למה סבתי כמעט ולא דיברה על אמה ועל נסיבות מותה

את ארבע אחיותיה של רבקה ממלוק, סבתי מצד אבי, רצחו הנאצים במסגרת הפתרון הסופי - התוכנית להשמדת העם היהודי שהתקבלה בוועידת ואנזה ב-20 בינואר 1942 בברלין. אבל את אמה של סבתי מצד אמי, אלזה לוינשטיין לבית ליאון, רצחו הגרמנים שנים לפני כן, בנסיבות שלא היו ברורות למשפחה שנים רבות.

אלזה לוינשטיין נולדה וגדלה בעיירה דירן שבהרי האיפל שבגרמניה. בבעלותם של הוריה היה כלבו בן שלוש קומות שבו רכשו האיכרים מהאזור את כל המצרכים הדרושים לבית - ממחטי תפירה ועד סירי בישול. היו לה שני אחים ואחות שאהבו אותו ופינקו אותה, אולם רק אחד מהם שרד את השואה כי הצליח להגר לברזיל. אחרי נישואיה להוגו לוינשטיין היא עברה לגור בקלן. שם ניהלו השניים חנות לחומרי אריזה. אחרי מלחמת העולם הראשונה בתקופת השפל הכלכלי הם פשטו את הרגל ולאחר זמן מה הוגו נפטר.

לפני השואה התגוררו בקלן כ-16 אלף יהודים שברובם אמנם היו בורגנים מתבוללים, אבל בכל זאת הם קיימו פעילויות משותפות, שהתרכזו בעיקר סביב כמה מוסדות יהודיים בעיר. במרכז קלן היו שלושה בתי כנסת גדולים - ליברלי, קונסרבטיבי ואורתודוקסי. הפעילות הפילנתרופית של היהודים התרכזה בשני מוסדות חשובים נוספים: "המקלט לחולים וזקנים", ומעון היתומים "בית אברהם פרנק". אל בית היתומים הזה נשלחו סבתי ואחיה, לוי, אחרי מות אביהם.

אחרי עליית היטלר לשלטון נשלחה סבתי ללמוד בישול ולבשל לקשישים ב"מקלט הזקנים" של הקהילה. בזכות הסרטיפיקט של בעלת מקצוע היא הצליחה לעלות לארץ. ב-1936 הייתה סבתי אחת מחברות גרעין המייסדים של קיבוץ הזורע בעמק יזרעאל. בקיבוץ היא פגשה את סבא פריצי וילדה את אמי, שרה, ואת שני אחיה, ונולדנו גם אני ושלושת אחיי. היום מתרוצצים בשבילי הקיבוץ ילדיי - שקד, בר וגל.

כמו רבים מבני דורה, גם סבתי, אירית לוינשטיין רונן ז"ל, בתה של אלזה, כמעט ולא דיברה על אמה, גם לא על האימה. אבל פעם אחת, שנים ספורות לפני מותה, ישבו אמי וסבתי ברגע נדיר של יחד על הספה השחורה, הכבדה, בדירה הקטנה של סבא וסבתא שלי בשיכון "ואדי" וצפו בסרט אמריקאי על השואה. באחת הסצנות של הסרט נראו חולות נפש מובלות על ידי הנאצים לתאי הגזים. חולי הנפש והמוגבלים היו הראשונים להישמד. הם נרצחו על-ידי הגרמנים במסגרת תוכנית שכונתה "T4". מדובר היה במבצע חיסול של הנאצים של כל בני האדם ה"לא כשירים" שנועד לטהר את הגזע הארי, ובמסגרת זו רצחו הנאצים באמצעים שונים, לרבות תאי גזים, כ-90 אלף גרמנים.

למראה הנערות המובלות לתאי הגזים, ומבלי שהסירה את מבטה ממרקע הטלוויזיה, העירה סבתי, כמעט לעצמה, כמעט בלחש: "זה מה שקרה לאמא שלי". כך התברר לנו שסבתא רבתא לא נרצחה בשל עובדת היותה יהודייה, או רק בשל יהדותה, אלא בגלל משבר קשה שהיא עברה ושהותיר אותה פגועה בנפשה.