"אני מאחל למדינה להפסיק את ההשתלחות המטורפת הזו"

קרוב ל-10,000 עובדים מעסיקה אינטל בישראל, אבל לעצם הגעתה לכאן אחראי אדם אחד: פרופ' דב פרוהמן • "לא מבינים שהיום אנחנו קוטפים פירות של עצים שנטעו פה לפני 20 שנה ושאסור לנוח, כי אז הילדים שלנו יקראו את זה כספר היסטוריה", אומר מולי אדן, לשעבר מבכיריה • בוני הארץ, פרויקט מיוחד

ברשימת החלוצות שייסדו את הייטק הישראלי שמור מקום של כבוד לאינטל. הענקית הגלובלית שרק לאחרונה הודיעה כי תשקיע 5 מיליארד דולר בהרחבת מערך הייצור שלה בקריית גת, בתוכנית שתתפרס עד 2020. קרוב ל-10,000 עובדים מעסיקה החברה בארבע מרכזי פיתוח ושני מפעלי ייצור בישראל.

ספק כמה בכלל יודעים זאת, אבל לעצם הנוכחות של הענקית הטכנולוגית בישראל אחראי אדם אחד, פרופ' דב פרוהמן; פיזיקאי וממציא אגדי (כיום בן 79), שעל שמו רשום אחד הפטנטים החשובים בהיסטוריית המוליכים למחצה. כאשר פרוהמן, ציוני נלהב, ארז את מטלטליו אחרי כמה שנים פוריות במעבדות אינטל בארצות הברית, ניסו ראשי החברה לפתות אותו במשרות בכירות על מנת שיישאר. פרוהמן מצדו, התעקש שהגיע הזמן לחזור הביתה. "אם אתם רוצים אותי, תפתחו מרכז פיתוח בישראל", אמר להם, וכך קרה.

"דב פרוהמן קיבל את מרכז הפיתוח בחיפה (ב-1974) כהוקרה לפועלו, אבל אני לא יודע כמה האמינו בארצות הברית שייצא משם משהו מיוחד", אומר ל-G מולי אדן, שהצטרף לאינטל ב-1982 ונמנה עד לאחרונה עם בכירי החברה בהנהלתה העולמית. "שנים מאוחר יותר, אחרי שמרכז הפיתוח הוכיח את יכולתו, דב ניסה לשכנע את הנהלת אינטל העולמית לפתוח מרכז ייצור בארץ, כשעל-פי השמועות, התנאי שלהם היה שהוא יהיה זה שיוביל את המפעל, כי זו הייתה השקעה של המון כסף. אני גויסתי עם עוד כ-200 אנשים כדי להקים את המפעל בירושלים, אך כיוון שלא היה פה מספיק ידע במיקרו-אלקטרוניקה, נשלחנו לארצות הברית לשנתיים השתלמות כדי ללמוד את הנושא".

דב פרוהמן  / צילום : איל יצהר
 דב פרוהמן / צילום : איל יצהר

איך זה היה נראה?

"כמו מדע בדיוני. היה כאן עניין בטכנולוגיה שלא הייתה קיימת, ואולי זה יישמע קלישאה ואין לי בעיה עם זה - אבל היה כאן גם אתגר של הקמת מפעל בחזית הטכנולוגיה העולמית. אם הציונות של 48' הייתה חקלאות וכיבוש הקרקע, הציונות של שנות ה-80 הייתה ההייטק. לא היינו אז סטארט-אפ ניישן וחלק מהאנשים ראו בזה חלוציות. ללא שום ספק זו הייתה האווירה באותו הזמן. היה לכולנו את הרצון להוכיח שאנחנו טובים ומאוד תחרותיים, שזה מאוד מאפיין את הישראלים - אנחנו נוכיח שניתן לעשות את הבלתי אפשרי ואת הבלתי הגיוני".

פרוהמן היה מייסד אינטל ישראל והמנהל המיתולוגי שלה. מה אתה זוכר ממנו?

"את פרוהמן מאוד קל לצייר. הייתה לו הופעה מאוד מיוחדת, אדם רזה עם זקן עבות, הולך תמיד עם ג'ינס וסנדלים, הופעה כמעט סגפנית. הוא האמין בנושא של תרבות ארגונית - ולא כקלישאה, אלא כמצפן של ממש. היום זה נראה טבעי ומוכר, אבל בזמנו זה לא היה מובן מאליו. כולם היו זכאים לאותו רכב, לא היה 'רכב מנכ"ל' או חניה קבועה, ואם לא הגעת בזמן - אז לך חפש לך חניה כאחד העם. בהשוואה למנהלים של היום, זה היה סגפני ברמת המינימליזם, וזה הקרין על כולם.

"דב הניח את אבן הפינה לאינטל ישראל, שזה דבר אדיר בפני עצמו, אבל במונחים רחבים יותר, כשמדברים על התרומה של אינטל, זה מירוץ השליחים שהיא פתחה בו. אוסף מצוין של אנשים שהובילו את הפרויקט שנקרא אינטל וזה לא היה פשוט בכלל. מנהלים כמו רפי נווה, שהיה אחד המנהלים שלי ומודל לחיקוי כשהגעתי למרכז הפיתוח, ואלכס קורנהאוזר, שניהל את מרכז הפיתוח ומאוחר יותר 'הרים' את המפעל הראשון בקריית גת. היו גם אנשים שקיבלו הזדמנויות מחוץ לאינטל, אבל נשארו בגלל הציונות ותחושת השליחות.

"אחת הגאוות הגדולות ביותר של אינטל זה אילן היוחסין. כמעט בכל חברת הייטק וסטארט-אפ בארץ אתה מוצא את החותמת של אינטל. היום יש הרבה חברות בשוק, אבל בשנות ה-80 כל חברה שהייתה רוצה לשקול לבוא לארץ, קודם כול הייתה באה לבקר באינטל. אני זוכר שהייתי משקיע מאמץ לשכנע חברות זרות לפתוח מרכזי מחקר ופיתוח בישראל בידיעה שבעתיד נצטרך להתמודד איתן על כל מהנדס מצטיין שיסיים את לימודיו, ועדיין ניסינו לשכנע אותן להגיע, כי ידענו שאם האקו-סיסטם יתפתח ויהיה בריא יותר, יוכשרו פה יותר מהנדסים וכל התעשייה תצמח".

איך אתה רואה את היתרון התחרותי, אם יש כזה, שיש להייטק הישראלי?

"אם יש ישראלי שמסתובב בעולם ואומר שהמהנדסים הישראלים הם הכי טובים ומוכשרים, זו ארוגנטיות וטיפשות. ראיתי מהנדסים מבריקים גם בסין, בהודו, בגרמניה ובארצות הברית. אבל כן יש משהו בדנ"א הישראלי, באופי שלנו, בתרבות שלנו, שמביא אותנו לתוצאות אופטימליות במצבים מיוחדים. כשעבדתי בארצות הברית כסגן נשיא בכיר, ואמרתי לעובד לעשות משהו - הוא מיד היה עושה את זה. כשחזרתי לישראל אחרי תשע שנים והייתי אומר למישהו לעשות משהו, בוגר טכניון טרי, הוא היה שואל אותי למה? התרבות של קריאת תיגר על כל דבר, להתווכח עם הממונים עליך, לקחת סיכונים, 'הכאוס הישראלי' - כל אלו יוצרים תרבות שמהווה כר טוב לחדשנות וליצירתיות.

"אני תמיד מספר שחלק גדול מהמיקרו-מעבדים של אינטל פותחו בחיפה, ושהנחנו אבני דרך של גאווה ישראלית על מפת המחשוב העולמית - אבל המיקרו-מעבדים מיוצרים על טכנולוגיה שפותחה באורגון, ארצות הברית, במשך שנים רבות. זה דורש המון משמעת וסבלנות שאני לא בטוח שזה הפורטה הישראלי. אז לצד הגאווה האדירה, כדאי להיות גם צנועים, כי יש דברים שעושים טוב יותר מאיתנו, ושיתוף פעולה יכול להוביל לתוצאות פורצות דרך".

מהו האתגר המרכזי של ההייטק כיום?

"מצד אחד, אני מאוד גאה במיתוג שלנו כסטארט-אפ ניישן. בכל מקום בעולם, כולם רוצים לדבר איתך. גם מדינות שלא תומכות בישראל. אבל אני גם חושב שזה הופך אותנו לשאננים. אנשים לא מבינים שהיום אנחנו קוטפים פירות של עצים שנטעו פה לפני 20 שנה ושאסור לנוח, כי אז הילדים שלנו יקראו את זה כספר היסטוריה. אם לא נעשה את הדרוש היום, לא נמשיך להוביל בעוד 20 שנה. אם ישראל לא תשכיל לפתח טכנולוגיות חדשות כמו בינה מלאכותית, מחשוב עתידי (קוונטי) טרובוטיקה, ולהשקיע משאבים בהנחת תשתיות לטכנולוגיות נוספות כמו אינפורמטיקה, ביוטכנולוגיה ומדעי הים, לא נוכל להמשיך להיות בחזית הטכנולוגיה העולמית".

מה לגבי תרבות האקזיט? הלך הרוח העכשווי הוא פחות של חברות גדולות שרוצות להיבנות, אלא כמה כסף אפשר להוציא מהן, ומהר.

"95% מהמדינות בעולם היו מתות להתברך בבעיה הזו, אז אני מציע לשים דברים בפרופורציה ולהיות פחות ביקורתיים. זה נכון שהיינו רוצים לראות יותר חברות גדולות דוגמת מלאנוקס וצ'ק פוינט, אבל לא על-ידי קיטורים, אלא על-ידי כך שמשרדי הכלכלה והאוצר ישכילו לתת הטבות לסטארט-אפ שמגיע לגודל מסוים, כדי שיהיה לו כדאי להמשיך לפתח את החברה בישראל ולא בהכרח לצאת לאקזיט.

"מצד שני, צריך לזכור שב'עולם השטוח' שבו אנו חיים, שאין בו גבולות בין מקום למקום, חלק מהחברות, אם הן לא יירכשו, עלולות להפסיד את השוק לחברות אחרות שירכשו על-ידי חברות רב-לאומיות. אם ווייז לא הייתה נרכשת על-ידי גוגל, אולי גוגל הייתה רוכשת חברה אחרת או מפתחת טכנולוגיה דומה בעצמה, והשווי של ווייז היה יורד. אז אומנם חברות ישראליות עשו אקזיט, אבל רבות גם הביאו לכך שחברות רב-לאומיות כמו אמזון, פייסבוק ואפל, שרכשו אותן, פתחו בישראל סניפי מחקר ופיתוח. כך שהאמת היא באמצע.

"זה לא סוד שתעשיית ההייטק הייתה קטר הצמיחה של מדינת ישראל, והייתי רוצה לראות תכנון אסטרטגי שבו קטר הצמיחה ישכיל לרתום ולמשוך קרונות נוספים ולצמצם את הפער הסוציו-אקונומי שפוגע קשה במרקם החברתי שלנו. אני אומר את זה באווירה אופטימית, בניגוד להלקאה העצמית שקיימת היום במחוזותינו. אני מאחל למדינה להפסיק את ההשתלחות המטורפת הזו של כל אחד בכל אחד. רבותיי, שמאלנים הם לא בוגדים וימנים הם לא פשיסטים - כולנו ישראלים אזרחי המדינה וכולנו רוצים את טובתה, גם אם בדרכים שונות ולעיתים הפוכות. ההתלהמות היום פשוט כואבת, וכואב יותר לראות פוליטיקאים שעושים בה שימוש ציני. ברמה הטכנולוגית, אחרי 70 שנה ההישגים של ישראל הם נס".

צרו איתנו קשר *5988