קולנוע | סרט ישראלי חדש שכמותו טרם ראינו במחוזותינו

"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" אומנם סובל מדלות אמצעים, אבל גם כך מדובר בסרט יוצא דופן במונחים ישראליים • ביקורת סרט

“המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה” / צילום: דניאל קמינסקי באדיבות סרטי יונייטד קינג
“המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה” / צילום: דניאל קמינסקי באדיבות סרטי יונייטד קינג

זוהי אומנם תקופה שבה הקולנוע הישראלי בודק (גם אם בזהירות מרובה) את הגבולות שלו ואת פתיחות הקהל המקומי, ועדיין, "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" צובר לעצמו המון נקודות בזכות הליכה בתלם לא מוכר ואומץ מרשים של יוצריו לנסות משהו מאוד אחר. עבודת הביכורים של הבמאי גלעד אמיליו שנקר (את התסריט כתב יחד עם יוסי מאירי, שגם אמון על הצילום והעריכה) היא סרט שכמותו טרם ראינו במחוזותינו.

כבר בתחילתו הצופים נלקחים למקום שאיננו מזוהה יותר מדי עם הקולנוע המקומי - יער חשוך ומבשר רעות שכמו הובא מאגדת ילדים אירופית, ובמעמקיו מה שנראה כמו מועדון חשפנות המזוהה עם סרטי האימה האמריקאים. בתוך הסֶטינג הזה צצות לפתע שתיים מהשחקניות המזוהות ביותר של הקולנוע הישראלי, חנה לסלאו וקרן מור, המנסות למצוא גבר שייקח אותן למפגש באחוזה גדולה ומסתורית, שם נפגשות הנשים ומלוויהן לאירוע תרבותי, שתוצאותיו תמיד קטלניות. הניגוד הזה בין ישן וחדש, ישראלי וזר, מוכר ומסתורי, יאפיין את כל הסרט מתחילתו עד סופו, ישחק עם ציפיות הצופים ויבהיר לנו ששום דבר כאן איננו מובן מאליו.

אבל לא רק האווירה מבדילה את "הגברת ינקלובה" מנוף הקולנוע הישראלי, אלא גם השילוב הנדיר בין האמנות השביעית והספרות. באופן מאוד מעניין, על אף שניכסנו לעצמנו את תואר "עם הספר", רק במקרים בודדים בלבד מטפל הקולנוע הישראלי בקנון הספרותי. "פיגומים" עשה זאת נפלא בשנה שעברה, אבל אין עוד הרבה דוגמאות בדומה לו. שנקר ומאירי בנו עלילה הנשענת על אחת מיצירותיו הגדולות של ש"י עגנון, משהו שבאמת קשה למצוא לו אח ורע בספריית הקולנוע דוברת העברית.

"המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" הוקרן בפסטיבלי דרום וחיפה, ואפילו זכה בשני פרסי אופיר עוד קודם הגיע למפגש עם הקהל הישראלי - ובהחלט מסקרן לדעת מה יהיו תוצאותיו. בצד ההתלהבות מכך שסרט כמו זה נעשה בישראל, כמו גם העובדה שהוא טומן בחובו הופעות כיפיות של מיטב השחקניות שלנו, וניכר שהושקע בו לא מעט מבחינת עיצוב ופסקול - צריך לומר שהסרט בכל זאת איננו נסיעה חלקה לחלוטין.

העולם שבראו שנקר ומאירי לא תמיד מנומק עד הסוף: לעיתים הוא נותר ברמת האלגוריה, ולעיתים הוא קצת נבהל מעצמו ולא באמת צולל למקומות האפלים שעליהם רמז בתחילתו. ובכלל, "הגברת ינקלובה" הוא מסוג הסרטים שמצריכים מינימום ציניות מהקהל, לא מעט משום שניכר שמעשייה מסוג זה הצריכה קצת יותר תקציב, ואופי הסיפור קצת גדול על האמצעים שעמדו לרשותו של שנקר והצוות.

ועדיין, בסופו של דבר "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" הוא סרט שנכון ושכיף לפרגן לו, בתקווה שייתן השראה ליצירות נוספות שאינן מפחדות ליטול סיכונים.

צרו איתנו קשר *5988