מה הקשר בין בעלי חברת רב-בריח איש העסקים וחתן פרס התעשייה בישראל שמואל דונרשטיין, לבין עו"ד יורם יוסיפוף, שהלך לעולמו במפתיע באוקטובר 2016, מאירוע לבבי; ומדוע דונרשטיין מסרב למסור גרסה באשר לקשרים העסקיים או האחרים, שהיו ביניהם למנהלי עיזבונו של יוסיפוף? זאת השאלה שבימים אלה מנסים לברר מנהלי עיזבונו של יורם יוסיפוף, עורכי הדין עופר שפירא ורז מנגל, שמנהלים זה תקופה לא קצרה חקירות לאיתור נכסים של יוסיפוף בארץ ובעולם, לצורך חלוקה לנושיו.
במסגרת החקירות שלהם, נתקלו השניים בשמו של איש העסקים שמואל דונרשטיין, כמי שהיו לו קשרים עסקיים ואחרים עם עו"ד יוסיפוף. מנהלי העיזבון ביקשו לזמן את דונרשטיין לחקירה במשרדם. אך דונרשטיין מסרב.
על הרקע הזה מתנהל כעת בבית המשפט המחוזי קרב בין דונרשטיין למנהלי העיזבון עורכי הדין שפירא ומנגל, המבקשים לחייבו להתייצב לחקירה. במסגרת הקרב הזה הוסרו כל הכפפות: דונרשטיין מאשים את מנהלי העיזבון בניגוד עניינים, ובניסיון לבסס תביעה נגדו באמצעות חקירתו.
מנגד, המנהלים טוענים כי דונרשטיין "מבקש לנצל עליונות שיש לו במידע ובכסף על קופת העיזבון, כדי לעשות הכול כדי לחמוק מחקירה ולמנוע, או לפחות לעכב, כל התקדמות של מנהלי העיזבון לבירור עניינים הקשורים בנכסים של המנוח".
בעקבות מותו של יוסיפוף קרו כמה דברים ובהם - נסגר ההליך הפלילי נגדו, ונפתחה תיבת פנדורה, שממנה פרצו בבת-אחת נושים של יוסיפוף - מרביתם מלווים בשוק האפור - שטוענים לחובות עתק שהותיר אחריו יוסיפוף. כך, עיזבונו מתמודד עתה עם טענות של נושים שונים לחובות עתק, שהותיר אחריו עו"ד יוסיפוף, בהיקף של יותר מ-600 מיליון שקל. בין החובות הנטענים נגד העיזבון, חוב של 520 מיליון שקל למס-הכנסה.
ערפל קרב וניצול לרעה של החקירה
בנובמבר 2016 מינה בית המשפט את עורכי הדין רז מנגל ועופר שפירא למנהלי העיזבון. השניים פתחו בחקירה לאיתור נכסיו של יוסיפוף בעולם. חלק מפעילות זו נעשית במסגרת בקשות סודיות שהגישו לבית המשפט, וכן זימון גורמים שונים לחקירה, מתוך כוונה למנוע הברחות נכסים, שלטענתם שייכים ליוסיפוף, אך מצויים בידי גורמים שונים.
וכאן נכנס לתמונה שמו של דונרשטיין. ממידע שהגיע למנהלי העיזבון, עלה כי בין יוסיפוף לבינו התקיימו יחסים עסקיים לאורך שנים. בין היתר הם ניהלו יחד עסקים משותפים, ואף ניהלו הליכים משפטיים בארץ ובאנגליה. בעקבות המידע, באוקטובר אשתקד, פנו מנהלי העיזבון לדונרשטיין לזמנו לחקירה, אך הוא סירב, בין היתר בטענה כי אין להם סמכות לזמנו לחקירה.
בעקבות סירובו, הגיעה המחלוקת אל בית המשפט. מנהלי העיזבון ביקשו מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לחייב את דונרשטיין להתייצב לחקירה במשרדיהם. לדבריהם, "חקירתו עשויה לשפוך אור רב על מצבת נכסיו של יוסיפוף, וכן נועדה לסייע למנהלי העיזבון להבין את הרקע לקריסתו הכלכלית".
עוד כתבו כי "אין חולק שיוסיפוף ודונרשטיין היו בקשר עסקי במשך שנים, ולדונרשטיין ידע רב ביותר אודות נכסיו ועסקיו של יוסיפוף, ובין היתר נכסים ועסקים שבהם היה דונרשטיין מעורב באופן אישי".
דונרשטיין הגיב בהתקפה חזיתית נגד המנהלים המיוחדים. בתגובה שהגיש, באמצעות עו"ד ליאור דגן, תקף דונרשטיין את המניעים של מנהלי העיזבון, תוך שהוא טוען שהם כבר הכינו תביעה נגדו, ומנסים לבסס אותה באמצעות חקירתו, וכן מעלה טענות לניגוד עניינים שלהם בכל הנוגע לחקירתו. עוד תוקף דונרשטיין את דרישותיהם הרחבות והלא ספציפיות של המנהלים ממנו.
לדבריו, "דרישת מנהלי העיזבון למסמכים היא דרישה גורפת, כללית, 'חובקת עולם', מכבידה, בלתי ישימה, ובלתי סבירה. המדובר בהעלאת דרישה להבאת מסמכים 'מכל מין וסוג שהם', המצויים בין בישראל ובין מחוצה לה, וזאת ב-10 השנים האחרונות".
עוד נטען בתגובת דונרשטיין כי "מנהלי העיזבון אפילו לא טרחו לציין ולו במסמך ספציפי שהם עותרים למסירתו, והקפידו במכוון לשמור על 'ערפל קרב' בהיבט הזה. התנהלותם בעניין זה היא המחשה נוספת של ניצול לרעה בסמכויות החקירה והדרישה".
עוד לטענת דונרשטיין, מנהלי העיזבון "הביעו עמדה נחרצת, נחושה וחד-משמעית" בנוגע להגשת תביעה נגדו, בדבר "סיכוייה הטובים", בדבר היותה נתמכת ב"ראיות ברורות"; וחקירתו נועדה לאיסוף ראיות לצורך ביסוסה. במצב דברים זה, טוען דונרשטיין, מנהלי העיזבון אינם יכולים ואינם רשאים ליהנות מהיתרונות הדיוניים והמהותיים הגלומים בסמכויות החקירה (שנועדו לטענתו לצורך איסוף מידע ולא לצורך גיוס ראיות לתביעה שהם נחושים להגישה), ויש לראותם כבעלי דין רגילים הכפופים לסדרי הדין הרגילים.
עוד נכתב בתגובה - "יתכבדו מנהלי העיזבון ויגישו את התביעה כנגד המשיב (דונרשטיין - א.ל.ו), יכפיפו עצמם לסדרי הדין הרגילים, כמתחייב מההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, ויימנעו מלנסות להשיג יתרונות דיוניים ומהותיים פסולים, תוך ניצול לרעה של סמכויות החקירה שיוקנו להם, ככל שיוקנו".
עוד טוען דונרשטיין כי מתן היתר לחקירתו, לאור ההליכים המשפטיים בישראל ובאנגליה שהתקיימו בינו לבין יוסיפוף, תפגע בו פגיעה קשה ומהותית. בין היתר, מתייחס דונרשטיין להליך משפטי שבו פתח יוסיפוף נגדו, בעניין חלקו במלון בלונדון - הליך אשר נמחק הן באנגליה והן בישראל.
לטענת דונרשטיין, הגשתם וניהולם של ההליכים המשפטיים בין יוסיפוף לבינו - אשר כללו, בין השאר, הגשת כתבי טענות, תצהירים מפורטים, עשרות נספחים, חוות-דעת מומחים, דוחות - אינם מאפשרים את קיומה של החקירה, שכן יוסיפוף כבר הגיש בפועל תובענות נגדו, הן בישראל והן באנגליה.
הליכים אלה עסקו בטענות שהעלה יוסיפוף על זכאותו לחלק במלון דירות בלונדון. יוסיפוף טען כי נכרת בינו לבין דונרשטיין הסכם נאמנות לפיו דונרשטיין מחזיק עבורו בנאמנות 50% ממניות חברת זרה שהייתה הבעלים של מלון דירות בלונדון וביקש לאסור על חברות זרות (שבבעלות דונרשטיין) את מכירת הזכויות במלון; ואולם ההליכים בשתי המדינות נמחקו.
דונרשטיין מעלה בנוסף, בתגובתו, טענות לניגוד עניינים של אחד המנהלים בתיק. לטענתו, עו"ד רז מנגל, מנהל העיזבון שמונה לבקשתו של אחד הנושים של יוסיפוף - צבי נתנאל - "מצוי בניגוד עניינים מובנה ומובהק ביחס לחקירתו או עיסוק וקבלת החלטות כלשהן הנוגעות אל דונרשטיין". זאת, היות שבמסגרת אחת הבקשות שהוגשו בתיק, ציין עו"ד מנגל כי לטובת נתנאל נעשתה "המחאה של זכויות התביעה של החייב כלפי דונרשטיין".
ועוד נטען כי "המשמעות ברורה - לנתנאל (שעו"ד מנגל מיצגו) ישנו אינטרס אישי וכלכלי בחקירת דונרשטיין, בתביעה נגדו, בתוצאותיה ובפירותיה. בנסיבות אלה, ברור לחלוטין כי עו"ד מנגל, בא-כוחו, מנוע מלעסוק בכל עניין הנוגע למשיב או לחקירת המשיב (ככל שיוחלט על קיומה)".
דונרשטיין מוסיף כי מעיון בתגובה שהגיש עו"ד שפירא, מנהל העיזבון הנוסף, לאותה בקשה שהגיש נתנאל, עולה כי עו"ד שפירא ציין, פעם אחר פעם, את ניגוד העניינים ה"מובנה", כלשונו, שבו מצוי עו"ד מנגל (מנהל העיזבון וב"כ נתנאל). דונרשטיין אף רומז להתחייבויות כספיות שאולי קיימות בין מנגל ללקוחו לשעבר.
המנהלים המיוחדים, עורכי הדין שפירא ומנגל, לא נותרו חייבים. בכתב תשובה שהגישו ביום חמישי האחרון לבקשתו של דונרשטיין, הם דוחים את טענתו לניגוד עניינים מצידם, מציינים כי לא הביעו בפניו שום עמדה בנוגע להגשת תביעה נגדו, וכי טענה זו היא בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע".
לדבריהם, "עוצמת התגובה מצד המשיב, ובכלל זאת העובדה ששכר עו"ד לצורך כך, העמיד 'התנגדות' הנושאת 17 עמודים ועשרות רבות של עמודי נספחים, היא-היא המעידה כמאה עדים על כך שלמשיב יש מה להסתיר, והוא אינו בוחל במלחמה מקדימה על עצם מסירת מידע ומסמכים, שכנראה הוא יודע שישרתו את מנהלי העיזבון ואינם טובים לו. עוצמת ההתנגדות מצד המשיב וסגנונה כשלעצמם דורשים חקירה ודרישה, בבחינת 'על ראש הגנב בוער הכובע'".
שנית, טוענים המנהלים בתגובה לטענותיו של דונרשטיין, קיומם של הליכים משפטיים קודמים בין יוסיפוף לבין דונרשטיין, שבמסגרתם הוא מסר תצהירים, אינו עילה או נימוק שלא להיחקר בידי מנהלי העיזבון, ואינו יוצר "נחיתות" שלו בהליכים עתידיים ככל שיהיו. "בדיוק להיפך. הרי להבדיל מנחקר 'רגיל' בתיק חדלות-פירעון, שמעולם לא העלה על הכתב גרסה כתובה של אירועים הנוגעים לפושט הרגל, המשיב דנן כבר הגיש תצהירים וכנראה כבר התכונן לחקירה בעבר.
"ברור כשמש, שחקירתו של המשיב על יחסיו העסקיים עם יוסיפוף ועל נכסיו, לא יכולים היום לפגוע בו או לתת למנהלי העיזבון שום 'יתרון פסול' וכל הטענות בעניין זה אינן מחזיקות מים".
עוד מציינים מנהלי העיזבון כי לא מדובר בתיק פשיטת-רגל "קלאסי" או סטנדרטי, שבמהלכו פושט-הרגל חי וזמין על-מנת להעמיד בפני בעלי התפקיד תמונה מלאה ונהירה בדבר מצבת עסקיו ונכסיו בשנים הרלבנטיות לקריסתו הכלכלית.
"עסקינן בחייב שהלך לבית עולמו במפתיע, ומנהלי העיזבון נאבקים בגורמים שונים, בכל רחבי הגלובוס, על-מנת להתחקות אחר מצבו הנכסי והעסקי. הייתכן שדווקא מי שברור שניהל יחסים עסקיים עם המנוח, ואפילו נטען בעבר שמחזיק כספים ו/או זכויות שלו - דווקא הוא יהיה חסין מחקירה בידי בעלי התפקיד? ברור שלא יעלה על הדעת דבר כזה".
מנהלי העיזבון תוקפים גם את הניסיון לייחס לעו"ד מנגל ניגודי עניינים, כאילו הוא עדיין משמש כבא-כוחו של אחד הנושים (בה בעת עם כהונתו כבעל תפקיד בתיק זה). טענה זו, הם כותבים, "אינה נכונה וראויה לגינוי מכול וכול, כמו גם רמיזה מבישה ביותר, כאילו בין עו"ד מנגל לבין יוזם ההליך עדיין קיימות התחייבויות לתשלום שכר-טרחה מתוך כספים שיקבל, אם יקבל, יוזם ההליך". לדבריהם, "ברור שאין ולא יהיה שכר כזה".
מנהלי העיזבון מבקשים מבית המשפט להעמיד את דונרשטיין במקום בכל הנוגע לטענות המייחסות להם "מניעים זרים", "כוונה להכשיל את דונרשטיין", או "היעדר ניקיון כפיים ותום לב", ומכנים אותן "טענות הראויות להתייחסות נוקבת מצד בית המשפט".
המנהלים מציינים כי "למקרא תגובת דונרשטיין, קשה להשתחרר מן הרושם, שהוא רואה את עצמו מורם מעם ומנותק מן החוק, ועצם הדרישה ממנו לשתף את פקידי בית המשפט במידע הרב שברשותו אודות נכסי יוסיפוף וזכויותיו, מתפרשת אצלו כניסיון להכשיל אותו". ועל כך הם אומרים, "כל הפוסל, במומו פוסל".
עוד נכתב בתשובת הנאמנים כי היא רצופה "באלימות מילולית חסרת כבוד נגד פקידי בית המשפט, ומן הדין ומן הצדק שבית המשפט יאמר דברים נחרצים בעניין".
דונרשטיין הוא "מחלוצי התעשייה בישראל"
בתקופה האחרונה עלה שמו של היזם שמואל דונרשטיין, 66, לכותרות, בעיקר במסגרת המאבק על מכירת - ורכישת - רשת מטבחי היוקרה הקורסת דקור. רב-בריח שבבעלותו הייתה אחת המתמודדות במכרז לרכישת דקור. בשבוע שעבר הפסידה רב-בריח במכרז, לפי החלטת בית המשפט המחוזי.
שמו של דונרשטיין הולך לפניו במשק הישראלי עשרות שנים לאחור, כאחד מחלוצי התעשייה הישראלית. דונרשטיין גדל ברמת-גן, התגייס לשריון, היה מפקד טנק בחטיבה 205 של האלוף יוסי פלד, ובסוף שירותו פרצה מלחמת יום כיפור. בתום המלחמה, לאחר שירד מרמת הגולן, הוא השתחרר מצה"ל ונסע לחו"ל, טייל במקסיקו, עבר לקנדה, ותכנן ללמוד בוונקובר. אך אביו מרדכי (מוטי), שהיה שותף בחברה בשם מרל, שייצרה ממתקים, ביקש ממנו לחזור לארץ כדי לעזור לו בעסק.
כך התחיל הרומן של דונרשטיין עם התעשייה הישראלית. בדצמבר 1975, פתחו האב ובנו את "ממתקי מוטי", עם ארבעה פועלים ושתי פועלות, והאב והבן. היום הבן הוא הבעלים של קבוצת רב-בריח, המעסיקה יותר מ-1,000 עובדים בעולם.
ב"כ (עו"ד דגן) של דונרשטיין לא פספס את ההזדמנות להציג את פועלו של לקוחו המכובד בפני בית המשפט. בין היתר ציין כי דונרשטיין הוא "מחלוצי התעשייה בישראל (תעשיין זה כ-43 שנים), יזם ואיש עסקים מוכר ובעל מוניטין בקהילה העסקית בישראל", וכי "במסגרת פעילותו הציבורית, הוא חבר ותיק בהתאחדות התעשיינים בישראל, שימש כיו"ר ועדת החינוך של התאחדות התעשיינים בישראל כ-6 שנים, חבר פעיל בוועד הנאמנים במרכזי הטניס בישראל, כשעיקר פעילותו ועיסוקו במסגרת הוועד הוא טיפול בנוער בסיכון באזורי הפריפריה".
עוד נכתב על דונרשטיין כי הוא משמש גם כחבר פעיל בוועד הנאמנים של המכללה הבינתחומית בהרצליה, חבר בוועד הנאמנים באוניברסיטת תל-אביב, חבר ועד הנאמנים של בית החולים תל השומר, מרצה פעיל במכללת "ספיר" ועוד; וכן כי בשנת 2014 קיבל את "פרס התעשייה" בישראל. מנהלי העיזבון של יוסיפוף, לא חלקו על התיאורים הללו, אך העלו את התהייה, "אז מה?" - אם דונרשטיין כזה, זה אומר שהוא מעל החוק? עורכי הדין שפירא ומנגל כתבו לבית המשפט כי "הסופרלטיבים שמרעיף ב"כ של דונרשטיין על מרשו, בדבר היותו תעשיין רב-מוניטין - כלל אינם ממין העניין, אין להם כל רלוונטיות לבקשה, ומנהלי העיזבון אינם מוצאים לנכון להתייחס לדברים במסגרת תשובה זו". עוד לטענתם, "ככל שמטרת התיאור של פעילות דונרשטיין הייתה לתאר אדם הנמצא מעבר לחוק או שפועלו-הרב מקנה לו שחרור מחקירה בהליכי פשיטת-רגל, נכון להבהיר בעדינות כי החוק וסמכויות החקירה בישראל חלים גם על תעשיינים בעלי מוניטין".
עוד מוסיפים השניים, "ללא ציניות", כי כל חקירותיהם מנוהלות "בצורה מכבדת ללא קשר לפועליו או לעושר הנחקר, ופיזית מתקיימות במרכז עזריאלי או במגדל לוינשטיין בתל-אביב, שלא תהיה כל פגיעה בכבודו של דונרשטיין להתייצב בהם".
"טענות חסרות בסיס"
שמואל דונרשטיין, באמצעות ב"כ ליאור דגן, מסר בתגובה: "טענות מנהלי העיזבון נגד דונרשטיין, לרבות הטענה כאילו הוא מנסה 'לחמוק מבירור כלשהו, הן טענות לא נכונות וחסרות בסיס. בין דונרשטיין לבין יוסיפוף המנוח התנהלו הליכים משפטיים בישראל ובאנגליה. בכל ההליכים הללו, נדחו טענות יוסיפוף נגד דונרשטיין, ויוסיפוף אף חויב בהוצאות משפט בסכומים של מאות אלפי שקלים, שלא שולמו על ידו מעולם.
"כל טענות מנהלי העיזבון, הנכנסים בנעליו של יוסיפוף, הן למעשה מיחזור של טענות ביחס לאירועים שאירעו לפני כ-10 שנים, שכולן כבר נבחנו, נדונו ונדחו ע"י ערכאות שיפוטיות מוסמכות. מפאת כבוד הנפטר וכבודם של מנהלי העיזבון, דונרשטיין איננו מתכוון לנהל את המחלוקות עם מנהלי העיזבון באופן פומבי ובפרט לא על גבי דפי העיתון".