית אחרת להתגאות בה, ולכן הם מתגאים בתרבות היהודית שהייתה כאן".

איך החיים בלובלין?

"יש רגעים טובים ויש רגעים קשים. לא קל לחיות בחו"ל מצד אחד, אבל מצד שני יש דברים נוחים כמו מחירי המחיה, שזולים בחצי מהמחירים בישראל, יש שבילי אופנים מסודרים, האווירה יותר רגועה, יש חיי תרבות מאוד עשירים ומודעות אקולוגית. החסרונות הם שאתה לבד והמשפחה והחברים בישראל. אתה חי דרך הווטסאפ".

במה אתם עוסקים?

"לידיה עושה דוקטורט ומקבלת קצבה מהמדינה ואני מלמד עברית וארמית מקראית דרך האינטרנט ועוסק בתרגום. אני מורה לתנ"ך במקצועי, אבל אני לא עובד עם הקהילה היהודית ובכל מקרה אני מעדיף לעבוד דרך האינטרנט ולא על משכורת פולנית, שהיא מאוד נמוכה. נולד לנו כאן תינוק, שמואל, ואנחנו גרים אצל החמות בינתיים. מאז ששמואל נולד אנחנו לא יוצאים הרבה לבלות, אבל אני משחק טניס מדי פעם".

איך החורף הפולני עבר עליך?

"זאת לא בעיה. לפולנים יש רמת גימור בבנייה שגורמת להתרגל מהר מאוד למזג האוויר. הסוד שלהם הוא קלקרים. הם מצפים את כל הבניינים בקלקרים וגם את הרצפה בשכבה של 30 סנטימטר, וזה עובד מצוין - לא צריך חימום בבית ובכל המקומות הסגורים".

מה מצב החינוך בפולין?

"על פניו החינוך כאן מצוין, הגננות לא צועקות על הילדים ובשביל להיות גננת צריך ללמוד תואר שני בחינוך. כל התוצאות במבחנים הבינלאומיים מראים שפולין בעשירייה הפותחת מבחינת חינוך, אבל מצד שני, החינוך פרובינציאלי. הפולנים הם אנשים דתיים פשוטים, אין בלובלין מסגרות חינוך פתוחות ושונות כמו שיטת מונטסורי או חינוך אנתרופוסופי, ואין לנו אפשרות לבחור. אולי בוורשה יש. מה גם שמצב החינוך הגבוה גם כן לא טוב, די שכונה".

 רחובות גדאנסק / צילום: רויטרס- Renata Dabrowska

אז מה התוכניות לעתיד?

"אני מקווה שנחזור מתישהו לישראל כדי לחסוך כסף במשכורות של ישראל, ואז להחליט איפה נרצה לקנות דירה, אולי בפולין. לידיה לא אהבה את ישראל, היה לה חם מדי בקיץ, קר מדי בחורף ויקר מדי כל השנה. אבל מי שמכיר את הישראלים בפולין יודע שאנחנו לא כמו הישראלים שגרים בברלין. אני לא עברתי לכאן כדי לחפש את עצמי אלא התגלגלתי הנה בגלל האהבה, אחרים הגיעו בגלל עבודה. אין בי מחאה נגד החיים בישראל ואני מאמין שעוד נחזור".

"ההפך המוחלט מאיך שדמיינתי את פולין"

שחר אלקיים הוא אילתי במקור, הכי רחוק שאפשר מפולין. "לא תכננתי בשום שלב בחיים שאעבור לגור בפולין", הוא אומר. "חייתי באילת, הייתי עורך של מקומון העיר באילת וכשזה נסגר, הייתי בצומת דרכים. זאת הייתה מבחינתי הזדמנות והחלטתי בשנת 2013 לעבור למנצ'סטר כי הבת שלי גרה שם. במקביל למעבר שלי לאנגליה, הוצאנו במשפחה אזרחות פולנית ואז אחי הצעיר הודיע שהוא עובר לגור בגדנסק. צחקתי עליו, שאלתי אותו 'מה איבדת בפולין? מילא ורשה, אבל גדנסק? בחיים לא שמעתי על המקום הזה".

אבל הוא הגיע והסתדר, פתח עסק לשיווק תוספי תזונה, הכיר יהודייה מקומית והתחתן.

"נכון, ובזמן שאני גר באנגליה, אשתו הטרייה של אחי שיתפה פוסט בפייסבוק של חברת אינטל שנכתב בו שהם מחפשים דוברי עברית לעבודה במחלקת הגיוס שלהם בגדנסק. הם מטפלים מפה בגיוס לקמפוסים של אינטל בכל אירופה וגם בישראל. אמרתי לעצמי שאגיש מועמדות ונראה. קיבלו אותי לעבודה בחוזה זמני לשנתיים, וככה הגעתי גם אני לגדנסק בשנת 2015".

ואז הגיע המשבר.

"אחרי חצי שנה היה לי משבר בגלל השפה, היא מאוד לא פשוטה. את יודעת שהם משנים את השם הפרטי של הבן אדם בהתאם להטיה? למשל, אם מישהו רוצה להגיד שהוא נמצא איתי באוטו הוא יגיד שהוא עם שחרה? זה לא היה קל ואני עדיין מתנהל רק בעברית ובאנגלית. התחלתי לספור את הימים לאחור בחוזה הזמני שלי, אבל אחרי שנה הציעו לי משרה קבועה ואמרתי לעצמי, 'רגע, מה רע לי פה בעצם, מאוד נחמד כאן'".

ספר איך העיר נראית.

"גדנסק יפהפייה בצורה בלתי רגילה. היא ההפך המוחלט מאיך שדמיינתי את פולין כשאחי סיפר שהוא עובר לכאן. חשבתי שזה מקום אפור וקר, פוסט-קומוניסטי ומיושן עם אוטובוסים ישנים ומכולות כמו של פעם. אבל העיר עצמה הרבה יותר מודרנית ומתקדמת, בטח מאילת ומעוד הרבה מקומות אחרים בישראל. אפילו יותר מתקדמת ממנצ'סטר מבחינת התחבורה הציבורית, הקניונים, הניקיון והטיפוח ברחוב, ואפילו ההתעסקות מול משרדי ממשלה. גיליתי שבפולין, אפילו בלי שפה ועל סף הפנטומימה, יותר קל לי להתנהל מול הרשויות מאשר להתמודד בישראל עם ביטוח לאומי".

ואפילו קנית דירה בפולין.

"בישראל עבדתי 20 שנה ובקושי עמדתי בשכירות ואחרי שנתיים פה קניתי דירת 74 מ"ר בשכונה מעולה בפרויקט סגור עם אבטחה, גינון ושירותי ניקיון שעלתה 400 אלף זלוטי, שהם 400 אלף שקלים. יש בה שלושה חדרים, מטבח חדש ומרפסת נוף גדולה. קניתי גם רכב רנו לגונה סטיישן שנת 2005 שעלה לי 6,000 זלוטי. החיים קלים יותר כאן, איכותיים יותר. יש לי טלוויזיה ישראלית עם כל הערוצים, כולל VOD וכל ערוצי הסרטים גם של הוט וגם של יס וזה עולה לי 14 אירו בחודש בלבד. את יודעת, זה בדברים הקטנים, למשל על אגרת רכב את משלמת כאן 100 זלוטי ובישראל כדי לעשות טסט נפרדים מאלף שקלים. או אפילו לחדש רישיון, בישראל זה עולה 400 שקלים ופה זה עולה 100 זלוטי ל-15 שנה. כל פעולה שאני עושה כאן מול משרדי ממשלה עושה לי פלאשבק איך חיינו כל-כך הרבה שנים בישראל בסביבה שעסוקה בלדפוק אותנו כל הזמן. הרי כמה כבר עולה לחדש רישיון על חתיכת פלסטיק, למה צריך לשלם על זה 400 שקל?".

לפני שלושה חודשים נולד לאח שלך בן, ועכשיו גם ההורים שלכם עברו לפולין.

"ההורים שלי פנסיונרים, הם עזבו את אילת לחיפה אחרי שהבינו שאנחנו, הילדים, לא נגור שם יותר. אחרי שהנכד נולד הם מכרו את הבית וקנו דירה לעצמם בגדנסק, עזרו לאחי ולי".

המשפחה שלך הייתה בפולין בזמן המלחמה, אתה לא חווה את פולין עם מטען השואה ברקע?

"לא, אני לא מגיע עם מטען. אני מבין שבסופו של דבר, מה שאנחנו גדלים איתו בארץ ומה שהפולנים גדלים איתו בפולין זה לא היסטוריה, זה נרטיב. לנו מספרים את הסיפור כך שדברים כאלה לא יקרו שוב וחשיבות העוצמה והמדינה, הגנת העם היהודי מהצוררים, ועוד, ואילו הפולנים רואים את עצמם כקורבן. האמת היא כנראה איפשהו באמצע. ברור שהאסון שלנו יותר גדול, אבל שלושה מיליון פולנים שאינם יהודים גם כן נרצחו על-ידי הנאצים. אני נתקל בהרבה ישראלים שבטוחים שכל הסיפור של השואה זה שישה מיליון יהודים שנרצחו. זאת פשלה של חינוך לדעתי".

 צילומים מתוך סרטי הטרילוגיה "ואירופה תוכה בתדהמה" (2011-2007) של אמנית הווידאו יעל ברתנא

אתה מרגיש שהישראלים מוזמנים לפולין?

"מאוד. הפולנים עברו הרבה גלגולים. היום גיליתי שהם מקדישים שעה בשבוע ללימודים על היהדות בפולין של לפני מלחמת העולם השנייה בבתי הספר. אחד הדברים שהפתיעו אותי כשעברתי לפה זה כמות דוברי העברית שהם לא ישראלים ולא יהודים, אלא פולנים שהחליטו ללמוד עברית באוניברסיטה. סתם כי זאת שפה שנראית להם מרתקת, עתיקה ומאתגרת. זאת תופעה בפולין. חלק גדול מהאנשים שאני עובד איתם הם פולנים שמדברים עברית מעולה. יש לפולנים ערגה לסיפורים על האוכלוסייה היהודית הגדולה שהייתה לפני מלחמת העולם השנייה בפולין והם מתעניינים בישראל. על טיסות הלואוקוסט שהישראלים תופסים לפולין כדי לנפוש טסים גם עשרות אלפי פולנים שנוסעים לנופש בישראל. הם חוזרים עם תמונות מישראל ומספרים לי אחר כך בעבודה שהם היו באילת".

איך האנשים הפולנים? הם ליברלים? יש פתיחות? הרי המפלגה השולטת שמרנית מאוד, אפילו הפלות הן, על פי רוב, מחוץ לחוק.

"מבחינה פוליטית, החיים פה מאוד מזכירים את ישראל, בגלל זה אני לא נבהל מהממשלה השמרנית ומכותרות כמו חוק השואה והחוק הפולני. מעבר לעבודה באינטל, פתחתי כאן גם אתר בשם ישראלים בפולין, שבו אני נותן הדרכה למי שרוצה להגיע לכאן ומעלה חדשות רלוונטיות. כתבתי באתר שלי שאני חושב שפולין זאת המראה של ישראל. כמו שאני באתי ממדינה יהודית שהאוריינטציה שלה דתית, ככה הגעתי למדינה שבה מי שמשפיע בסופו של דבר, זאת הכנסייה. נכון שהפלות לא חוקיות בפולין בגלל הכנסייה, אבל מצד שני, פולנייה יכולה לשלם 20 זלוטי ולטוס לגרמניה, שם היא עושה הפלה, כי היא זכאית לשירותים רפואיים בכל אירופה. אגב, אישה שיולדת בפולין מקבלת חופשת לידה של שנה שלמה".

ספר לי עוד על חופשות בשוק העבודה באירופה.

"בשוק העבודה בפולין מקבלים 25 ימי חופשה בשנה ואחרי עשר שנות ותק בשוק העבודה זה עולה ל-26 ימים, לא כולל עשרה ימי חופשה של חגים. מה גם שעשרה ימים מהמכסה השנתית הזאת צריך לקחת ברצף, כלומר שבועיים חופש רצוף בשנה, מבלי שהמעסיק מתחיל לשאול שאלות ולעשות פרצופים כמו בישראל, כאן זה החוק".

 צילומים מתוך סרטי הטרילוגיה "ואירופה תוכה בתדהמה" (2011-2007) של אמנית הווידאו יעל ברתנא

תענוג. ואיך הפתיחות לקהילה הגאה?

"יש קהילה מאוד גדולה, בעיקר בוורשה. בגדנסק לא ראיתי מועדונים של הקהילה הגאה פרט למועדון קטנטן שהזכיר לי את תל-אביב בשנות ה-90. אבל בשנה שעברה היה כאן מצעד גאווה והלכנו כמה חברים. חשבנו שנראה 30-20 הומואים ברחוב, אבל היו אלפים שצעדו, עם אבטחה של שוטרים וברור שהיו גם כמה הפגנות בצדדים, כמו בישראל. גם פולין פתוחה וליברלית בתחומים מסוימים וחשוכה בתחומים אחרים, כמו ישראל".

אתה נהנה מהקרבה לשאר אירופה?

"כן, אני נוסע לבקר את הבת שלי במנצ'סטר בקלות ובזול. השנה אני נוסע לאירוויזיון בליסבון עם אחי ואבא שלי, שנה שעברה הייתי בקייב. זה נורא קל לטייל, הסופי שבוע ארוכים ויש לך פנאי. לא הרגשתי שיש לי פנאי בישראל".

תעודד את ישראל באירוויזיון?

"ברור, תמיד אני מעודד את ישראל. את יודעת, יש לישראלים קטע כזה לתת לאנשים שעוברים לגור במקום אחר הרגשה לא טובה, כי זה לא משהו שאתה אמור לעשות בתור ישראלי אחרי אלפיים שנות גלות וכו'. אבל מי אמר שמקומנו רק בישראל? אבות אבותיי גרו בפולין ואבות אבותיו של אבא שלי גרו בכלל בעיראק. המקום של הבן אדם הוא איפה שטוב לו להיות. ישראל זאת המדינה שלי וזה המקום מספר 1 מבחינתי, אבל אני לא מרגיש זר בפולין, סבא שלי היה פה וסבא של סבא שלו היה פה ואני משלם מסים ותורם למדינה. אף פולני לא יכול לתת לי להרגיש זר, כי אני מרגיש שייך גם לכאן".

"כבר הבנו שוורשה ופולין זה לא רק שואה"

בראשון באפריל לפני שנתיים החליט אדם קורן לעזוב את תל-אביב ולעבור לוורשה. "לחלק מהאנשים זה נשמע כמו מתיחה, אבל אני הייתי רציני לגמרי. כששאלו אותי למה לרדת מהארץ, התשובה שלי הייתה די פשוטה: בגלל יוקר המחיה. החיים קשים בארץ ויש הרבה חוסר נוחות, אם זה הפקקים, השגרה הלחוצה ואי אפשר לחסוך כסף לדירה. הגעתי לביקור בפולין עוד לפני שחשבתי לרדת מהארץ, כי יש לי כאן חברים ומשפחה. זה לא מקום שהיה זר לי, אני בעל אזרחות פולנית, והמקום גם קשור למקור פרנסתי, שכן אני מדריך טיולים וקבוצות. שני הדברים האלה ביחד גרמו לי להחליט שאני רוצה לעבור לגור פה".

 צילומים מתוך סרטי הטרילוגיה "ואירופה תוכה בתדהמה" (2011-2007) של אמנית הווידאו יעל ברתנא

החיים יותר קלים בפולין?

"החיים הרבה פחות מייאשים. זה כמובן בשל יוקר המחיה, הנמוך משמעותית ומאפשר לשים גם כסף בצד. נוח לגור באירופה: בנסיעת רכבת או רכב אפשר לטייל במדינה אחרת בעלויות נמוכות. בוורשה גם אין צורך להיות בעל רכב: יש חשמליות, מטרו, אוטובוסים, רכבות פרברים. אני שוכר פה דירה בשליש מחיר ממה שהייתי משלם על אותה דירה בתל-אביב, וזה כולל גם חשבונות והמסים. אומנם לפולנים קשה לחיות והם מתמודדים עם משכורות פולניות מאוד נמוכות, לעיתים של 2,500-3,000 זלוטי בלבד בחודש, אבל ממה שאני מבין, רוב הישראלים פה חיים עם משכורת ישראלית".

במה הם עוסקים למשל?

"אני מכיר ישראלי שעובד בחברת הייטק, אחר מאמן כושר אישי, אחר עובד באחד המוסדות הרשמיים של ורשה, ומישהי שהיא עצמאית ועוסקת בתרגום. אני עובד בענף התיירות ששם המשכורות שונות מהמשכורות של הפולנים, שנאבקים בעלויות המחיה".

ספר על חיי היומיום בבירה הפולנית. איך העיר מקבלת את פניך?

"בשנתיים האחרונות יש פיצוץ תיירותי של ישראלים בפולין וכבר הבנו שוורשה ופולין זה לא רק שואה. כשמגיעים לכאן מגלים את הכרך הגדול, זאת עיר אירופית מודרנית שמתמודדת בגאווה גדולה מול אחיותיה ממערב. יש כאן תרבות עשירה עם מוזיאונים, פילהרמונית, תיאטראות, בתי קולנוע. הסצנה הקולינרית בפריחה ובימים אלה השלג נגמר והאביב מתחיל".

איך אתה חי את ההוויה היהודית בעיר כל-כך טעונה מבחינת ההיסטוריה היהודית?

"זה מורכב. אם להתייחס לחוק הפולני והבלגן סביבו, אני חושש שאיפשהו בדרך בין מה שקרה כאן לאיך שזה הגיע לישראל והוצג בתקשורת הישראלית, הסיפור נופח מעבר לפרופורציות. אבל בישראל וגם בפולין לא מקשיבים אלא פשוט צועקים, וזה מה שיצא. ורשה נחשבת לאחד המקומות הבטוחים ביותר עבור יהודים באירופה מבחינת אחוז מקרי תקיפות על רקע אנטישמי, ולי לא ידוע על ישראלי או יהודי שחוו אלימות אנטישמית. אני מניח שאם יוצאים מוורשה לאזורי הספר, דברים יכולים להיראות אחרת".

 צילומים מתוך סרטי הטרילוגיה "ואירופה תוכה בתדהמה" (2011-2007) של אמנית הווידאו יעל ברתנא

זיכרון השואה מהדהד ביומיום שלך?

"מהבחינה הזאת אני עוף מוזר. אני חזרתי לשורשים שלי כי במשפחה שלי יש שלושה חסידי אומות עולם, ככה שהשאלה צריכה להישאל הפוך: איך בכלל צאצא של פולנים לא יהודים הגיע לישראל ואז חזר לפולין".

איך זה קרה?

"אני אומנם יהודי, אבל בגיל 20, אחרי שאבי נפטר, התחלתי להתעמק בהיסטוריה המשפחתית, ופתאום גיליתי צד בהיסטוריה שלי שהוא גם פולני ולא יהודי".

מה התוכניות לעתיד?

"קשה לי להגיד, אני כנראה דור Y טיפוסי ומחר אני יכול לקום ולהחליט שלא בא לי יותר ולחפש מקום אחר. כרגע נוח לי איפה שאני נמצא, אני לא פוסל אפשרות לחזור לישראל, אבל כדי שזה יקרה, דברים גדולים צריכים להשתנות בישראל. אני לא יודע מה העתיד צופן, אקבל כל מה שהוא יביא איתו בזרועות פתוחות".