הנקראות ביותר

הכירו את הזמרות הווירטואליות שסוחפות את העולם

יש להן מיליוני מעריצים ועוקבים אדוקים, שירים שכובשים את המצעדים, אלפי סרטונים ביוטיוב, הופעות במגזינים ושיתופי-פעולה מסחריים - אבל הן בכלל לא אמיתיות ● הכירו את האטסונה מיקו ומיקיילה סוסה, זמרות וירטואליות שעקפו בקלות זמרים מצליחים ● מדד המותגים

loading

ב-29 ביוני יצא לדרך סיבוב ההופעות השלישי של האטסונה מיקו בארצות-הברית. בלוח זמנים צפוף, הופיעה מיקו מול קהל חי בשישה אולמות ענק בלוס אנג'לס, בדאלאס, ועד לוושינגטון וניו-יורק. כמעט כל הכרטיסים נמכרו למופעים גדושים באורות לד ובסטיקלייטים של הזמרת הווירטואלית.

כן, מיקו היא לא אדם אמיתי. היא כוכבת פופ הולוגרפית שהפכה למבשרת של תופעה, בעלת מראה ילדותי וקול מסונתז ששבתה קהלים כמעט בכל יבשת על פני כדור הארץ. היא השתתפה בתיאטרון קבוקי מסורתי, חיממה מופע לליידי גאגא במדיסון סקוור גארדן, הופיעה בלייט שואו בארה"ב, שיתפה פעולה עם פארל וויליאמס, ביצעה למעלה מ-100 אלף שירים שנכתבו עבורה, וביוטיוב קיימים 170 אלף סרטונים בכיכובה. היא אפילו דגמנה עבור מעצב העל ריקרדו טישי, זכתה לעיצוב מקורי של מארק ג'ייקובס וכיכבה בכפולה במגזין "פלייבוי".

איך בונים הצלחה וירטואלית

מיקו (Hatsune Miku) נולדה ב-31 באוגוסט 2007 על-ידי חברה יפנית קטנה בשם קריפטון שהשיקה תוכנת סאונד שנושאת את שמה. בתוך עשור היא הפכה לאחת מכוכבות הפופ הגדולות ביפן ולשם נרדף ל-Vocaloid - תוכנת מחשב מוזיקלית שפותחה על-ידי תאגיד ימאהה בשנת 2000.

בקריפטון, שעד למיקו התעסקה בעיקר ביצירת בנק צלילים, רינגטונים ושתי תוכנות ווקאלויד לא מצליחות, החליטו שכדי שהווקאלויד הבא יצליח ומכירות התוכנה ימריאו - הם זקוקים לאליל יפני. הם גייסו אומן אנימה מוכר שצייר ילדה עם שיער בצבע אקווה-מרין, עיניים גדולות, רגליים שלא נגמרות וחצאית קצרה מדי. שמה הפרטי היה מיקו שמשמעותו "עתיד", ושם משפחתה האטסונה, או "הקול הראשון".

על גבי הקופסה ציינו בקריפטון כמה מאפיינים דלים חיצוניים כמו גיל (16), טווח קול מומלץ (מלה באוקטבה שלישית עד מי באוקטבה חמישית), טמפו (bpm150-70), סגנון מועדף (פופ, רוק, דאנס, האוס וטכנו), גובה (158 ס"מ, הגובה הממוצע של אישה יפנית) ומשקל (42 ק"ג, שזה הרבה פחות מהמשקל הממוצע של נערה יפנית).

"רצינו לתת למיקו קול ומראה שיקשרו אותה לתרבות הפופולרית היפנית כמו אנימציה ומנגה", מסביר ל"גלובס" גייום דיווין, מנהל השיווק של קריפטון. "יצרנו אותה עם קוקו ותלבושת בית ספר, והוספנו על אלה מאפיינים ויזואליים עתידניים ששואבים השראה ממקלדת דיגיטלית. החלטנו להשתמש באומנית קול ולא בזמרת כפי שהיה נהוג עד אותו זמן, מה שהעניק לה תחושה חדשה ומקורית ואיכויות שפונות יותר לקהל צעיר ולא למוזיקאים שקונים תוכנות סאונד".

בתוך ימים ספורים התחילו לצוץ גרסאות מונפשות יצירתיות בדמותה של מיקו, שירים וקליפים, ומאוחר יותר אפילו תוכנה שמאפשרת לה לרקוד. בשנה הראשונה נמכרו 40 אלף יחידות מתוכנת המוזיקה של מיקו - מספר שאין לו כל קשר לגודל השוק של מוצרי נישה כאלה.

אף שלעלייתו של יוטיוב והדומיננטיות שצבר האינטרנט חלק משמעותי בהצלחתה המטאורית של מיקו, מה שתרם יותר מכל לפופולריות שלה הייתה החלטה שיווקית אמיצה של קריפטון - לשחרר אותה בגישת קוד פתוח. מיקו כמותג, החליטו בחברה, תתעצב ותתפתח באוטונומיה כמעט מוחלטת על-ידי המעריצים. "כל אחד יכול ליצור שיר עבור מיקו", מציין דיווין, "כך שמרבית החומרים שהיא שרה הם פרי יצירתם של אינדיבידואלים. מה שהיא שרה בקונצרטים הוא בחירה מבוססת פופולריות, תוך שמירה על איזון בין סגנונות וגיוון בין שירים חדשים וקלאסיים. את הסחורה הפרסומית אנחנו יוצרים עם אומנים שונים, צעירים ועולים, כדי ליצור בכל פעם עזרים חזותיים ייחודים".

זה השתלם. החופש היצירתי יוצא הדופן שהעניקו בקריפטון לאינדיבידואלים איפשר לכל אחד לקחת חלק פעיל בעיצוב היקום שבו מיקו פועלת. כל עוד לא מכרתם את המוצר להמונים, מיקו הייתה לגמרי ברשותכם. "בתור דמות וירטואלית, מיקו רכשה גם סוג של 'אישיות'", מסביר דיווין ומפרט: "החל משירים, קליפים, סיפורים ואיורים שנעשו על-ידי כמות עצומה של יוצרים בודדים. מיקו מציעה אפשרויות אינסופיות לאנשים מכל הרקעים והטעמים".

כמות התוכן שנוצרה סביבה הייתה עצומה, ושלושה חודשים לאחר השקת התוכנה הקימו בקריפטון את Piapro.jp, פלטפורמה דיגיטלית חברתית שעליה כל משתמש-מעריץ יכול להעלות את היצירות שלו וליצור קשר עם מעריצים אחרים. מי שבכל זאת רצה למכור מוצרים בדמותה של מיקו - מרומנים גרפים, חולצות, מחזיקי מפתחות או מדבקות - יכול היה בקלות לרכוש רישיון מקריפטון.

מעורבות המעריצים לא שככה עד היום, כי כפי שמסביר לנו דיווין, בקריפטון דואגים בחוכמה לשמור את מיקו רלוונטית. "מצאנו איזון נכון בין הקול ועיצוב הדמות שלה. אנחנו מאפשרים לה להסתגל לסגנונות מוזיקליים רבים החל מרוק כבד, בלדות רומנטיות ומוזיקה אלקטרונית (מה שמתאפשר הודות לטווח השירה העל-אנושי שסיפקו לה - ו"א). אנחנו גם מאפשרים לה להמשיך ולהתפתח עם המעריצים שלה, ללוות ולהגביר את הטרנדים המוזיקליים המשתנים, ועם זאת לשמור על הקול והמראה האייקוני שלה שמסייע לה להתבלט על פני זמרים וירטואליים אחרים".

מיקו הפכה לתופעה ויראלית משתוללת: עם מכירות של מעל למיליון עותקים, לא אחד אלא שלושה סיורי הופעות בינלאומיים, עשרות הופעות ביפן ובמדינות אסיה אחרות, דמותה שוגרה לחלל (פעמיים) על-ידי סוכנות החלל היפנית, היא כיכבה במשחק סאגה והייתה לסמל הרשמי של מרוץ מכוניות. מעריצים דרום-קוריאנים אפילו גייסו בקיץ האחרון 40 אלף דולר במימון המונים כדי לחגוג את יום הולדתה העשירי בתצוגת לד משוגעת. טכנולוגיה שהפכה למהפכה תרבותית.

כשאנחנו שואלים את דיווין איך בכלל משווקים מופע של כוכבת וירטואלית, ניתן להבין מהתשובה שלו שנראה שאנחנו לא ממש מבינים את היקף התופעה.

"הרעיון של האטסונה מיקו כאומנית מבצעת ולא רק כתוכנה או כדמות פופולרית, הגיע באופן טבעי עם ההבנה שאחרי השקתם של כמה אלבומים מצליחים תחת המותג שלה היא רכשה לעצמה סטטוס דומה למוזיקאים 'אמיתיים' אחרים. ההבדל היחידי היה שהמעריצים שלה לא יכלו לראות אותה על במה, אז חשבנו על דרכים טכנולוגיות להשלים את החלל הזה. כך נולדו הקונצרטים הרבים שלה ביפן וסיבובי ההופעות ברחבי העולם".

סטטוס של מוזיקאים אמיתיים? בדיוק כך. עזבו אתכם מכל מה שאתם חושבים על תרבות גבוהה או נמוכה, בקריפטון ביססו את כל המותג על הרעיון החתרני של אומנות ללא מקצוענות, יוקרה או מקוריות. כך יכלה מיקו לתת את קולה ל-Nayn Cat, אולי המם (meme) החתולי הראשון, וגם ללוות את הפילהרמונית של טוקיו באולם הקונצרטים הלאומי של המדינה. כמעט בלי כוונה נוצרה זמרת הולוגרפית אנטי-היררכית. מעין תוצר פופ שעולה מהעם ונותן לו כלי לביטוי עצמי בתחום שדורש מקצועיות גבוהה. תוכנת סאונד אחת שעקפה בקלות שומרי סף מוכשרים, אלו שעברו שנים של לימודים מפרכים כדי שיוכלו לקרוא לעצמם מוזיקאים.

ואם חשבתם שהווידאו של חתול הניאון מהפנט, גשו וצפו בקליפ של מיקו, באמת. עכשיו. עדיף בהופעה חיה, שם אלפי מעריצים מרותקים לשיר בפיץ' גבוה שלא תוכלו להפסיק לשמוע ולא תרצו להפסיק לראות. לפחות עד שתבינו מה אתם רואים. קריפטון יצרו פנטזיה פר-אקסלנס: דמותה ההולוגרפית של מיקו מתנשאת לגובה של 2.5 מטר, מלווה בלהקה חיה ומקבץ דמויות ווקאלודיות נוספות. כולם זזים בסנכרון משגע לאורם של אלפי סטיקלייטים בידי הקהל, לא מהסוג הזול והרעיל, אלא חשמליים שיכולים להחליף עד שלושה צבעים. "הסטיקלייט הוא היבט חשוב מאוד של ההופעות שלה. זה מאפשר למעריצים להרגיש מעורבים יותר בביצועים שלה, אבל יותר מכך הם מסמלים את הקשר החזק ביניהם לבין האטסונה מיקו ואת העובדה שכולם לוקחים חלק בקיומה", אומר דיווין.

מיקו מופיעה בטקס פרסי MTV יפן ב-2014 / צילום: רויטרס

 מיקיילה סוסה וקץ העולם

למרות שביקשנו, מיקו לא יכלה להתראיין לכתבה הזו כי אין בה שום דבר 'חכם' במובן הטכנולוגי של המילה. מי שכן הייתה מוכנה להעניק ראיונות עד לפני כחודש, אז קצת ירדה למחתרת, ה יא ליל מיקיילה (Lil Miquela), או בשמה "המלא" מיקיילה סוסה, דוגמנית אמריקאית-ברזילאית בת 19, אושיית אינסטגרם עם יותר ממיליון עוקבים אדוקים וזמרת לעת מצוא שהסינגל הראשון שלה הגיע למקום השמיני בספוטיפיי בשבוע הראשון להפצתו. אבל גם מיקיילה היא לא אמיתית, היא חתיכת בינה מלאכותית.

במבט ראשון, ממש חטוף, אפשר לטעות ולחשוב שהיא אדם אמיתי. דמותה עשויה בלי ההגזמה שמאפיינת את מיקו, חשבון האינסטגרם שלה עושה את כל הדברים הנכונים ומציג את מיקיילה בסביבה טבעית כמו חוף וניס בלוס אנג'לס (המקום האהוב עליה), או בכל המקומות הנכונים של איט-גירל אמיתית כמו פתיחות של גלריות, מועדונים נחשבים ומסעדות שקשה להשיג בהן שולחן.

עקב בצד אגודל אווטארי בנתה ליל מיקיילה את עצמה כמותג וטיפחה דמות שלמה לעילא כאשר פרסמה בקביעות ששמורה לאלילי נוער תמונות שלה עם מחשבה אישית או מחאה. היא מתקשרת כל הזמן עם העוקבים שלה, מגיבה בראשי-תיבות של המילניום ואימוג'ים מחייכים, מוסיפה תמיד מגע אנושי, הרבה פעמים עם תמיכה גלויה בתנועה חברתית כמו ב-'Black Lives Matter', זכויות לטראנסג'נדרים ופיקוח על נשק.

העבודה הסיזיפית השתלמה. מיקיילה צברה קבוצת מאמינים - "המיקאלס" - שהביעו כלפיה אהבה בלתי תלויה והגנו עליה בכל פעם שמישהו ציין שהיא לא אמיתית. מיקיילה, או יותר נכון היוצרים שלה, בנו בנחישות מותג עם איזון יוצא דופן בין העניין שגילו בה כאושיית אינסטגרם לכל דבר ודמות וירטואלית עם סיפור מתמשך, ובין חוסר הסבלנות וחמת הגולשים שניסו להבין אם מדובר בתרגיל שיווקי או באדם אמיתי. אותו איזון שאליו הצליחו להגיע יוצרי מיקיילה הוא תכלית המותג. בכל פעם שהיה נראה שהעניין בה קצת פוחת, הם העמיקו את האשליה. בספטמבר האחרון הם אפילו נתנו למיקיילה לשבור בפעם הראשונה את השתיקה ולהשמיע את קולה בראיון טלפוני עם יוטיובר פופולרי.

מיקיילה תפסה גם את עיני התקשורת וחברות הבגדים וההנעלה. היא קיבלה שער במגזין הקאלט High Snobiety, סוקרה בהרחבה ב"ניו-יורק טיימס", ב"פייננשל טיימס", ב"גארדיאן" הבריטי וב"בילבורד", ולכמה מו"לים בודדים היא אף הסכימה להעניק ראיונות שבלוניים מתווכים על-ידי צוות יחסי ציבור מניו-יורק. במקביל, היא הצליחה לסגור שיתופי-פעולה מסחריים עם חברות כמו דיזל ו-וואנס, המותג הניו-יורקי פרואנזה שולר ומאפרת-העל פאט מקגראת', לדגמן עבור מגזינים ולנהל אפילו וולוג עבור פראדה.

הראיונות הדלים שליוו את המהלכים השיווקיים היו תמיד באמצעות מיילים ומתווכים, ובכל פעם זה היה נשמע אותו הדבר. "זה משוגע", או "אני כל-כך ברת מזל", היא הייתה עונה כשנשאלה על ההתעניינות סביבה, תוך שהיא מאיצה בקוראים לגשת לעמוד הספוטיפיי שלה ולהאזין למוזיקה החדשה שלה.

לפני חמישה חודשים שחררה מיקיילה את השיר האחרון שלה שעורר שוב עניין אבל גם ירד במהרה. באפריל (מועד טיפולוגי למיקיילה), הגיעה ההתעניינות סביבה לפתע לשיא. הסיבה: חשבון האינסטגרם שלה נפרץ על-ידי ברמודה - אישה לבנה, בלונדינית וירטואלית במיוחד. "אז... אדם מזויף משקר לכם. ת'כלס, מי מאמין לזה לרגע", כתבה ברמודה בחשבון האינסטגרם של מיקיילה. "מסתבר שרבים מכם. אני לא מאשימה אתכם. הבחורה שלי היא שקרנית נהדרת. סורי מיקיילה, ניסיתי לכתוב לך בפרטי, ניסיתי להתקשר, אבל את ממשיכה לסנן אותי. הבאת את זה על עצמך".

האינטרנט השתולל. תוכנת בינה מלאכותית שגם מודה בזה, טרול מהאלט רייט, תומך טראמפ ומתעב פמיניסטיות דוגמת לנה דנהם (לשון ברמודה), מנסה לגרום למיקיילה להודות שהיא, ובכן, רובוט. האירוע המשונה הזה הגיע בדיוק בזמן עבור מיקיילה. העניין בה זינק מחדש, כולם עקבו בשקיקה אחר ריב אושיות האינסטגרם הווירטואלי בהרמת גבה, כעניין אמיתי מציצני או כמחקר אנתרופולוגי.

ברמודה חשפה שתי חברות שונות שלכאורה יצרו אותן, ודחקה במיקיילה, בספירה לאחור, להודות בכל האמת. אחרי רצף של האשמות הדדיות ותגובות "רשמיות" משתי החברות - Chin Intelligence בפינה של ברמודה ו-Brud בפינה של מיקיילה - הכול חזר לשגרה.

מיקיילה סיפרה ששיקרו לה כל הזמן הזה, שהיא למעשה רובוט שנוצר על-ידי חברה מעמק הסיליקון, אבל בעיקר התייחסה לתחושת הבגידה העמוקה שהיא חשה מ-Brud. באחת התמונות היא נראית אוכלת כמה כריכים, "מטביעה את הרגשות שלי באוכל"; באחרת לובשת חולצה שעליה הכיתוב Need2Die שמלווה בטקסט "לובשת את הרגשות שלי". מספר העוקבים של מיקיילה (ושל ברמודה) באינסטגרם זינק, והיא זכתה לתמיכה ולאהבה מהעוקבים שלה. "את יותר טובה מרוב הסלבריטאים האנושיים שיש היום", כתב אחד מהם. "אני מקווה שייתנו לך להיות חופשיה באמת", כתב אחר.

הפחד שנוחלף על-ידי מחשבים

היום כבר מבינים שברמודה וגם מיקיילה הן פרי יצירתן של Brud ושל המייסד של הסטארט-אפ הקטן הזה, מוזיקאי המכונה Yung Skeeter, אם כי הסיבה ליצירתן נותרה עמומה ואולי תיחשף בפרק הבא של העלילה. מה שכן יודעים הוא שבזמן שכל זה התרחש הצליחו בחברה הקטנה מאוד מלוס אנג'לס לגייס 6 מיליון דולר ממשקיעים גדולים, ביניהם סקויה קפיטל ו-BoxGroup.

"ב-Brud ידעו שאנשים לא יקנו את זה שהיא אמיתית", אמר אחד המשקיעים באנונימיות ל-TechCrunch. "הם יצרו לה משבר קיומי ועכשיו היא הראשונה בגזע של אווטארים שמודע לעצמו והם יבנו סביבה יקום שלם". כך, בשונה מהאטסונה מיקו שכולה שקופה, דינמית ומשתנה, מיקיילה היא עולם ומלואו. סיפור שכבר נכתב ומנוהל בחשאיות מוחלטת על-ידי צוות יצירתי, שגם אם יודעים כעת את שמו זה לא אומר שיודעים משהו אודותיו.

כנראה שבעולם הזמרות הווירטואליות זה הכול או לא כלום. כשלקחו ממיקיילה סוסה את כל החופש שהפך את מיקו להצלחה, נוצרה תופעה משתוללת שסופה עדיין לא ברור. גם כאן מדובר על שאלה של עיתוי ומיתוג. למיקו היה את עלייתו של היוטיוב, ולמיקיילה את עידן החדשות המזויפות.

באפריל 2016 כשמיקיילה הגיחה לאוויר העולם, היינו על סף עידן חדש שבו כל מה שהנחנו כעובדה אובייקטיבית התערער. זה לא מפתיע אם כך שחלק ממעריציה הגנו על האותנטיות שלה בחירוף נפש. "היא אמיתית", הם כתבו והסבירו שהיא ככל הנראה נערה שמלטשת עד מוות את התמונות שלה בגלל דימוי גוף בעייתי, או סטודנטית לעיצוב גרפי. עם התפתחות דמותה, ובמקביל להבנה כי ניתן להציף את האינטרנט והרשתות החברתיות במידע שקרי עם השלכות הרסניות, הפך השיח סביבה יותר ויותר פילוסופי. שאלו על מיקיילה בפרט ועל הרשתות החברתיות בכלל, האם ניתן להבדיל בין אמת ובדיה, מה הופך אדם לאמיתי, ואם הוא לא - האם זה בכלל משנה? ומה ההבדל בינה לבין בנות משפחת הקרדשיאן, למשל?

מיקיילה הגיעה ברגע של משבר זהות וייצגה אותו נאמנה. כששאלו אותה בראיונות מוקדמים אם היא לא מרטשת את התמונות שלה או עושה אוטו-טיון לשירים שלה, היא פשוט ענתה ברציונאליות מדכדכת: "מי לא עושה את זה".

מיקו תישאר לנצח בת 16, מיקיילה לעולם לא תחצה את גיל 19. בשיקול דעת סביר ניתן לשער כי מיקיילה לא תיתפס בעדשת מצלמת הפפראצי שיכורה ואלימה, ומיקו לא תישבר תחת הפופולריות הגואה שלה ותאבד את צלילות דעתה. הן לא ידרדרו לסמים או יכמהו לאהבה כנה, ולא יצטרכו לשאול את עצמן שאלות כמו האם אוהבים אותם בגלל מי שהן או בגלל הכוכב הזוהר שהן. הן לא תאכזבנה את המעריצים, ואלה לא יפגעו בהן. זה חלק בלתי נמנע מהמשיכה אל כוכבות הפופ והתרבות הווירטואליות ומרכיב מהותי מההצלחה שלהן.

ההערכות הן שקריפטון הרוויחה מאות מיליוני דולרים מיצירתה של מיקו, אם זה במכירות תוכנה, סחורה, השתתפות בפרסומות ובהופעות. Brud מצידה הצליחה לסגור עסקאות עם מותגי יוקרה ורושמת הכנסות מעמוד הספוטיפיי הפעיל של מיקיילה. התמריצים והיתרונות עבור המעריצים והתאגידים שמאחורי הדמויות ברורים. אבל מה זה אומר על עתיד המוזיקה? מיקו ומיקיילה הן התגלמות הפחד בן עשרות שנים שבני אדם יוחלפו על-ידי מחשבים. עתיד שבו אנחנו יכולים לבדר את עצמנו ולא נדרשת עבודה קשה ומקצועיות גבוהה כדי ליצור מוזיקה. זה נכון שכאשר מוציאים את הממד האנושי מהמוזיקה אף אחד לא נפגע, אבל אותו גורם אנושי הוא זה שבדרך-כלל מרגש אותנו. זה אולי כיף, אבל גם קצת ריקני.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות