הנקראות ביותר

הלב ההיסטורי של תל-אביב הופך לשכונת וילות

יותר ויותר יהודים עשירים מרחבי העולם קונים בתים לשימור בתל-אביב והופכים בניין שלם לווילה פרטית, בדרך-כלל עם בריכה וגג

קרל נטר 9 / צילום: גיא נרדי
קרל נטר 9 / צילום: גיא נרדי

עד לאחרונה היינו רגילים לכך שעשירים הסתגרו להם בסביון, בהרצליה פיתוח או במגדלים, אבל עכשיו כבר ברור שהתופעה של הסבת בתי דירות "רגילים" לווילות עירוניות, שהתחילה לפני כעשר שנים ונחשבה קוריוז, הופכת לטרנד. יותר ויותר יהודים עשירים, מכל רחבי העולם, אוהבים את תל-אביב, משכילים להעריך את העירוניות ואת האדריכלות המקומית ומוכנים להשקיע ממון רב ברכישת מבנים מטים לנפול באזור המרכז ההיסטורי של העיר, בין שדרות רוטשילד לחוף הים, לשקם אותם לפי תקני השימור המחמירים ביותר, תוך התאמתם לצרכיהם הייחודיים.
הבתים המשופצים ומשודרגים נראים טוב יותר מאי פעם והופכים לנקודות ציון במרחב התל-אביבי המבולגן והדי מוזנח. לגבי מה שהולך בפנים, לא נותר לנו אלא לפנטז. העשירים האמיתיים, אניני הטעם, קנאים לפרטיות שלהם ולא ממש אוהבים חשיפה.

מלונדון לרחוב ביאליק

המבנה ברחוב ביאליק 9 הוקם בשנת 1929 על ידי משפחת גרוס ותוכנן על ידי האדריכל פנחס (פיליפ) היט בסגנון האדריכלות האקלקטי. בין היתר כולל המבנה מרפסות בסגנון פריזאי, וגגון מהודר שניצב על שני עמודים מעל מדרגות הכניסה. במשך השנים המבנה שימש כבית דירות. המבנה נמכר בשנת 2007 תמורת סכום של 2.5 מליון דולר.

רוכשי המבנה הם קנדידה וזכריה (זאק) גרטלר, המנהלים את עסקיהם מפרנקפורט, לונדון ופריז. למשפחת גרטלר יש נכסים רבים בלונדון ובשטחי מזרח גרמניה לשעבר, וחלק בבעלות של המלונות קרלטון, מטרופוליטן וסבוי בתל-אביב. בין היתר, המשפחה פעילה בפילנתרופיה של אמנות חדשה באמצעות גוף בינלאומי שיזמה שנקרא "outset".

המבנה המקורי כלל שתי קומות והוגדר כמבנה לשימור מחמיר. ואולם האדריכל החתום על התוכנית, גידי בר אוריין, הצליח לשכנע את העיריה להתיר בניית מרתף המגיע עד לקצה גבול החלק האחורי של המגרש. סך כך השטחים הבנויים של המבנה הוא 1,222 מ"ר, מתוכם, 405 מ"ר מרתף.

מניו-יורק לרחוב ביאליק

הבניין ברחוב ביאליק 21 הוא מסוג הבניינים האלה שאנו מגדירים בטעות כ"באוהאוס". למעשה, המתכנן שלו, שלמה (סולומון קלמנטיביץ') גֶפְּשטיין, בוגר האקדמיה בסנט פטרסבורג, התאים את סגנון הבנייה שלו לאופנת "הסגנון הבינלאומי". כך או כך, מדובר בבית דירות פשוט, קופסתי, ללא עיטורים, עם חלונות אופקיים, בהיר ומוקף בגינה. היזם שבנה את הבית היה שלמה יפה, מהנדס ואגרונום ומיזמי יריד המזרח.

בשנת 1989 נרכש הבניין על ידי רון לאודר, הבעלים של חברת הקוסמטיקה "אסתי לאודר", ששכר את שירותיהם של האדריכל נחום כהן (חתום על ההיתר) ושל אדריכל הפנים יצחק (בובי) לוקסמבורג, ושיפץ את הבניין עם תוספת בנייה קטנה על הגג. מהיתר הבנייה, משנת 1996, ניתן ללמוד שסך כל השטח הבנוי במבנה הוא 950 מ"ר ושיש בו, בקומת הקרקע, גלריה (מוזיאון הבאוהאוס) ודירה, בקומה ראשונה ובקומה השנייה יש דירה אחת בשטח כל הקומה (כ-240 מ"ר) ועל הגג דירה קטנה. הבניין שייך ללאודר וגם לדניאלה לוקסמבורג, סוחרת האמנות הישראלית אמריקאית, שמונתה בזמנו ע"י לאודר לאוצרת הראשית של מוזיאון הבאוהאוס, יש דירה בבניין זה.

ביאליק 21 / צילום: יאיר טלמור

מז'נבה לרחוב יהודה הלוי

המבנה ברחוב יהודה הלוי 8 הוא חלק משני מבנים תאומים בחלק המערבי של הרחוב, וגבם פונה אל הציר ההיסטורי של הרכבת מירושלים ליפו. שני הבתים נבנו בשנים 1920-1922 בסגנון אקלקטי, בתכנונם של האדריכלים הירושלמים וילהלם הקר ואליעזר ילין, ממקימי שכונת רחביה בירושלים. המבנה ברחוב יהודה הלוי 6 שוקם בשנת 2008 והוא משמש כבית דירות.

פטריק דרהי, איש העסקים הישראלי-צרפתי, נחשב לאדם העשיר ביותר בישראל. דרהי, המדורג במקום החמישי בין עשירי צרפת, הוא בעל חברת התקשורת הבינלאומית אלטיס ובעל מניות בחברות הישראליות HOT ומירס. הוא מתגורר דרך קבע בז'נבה ומחזיק דירה במגדל רוטשילד 1 בתל-אביב. דרהי רכש את המבנה כי ככל הנראה בכוונתו לייצר לעצמו ולמשפחתו בסיס מגורים חדש בשכונת נוה צדק. על פי נתוני רשות המסים, המבנה נרכש בשתי פעימות, שבהן שולמו 1.324 מיליון דולר ואחר כך 1.484 מליון דולר.

הבניין ברחוב יהודה הלוי 8 כולל 3 קומות ושתי קומות מרתף. שטח כל קומה הוא כ-350 מ"ר. על הגג תהיה בנייה בשטח של כ-160 מ"ר. שטחי הבנייה מסתכמים ב-1,924 מ"ר ומחולקים, לפחות באופן פורמלי, לשש דירות - ארבע דירות בשטח 156 מ"ר ושתי דירות בשטח 66 מ"ר. אדריכל השימור של המבנה, וזה שחתום על ההיתר, הוא נאור מימר, ואדריכלית הפנים היא אורלי שרם.

הבית של פטריק דרהי ביהודה הלוי 8 / צילום: גיא נרדי

מסטוקהולם לרחוב נחמני

בית הפגודה בכיכר המלך אלברט הוא סוג של אייקון מקומי, ובכל זאת, לפני כ-30 שנה התנהל מאבק של חובבי שימור כנגד הריסתו. הבניין תוכנן בשנות ה-20 על ידי האדריכל אלכסנדר לוי, בהזמנת יהודי-אמריקאי בשם מוריס (משה דוד) בלוך. האדריכלות האקלקטית משלבת פגודה מזרח אסיאתית ומוטיבים קלאסיים ומוסלמיים.

הבניין הוגדר כמיועד לשימור מחמיר ובשנת 1995, לאחר שנים של הזנחה, רכש אותו היזם והקבלן ראובן פלד תמורת 3.6 מיליון דולר מהיהלומן אוטו בירנבוך. הוא מכר אותו בשנת 1998 לאיש העסקים השבדי רוברט וייל תמורת 5.2 מיליון דולר. שימור המבנה תוכנן ע"י האדריכל הישראלי-דני אולריק פלסנר, ואת הפנים תכננה מעצבת הפנים הצרפתייה אנדרה פוטמן.

שטח המבנה הוא 981 מ"ר ובתת הקרקע מרתף בגודל 468 מ"ר. בקומה הראשונה מוקמו בריכת שחייה וסאונה, בקומה השנייה חדרי שינה ובקומה השלישית נכללו סלון ומטבח. על הגג נבנה חדר זכוכית. במרתף (מפלס 6-) שהורחב עד להיקף המגרש הותקנו המערכות הטכניות.

בית הפגודה / צילום: גיא נרדי

מז'נבה לרחוב אחד העם

בית הסופר והעיתונאי יהושע חנא רבניצקי תוכנן בשנת 1929 על ידי האדריכל יוסף ברלין בפינת הרחובות מזא"ה ואחד העם. הבית תוכנן מראש כמעין וילה עירונית והוא משתלב היטב בטופוגרפיה הגבעית של האזור. סגנון הבנייה הוא אקלקטי עם אלמנטים של אר דקו ועושה שימוש רב במשחק של לבני סיליקט וטיח. במשך השנים עבר הבית תהפוכות רבות: בקומת הקרקע פעל בית ספר לילדים מוגבלים, בתקופת מלחמת העולם השנייה נוסף למבנה מקלט ובשנות ה-50, עוד קומה.

לפני כמה שנים מכרו צאצאיו של רבניצקי את המבנה למשפחתה של אליאן מאייר משווייץ. לפי הרשומות באתר האינטרנט של רשות המסים, המבנה נמכר בחודש אוגוסט בשנת 2014 בתמורה לסכום של 5.5 מיליון דולר. הרוכשים שכרו את שירותי משרד האדריכלים קימל אשכולות לשיפוץ המבנה. בבקשה להיתר, משנת 2016, מציין העורך אדריכל איתן קימל כי כל המבנה יהפוך ליחידה אחת, המבנה ישומר, השינויים יהיו פנימיים בלבד, המרתף יוגדל ועל הגג תיבנה בריכת שחייה. סך כל השטח הבנוי הוא כ-440 מ"ר. הבית עובר שיפוץ בימים אלה.

בית רביניצקי  / צילום: גיא נרדי

מניו-יורק לרחוב הס פינת אידלסון

הווילה העירונית בפינת הרחובות אידלסון והס תוכננה על ידי האדריכל הירושלמי ריכרד קאופמן (אחראי גם לתכנון עפולה, נהלל ושכונת רחביה בירושלים) בשנים 1931-1933 עבור ד"ר ויקטוריה קרוסקל, שהתגוררה ואף עבדה במבנה. במקור, המבנה היה בן שלוש קומות ותוכנן בסגנון הבינלאומי: מבנה קופסתי, הבחנה בין גושים, הדגשה של אלמנטים אופקיים, חלון ורטיקלי צר באזור המדרגות וללא קישוטים.

המבנה נתרם לאגודת שוחרי האוניברסיטה העברית ובתחילת שנות ה-90 נרכש ע"י דב גוטסמן, איש עסקים ישראלי ובינלאומי שהיה בין היתר אחד מאספני האמנות המרכזיים בארץ, ואחרי מותו של טדי קולק כיהן כנשיא מוזיאון ישראל. בשנת 1993 הגישה משפחת גוטסמן, באמצעות בנם, האדריכל אסף גוטסמן, בקשה לתוספת קומה רביעית וחלוקת כל הבניין לשתי יחידות דיור. לפי התוכנית החדשה ההיקף הכולל של השטח הבנוי הוא של 1,619 מ"ר.

בית קרוסקל באידלסוןי  / צילום: איל יצהר

מצהלה לרחוב קרל נטר

הבניין ברחוב קרל נטר 2 תוכנן בתחילת שנות העשרים ע"י האדריכל דב טשודנובסקי עבור היזם חיים אוצ'קובסקי כבית דירות שבו 6 דירות. סגנון האדריכלות הוא אקלקטי וזה מתבטא במגוון הקישוטים, המרפסות המעוטרות והכרכובים. קירות פנים הבניין היו מאוירים, וכמובן שגם המרצפות.

באופן פחות מקובל, המבנה שופץ בשני שלבים שונים: לפני כעשר שנים שופצה מחציתו הדרומית, שהפכה לווילה עירונית עם כניסה נפרדת. ורק לאחרונה שופץ החלק הצפוני, זה שקרוב לרחוב מונטיפיורי.

יש להניח שצורת השימור הלא מקובלת הזאת קשורה לעובדה שרוכשי החלק הדרומי של המבנה היו עו"ד וחבר מועצת העיר לשעבר דן להט (בנו של שלמה להט, צ'יץ') ורונית רייכמן (בתו של פרופ' אוריאל רייכמן). לפי נתוני רשות המסים, השניים רכשו את שלוש הדירות הדרומיות של המבנה בשנת 2004 בסכום כולל של כ-2.5 מיליון שקל בלבד, שכרו את שירותיהם של אדריכלית השימור ניצה סמוק ושל משרד האדריכלים קימל אשכולות והגישו בשנת 2006 בקשה להיתר לשיפוץ כ-350 מ"ר שטח בנוי, כולל בניית תוספת אחורית ובה גרם מדרגות ומעלית המקשרים את ארבעת המפלסים.

למעשה, משפחת להט-רייכמן לקחה שלוש דירות והפכה אותן ליחידה אחת, ורטיקלית. בשונה מבעלי הון זרים, רונית רייכמן, שהיא יזמית נדל"ן, לא היססה לחשוף את הפרוייקט בעיתונות וכנראה שזה השתלם כי לפני כשנתיים נמכר הבית בסכום של 31.5 מיליון שקל לעו"ד וסוחרת הנדל"ן תמי פרי.

קרל נטר 9 / צילום: גיא נרדי

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות