הנקראות ביותר

הרשות הפלסטינית בדרך לפתח את מאגר עזה מארין

בעלי המאגר, הרשות ומשפחת חורי מיוון, כבר מנהלים מגעים מתקדמים עם מפעיל בינלאומי ● עפ"י ההערכות, מאגר עזה מארין מכיל 32 BCM גז טבעי - כמחצית מכמות הגז במאגרי כריש ותנין ● הרשות כבר נמצאת במגעים עם ישראל בניסיון להשתמש בתשתיות הולכה ישראליות

תחנת הכוח בעזה / צילום: רויטרס
תחנת הכוח בעזה / צילום: רויטרס

כמעט 20 שנה אחרי שהתגלה, הרשות הפלסטינית תנסה לפתח בעצמה את מאגר הגז "עזה מארין" שנמצא מול החוף של רצועת עזה - כך נודע ל"גלובס". בעבר פנתה הרשות לישראל בבקשה להשתמש בתשתיות ההולכה של המדינה, והדבר נמצא בדיונים כיום. עוד נודע ל"גלובס", כי בעלי הזכויות במאגר מנהלים מו"מ עם מפעיל קידוחים בינלאומי לצורך פיתוח המאגר והפעלתו.

על פי התוכניות, הגז שיופק מהמאגר עתיד לשמש להפעלת תחנת הכוח ברצועת עזה ותחנה נוספת, בהספק של 450 מגה-ואט שאמורה להיבנות באזור ג'נין. בנוסף לצריכה מקומית מנסים הפלסטינים למצוא לקוחות לגז שלהם במדינות האזור, על מנת להגיע לכמות גז מינימלית שתצדיק את פיתוח המאגר. באחרונה חלה ירידה בעלויות של פיתוח מאגרי גז - דבר המקל על קידום התוכנית.

נכון להיום מתחלקות הזכויות במאגר בין קרן ההשקעות הפלסטינית (PIF), זרוע ההשקעות של הרשות, ובין חברת CCC, שבשליטת משפחת חורי מיון, שהייתה שותפתה של BG לאורך השנים.

ל"גלובס" נודע כי יזמי המאגר פנו לאחרונה לגורמי ממשל ישראלים וביקשו לבחון אפשרות של שימוש עתידי בתשתיות הולכת גז. בכוונת הפלסטינים לחבר את המאגר לחוף באמצעות מתקנים באזור אשקלון ולהשתמש בצנרת ישראלית כדי להזרים את הגז לג'נין. כמו כן יש אפשרות שהפלסטינים ישתמשו באסדת ים תטיס, שבבעלות תשובה ונובל, והיא נטושה היום.

על-פי דוח הבנק העולמי, עלות הפיתוח של המאגר נאמדת בכ-1.2 מיליארד דולר, אולם ניתן להוזיל אותה משמעותית אם ישראל תאפשר שימוש בתשתיות שלה. הדוח, שפורסם ב-30 ביוני 2017 הוקדש לאפשרויות הפיתוח של משק אנרגיה עצמאי פלסטיני. עורכי הדוח המליצו על פיתוח המאגר כמקור מרכזי להכנסות עבור הרשות הפלסטינית: להערכת הכלכלנים מיסוי ההכנסות ממכירת הגז מהמאגר יכול להכניס תקבולים בהיקף של כ-2.7 מיליארד דולר לקופת הרשות הפלסטינית על-פני 25 שנה. שיעור התמלוגים ברשות הפלסטינית זהה לזה שבישראל ועומד על 12.5% מהמכירות בנוסף למס חברות בשיעור של כ-25%. בבנק העולמי העריכו כי היתכנות הפיתוח של המאגר מותנית עדיין בחתימת הסכמי מכירת גז עם לקוחות עוגן (Off-taker) בהיקף של 1.5 עד 2 מיליארד מ"ק (BCM) לשנה לפחות. תחנת הכוח בעזה ותחנת הכוח בג'נין עתידות לצרוך יחדיו כמות גז שנתית של פחות מ-1 BCM. תחנת הכוח בעזה, היא התחנה היחידה הפועלת בשטחים שבשליטה פלסטינית, אך היא מופעלת בסולר משום שאינה מחוברת לצנרת הגז הטבעי.

הבנק העולמי העריך כי הסבת התחנה להפעלה בגז טבעי תחסוך 45 עד 62 מיליון דולר בשנה. התחנה בעזה, בהספק של כ-140 מגה-ואט, היא בבעלות של CCC, חברה יוונית-לבנונית ששותפה גם בבעלות על מאגר הגז "עזה מארין". התחנה מופעלת במתכונת חלקית, בין היתר בגלל המחיר היקר של הסולר.

בפועל חברת החשמל מספקת בשנים האחרונות שני שליש מצריכת החשמל בעזה ואת מלוא צריכת החשמל בגדה המערבית. הרשות הפלסטינית עומדת להתחיל בהקמת תחנת כוח מופעלת בגז טבעי בהספק של כ-450 מגה-ואט באזור ג'נין ומתכננת הקמת תחנה נוספת בגודל דומה באזור חברון. התחנות צפויות להתחיל לצרוך גז ב-2020 בכמות שתגדל מ-0.5 BCM לשנה ב-2020 ל-1 BCM לשנה ב-2030. ב-2014 חתמה הרשות על הסכם לרכישת גז ממאגר "לוויתן" הישראלי בסכום כולל של 1.2 מיליארד דולר אך ההסכם בוטל שנה לאחר מכן.

מאגר עזה מרין התגלה בשנת 2000 על-ידי חברת בריטיש גז, שקיבלה רישיון לביצוע קידוח באזור הנמצא 36 קילומטרים מערבית לחופי עזה. המאגר, שהתגלה בעומק מים של כ-600 מטרים, מכיל לפי הערכות 32 BCM גז טבעי, כמחצית מכמות הגז הכוללת במאגרי כריש ותנין הישראלים.

ב-2011 פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לאבו-מאזן והציע לקדם במשותף את פיתוח עזה מארין ומאגר "נועה" הישראלי הקרוב אליו. ההצעה באה על רקע פיצוץ צינורות הגז בסיני ומצוקת הגז שאליה נקלע המשק - והיא לא זכתה למענה מצד הפלסטינים.

לפני מספר שנים ניסה עו"ד יצחק מולכו לשכנע את חברת החשמל לנהל מו"מ לרכישת גז מעזה מרין - אך החברה סרבה לכך בגלל המחיר הגבוה שדרשה BG. ב-2016 נמכרה BG לענקית הנפט רויאל דץ' של, שהחליטה להיפטר מזכויותיה בנכס (55%). לאחר שניסתה ללא הצלחה למצוא קונה לזכויות הודיעה של במארס כי היא מוותרת על הזכויות ללא תמורה - והחזירה אותן לרשות הפלסטינית.

האינטרס הפלסטיני והישראלי: להפסיק להסתמך על חברת החשמל

ברצועת עזה, שתושביה סובלים מהפסקות חשמל מרובות, פעילה כיום תחנת כוח אחת בלבד המספקת רק כמחצית מצורכי החשמל של הרצועה. תחנה זו מושבתת לעיתים קרובות בשל מחסור חמור בדלק ובסולר. בעת ההשבתות, מקור החשמל היחיד לרצועה הוא קווי המתח מישראל, המאפשרים אספקת חשמל במשך ארבע שעות ביממה בלבד. גז טבעי ממאגר מארין, אילו פותח, היה יכול לספק את הצרכים האנרגטיים של הרצועה וזה גם האינטרס הישראלי.

בינתיים, בתחילת החודש שעבר הודיעה חברת החשמל על חתימת ההסכם ההיסטורי עם הרשות הפלסטינית לפיו לא רק שחובות העתק של הרשות בגין צריכת החשמל יוחזרו, אלא שמעתה האחריות על גביית החובות תעבור מחברת החשמל לרשות החשמל הפלסטינית. ב-2016 עמד היקף החוב של הרשות הפלסטינית בגין צריכת החשמל על כמעט 2 מיליארד שקל.

עד היום לחברת החשמל לא הייתה יכולת גבייה בפועל של חובות החשמל מהלקוחות הפלסטינים - הקשר איתם התקיים דרך הרשות, שצברה עם השנים חובות עתק. ההסכם שנחתם ל-15 שנה מעביר למעשה את האחריות המלאה על מקטע האספקה והחלוקה לידי רשות החשמל הפלסטינית. כנגד חובות העתיד ובגין חובת העבר הרשות תעמיד ערבויות בנקאיות לחברת החשמל. היקפו הכספי של ההסכם נאמד בכ-2.8 מיליארד שקל לשנה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות