השאלות הקשות סביב סיכול המינוי של גל הירש למפכ"ל

תיק 4000, ניפוח חשדות באמצעות הדלפות לתקשורת, יחסי תן וקח צמודים מדי עם עיתונאים, העלאת קרנו של יאיר לפיד בסיפור חוק מילצ'ן בלי לברר את העובדות לאשורן, תיק הילה גרסטל, ניר חפץ ואלי קמיר שהתפוגג כלעומת שבא • כל זה הוביל אותי ועוד רבים בסקטור העסקי לפקפק ביושרה ובמקצועיות של רשויות שאמורות לאכוף את החוק • פרשנות

לפני כ-5 חודשים כתבתי על משבר האמון שלי עם משטרת ישראל, בין היתר על רקע תיק 4000 וההיבטים הכלכליים שלו. ניפוח חשדות באמצעות הדלפות לתקשורת, יחסי תן וקח צמודים מדי עם עיתונאים, העלאת קרנו של יאיר לפיד בסיפור חוק מילצ'ן בלי לברר את העובדות לאשורן, תיק הילה גרסטל, ניר חפץ ואלי קמיר שהתפוגג כלעומת שבא ועוד ועוד. כל זה הוביל אותי ועוד רבים בסקטור העסקי לפקפק ביושרה ובמקצועיות של רשויות שאמורות לאכוף את החוק. פעם אחר פעם נדמה שהאכיפה היא בררנית, שיש חסינים בפני בדיקה, חקירה או חשדות, ויש שמוכנים להשקיע בהם אינספור שעות כדי למצוא "משהו". לפעמים ה"משהו" הזה מתברר כלא כלום אחרי שנים רבות של עינויי דין.

בימים האחרונים החלו להתפרסם ידיעות על סגירת התיק הצפויה נגד גל הירש, מי שמונה למפכ"ל, אבל שורה של חשדות שצצו נגדו לפתע סיכלה את המינוי. כעת, 3 שנים אחרי, נראה שהכול התמוסס. מהטיפ לכאורה מה-FBI על האזנות סתר ששמו של הירש שורבב אליהן בהקשר של שוחד בעסקאות נשק, דרך השוחד לכאורה לשר ההגנה בגיאורגיה כדי שיחליט על רכישת נשק מחברה בבעלותו של הירש (בינתיים זוכה השר בלונדון וגם בפסק דין חלוט בארצו) ועד האשמות על מכרז לא תקין שזכתה בו חברה בבעלותו לפינוי מוקשים בחופי ראשון-לציון.

משטרת ישראל טוענת שידיה נקיות, שהיא עשתה את עבודתה נאמנה, שהציפה מידע בנוגע למועמד למשרה בכירה, והמידע התפתח לחקירה. אלא שהרבה יותר מדי התפתחויות בפרשה הזאת דורשות תשובות. יותר מדי דברים התרחשו בפרשת גל הירש "במקרה". לרוב הצטברות כזאת של התפתחויות באופן "מקרי" מעידה על כך שלא הייתה כאן רק יד המקרה. לכן, עם סגירת התיק באופן רשמי, לא רק הירש יהיה זכאי לדעת אם תפרו לו תיק כי מישהו לא חפץ ביקרו; כולנו זכאים לדעת אם הצפת שברירי החשדות נגדו בדיוק עם מינויו נועדה כדי לסלקו מהתפקיד בגלל אינטרסים זרים ולא רק כדי לבדוק את ניקיון-כפיו. גם הדמוקרטיה הישראלית זכאית לדעת אם במשטרה פעלו ב"מוטיבציית יתר", בלשון המעטה. שום גוף - לא משטרת ישראל ובטח לא חוקריה - אינו מעל החוק. 

הנה כל השאלות שכולנו צריכים לקבל עליהן תשובה בעקבות הפרשה:

■ העיתוי. הטיעון שהבדיקה נעשתה בתום-לב והתפתחה לחקירה אינו מחזיק מים, הרי שברירי המידע נגד הירש שכבו ברשות להלבנת הון תקופה ארוכה, אז מדוע הם לא נבדקו? אם המידע נמצא לא חשוב אז, מדוע הוא הפך לחשוב מאין כמוהו עם מינויו של הירש למפכ"ל? ומי החליט שהוא חשוב לפתע פתאום?

■ האינטרס. שורה של קצינים בכירים לשעבר במשטרה הביעו את חוסר שביעות-רצונם ממינוי הירש. הם וגורמים בתוך המשטרה רצו מינוי "משלהם" והתלוננו על עברו הצבאי של הירש וחוסר ניסיונו. האם הרצון של הגילדה המשטרתית למנות את אנשיה לתפקיד המפכ"ל עורר את המוטיבציה להשחיר את הירש ולהציף נגדו חשדות ישנים, ולמעשה לאלץ את הפרקליטות לשתף פעולה עם חקירה נגדו? הרי הם יושבים על בנק מידע, שכולל בנק של תלונות, שברירי מידע ועוד חומרים (מסמך יצחקי, למשל) שיכולים להישלף בכל עת נגד אנשים בכירים. האם מישהו הורה על שחרור המידע לאוויר העולם כדי לסכל את מינויו של הירש?

■ כמה קל להשחיר אנשים (1). עולם העסקים הישראלי, עולם קטנטן שבו כולם מכירים את כולם, מייצר סכסוכים לרוב. מתחרים משתמשים בבתי המשפט, במשטרה ובתקשורת כדי לנסות להחשיד את אויביהם בשחיתות. זה כולל מכתבים למבקר, מכתבים לאגפים הרלוונטיים במשטרה, בדרישה לחקור שחיתויות. נכון, גרונות עמוקים הם חלק מהכלים במלחמה בשחיתות, אבל לעתים נדמה שהכלי הזה יצא מכלל פרופורציה. מספיק מכתב תלונה בלתי מבוסס כדי לתייג פלוני אלמוני כמושחת. האם בחשדות נגד הירש - הרי מדובר בתיק כלכלי הנוגע לעסקיו - היד הייתה קלה על ההדק בשימוש במידע אינטרסנטי?  

■ כמה קל להשחיר אנשים (2). התקשורת היא מנוע ההשחרה הכי משמעותי, ומשטרת ישראל היא אמנית השימוש בה. יחסי התן וקח שלה עם עיתונאים מוציאים שם רע לדמוקרטיה. לפעמים נדמה ששני הצדדים מאוהבים בחקירות מסוימות, מזינים זה את זה בשרשרת של הדלפות, בלי קשר לעובדות, ומונעים ביקורת מהמשטרה. כמו שאנשים מתאהבים במניה ומסרבים למכור אותה גם כשהיא מסבה להם הפסדים כבדים - כך נדמה שנוצרה מוטיבציה להצדיק את החקירה בכל מחיר, גם במחיר של עיגולי פינות ויצירת מצגי-שווא.

■ עדות מבפנים. "במסגרת תפקידו כראש חטיבת המודיעין, נחשף תת-ניצב גיא ניר להתנהגויות פסולות מצד מפקדו הישיר - ניצב מני יצחקי, וקצינים נוספים באגף... קו פרשת המים היה סיכול מינויו של תת-אלוף גל הירש לתפקיד המפכ"ל על-ידי ניצב יצחקי ואחרים באופן הגובל בקשירת קשר פלילי". כך כתב תת-ניצב גיא ניר במכתב לגלעד ארדן, השר לביטחון פנים (חשיפה של העיתונאי גיא פלג). במשטרה טוענים שניר שקרן, אבל במצב הפוך, מכתב כזה היה עשוי להתפתח לבדיקה ואף לחקירת משטרה.

המשטרה: "היועמ"ש הוא זה שהורה על פתיחת החקירה"

שאלתי אתמול את דוברות המשטרה אם היא תיאות לבדיקת הטענות נגדה על תפירת תיק לכאורה נגד גל הירש - זה הרי צריך להיות האינטרס שלה, כדי להראות קבל עם ועדה שהיא פעלה בניקיון-כפיים. זו הייתה התשובה שהתקבלה מדוברות המשטרה:

"מדובר בטענות מופרכות שאין להן ולו בדל של אחיזה במציאות. המידע בעניינו של גל הירש הגיע לידי המשטרה כמה חודשים לפני ההודעה על הכוונה למנותו למפכ"ל. מדובר בבקשה שהגיעה למשטרת ישראל מרשות אכיפה של מדינה זרה, הנוגעת בדבר כדי לברר סוגיות שונות הנוגעות אליו. לפיכך, הטענה כי בעקבות המינוי החלו לחפש מידע, היא מופרכת מיסודה. גם הטענה על כך שמשטרת ישראל פתחה בחקירה ממניע זה או אחר היא מופרכת ושקרית, שכן מי שהורה על פתיחת החקירה נגד גל הירש היה היועץ המשפטי לממשלה".