האם פרשת קובי אלכסנדר יכולה לחזור על עצמה?

אלכסנדר, שעמד בראש קומברס, ידע מה וול סטריט אוהבת - ואכן, החברה הכתה את התחזיות רבעון אחרי רבעון, עד שהגיעה שערוריית הבקדייטינג • מהי אותה פרקטיקה שהייתה נפוצה אז בחברות הייטק, למה דווקא הבקדייטינג הפיל את אלכסנדר וקומברס, והאם ה"תרגיל" הזה עדיין נמצא בדוחות?

קובי אלכסנדר / צילום: רויטרס
קובי אלכסנדר / צילום: רויטרס

עוד שנה תקראו עליו יותר; אולי הוא ירכוש חברה בורסאית, אולי יחזור להשקיע בהייטק; ייתכן שימכור את ההחזקה שלו בבית ההשקעות אי.בי.אי. גם תמונות שלו יחזרו להופיע במדורי הכלכלה. קובי אלכסנדר הוא איש עשיר, חכם, משקיע שיודע לאתר הזדמנויות. הוא הצליח בגדול, והוא רוצה לחזור לזירה הפיננסית ולעשות זאת שוב.

הוא בעיקר צמא להכרה מהסביבה, ועל הדרך - הוא גם רוצה לנקות את שמו אחרי שהואשם בפרשת הבקדייטינג בקומברס, והשתחרר באחרונה מהכלא (אחרי 20 חודשים). זה ההימור שלי. אני לא רואה את אלכסנדר הולך מדי יום לקאנטרי קלאב השכונתי, משקיע בפיקדונות בנקאיים וקונה לילדים שלו קופות גמל להשקעה.

קובי אלכסנדר ועורך דינו / צילום: רויטרס
 קובי אלכסנדר ועורך דינו / צילום: רויטרס

אלכסנדר עצמו אומר אחרת. בדיון בפני ועדת השחרורים אמר שאין בכוונתו לעשות עסקים יותר, וכי בכוונתו לתרום מכספו וכישוריו. אולי אמר זאת כדי "להרשים" את הוועדה, ואולי פיו ולבו שווים. אף אחד לא יודע מה הוא יחליט לעשות בעוד שנה-שנתיים, כשכבר לא יהיה תלוי בוועדת שחרורים כזו או אחרת.

אבל לא בעתיד של אלכסנדר יעסוק הטור הזה. הטור הוא על התנהלותם של אלפי מנכ"לים ומנהלי כספים בוול סטריט לאורך השנים, שהתמכרו לכללי המשחק של הבורסה הגדולה בעולם, מקום בו תאוות הבצע שולטת ומחיר המניה הוא חזות הכל. בשלב הראשון הם רק עיגלו את המספרים (כלפי מעלה) והזיזו את האומדנים כדי לשפר את הרווחים, בשלב השני הם כבר הכירו בהכנסות בגישה ליברלית. אחר כך דחפו סחורה ללקוחות רק כדי לשפר תוצאות, ובשלב הבא הם כבר שיחקו עם התאריכים של האופציות (בקדייטינג) - וזה דווקא התרגיל הכי פחות נורא.

זה מחזיר אותנו לעבר של אלכסנדר והחברה שייסד - קומברס; לעלייה המטאורית של החברה הישראלית (וליתר דיוק סמי-ישראלית) שהצליחה והפכה לגורילה בתחומה (טכנולוגיה ואספקת שירותי תאים קוליים למכשירים ניידים), לאחר שרכשה את המתחרה האמריקאית - בוסטון טכנולוגי. בהמשך הגיעה הנפילה - קודם של אלכסנדר עצמו ואחר כך של קומברס.

זו אכן חתיכת היסטוריה, אבל היא חוזרת רבותיי. בקרוב נגלה שמה שהיה הוא שיהיה, כללי המשחק הישנים תקפים גם היום - הצורך לרצות את האנליסטים והמשקיעים הוא עדיין, בחברות הנסחרות, החשוב ביותר. הצורך הזה, שמונע במקרים רבים מצורך נואש בחיזוקים, לצד אגו גדול, מגלומניה, יהירות ואובדן תחושת המציאות, מספק גם כסף גדול: הצלחת, תקבל עוד, הצלחת יותר - תקבל עוד יותר.

שיטת התגמול של המנהלים - בהענקת אופציות - מחברת בין ההצלחה של החברה ובהתאמה של מנייתה, לכיס של המנהלים. אבל זה לא ביחס ישיר, זה ביחס אקספוננציאלי, וזה בקלות יכול לעוור עיני צדיקים.

דיבר בשפה של וול סטריט כל הדרך לצמרת

אלכסנדר לקח את המושכות בחברת אפרת טכנולוגיות, שהפכה לקומברס, בשנות ה-90' והוביל אותה מחברה של עשרות בודדות של מיליוני דולרים לחברה של מיליארדים. הוא עשה את זה לפני צ'ק פוינט ולפני אמדוקס. עם מזל, שכל והודות לתזמון - קומברס נכנסה לתחום התאים הקוליים של המכשירים הניידים, רגע לפני הפריצה הגדולה של המהפכה הסלולרית, כשרק לבודדים היה המכשיר הישן ההוא, הגדול והכבד. אלכסנדר חשב לעומק, ראה רחוק והבין שלשם הולך העולם. אל תטעו, הוא ממש לא טכנולוג, אבל הוא ידע לזהות את הצורך בתאים קוליים ואת הפוטנציאל בשוק.

והיה לו קלף מנצח - הוא ידע לדבר בשפה של "וול סטריט". אלכסנדר חי את הבורסה האמריקאית בתור בנקאי להשקעות, הוא למד שם, עבד שם, הוא ינק את כללי המשחק וידע לתרגם אותם כשהחליף כובע - מהבנקאי שמשתמש בדוחות, לבעלים של החברה שמספקת את הדוחות. הוא ידע מה הבנקאים, האנליסטים והמשקיעים רוצים לקרוא, ואת זה הוא סיפק להם בגדול.

וול סטריט מאוהבת בחברות צומחות, וקומברס כמובן צמחה. וול סטריט גם מעדיפה צמיחה בשליטה - אל תתנו לה חברה שמגדילה מכירות ברבעון אחד ב-20%, ורבעון לאחר מכן לא צומחת. היא מעדיפה את החברה שגדלה ב-10% כל רבעון, כי ככה צפוי שהצמיחה תימשך, אולי אפילו באותו הקצב. במקרה של שליטה מזגזגת (המקרה הראשון) קיים חשש שהרבעון האחרון (בלי הצמיחה) מסתיר רבעון קרוב חלש. הצמיחה הרבעונית בקומברס סיפקה את המשקיעים - היא הייתה בשליטה/מבוקרת.

וול סטריט גם אוהבת תחזיות. הדוחות הכספיים נותנים ערך, וחשוב להבין אם התוצאות האלו עמדו ביעדים של החברה ושל השוק, אבל מה שהכי חשוב זה מה הלאה. המשקיעים צמאים למידע על הרבעון הבא, על השנה הבאה, ומכאן נוצר נוהג התחזיות. חברות בוול סטריט מספקות תחזית קדימה, וגם קומברס סיפקה את הסחורה ומדי רבעון המשקיעים קיבלו את התחזית קדימה.

ומעל לכל - וול סטריט פשוט מאוהבת בחברות שמכות את התחזית. נניח שלצד הדוח הרבעוני פורסמה תחזית לרבעון הבא, וברבעון הבא החברה עוקפת את התחזית - איזה יופי, היא עשתה יותר טוב משציפתה, השוק שלה נהדר, היא זוכה לביקושים גבוהים מההערכה הקודמת. היידה לקנות את המניה!

גם בזווית זו קומברס התנהלה מושלם. קומברס ואלכסנדר דיברו פשוט וברור, בסגנון: "אנחנו נצמח ברבעון הבא, נגדל ב-3% במכירות ו-5% ברווח" (רק לשם הדוגמה כמובן). הגיע הרבעון הבא - קומברס צמחה יותר - 5% במכירות וב-7% ברווח. היא הכתה את התחזיות. כך זה קרה ברבעון הראשון, השני, השלישי וברביעי. וגם בשנה השנייה, השלישית, הרביעית ועוד. השוק התמוגג מנחת, והמניה בהתאם עלתה ועלתה, ובשיאה קומברס הגיעה לשווי של 20 מיליארד דולר.

אבל מה זה בעצם להכות את התחזית של עצמך? אתה יכול להיות שמרן, ואז להכות בקלות. אלא שאליה וקוץ בה - אם החברה תהיה שמרנית בצמיחה (ביחס לשיעורה בעבר), השוק לא יאהב את זה.

ומכאן, שניהול הרווחים הזה הוא מלאכת מחשבת. זה הרבה יותר מהמספרים הסופיים שאנחנו מקבלים. זו התעסקות יומיומית בנתונים - כדי לדעת אם המוצר יגיע ללקוח, והאם תתקבל הזמנה עוד ברבעון הנוכחי. זו גם יכולת להחביא את מה שאתה לא רוצה שיראו, ולהציף את מה שאתה רוצה לחשוף. זה גם למכור סיפורים לשוק, לצמוח דרך רכישות; להפעיל לחצים על העובדים, אולי לתת שוחד ללקוחות, וגם לשחק במספרים שבדוחות.

לחזור למוטב או לחצות את הקו

דוחות כספיים הם לא תורה מסיני. הגיוני מאוד שאם חברה תעבור למשרד רואי חשבון אחר, הרווח שלה ישתנה. למה? כי חשבונאות זה תקנים וכללים, ואומדנים וגישות והערכות שונות, וכל אחד רואה זאת אחרת. אפילו אם החברה רק תחליף צוות באותו משרד רו"ח, יש סיכוי (לא רע) שהמספרים שלה יהיו שונים.

תחשבו על בעל מניות דומיננטי (מאוד) שמפעיל לחץ על רואה החשבון, ומסביר לו שהסחורה שהגיעה ללקוח היא כן הכנסה בטוחה, למרות שהלקוח עדיין לא אישר, כי האחראי על האישורים בחופשה כבר שבועיים. או נניח, מה יכול להגיד רואה החשבון אם הלקוח טוען שההפרשה לחובות מסופקים בשוק ירדה מאוד, כי החברה עובדת מול לקוחות חזקים - וכך ברגע תקטן ההפרשה, יגדלו יתרות הלקוחות ויגדלו ההכנסות. אלה דוגמאות על קצה המזלג, שמראות את היכולת של חברה לשלוט, במידה מסוימת, בדוחות שלה.

אבל לשנות אומדנים מדי רבעון אי-אפשר, יש בכל זאת גבול למה שהחשבונאות מתירה. משחקים חשבונאיים משפיעים מאוד על המספרים, אבל בסוף מגיעים לקו האדום, שם החשבונאות כבר לא מאפשרת תמרון; ואז יש שתי אפשרויות: לחזור למוטב, או לחצות את הקו. לחזור למוטב - להתנהל נכון, לא להונות את המשקיעים, לא לשקר בדוחות - זו לא החלטה קלה. זה יכול להתבטא במחיר המניה, שהרי הבטחת צמיחה ואם אתה לא יכול לספק אותה - טראח, המניה תקרוס. וול סטריט לא סולחת.

גם לעבור את הקו האדום זו כמובן לא החלטה פשוטה. זה להיות בהגדרה רמאים. אז יש מנהלים שמוכרים לעצמם סיפורים: "לא היתה ברירה. אם לא היינו עושים כך, מה היה קורה לעובדים? לחברה? למניה? ובכלל - זה היה אמור להיות רק רבעון אחד של דחיפת סחורה וזהו, מי כבר ישים לב לזה? אז מה אם זה נחשב הונאה", וכך זה מתגלגל, וגדל וגדל.

המקרים האלו הם עניין שביומיום בוול סטריט, אצלנו בבורסה זה לא שכיח כמו באמריקה. אבל זה מתרחב - העיוותים, הסיפורים, הבלופים, תיקוני הדוחות, ההסתרה. ועדיין המצב היחסי שלנו טוב, וגם בישראל פחות השתרש עניין התחזיות. זה לא נפוץ כמו באמריקה.

כך או אחרת, קומברס עם אלכסנדר עברו את הקו האדום. הם הואשמו בבקדייטינג - ובטרם נעמיק בעניין הזה, אזכיר לכולנו שאלכסנדר וקומברס לא הואשמו בדבר למעט בבקדייטינג. זאת, אף על פי שלהכות את התחזיות בכל רבעון במשך תקופה מאוד ארוכה זו סטטיסטית התנהגות מאוד לא נורמלית, שלכאורה דורשת "עזרה" של כיפוף והגמשת הכללים; ואמנם היו הערכות וחששות שקומברס נוקטת חשבונאות ליברלית מדי ומכירה בהכנסות מוקדם מהצפוי. וגם למרות ששוחד לא הייתה מילה גסה בקומברס, שסגרה תביעה מול עובד בענייני שוחד ללקוחות עוד לפני פסיקה של בית המשפט.

אז בדברים האלה אלכסנדר וקומברס יצאו נקיים, ודווקא בבקדייטינג, שהוא 'הרבה מהומה על לא מאומה', הם נתפסו, הואשמו, נקנסו ושילמו את חובם לחברה (לרבות עונש מאסר לאלכסנדר).

כולם עשו, חלק נקנסו, בודדים ישבו בכלא

מבין כל הטריקים והשטיקים בדוחות, הבקדייטינג הוא סוג של עיגול מספרים. מלוכלך? כן, מסריח? ודאי. אסור חוקית? ברור. אבל שימו לב - על פניו, הבקדייטינג לא פוגע באף אחד. זאת עבירה, אבל קטנה. עובדה, מאות רבות של חברות עשו זאת והודו בכך, מתוכן היו עשרות ששילמו קנסות (כולל מנהליהן), ובודדים ישבו בכלא. מאות אנשים עשו בקדייטינג וקיבלו נו נו נו, ואילו אלכסנדר קיבל כלא. למה? לא ברור, אולי כי כשאתה גדול מחפשים אותך יותר (למרות שכאמור בקדייטינג היה בחברות מכל הגדלים - גם רבות מהענקיות שיחקו במגרש הזה), ואולי זה בכלל נובע מכך שאלכסנדר ברח לנמיביה למשך עשר שנים, מה שהפך את העניין לחמור יותר.

לפני כשנתיים הגיע אלכסנדר להסדר עם הרשויות האמריקאיות, הוסגר וריצה שם את רוב תקופת המאסר שנגזר עליו, ובהמשך חזר לישראל וישב פה עוד כמה חודשים (ובסך הכל 20 חודשי מאסר), והשתחרר לאחרונה.

אז מאות חברות עשו בקדייטינג, אבל מה זה בכלל? ובכן, בקדייטינג זו הזזה שיטתית של תאריכי הקצאת האופציות למנהלים ולעובדים, כדי ליצור להם רווחים מיידיים.

אופציות, אזכיר, ניתנות למנהלים ולעובדים במסגרת התגמול הכולל, ויש להם אפשרות לממש את האופציה במחיר ידוע מראש ולקבל את המניה (בפועל מקבלים את ההפרש).

היום, כשנותנים אופציה, יש להעריך את ערכה הכלכלי ולרשום זאת כהוצאה בדוחות הכספיים - בדיוק כמו הוצאת שכר. אבל כשנתנו אופציה אז, החשבונאות דרשה הצגה בספרים רק אם מחיר המימוש שלה נמוך ממחיר המניה. אדגים: נניח שהמניה במחיר של 20 דולר, ועובד קיבל אופציה במחיר מימוש של 20 דולר, הרי שלמרות שיש ערך כלכלי לאופציה (ייתכן שהמניה תעלה ואז הוא ירוויח), בעיני החשבונאות באותם ימים השווי הוא אפס. אז מה חברות עשו? כדי לא לרשום הוצאה בספרים הן העניקו אופציות במחיר מימוש שהיה מחיר השוק. ככה כולם נהנים - העובדים, המשקיעים (לא נרשמת הוצאה בדוחות), והחברה שהצליחה לגייס את העובדים.

ככל ששוק העבודה הפך לקשה יותר, סיפקו לעובדים יותר אופציות, יותר תמריצים, ואז עברו את הקו האדום: המציאו שיטה שבה נותנים אופציות ששוות הרבה כסף מבלי שהחשבונאות תתחשב בהן. ואחזור לדוגמה: תניחו שהמניה ב-20 דולר, ומחיר המימוש 12 דולר - העובדים יהיו בשמיים - כבר ביום הראשון יש להם רווח של 8 דולר לאופציה (ומדובר בהרבה אופציות); זו בהחלט סיבה מספיק טובה להתחיל לעבוד בקומברס ולא אצל המתחרים. אלא שיש בעיה חשבונאית - איך מכשירים את האופציות האלו מבלי לרשום את ההטבה בדוחות. אז עלו על פתרון פשוט: מחפשים תאריך מוקדם יותר (בחודשים הקודמים) שבו מחיר המניה היה ב-12 דולר, ומסבירים שביום הזה הוענקה האופציה. כלומר, השיטה היא לחפש בעבר יום שבו המניה הייתה במחיר נמוך, לקבוע אותו כיום ההקצאה, ואת מחיר המימוש לקבוע לפי מחיר המניה ביום הזה - ואז אין הוצאות בספרים, ויש רווח (מיידי) למנהלים ולעובדים.

הבעיה מתחילה בחשבונאות, ונמשכת

ככה זה התנהל, כשברקע חשוב לזכור ש'האמא' של הבעיה היא דווקא החשבונאות, כלומר הרישום הבעייתי מראש. הרי את האופציות צריך היה לרשום בכל נקודת זמן לפי ערך כלכלי, ולא באפס כאשר מחיר המימוש ומחיר המניה זהים. זאת בעיה גדולה יותר מעניין התאריך של הענקת האופציות. זה נפתר בהמשך - הוחלט כי החברות ירשמו את האופציות לפי המחיר הכלכלי שלהן, ולא יתאפשר רישום אפס במקרה שמחיר המימוש שווה (או עולה) למחיר המניה. הרישום הזה היה אמור לעשות סדר גדול בבלגן, אבל בסופו של דבר החברות הצליחו להתחמק מההוצאה הזו, וזו בפני עצמה שערורייה גדולה יותר מהבקדייטינג. החברות פשוט החליטו לקרוא להוצאה הזו "הוצאה שאינה בליבת העסקים" - היא אינה תזרימית, ואין בה כדי להשפיע על שווי החברה, ולכן הם מנטרלים את ההוצאה הזו בדוחות (NON GAAP) שעליהם נשענים המשקיעים.

הבנתם מה קרה? החברות עשו צחוק מהחשבונאות ומכל פרקטיקת הבקדייטינג - כן היה, לא היה, מה זה משנה? הרי בדוחות למשקיעים שום דבר מזה לא נרשם.

במילים אחרות, וול סטריט הכשירה את האופציות, והיא אינה מתייחסת אליהן. אם זה היה קורה נניח לפני 15-20 שנה לא הייתה משמעות כלכלית/בורסאית למועד רישום האופציות, ואז לא היה צורך בבקדייטינג, ואלכסנדר היה מכיר כנראה את נמיביה בדיוק כמוכם...

הבקדייטינג משרת בעיקר את העובדים, וגם את המנהלים, והטענות החוזרות בקשר אליו היו שהוא נועד לגייס עובדים ולהשאיר את העובדים הטובים. וכך, העובדים והמנהלים קיבלו ערך (אופציות), החברה קיבלה עובדים שרצתה והמשקיעים לא קיבלו הוצאה בספרים - כולם לכאורה מרוצים. רק שאופציות זה מכשיר מדלל. הקצאת אופציות מדללת את בעלי המניות הקיימים - הם נפגעים מכך בעקיפין. בפועל לא זה מה שפגע בקומברס, ובהרבה חברות שיישמו בקדייטינג.

מה שפגע בהן זה הרבה כסף שהלך על עורכי דין, רואי חשבון ותיקוני דוחות; משבר אמון גדול שנוצר בין החברה לבין השוק; משבר מול העובדים שבמקביל לאובדן הערך של החברה, איבדו את כספם (אופציות). בהרבה חברות כאלו נחשפה התנהלות בעייתית גם בנושאים אחרים; כי כשמגיעות הצרות הן מגיעות בצרורות, והבקדייטינג היה רק הטריגר. מעבר לכך, כשחברה עוברת חקירה, היא כבר לא יכולה לשחק במספרים, ולמשל לדחוף סחורה ללקוח או להכיר בהכנסות שהן עדיין לא הכנסות. היא בחקירה, כך שהיא נדרשת לדווח אמת, והאמת לפעמים לא מספיק טובה.

וזה כנראה מה שקרה לקומברס. נכון שעוד לפני חשיפת הבקדייטינג היא היתה כבר אחרי שיאה, אבל הפרשה הזו הייתה הטריגר לנפילה הגדולה: כבר לא היה לה בעל בית (אלכסנדר ברח לנמיביה); החברה סבלה מחוסר מיקוד - היא התפזרה על פני כמה פעילויות לא בהכרח קשורות אחת לשנייה, ועל הדרך סבלה מרה-ארגון אחת לתקופה קצרה ועזיבה של המונים שהחזיקו בידע רב. בסופו של דבר החברה חולקה לחתיכות, נמכרה בפרוסות, וחוסלה בפרוסות. פה ושם עוד נותרה לה תזכורת, אבל זה רחוק מאוד מלהזכיר את החברה שהייתה לפני כ-20 שנה עם שווי של קרוב ל-20 מיליארד דולר.

אז הטור הזה עסק בעיקר בעבר, אבל הוא מספר על ההווה והעתיד - גם היום יש סוג של בקדייטינג, רק קוראים לזה בשמות אחרים.

ביאור כספי

בקדייטינג (Backdating)

מדובר בהזזה שיטתית של תאריכי הקצאת האופציות (תיארוך לאחור) למנהלים ולעובדים, על מנת ליצור להם רווחים מיידיים.

אופציות ניתנות למנהלים ולעובדים במסגרת התגמול הכולל, ובאפשרותם לממש את האופציה במחיר ידוע מראש ולקבל את המניה.

בשנות ה-90 כשנתנו אופציה, החשבונאות דרשה הצגה בספרי החברה רק אם מחיר המימוש שלה נמוך ממחיר המניה. אם מחירים אלו היו זהים, הרי שמבחינת החשבונאות באותם ימים, הערך הכלכלי של האופציה היה אפס. וכדי לא לרשום הוצאה בספרים, החברות העניקו אופציות במחיר מימוש שהיה מחיר השוק.

המטרה באותן שנים בחברות הטכנולוגיה (ובכלל) הייתה לגייס עובדים טובים ולשמר אותם. אז בחברות אימצו שיטה שבה נותנים כתמריץ אופציות ששוות הרבה כסף מבלי שהחשבונאות תתחשב בהן. חיפשו תאריך מוקדם יותר ממועד ההקצאה, שבו מחיר המניה היה נמוך מהותית ממחיר השוק, קבעו אותו כיום ההקצאה, ואת מחיר המימוש של האופציה בהתאם לו - וכך נחסכו לחברות ההוצאות בספרים, ונוצר רווח מיידי למנהלים ולעובדים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988