שאלות על עדי המדינה בתיק 242

הפרקליטות הגיעה להסכמי עדי מדינה חסרים או בעייתיים, לעתים כשקיים נתק בינה לבין המשטרה

חשוב לומר - הפרקליטות ראויה לשבחים רבים על האופן שבו היא ניהלה ומנהלת את תיק 242 המכונה גם "פרשת ישראל ביתנו" ואת התיקים הנלווים אליו. הפרשה - שמנוהלת על-ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה בראשות עו"ד דן אלדד והתובע המוביל, ד"ר מאור אבן-חן - היא אחת מפרשות השחיתות הסבוכות, הגדולות והמורכבות, שהיו כאן מאז ומעולם. ולמרות המורכבות והגודל טיפלה הפרקליטות בתיק ביעילות ובמהירות יחסית והצליחה להביא עד כה להרשעתם של כמה מעורבים מרכזיים, רובם בהסדרי טיעון.

בין השאר, מדובר בסטס מיסז'ניקוב, שהיה שר התיירות והורשע בהסדר טיעון בהפרת אמונים. מיסז'ניקוב קיבל עונש תקדימי בחומרתו בגין ביצוע עבירה של הפרת אמונים ונשלח ל-15 חודשי מאסר אותם הוא מרצה בימים אלה.

דאוד גודובסקי, שהיה ראש מטה ישראל ביתנו, הורשע בשוחד ונשלח ל-7 שנות מאסר. גודובסקי מערער לבית המשפט העליון על ההרשעה והעונש. יו"ר עמותת איילים, מתן דהן, הורשע במתן שוחד ונשלח ל-6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

הבאה בתור צפויה להיות "גיבורת הפרשה", סגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום, המואשמת בשוחד ובעבירות נוספות. קירשנבאום מכחישה את המיוחס לה.

אבל ההישג הגדול של הפרקליטות והמשטרה הוא לא רק בעצם השגת ההרשעות ומיצוי הדין עם הפוליטיקאים וראשי העמותות העבריינים, אלא, ואולי בעיקר, בחשיפת הסיאוב והשחיתות והדרך המתוחכמת שבה נעשתה: העברת כספי תמיכות ממשלתיות שלא כדין לגופים שונים, בתמורה להעברה של חלק מהכספים לפוליטיקאים ולמקורביהם, או בתמורה למינוי מקורבים לתפקידים ציבוריים. חשיפה שאמורה להביא להרתעה ולכך שמקרים כאלה לא יתרחשו עוד.

ואחרי השבחים מגיעה הביקורת. רבות דובר בתקופה האחרונה על החשיבות הרבה שרואה הפרקליטות והעומד בראשה, עו"ד שי ניצן, בגיוס עדי מדינה כדי לסייע בביסוס אשמה של חשודים אבל גם כדי לייצר הרתעה. בוועידת "גלובס" האחרונה נשא ניצן את נאום עדי המדינה שלו ואמר, בין היתר, כי "ידע כל מי שעומד לבצע עבירה - לעולם לא תוכלו לסמוך על איש משותפיכם, עוזריכם או הקרובים לכם ביותר, שלא יסגירו אתכם באחד הימים".

השימוש בעדי מדינה הוא הכרח בל-יגונה. הוא מאפשר למדינה למצות את הדין עם עבריינים בכירים במחיר של ויתור על העמדה לדין של עבריינים זוטרים שמספקים מידע נגד הבכירים. אבל תיק 242 נראה כתיק שבו "בלהט הקרב" הפרקליטות איבדה במשהו את הרסן והשליטה על הסכמי עדי המדינה שעליהם חתמה, ובדרכה לקבל מידע מפליל על חשודים מרכזיים, היא הגיעה להסכמי עדי מידע, חסרים או בעייתיים. זאת, לעתים כשקיים נתק בין המשטרה לבין הפרקליטות בכל הנוגע למשא-ומתן ולסיכומים עם עדי המדינה.

הסכם "נכה" עם מסיקה

הסכם עד המדינה שנחתם עם אמנון ליברמן הוא לא הסכם עד המדינה הראשון בתיק 242 שעולות ממנו שאלות בנוגע להתנהלות הפרקליטות. כפי שנחשף לאחרונה ב"גלובס", ההסכם עם עד המדינה המרכזי בתיק, ראש מועצת שומרון לשעבר גרשון מסיקה, לא כלל התחייבות של מסיקה שלא לרוץ שוב לראשות המועצה. זאת, למרות שמסיקה הודה במעשים שמהווים שוחד, וניתן היה לצפות מהפרקליטות והמשטרה שידרשו להרחיק אותו מהזירה הציבורית ללפחות 7 שנים. התקלה הזאת בהסכם עם מסיקה הביאה לכך שמסיקה יכול להתמודד בימים אלה שוב על ראשות המועצה שממנה הודח בשל החשדות נגדו. גם פניית היועמ"ש אל מסיקה בבקשה שלא יתמודד לא עזרה. לאחרונה נחשף ב"גלובס" כי אחת הסיבות לכך להסכם עד המדינה החסר עם מסיקה היא נתק שהיה בין המשטרה לבין הפרקליטות.

במהלך המשא-ומתן להסכם עד מדינה בין מסיקה לבין המשטרה התנהל ויכוח קשה בסוגיה. המשטרה דרשה להכניס להסכם סעיף שיאסור על מסיקה להתמודד שוב בבחירות לראשות המועצה, אך מסיקה התעקש כי סעיף כזה לא ייכלל בהסכם ובסופו של דבר הוא ניצח. הפרקליטות, שאמורה לפקח על משא-ומתן מסוג זה, הייתה מחוץ ל"לופ". עכשיו פרקליט המדינה אומר שהפרקליטות לא תיארה לעצמה מצב שבו מסיקה יחזור ויתמודד.

300 אלף שקל וחסינות

ב-16 באפריל 2018 הסיר בית המשפט את צו איסור הפרסום על היותה של נלי דינוביצקי - מי שהייתה חברתה של פאינה קירשנבאום ושותפתה לחברת יבוא סיגריות שהקימו, עדת מדינה. גם כאן נחשף הסכם עדת מדינה בעייתי. בין היתר, התברר כי המדינה מעבירה לדינובצקי שהייתה בחובות כבדים, סכומי כסף עצומים בתמורה לעדותה. דינובצקי קיבלה 300 אלף שקל תמורת עדותה נגד קירשנבאום. במהלך שנת 2014, כאשר חקירת הפרשה הייתה בעיצומה, סוכם שדינובצקי תהפוך לעדת מדינה ותקבל חסינות בנוגע לחשדות שיוחסו לה בפרשה, בתמורה למתן עדות נגד קירשנבאום ודוד גודובסקי. דינוביצקי, שהייתה שקועה כאמור באותה עת בחובות כבדים, והתנהלו נגדה מספר הליכים משפטיים בשל אותם חובות, דרשה מהמדינה באמצעות עורך דינה סכום-עתק של יותר ממיליון שקל עבור החתימה על הסכם עדת המדינה. המדינה נענתה לחלק מדרישותיה והסכימה לשלם לה סכום של 180 אלף שקל בעד שיתוף-הפעולה, סכום שבאופן יוצא דופן הועבר לה רק לאחר שמנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה אישר שהיא עמדה בכל תנאי ההסכם, לרבות מתן העדות בבית המשפט. המשמעות היא שאת עדותה מסרה דינוביצקי בבית המשפט, כשחרב של 180 אלף שקל מונפת מעל ראשה. בנוסף, חוקרי המשטרה העבירו לדינוביצקי עשרות אלפי שקלים לטובת כיסוי חלק מחובותיה.

ב-7 במאי, לבקשת "גלובס", הותר לפרסום כי גם איגור ריז, בן זוגה לשעבר של עדת המדינה דינוביצקי - הוא עד מדינה בעצמו בפרשה, ובדומה לדינוביצקי גם ריז יקבל מהמדינה יותר מ-300 אלף שקל בתמורה לשיתוף-הפעולה שלו. מהדיון שנערך בתיק 242 ב-10 במאי התברר כי לעדי המדינה ריז ודינוביצקי, הייתה עוד סיבה טובה לחתום על הסכם עדי מדינה ולקבל חסינות - הם הונו את המדינה ביותר ממיליון שקלים, בקבלת תקציבי תמיכה ממשרד הקליטה, בגין הצהרות פיקטיביות. ריז העיד באותו היום כיצד פאינה קירשנבאום ודאוד גודובסקי - הנאשמים המרכזיים בפרשה - פעלו לקדם את עסקי חברת ההפקות שהייתה בבעלות דינוביצקי באותה תקופה, ושהוא לקח חלק פעיל בניהולה.

הבעיות עם ליברמן

הסכם עד המדינה שערכו הפרקליטות והמשטרה עם אמנון ליברמן שאותו אנחנו חושפים כעת גם הוא מעורר שאלות, אם כי פחותות בהשוואה לשלושת המקרים האחרים שהזכרנו. ההסכם עם ליברמן נועד בתחילת הדרך בעיקר כדי להביא ראיות נגד בכירים חשודים כמו שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, או מנכ"ל משרד החקלאות, רמי כהן. ולכן, במקור, מדובר היה במהלך ראוי. אבל בסופו של דבר ליברמן לא העיד נגד מסז'ניקוב בבית המשפט לאור הסדר הטיעון שאליו הגיעה הפרקליטות עם השר לשעבר. מה שנותר מהסכם עד המדינה עם ליברמן הוא עדות נגד טלי קידר, שהייתה עובדת ציבור באותה רמה של ליברמן, ונגד אדם פרטי, רונן משה, שלפי הנטען נתן שוחד לליברמן בשל היותו עובד ציבור שיכול לקדם את האינטרסים שלו.

חוקר השחיתות, ד"ר דורון נבות, מדגיש כי הוא אינו מצוי בפרטי המקרה של אמנון ליברמן אבל לדבריו, עקרונית, זה עלול להיות דבר בעייתי להגן על עובד הציבור מקבל השוחד, על חשבון האדם הפרטי, נותן השוחד. "בישראל, הרבה פעמים האינטראקציה של השוחד היא אינטראקציה של סחיטה", אומר נבות. "זהו מצב שבו עובד הציבור נותן לאזרח שזקוק לסיוע שלו להבין שאם הוא לא ישלם לו שוחד, אז גורלו יהיה רע ומר. ובמילים אחרות, שהפרויקט שהוא רוצה לקדם לא יקודם אם הוא לא יעביר תמורה לעובד הציבור. אם המדינה תגן על עובד הציבור מקבל השוחד על חשבון היזם הפרטי נותן השוחד, זה עלול להגביר שחיתות מהסוג הזה. בנסיבות כאלה לתת הנחה לעובדי הציבור זה לא בהכרח נבון ולא ישרת את המטרה של מיגור השחיתות ואפילו ישיג את המטרה ההפוכה".

עם זאת, ד"ר נבות מציין כי במקרים אחרים, כאשר נותן השוחד הוא "תמנון רב-זרועות" שגורם בעצמו להשחתת עובדי הציבור, נכון להחמיר עם נותן השוחד. "כך היה למשל נכון להחמיר עם דודי אפל שהורשע במתן שוחד ל-3 עובדי ציבור. אפל היה מחולל השחיתות, ולכן זה בסדר שהחמירו איתו יותר מאשר עם מקבלי השוחד". נזכיר כי אפל הורשע ב-15 באפריל 2010 במתן שוחד לראש עיריית גבעת שמואל, זמיר בן-ארי, לראש עיריית לוד, בני רגב, ולעודד טל, פקיד בכיר במינהל מקרקעי ישראל. הוא נידון ל-3.5 שנות מאסר, ואילו מקבלי השוחד קיבלו עונשים קלים יותר.

אם לסכם, תיק 242 הוא אחד מתיקי המלחמה בשחיתות הציבורית החשובים ביותר שנוהלו כאן. אבל גם אחד מהתיקים שבו כדי להשיג את מטרותיהן, הלכו הפרקליטות והמשטרה רחוק בגיוס עדי מדינה מפוקפקים שקיבלו ועודם מקבלים הטבות מופלגות מהמדינה. זאת, תוך שלעתים היה נתק בין הפרקליטות למשטרה בזמן המשא-ומתן לחתימה על חלק מההסכמים הללו.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988