אוכל | מתנשאים ומתנסים במסעדת יפן, זאת אומרת "יא פאן"

בביקור הראשון שלי ב"יא פאן" ממש לא שבעתי נחת, אבל החלטתי לתת לו עוד צ'אנס • הביקור השני היה מוצלח יותר

מנה במסעדת יא פאן / צילום: יפית שמחה
מנה במסעדת יא פאן / צילום: יפית שמחה

כשאני מגיע לישורת העליונה במעלה המדרגות, אני עדיין מחפש, כמו תמיד, כמו פעם, את תמונתו הספק מצחיקה ספק מוזרה של בעל הבית ישוב על כיסא נוח, בעירום מלא אך מוצנע, חוטף שפריץ מים מצינור בלתי נראה. התמונה לא שם, וגם חדרי הכבוד נראים אחרת. ואז אני נזכר. אני כבר לא בקנזס, וזו כבר לא פרונטו. פרונטו בהרצל כבר לא מעט שנים, ורפי אדר כבר לא בעל הבית אפילו שם, וכאן זה יפן. כלומר יא פאן.

מסעדת יא פאן היא בעלת הבית הנוכחית של החלל בנחמני 26. אומנם היא אינה הראשונה המנסה לשחזר את הצלחתה האגדית של הכתובת הזו, שבה שכנה כאמור שנות דור אותה פרונטו איטלקית, אך כבר בשלב מוקדם זה (שנה וקצת כמדומני), עושה רושם שהיא כאן כדי להישאר.

אחרי הכול, מדובר במקום שהשף שלו (ואחד הבעלים) הוא יובל בן נריה, מי שעל שמו רשומה כבר הצלחה פנומנלית ופעילה בדמות מסעדת טאיזו, האסייתית הנחשקת.

אודה ואתוודה, בביקורי הראשון כאן לא שבעתי נחת, וכהרגלי המוזר התעלמתי ממנו בכתובים. יש מספיק רשעים בעיר כדי לעשות את מלאכת "ידע הציבור וייזהר", ויש מספיק דברים חשובים יותר להיזהר מהם. בדרך כלל אני ממשיך הלאה אחרי "תקלה" שכזו. אלא שיא פאן עשתה קולות של מקום חשוב עוד לפני שנפתחה אפילו. ככה זה כשהשף שלך הוא כוכב-על, אפילו בלי להופיע בטלוויזיה, בינתיים.

ולכן החלטתי לתת עוד צ'אנס. וטוב עשיתי. יא פאן הייתה ונותרה, לטעמי הפרטי והלא מוסמך, מסעדה מכוערת למדי. כלומר, כזו שעושה כל מאמץ להיות מדליקה דווקא (יש מסעדות שממש לא מעניין אותן להיראות טוב, ולשיטתי, זה הרבה פעמים דווקא סימן מבשר טובות במה שקשור למה שבאמת חשוב, כלומר האוכל), וזה לא ממש מצליח לה. יש בה משהו מנוכר מאוד, מקושקש, לא מוצלח. המסכים המתכתיים המוזרים המשתלשלים מהתקרה, הבר האימתני שאינו משאיר מקום לאף שולחן כמעט, וכל זה היכן שפעם ישבה אחת מהיפות במסעדות העיר.

חוץ מזה, סובלת יא פאן מאותה ויברציה תל אביבית מתנשאת קלאסית ומוכרת היטב, שאני לפחות כבר קצתי בה מזמן. אבל את הסיכוי הנוסף באתי לתת מן הסתם לאוכל, לא לדקורציה או לאווירה, חשובות ככל שיהיו.

התחלתי, אם כן, שוב, באותו כדור מוזר ממולא בדג ים לבן קצוץ. הפעם זה היה אינטיאס. לא שזה משנה. לתוך הפתח העליון של הוופלה הזו, אתה מוזג רוטב פונזו מתוק ובפנים כבר ממתינים לך עירית קצוצה וחלמון חי. מדליק. בפעם הקודמת זה פשוט היה מלוח מדי. לא הפעם. יופי.

גם צלחת הסשימי, אותם נתחי דג נאים, הייתה מצוינת. מוגשת מצועצעת ומפונפנת על מצע קרח גרוס, שזה בינינו יופי של רעיון כשמדובר בדג נא, עמוסה בנתחים בנאליים (סלמון, טונה ועוד דג ים לבן לכיסוי הישבן), אבל טריים להלל. כמה רע זה יכול להיות.

גם טרטר הבקר, עם שמן שומשום, מירין*, עלי חרדל וביצת שליו, היה סבבה, וכך גם סלט הדג הצלוי עם מלפפונים, אטריות קומבו ושומשום קלוי. סלט חסת הבייבי ג'אם הצלויה קצת פחות דיבר אליי, בעיקר כי לא הבנתי איך הוא קשור לנושא, שהוא, אני מניח, יפן. סליחה, יא פאן.

טרטר אינטיאס ב"וופלה" / צילום: יפית שמחה
 טרטר אינטיאס ב"וופלה" / צילום: יפית שמחה

השיפודים היפניים הקטנים כבר שימחו אותי יותר, במיוחד זה של שקדי העגל. הייתי שמח עוד יותר דווקא בשיפוד הלשון, אלא שזו נחתכה דק מדי והתייבשה.

קארי התמנון החזיר את העניינים למסלולם התקין. נתח הקצבים שוב בלבל אותי. רוצה לומר, יפה שציר העוף מבושל עם פטריות שיטאקה, ויש לא רק מח עצם אלא יוזו.

ועדיין, נתח קצבים עם פירה, זו הייתה התוספת, הוא משהו צרפתי למדי אפעס, ולא ממש יפני. או שאני טועה? מצד שני, יכולתי לא להזמין את זה, והיה טעים, אז מה בדיוק אני רוצה.

לסיכום, ביניים לפחות, יא פאן היא כנראה מסעדה מצוינת, וזה רק אני שסובל כאן מקומפלקסים לא פתורים באישיות הסבוכה שלי. מין טהרנות יתר של מי שנדמה לו שאם למקום קוראים יא פאן, צריך להיות בו רק מה שהוא, כלומר הכותב, מחשיב כאוכל יפני.

אבל הכותב הרי לא גדל בקיוטו, אלא בוורשה שעל גדות הירקון. ולכן מה לו כי ילין. אם האוכל טעים, ואפילו משתפר כאמור, מה זה משנה אם הירוהיטו או טושירו מיפונה היו חותמים עליו גם כן. לא כך?

קארי תמנון / צילום: יפית שמחה
 קארי תמנון / צילום: יפית שמחה

יא פאן | פרטים: נחמני 26, תל אביב, טל' 03-6487796. א'-ה' 23:30-12:00, ו'-ש' 16:30-12:00, 23:30-18:00

מחירים: טרטר דג - 18 שקל ליחידה, טרטר בקר - 38, סלט דג - 58, סלט חסה - 48, סשימי - 96 (מנה ענקית), שיפודים - 32 לשיפוד או 72 לשניים, קארי תמנון - 106, נתח קצבים - 112 שקל

כדאי להכיר | מירין הוא משקה אורז המזכיר מעט סאקה, אך בעל אחוז אלכוהול נמוך ממנו, המשמש בעיקר לבישול ולא לשתייה (אף ששימש לשתייה בעבר הרחוק). טעמו מתקתק והוא מתאים בעיקר לדגים צלויים, להם הוא מעניק ברק נהדר. מהווה חלק מרוטב הטריאקי.

השורה התחתונה: יקר אבל שווה.

צרו איתנו קשר *5988