על העיריות להקים פעוטונים

חוסר הפיקוח על גני הילדים לגיל הרך יכול להיפטר אם הרשויות המקומיות יפסיקו לחכות למדינה

גן ילדים / צילום: שאטרסטוק
גן ילדים / צילום: שאטרסטוק

בשנים האחרונות הממשלה קיבלה אחריות - באיחור - לחינוך ילדים מגיל 3 בעקבות מחאות יוקר המחיה, אך כל ממשלות ישראל עד היום גררו רגליים ונמנעו מלקבל אחריות על חינוך הגיל הרך (0-3) ובכך הן מפקירות את ביטחון התינוקות גם היום. מציאות זו חייבת להיפסק מייד.

נציגות ונציגי ציבור אינם יכולים עוד לשבת בחיבוק ידיים ולטמון ראשם בחול עד שהמדינה תפעל. הנציגים ברשויות המקומיות יכולים וחייבים להיות יצירתיים כדי לשמור על הפעוטות ולגלות מעורבות יוזמת בחיי התושבים.

כיום אנו עומדים מול שוק פרוץ של מסגרות פרטיות לגיל הרך, שרבות מהן נפלאות, אך הן מעסיקות כוח אדם שאיננו מפוקח או מוסמך. על הציר הזה אורב הסיוט של כל הורה, המוביל למקרי פגיעה והתעללות אליהם אנחנו נחשפים כל הזמן.

ניתן וצריך לקחת אחריות ולהקים פעוטונים עירוניים בכל עיר בישראל. זה אפשרי וקיימים מודלים דומים שכבר עובדים.

בהרצליה פועל מודל המוכיח את עצמו באופן מוצלח מאד מזה כמה שנים: מבנה עירוני המכיל חמש כיתות לפעוטונים, הזוכות למעטפת שירותים מלאה במחיר מצוין ביחס למגזר הפרטי. גם ברעננה כבר קיים מודל שעובד. ברעננה הקמנו בעבר גני ילדים עירוניים מגיל שלוש. לפני כן הם לא היו קיימים. הגנים העירוניים אפשרו לשלם מחיר נמוך יותר מהשוק הפרטי, זכו למעטפת שירותים ופיקוח עירוניים במסגרת מודל כלכלי הגיוני, שרשות עירונית יכולה לעמוד בו. בהגיע הרגע המיוחל בו לקחה המדינה אחריות לבני גיל 3, התשתית הייתה קיימת וההיערכות היתה קלה יחסית.

אותו עיקרון מנחה צריך להיות מופעל על ידי כל ראש עיר בישראל לקראת הקמת רשת פעוטונים עירונית לגיל 0-3.

בתחילת שלבי הקמת הפעוטונים מאתרים או בונים מבנים העונים למטרה. המקורות התקציביים לבנייה והכשרת מבנים נמצאים בתקציבי הפיתוח של העירייה. מדובר בהוצאות שבאופן מדורג ניתן לעמוד בהן ולמי שיאמר שאין כסף לעיריות, אענה בלב שלם, שמדובר בקביעת סדרי עדיפויות עירוניים. אל מול הקלות הבלתי נסבלת שבה תינוקות נפגעים - התשובה כאן ברורה.

ההורים ימשיכו לשלם 2,500-2,800 שקל בחודש בלבד. זהו פער משמעותי לעומת השוק הפרטי, ששם המחירים היום הם 3,500-4,500 שקל בחודש. מנגד לעירייה כגוף ציבורי יש יכולת לספוג תקורות בתקציב השוטף שלה ולקצץ ככל שניתן ב"שורת-הרווח" שנמצאת בגופים הפרטיים. מדובר בסעיף תקציבי שיכול לשאת את עצמו כמעט באופן מלא.

הקמת פעוטונים עירוניים מפוקחים יעניקו להורים ולילדים רשת ביטחון, בטיחות, תחזוקה, פיקוח, השגחה פיזית ורגשית ובמסגרת הרפורמה הזו אפשר גם להציע לגופים הפרטיים, אשר עובדים קשה מאוד, להשתלב תחת הפיקוח העירוני. זאת בתנאי שיתאימו את עצמם לסטנדרטים המקצועיים של העירייה וגם יפחיתו מחירים להורים. הקמת המעון בהרצליה, לממשל, הורידה את מחירי הפעוטונים הפרטיים בעיר וגם פתחה בפניהם את האפשרות שהעירייה תפקח ותיקח עליהם אחריות לניהול הבטיחותי.

כל עיר והמספרים שלה. ברעננה למשל, הלמ"ס קבע (נכון ל-2015-2016) כי מתגוררות בה כ-9,800 משפחות עם ילדים (0-18), מספר הילדים בגילאים 0-4 עומד על כ-5,200 ילדים ובממוצע בכל שנה נולדים כ-1,100 תינוקות בעיר.

הקריאה המוצדקת להתקנת מצלמות בגני הילדים בוקעת ממעמקי החרדה ההורית. זו זעקה מוצדקת ומובנת לחלוטין, אך המצלמות עשויות להרתיע רק חלק מהצוותים בגנים. המצלמות מתעדות מציאות ולצערי הן אינן בהכרח מונעות אותה.

תינוקות והורים יקבלו מענה במעטפת כוללת ומפוקחת של פעוטונים עירוניים, שההורים יהיו חלק בלתי נפרד מתהליך הקמתם וביסוסם. אי-אפשר להמשיך לתת למציאות הנוכחית להתקיים. נקודה.

■ הכותבת היא סגנית ראש עיריית רעננה ויו"ר סיעת מרצ רעננה החופשית. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988