1. לחוק הפונדקאות יש היבטים משפטיים, ובמקרה של החוק שהתקבל מדובר באפליה משפטית ברורה. לחוק גם יש היבטים מוסריים וכלכליים. פונדקאות כרוכה בעלויות כלכליות עצומות, ולמעשה החוק, כפי שהתקבל, חוסם מבחינה כלכלית את דרכם של רבים בקהילה הלהט"בית מלהיות הורים. איתי פנקס, חבר מועצת עיריית תל-אביב-יפו מטעם מרצ, משמש היום כיו"ר ועדת המכרזים של העירייה ומחזיק תיק התפעול, תברואה, חופים ופיקוח עירוני. בעבר, הוא כיהן כיו"ר אגודת הלהט"בים. הוא חי עם בן זוגו זה 19 שנה והם הגישו בג"ץ כדי לאפשר לזוגות הומואים ולגברים יחידנים לעבור את תהליך הפונדקאות המורכב בישראל. לבקשתי, כתב לי פנקס, המכיר את הנושא על בוריו, על כמה וכמה היבטים כלכליים הקשורים בחוק הפונדקאות ועל כמה היבטים נוספים.
פונדקאות: "מלכת העלויות, רלוונטית בעיקר להומואים. לי ולבן זוגי תאומות בנות קצת פחות משמונה שנולדו בהודו ובת נוספת, בת ארבע, שנולדה בתאילנד. עלות שני התהליכים במזרח, נוסף על תהליך קבלת הדרכונים והשהייה הממושכת, בת יותר מחודש כל פעם, הגיעה לסדרי גודל של יותר מחצי מיליון שקל, ואולי אף יותר. כיום, האופציות היחידות הפתוחות בפני הומואים נמצאות בצפון אמריקה והעלויות שם נעות סביב 700 אלף שקל לכל לידה! (העלות המוערכת בישראל היא כשליש מהסכום הזה - א"צ). המשמעות היא שאם הזוגות אינם מרקע אמיד במיוחד, הם צריכים לחסוך שקל לשקל או לקחת הלוואות. זוגות רבים נאלצים לוותר על חלום הדירה לטובת חלום ההורות".
תמיכה מההורים: "אחוז יחסית גבוה של להט"בים מצויים במערכת יחסים מורכבת עם הוריהם, מצב המונע לעתים סיוע שניתן לילדים הטרוסקסואלים - הן בתקופת המגורים עם ההורים והן לאחר מכן, בתקופת הלימודים באוניברסיטה ואף לאחריה. להט"בים רבים עוזבים את הבית בגיל צעיר יחסית בשל מתח שנוצר עם הורים שמתקשים לקבל את הילד/ה כפי שהם. מדובר בעלות כבדה של שכר דירה ושאר עלויות הקיום, לפעמים כבר בגיל העשרה. לא מעט להט"בים מוגדרים בצה"ל חיילים בודדים בשל התנכרות הוריהם. יחסים עכורים עם ההורים גם משפיעים על אופן התמיכה שלהם ברכישת דירה לילדיהם, תמיכה אופיינית מאוד, במיוחד על רקע מחירי הנדל"ן הגבוהים. יש הורים שאינם רואים בקשר חד-מיני קשר שווה ערך לקשר המסורתי והתמיכה מתכווצת בהתאם".
חתונה: "חתונות גאות אינן אפשריות בישראל בשל המונופול שמאפשר את שליטת הרבנות הראשית בתחומי האישות. המשמעות היא נסיעה ליעדים בחו"ל, בדרך כלל רחוקים, שבהם אפשריים נישואים גאים והטקס מתאפשר גם למי שאינם אזרח המדינה המדוברת. אנחנו התחתנו בשנת 2005 בעיריית טורונטו, קנדה. העלויות המינימליות של שני כרטיסי טיסה, מלון ואגרות ועלויות הטקס - כ-12 אלף שקל. אם מצטרפים אורחים (מישהו היה מוותר מרצונו על נוכחות הורים וחברים קרובים?), העלויות יכולות להגיע למאות אלפי שקלים, סכום המתחלק בין המשתתפים. למי שבוחרים לערוך טקס אלטרנטיבי בארץ, עשוי לגלות שיש אולמות/גני אירועים שנמנעים מלחתן זוגות חד-מיניים מחשש להתעסק עם הרבנות ולאבד את הכשרות - למרות שפורמלית לא אמורה להיות בעיה. הדבר משאיר כמה אופציות מוגבלות יחסית והעלויות בהתאם".
הורות משותפת: "בדרך כלל מדובר בקשר בין הומו לבין אישה לסבית או סטרייטית שמטרתו היא להביא במשותף ילדים לעולם. במקרה כזה, ישנן עלויות הדומות למצב של גירושים, שבו כל אחד מהצדדים מממן משק בית נפרד בעלויות גבוהות, לרבות חדר לילד/ים. בדרך כלל מדובר גם בתשלום דמי מזונות כך שמדובר במעמסה כלכלית לא מבוטלת".
לפנקס היו עוד דוגמאות, אבל נדמה לי שהמסר ברור: האפליה בחוק הפונדקאות היא גם אפליה כלכלית, שנוספת להיבטים כלכליים אחרים, שהמשמעות שלהם היא אחת: עלויות מחיה עודפות של מאות אלפי שקלים לפחות לאורך החיים אם לא מיליונים.
2. לפני כ-6 שנים פרסם מרכז המחקר והמידע בכנסת כמה פרטים מעניינים על פונדקאות בישראל ועל פרופיל הפונדקאיות. למרות הזמן שחלף, הנתונים עדיין רלוונטיים: העלות בישראל כוללת תשלום ממוצע של כ-150 אלף שקל (היום המחיר קצת יותר גבוה), חברות התיווך המעורבות ברוב הסכמי הפונדקאות גובות כמה עשרות אלפי שקלים ויחד עם ההשתתפות בכל הטיפולים מדובר בסכומים שנעים בין 200 ל-250 אלף שקל, כשליש מהעלות בצפון אמריקה.
פרופיל הפונדקאיות: מרביתן (כ-75%) היו גרושות, כ-22% מהן היו רווקות וכ-1% היו אלמנות; גיל הפונדקאיות היה 23-46, והגיל הממוצע היה 31; מרבית הפונדקאיות (70%) היו בעלות השכלה תיכונית, ל-7% מהן היה תואר אקדמי, 17% מהן לא סיימו עשר שנות לימוד. הנתונים האלה מלמדים כי רמת ההשכלה של הפונדקאיות נמוכה מזו של כלל הנשים בישראל. מרבית הפונדקאיות (80%), באופן לא מפתיע, הצהירו כי המניע לפנייה לפונדקאות היה כלכלי.
3. ההתגייסות של הסקטור העסקי למאבק בחוק הפונדקאות הייתה מרשימה, אבל גם מטעה. היא שיקפה לא רק התגייסות גורפת למאבק צודק, אלא גם צביעות גדולה. הצצתי ברשימת החברות הארוכה שהצטרפה למאבק. חלקן לא מכבדות במיוחד זכויות עובדים, וחלקן פועלות בשוק שלהן בצורה לא ממש הוגנת. ההצטרפות שלהן לא נבעה מאמונה פנימית עמוקה או מפני שלבם יוצא לקהילה הלהט"בית, אלא משום שזה היה נכון מבחינה תקשורתית לעשות זאת. יועצי התקשורת הבינו שאפשר לעלות על העגלה ולזכות באזכור חיובי בתקשורת. הנה, אפשרנו לעובדים לצאת להפגין על חשבוננו, איזה בוסים נדיבים אנחנו - בתשעה באב, שגם כך הוא יום בחירה.
גם הרדיפה אחרי גיל שויד והניסיון "לכפות" על צ'ק פוינט הצטרפות למחאה, אחרי שלא הכריזה דבר בעניין, אינה מכובדת וראויה. שויד צודק: שוויון מתבטא במעשים, במדיניות יומיומית של שוויון הזדמנויות בארגונים, ולא בהודעות לתקשורת או בהכרזות תמיכה ריקות מתוכן. הוא גם צודק שיש עוד עשרות מאבקים צודקים שלא זוכים לתמיכתו ולהתגייסות גורפת של הסקטור העסקי. הוא צודק באומרו שפלורליזם משמעותו לקבל דעות אחרות, ולא לכפות איזשהו משטר מחשבתי עם דעה אחת ששולטת בכיפה.
הצביעות של רבים מהארגונים העסקיים בנושא הפונדקאות היא בסך הכול שיקוף של המסך התקשורתי המעוות את המציאות. על המסך אתה מקשיב לאין-ספור שקרים שבאים לרצות את התקשורת וכמה מהעיתונאים. מאחורי המסך, בחדרים הסגורים, אתה שומע את האמת לאמיתה. הבעיה היא שהאמת הזאת לא יוצאת בדרך כלל מהחדרים הסגורים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
