נתניהו מקדם מודל חדש לחישוב תקציב הביטחון כחלק מהתוצר

ראש הממשלה בנימין נתניהו בוחן נוסחה חדשה לקביעת גובה תקציב הביטחון לשנים הבאות, שתהיה מבוססת על התוצר של המשק, כך נודע ל"גלובס". מדובר ברעיון חדש שנבחן בימים אלה באוצר ובמועצה הלאומית לכלכלה בראשותו של פרופ' בן שמחון. הכוונה, אותה הנחה גם ראש הממשלה, היא שתקציב הביטחון יהיה תחום בהתאם לאחוז מהתוצר, כלומר - ייקבע כי תקציב הביטחון יעמוד על תחום שייקבע - ולא יוכל לרדת או לעלות ממנו. תקציב הביטחון גדל מדי שנה במיליארדים, אך החלק היחסי שלו בתוצר הולך וקטן משום שהמשק צומח בקצב מהיר יותר. ב-2017 הגיע התקציב לשפל של 5% תוצר, המבטא ירידה הדרגתית בחלקן של ההוצאות הבטחוניות מסך ההוצאה הלאומית הנמשכת ברציפות מאז מלחמת יום הכיפורים.

הנושא עלה בין היתר בשיחות של נתניהו עם שרי האוצר והביטחון לקראת גיבוש מתווה חדש לתקציב הביטחון לשנים שאחרי תר"ש גדעון ועל רקע הדיונים בנושא תקצוב תכניות להצטיידות בטילים בהיקף עשרות מיליארדי שקלים, ודרישתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן לתוספת תקציב של כ-8 מיליארד שקל. מדובר על מנגנון שיהיה רלבנטי בשנים שאחרי סיום תר"ש גדעון. נוסחת הצמדה המבוססת על קצב הצמיחה של המשק, היא מנגנון פשוט יחסית שעשוי לחסוך את המאבקים התקציביים בין האוצר למשרד הביטחון, מאבקים שגרמו להרס האמון בין הצדדים, אך יצאו להפוגה זמנית בעקבות חתימת מסגרת התקציב הרב-שנתית לשנים 2015-2020.

נציין כי הצמדת תקציב הביטחון לתוצר היא דרישה מסורתית של מערכת הביטחון, שמעוררת התנגדות עזה בבנק ישראל ובאוצר. ההצעה שנתניהו בוחן שונה מנוסחת ההצמדה האוטומטית. לפי הרעיון שעלה בדיונים אם ניקח לשם המחשה את הגובה הנוכחי של התקציב, העומד על 5% מהתוצר - ייקבע כי התקציב לא יוכל להיות נמוך מ-5% ולא יוכל לעלות על 7% מהתוצר. בפועל ייתכנו שנים שבהם המשק יצמח אך התקציב לא יעלה וייתכנו שנים שבהם יהיה מיתון והתקציב לא יירד, כל עוד הוא בטווח אחוזי התוצר שנקבע.

התקציב מופלה ביחס לחינוך ולבריאות

במערכת הביטחון טוענים זו תקופה ארוכה כי למרות שתקציב הביטחון גדל ברציפות במספרים מוחלטים, הרי שקצב הגידול נמוך מקצב הצמיחה של המשק כך שלאורך זמן חלקן של ההוצאות הבטחוניות הולך ונשחק, ותקציב הביטחון מופלה לרעה ביחס להוצאות האזרחיות דוגמת חינוך, בריאות ורווחה. נתוני בנק ישראל מעידים כי ביחס לתוצר המקומי של המשק תקציב הביטחון אכן יורד בהתמדה והגיע ב-2017 לשפל חדש של 5% תוצר.

ב-2007 בעת שאימצה את המלצות וועדת ברודט לגובה תקציב הביטחון קבעה הממשלה שהיחס בין הוצאות הביטחון לתוצר ולסך ההוצאה הציבורית (שהוועדה העריכה שתגדל ב-2.5 אחוזים לשנה במשך התקופה) יוסיף לרדת עד 2017. עד אז המליצה הוועדה על נוסחת גידול המבוססת על הגודל הריאלי של ההוצאות ב-2007 בתוספת 1.3 אחוזים לשנה.
כלכלנים רבים דוחים את טענת מערכת הביטחון לקשר בין גובה תקציב הביטחון לבין התוצר של המשק. "אין ולא צריך להיות קשר בין תקציב הביטחון לבין הצמיחה של המשק" אמר ל"גלובס" השבוע פרופ’ אבי בן-בסט מהאוניברסיטה העברית ומהמכללה למינהל.

תקציב הביטחון הגיע לשיא במונחי תוצר לאחר מלחמת יום הכיפורים ומאז ירד חלקו היחסי. כלכלנים רבים מתארים את שנות ה-70 כ"עשור אבוד" מבחינה כלכלית בגלל הנטל הביטחוני הכבד.
בתקופה ששימש מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל התנגדו בן-בסט ונגיד הבנק באותו זמן יעקב פרנקל ליוזמה שהעלה הרמטכ"ל דאז אהוד ברק להצמיד את תקציב הביטחון לתוצר - והיוזמה נדחתה בסופו של דבר. "חשוב להדגיש שתקציב הביטחון עצמו גדל כל הזמן מבחינה מספרית, אבל העוגה הכוללת גדלה בקצב מהיר יותר וזה אפשר להפנות משאבים רבים יותר להשקעות מחוללות צמיחה בתשתיות או בחינוך".

גם כיום יש בבנק ישראל התנגדות להצמדת תקציב הביטחון לתוצר. כך למשל כתב ד"ר עדי ברנדר ממחלקת המחקר של הבנק במאמר שפורסם ב-2014 במכון ון ליר כי "למרות שככל שעולה רמת החיים גדלה גם רמת הביטחון שהאזרחים רוצים בה, אין הצדקה להגדיל את הוצאות הביטחון בהתאם לגידול באוכלוסייה כמו בשירותים החברתיים".

"גובה תקציב הביטחון נקבע בהתאם לחומרת האיומים הבטחוניים" אומר בן-בסט "אם האיומים אכן הוחמרו אני אהיה הראשון שיתמוך בהגדלת תקציב הביטחון אבל ללא קשר לתוצר, שמבטא את ההכנסה הלאומית. אם לדוגמה ההכנסה הפרטית שלי גדלה, אז אני אשקיע חלק מתוספת ההכנסה בצריכה ורמת החיים שלי תעלה אבל אני לא אלך לרכוש מערכות נגד פריצות. מצד שני, אם פתאום תהיה בשכונה שלי מכת פריצות - אשקיע בשיפור האבטחה, גם אם אין לי כסף פנוי".

כאמור תקציב הביטחון הנוכחי הגיע לשפל יחסי של 5% תוצר, אך כפי שמציין בן-בסט היא עדיין גבוה יותר מחלקו היחסי של תקציב הביטחון. על-פי דירוג שפרסם Business insider בתחילת החודש ישראל ממוקמת במקום ה-7 בעולם מבחינת גודלו היחסי של התקציב שלה, לפני רוסיה ואחרי אזרביג’אן