האורחים שנכנסו למסעדת "בני הדייג" בבעלות יוסי רבה בשלהי שנת 2010, עלו למסעדה מיליונים רבים: היו אלה מבקרי מס הכנסה שסעדו בה' הזמינו דגים, סלטים, קינוחים ושילמו את החשבון - אך במקום לזרוק את החשבונית שקיבלו מיד בתום הארוחה, כמו שאר הסועדים, הם לקחו אותה איתם לעבודה, אל משרדי מס הכנסה. זמן קצר לאחר מכן הם חזרו אל המסעדה עם חשבון משלהם. החשבון הזה עורר מחלוקת ארוכת-שנים בין רשות המסים ל"בני הדייג", אשר הגיעה לסיומה החודש עם החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפיה על החברה המפעילה את המסעדה לשלם תוספת מס בהיקף מיליוני שקלים בגין הכנסותיה בשנים 2005-2009, 2010 ו-2012.
מותג הדגים המפורסם והוותיק "בני הדייג" כולל כיום מספר סניפים, ובין היתר סניף בנמל תל-אביב, בהרצליה ובכפר הים. הרשת, שהוקמה לפני 30 שנה, מנוהלת על-ידי המסעדן והבעלים יוסי רבה. מסעדות הרשת נחשבות למוסדות קולינריים מובילים בתחומם.
תוצאה עסקית בלתי סבירה
המחלוקת על המס שתשלם המסעדה פרצה ב-2012, אז הוצאו למסעדה שומות מס על-פי מיטב השפיטה, לאחר שפקיד השומה הגיע למסקנה כי הדוחות שהוגשו על-ידה מגלים תוצאה עסקית בלתי סבירה בהשוואה למקובל בענף מסעדות הדגים. הצווים הוצאו למסעדה לאחר שרשות המסים הגיעה למסקנה כי המסעדה מדווחת על אחוז חומר גבוה מעבר למקובל בענף מסעדות הדגים, ולאחר שנערכה ביקורת בעסק. במסגרת הצווים נפסלו - בנוגע לשנים שבמחלוקת - ספרי חברת "דייגי נמל תל-אביב", המפעילה את המסעדה, וכן נקבעה תוספת להכנסתה החייבת במס של החברה בסכומים משמעותיים.
המסעדה הגישה מצדה ערעורים על שומות אלה לבית משפט השלום בתל-אביב, והדיונים בעניין התנהלו מזה מספר שנים בבית המשפט. בין הצדדים ניטשה מחלוקת, בין היתר, על קביעת אחוז תצרוכת חומר במסעדה, ושני הצדדים הגישו חוות-דעת כלכליות לתמיכה בטענותיהם.
בהקשר זה, בהתבסס על הבדיקה הכלכלית, פקיד השומה קבע כי אחוז תצרוכת החומר בעסקה של המסעדה יעמוד בכל אחת משנות המס על שיעור של 37.5%. אחוזי החומר לפי דוחות המסעדה עמדו על השיעורים 46.57%-64.31% (הממוצע לכל השנים הוא כ-55.2%). לאור זאת הוצאה למסעדה שומה לפי מיטב השפיטה לשנות המס שבמחלוקת, בה נקבעה תוספת הכנסה למחזור המוצהר המגלמת את ההפרש שבין אחוז החומר שקבע המשיב לאחוז החומר המוצהר. המסעדה, כאמור, ערערה על כך (בנוסך לערעור על פסילת ספריה).
השופטת ירדנה סרוסי קיבלה את ערעור המסעדה באופן חלקי, וקבעה כי יש לתקן את השומות שהוצאו, באורח קל. "לא מצאתי לנכון לעשות בשומה תיקון מרחיק לכת", כתבה השופטת, וקבעה כי העמדת אחוז החומר הכולל על שיעור של 40%, יש בה להניח את הדעת שהחישוב לא יקפח את המסעדה. מצד שני, ציינה השופטת, שיעור זה עדיין מותיר מרחק של ממש מאחוז תצרוכת החומר שדווח על-ידי המסעדה בשיעור של כ-55% (בממוצע).
השופטת קבעה כי בחוות-הדעת של המסעדה בעניין אחוז תצרוכת החומר היו חסרים נתונים חיוניים לקביעת אחוז החומר - ומדובר בפגם של ממש באופן שאינו מאפשר לקבל את ממצאיה ומסקנותיה; מנגד, השופטת ציינה כי התחשיב שערך פקיד השומה מציג בדיקה סבירה העומדת, ברמה העקרונית, במבחני היגיון מקובלים.
"לא ניתן לתת אמון בספריה"
השופטת סרוסי ציינה כי "כאשר נערך תחשיב בענף המסעדות, קשה מאוד לדייק ברכיבי ההכנסות וההוצאות, ועל כן מטבע הדברים יש להיעזר בתדריכים, מדגם ואומדן על בסיסם נערך התחשיב שעליו מבוססת השומה. אמנם על המשיב (פקיד השומה, א' ל"ו) לשאוף לדייק ככל הניתן ולחתור למס אמת, אולם רק במקרה של עוסק המנהל את ספריו כדין, ניתן להגיע לתוצאה השואפת להיות מדויקת".
עוד כתבה השופטת כי "מחדלה של המערערת (המסעדה, א' ל"ו) להקפיד על ניהול ספריה כדין הוא זה שגרם למצב של חוסר ודאות ולכך שלא ניתן לתת אימון בספריה ובדיווחיה, ולכן עליה לשאת בתוצאותיו".
עם זאת, השופטת הוסיפה כי בסופו של דבר, ניתן לומר כי שתי השומות הכלכליות שהוצגו בפניה לא הצליחו להציג תמונה ברורה של המצב העובדתי ועוררו קשיים, כל אחת בתורה, ועל כן בסיכומם של דברים, היא לא מצאה כי המסעדה עמדה בנטל להוכיח את אחוז החומר באופן שניתן לקבל את מסקנות חוות-הדעת מטעמה ללא סייג, אך גם לא מצאה לאמץ ככתבה וכלשונה את חוות-הדעת מטעם פקיד השומה, לאור פגמים שמצאה גם בה.
על-פי ההערכה, בעקבות פסק הדין, תידרש המסעדה לשלם כ-15 מיליון שקל לרשות המסים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
