הקלות הבלתי נסבלת של העונש על האסון בהר הרצל

האליטה המשפטית מתעניינת פחות באזרחים הקטנים שבאים בשעריה ויותר בכסף, בג'ובים ובהגמוניה • פרשנות

1. באפריל 2012, במהלך חזרה של חיילי צה"ל לקראת טקס הדלקת המשואות בהר הרצל שעתיד היה להתקיים באותה שנה, התרחש אסון: מבנה שנועד לתליית ציוד הגברה, תאורה והקרנה, שנבנה מבעוד מועד ברחבה בידי חברת עיצוב במה לצורכי הטקס, קרס. כמה חיילים נלכדו תחת המבנה. סגן הילה בצלאלי, קצינה מצטיינת, נפטרה כתוצאה מהפגיעה. לחיילת ולחייל נוספים נגרמו חבלות קשות. הפרקליטות הגישה כתב אישום לבית המשפט השלום בירושלים, בפני השופט אוהד גורדון.

השבוע ניתן גזר הדין בעקבות האירוע הטרגי. על אחד המורשעים בגרימת מותה של בצלאלי, המהנדס אורן ורשבסקי, נגזרו 400 שעות של עבודה לתועלת הציבור בתפקיד של תיקון והשמשת ציוד רפואי ב"יד שרה". כמו כן, הוא קיבל 6 חודשי מאסר על-תנאי, והוא ישלם לכל אחד מהנפגעים (משפחתה של בצלאלי ושני החיילים שנפצעו) 5,000 שקל. על המורשע השני, יועץ הבטיחות יצחק צוקר, נגזרו 4 חודשי מאסר שניתנים להמרה בדרך של עבודות שירות. בנוסף, הוא ישלם 1,500 שקל לכל אחד מהנפגעים.

חלק גדול מגזר הדין הושחר, לטענת השופט גורדון, בגלל "האופי בריאותי-אישי" של הנאשמים, בדגש על ורשבסקי, "ולמניעת פגיעה בפרטיותם". אגב, ורשבסקי נעצר ב-2016 על-ידי רשות המסים בחשד להפצה וקיזוז של חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 30 מיליון שקל.

אף שהשופט גורדון הדגיש את הצורך להקפיד על סטנדרטים ראויים של שמירה על חיי אדם וביטחונו ואת העובדה שגורם ההרתעה הוא שיקול מרכזי בענישה בעבירות רשלנות; אף שהוא ציטט פסק דין אחר שקבע כי "על העונש לבטא את הצורך להעביר מסר חד וברור לאנשי המקצוע העוסקים בענף ולהרתיעם מנטילת סיכונים אסורים העלולים להביא לתוצאות קטלניות", הוא שלח את השניים לעבודות שירות

אסון בהר הרצל הילה בצלאלי  / צלם: רויטרס דובר צהל
 אסון בהר הרצל הילה בצלאלי / צלם: רויטרס דובר צהל

ניכר בשופט גורדון שהוא ממש חש חמלה כלפי המורשעים. על ורשבסקי הוא כתב שבגלל נסיבות ייחודיות וחריגות שווה לסטות, לקולה, ממתחם העונש ההולם ולהימנע מחיובו במאסר. "מדובר במצב קשה ומורכב, המתפרש על כלל מישורי חייו: האישיים, הכלכליים, התפקודיים, המקצועיים, והבריאותיים - בדגש על בריאותו הנפשית", קבע.

תיאוריו של גורדון בהמשך מתאימים לפרקליטי הנאשם הרבה יותר מאשר לשופט שעליו להרתיע בעלי מקצוע המבצעים פעולות רשלניות. מתיאוריו של גורדון נדמה לעתים שהוא בקיא בכל מהלך חייו של ורשבסקי כאילו הוא אחד מבני משפחתו. הוא דיבר על "תסמינים של התפרקות", על מהנדס מנוסה ובעל מוניטין, ששירת בקבע בצה"ל, שכלל אינו כשיר למאסר. "זה אחר זה קרסו פרנסתו, נישואיו וקשריו עם משפחתו הקרובה, מקום מגוריו, ובצורה דרמטית גם בריאותו הנפשית ותפקודו היומיומי". לבו של השופט יוצא ממש אל ורשבסקי. אל הוריה המרוסקים של בצלאלי - הרבה פחות.

גורדון יוצא מגדרו כדי לשבח גם את יועץ הבטיחות יצחק צוקר ומוצא נסיבות מקילות במתן גזר הדין. "מדובר באדם שאינו צעיר, בן 69, ושלאורך חייו צבר נקודות זכות רבות, בהן שירות צבאי שכלל פציעה ורקורד משמעותי בתחום הבטיחות באירועים... הנאשם הפך, בכוחות עצמו - בהיעדר הכשרה ייעודית - למוביל בתחומו ולבעל יכולות מקצועיות גבוהות, ששימש בהפקות ובאירועים מרכזיים רבים לאורך שנים וללא תקלות... הוא מילא את מלאכתו תוך הפגנת אכפתיות ומעורבות, נהנה מהערכה בולטת... לצד הצלחתו המקצועית, ועקב המעמד המרכזי שרכש, תרם צוקר גם בהיבט ציבורי, שעניינו בהסדרת תחום הבטיחות באירועים המוניים. בכלל זה נטל חלק בכתיבת 'תורת הבטיחות' של אירוע 'המכביה' לאחר אסון קריסת הגשר".

גורדון מפגין שוב חמלה יוצאת דופן לצוקר: "הוא הפך מדמות מקצועית מובילה ומצליחה למי שגרם ברשלנות לאסון כבד... מעדות בנו ומן המסמכים עולה גם הידרדרות בריאותית משמעותית שלו ושל רעייתו... קשיים ברמה האישית והנפשית, לרבות סימפטומים פוסט-טראומתיים ומצוקה כלכלית קשה".

אין ספק כי השניים ספגו מכה כלכלית בעקבות האירוע הטרגי ונקלעו למצוקה מסוימת; גם אין ספק שהם גרמו למותה של סגן בצלאלי ברשלנותם. דבר אחד לא ברור: מדוע השופט גורדון הפך למליץ יושר שלהם בבואו לקבוע את עונשם? מדוע הוא קיבל ככזה ראה וקדש את כל התיאורים שהוצגו בפניו על בריאותם הנפשית? וגרוע מכך - מדוע הוא לא ראה את הצד השני, את מותה בטרם עת של סגן בצלאלי ואת המצוקה שנגרמה להוריה ולבני משפחתה?

2. המערכת המשפטית בכלל ובית המשפט העליון בפרט מנהלים קמפיין אינטנסיבי נגד מה שהם תופסים כפגיעה במערכת המשפט. פעם זו פסקת ההתגברות, השבוע אלה היו היועצים המשפטיים, והיו עוד כמה הזדמנויות לאור היוזמות של שרת המשפטים אילת שקד. המוטו של הקמפיין, המופץ באמצעות מלחכי הפנכה של המערכת המשפטית בתקשורת, הוא מאוד פשוט וברור: היוזמות מסמנות את מות הדמוקרטיה הישראלית, זה עוד יום שחור לדמוקרטיה, זו שחיתות, ועוד כהנה וכהנה פראזות כיד הדמיון הטובה על מי שידו קלה בהפרחת מילים.

נדמה לי שהאליטה המשפטית עסוקה כל-כך בעצמה ובמה שמעניין אותה, עד שהיא התנתקה מעמה ולא רואה מה קורה לאנשים שם למטה, אותם אנשים שמערכת המשפט אמורה לשרת, אנשים חלשים, אנשים שהפכו לקורבנות, כמו סגן בצלאלי ז"ל. זו הדמוקרטיה החשובה ביותר, של האנשים שם למטה, ולא הדמוקרטיה הווירטואלית של האליטה המשפטית.

השופטים ששלחו את זורק הנעל על דורית ביניש ל-3 שנות מאסר ואת דורס בנו של מישאל חשין ז"ל, לשעבר שופט העליון, ל-12 שנות מאסר, לא הפגינו פסיק של חמלה כלפי הנאשמים (ושלא יהיה ספק, דורסים צריכים להישלח לכלא), כפי שעשה השופט גורדון ששלח את מי שהרגו את סגן בצלאלי לעבודות שירות. הם לא יבלו אפילו דקה אחת במאסר.

במקום לעסוק באובססיביות בדברים שמעניינים רק אותה, האליטה המשפטית חייבת להתחיל לעסוק במה שמעניין את האזרחים "הקטנים", שמאבדים את האמון במערכת המשפט, ויש להם סיבות טובות לכך. נדמה להם ששופטי העליון והמערכת המשפטית כולה שמים את עצמם מעל החוק; שמערכת הצדק, יותר משהיא מוציאה את הצדק לאור, היא מייסרת את מי שנכנס בשעריה בתהליכים שנמשכים שנים; שמערכת המשפט נגועה בנפוטיזם - חבר מביא חבר, בן משפחה מביא בן משפחה, קשרים חברתיים בין שופטים בכירים לבין עורכי דין בכירים; שהמערכת המשפטית מוציאה למיקור חוץ (גישורים, בוררויות) עבודה לחבריה, שופטים בדימוס, כי גם מי שיושבים כרגע על כס השיפוט יהיה מגשר ובורר בעתיד; שהמערכת המשפטית כולה הפכה למסחטת כספים; שבכירי המערכת המשפטית נהנים מפנסיה תקציבית של 70-100 אלף שקל בחודש ומתנאים יוצאי דופן לסקטור הציבורי.

השבוע הטיחה השרה שקד דברים קשים במתנגדים להצעת החוק לשינוי שיטת המינוי של היועצים המשפטים במשרדי הממשלה: "ב-40 השנה שהייתם בשלטון עשיתם מה שאתם רוצים בלי שלטון חוק. כל המכרזים היו תפורים".

שקד צודקת. המאבק של האליטה המשפטית הוא לא על הדמוקרטיה. הוא על כסף, על הגמוניה פיננסית, על ג'ובים, על מכרזים תפורים, על נפוטיזם. במאבק הזה נשכחים, למרבה הצער, מקרים זועקים לשמיים כמו של סגן בצלאלי ז"ל.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988