"המלאך המושיע של המושתלים" ישלם עשרות מיליונים למדינה

יעקב (קובי) דיין הורשע בהעלמת כ-120 מיליון שקל במסגרת רשת תיווך בינלאומית להשתלת איברים • השבוע דחה השופט המחוזי יונה אטדגי את כל ערעוריו של דיין

יעקב דיין / צילום: תמר מצפי
יעקב דיין / צילום: תמר מצפי

"המלאך המושיע" של מושתלי הכליות, יעקב (קובי) דיין, שהורשע בהעלמת הכנסות בכ-120 מיליון שקל במסגרת רשת תיווך בינלאומית להשתלת איברים, ישלם עשרות מיליוני שקלים למדינה בעקבות אי הדיווח על הכנסותיו כמתווך לתרומות איברים - כך קבע שופט ביהמ"ש המחוזי, יונה אטדגי, שדחה עשרה ערעורי מס הכנסה שהוגשו על-ידי דיין וחברת עד על אחזקות שבבעלותו על שומות מס שהוציא לו פקיד שומה גוש דן בגין אי דווח על הכנסותיו כמתווך בין "תורמי איברים" תמורת תשלום לבין חולים הזקוקים להשתלה וטיפול.

ביהמ"ש קבע כי על דיין לשלם את המס בצירוף ריבית והצמדה - סכום העומד כיום על עשרות מיליוני שקלים כאמור - וכן הטיל על דיין הוצאות משפט בסך 100 אלף שקל, לאחר שקבע כי הוא ניהל "דיון עקר, ארוך ומיותר".

דיין, מתווך השתלות כליה, הורשע ב-2016 בבית משפט השלום כי ביצע את עבירות המס במסגרת רשת תיווך בינלאומית להשתלת איברים, שמקור "תרומתם" אינו ידוע, ושהוא הפעיל באמצעות חברת "עד-על אחזקות" שבשליטתו. דיין ו"עד-על" הורשעו בריבוי עבירות של השמטת הכנסות, מסירת אמרה כוזבת בדוח, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים, מתן תשובה כוזבת ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה - והכול במטרה להתחמק ממס.

לפי הכרעת הדין, דיין היה מאכער שסידר איברים לחולים, תוך הקמת מערך חברות פיקטיבי שנועד לשרת העלמות מס. תמורת סכומי כסף מהחולים, הוא עסק בארגון חבילות טיסה לרחבי העולם, מדרום אפריקה ועד לפיליפינים, לצורך השתלות איברים פרטיות דחופות, בעיקר של כליות. זאת, כאשר השירות שלו כלל הכול - מהסעה משדה התעופה ועד לאיתור תורם האיבר.

לקוחותיו של דיין נחלקו לשתי קבוצות: מטופלים שמומנו על-ידי משרד הביטחון ומטופלים פרטיים, שהסתייעו לעתים בחברות ביטוח, קופות-חולים ועמותות למימון הטיפול. דיין גרף מלקוחות משרד הביטחון כ-47 מיליון שקל בשנים 1999-2007; ומהלקוחות הפרטיים הוא הפיק הכנסות של יותר מ-70 מיליון שקל באותה תקופה.

"שוק" של חלקי חילוף אנושיים

במרכז הרשעתו של דיין עמדה קבוצת חברות זרות, שייסד בין היתר בקפריסין ובפיליפינים, ושנועדו לשמש חיץ לפעולות של דיין וחברת "עד-על". זאת, לשם ניתוב הכנסות לקופת אותן חברות והעלמת הכנסות. בית המשפט קבע כי מערך החברות נועד לשרת "מצג שקרי ובדוי".

מהכרעת הדין של דיין עלה כי מחיר ההשתלה השתנה ממקרה למקרה, ולמעשה התנהל לגביו משא-ומתן - מעין "שוק" של חלקי חילוף אנושיים. "דיין הוא שניהל את המשא-ומתן עם המטופלים הפרטיים. הוא שסיכם וסגר את מחיר ההשתלה - כשאין מדובר במחיר אחיד, כפי שהיה ניסיון לטעון, אלא במחיר משתנה מניתוח לניתוח, הנתון למיקוח. הנאשם הוא שהחליט על מתן הנחה וקבע את שיעורה", נקבע. חרף זאת, שופטת בית המשפט השלום העמידה את העונש על 75 חודשי מאסר כאמור - 6 שנים ו-3 חודשים.

דיין ערער לבית המשפט המחוזי הן על הרשעתו והן על גזר דינו, אך בדיון שהתקיים בערעור קיבלו דיין והמדינה, באמצעות עו"ד לואי עאידאת מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), את המלצת שופטי בית המשפט המחוזי לפיה דיין ימשוך את ערעורו על הרשעתו, אך יופחתו 10 חודשים מעונש המאסר שהוטל עליו. הקנס בסך מיליון שקל שהוטל על דיין - נותר על כנו.

55 אלף דולר הכנסות מכל השתלה

במקביל להליכים הפליליים הוצאו לדיין שומות מס לתשלום בגין העלמת ההכנסות. דיין ערער על השומות כאשר לטענתו, החברה בבעלותו פעלה בארץ כמייצגת של מספר חברות זרות, הרשומות בקפריסין, אירלנד והפיליפינים: Future Trade, Mantis ו-Quahira, העוסקות בתיאום וארגון ניתוחים להשתלות. בנסיבות, טען, הכנסות החברה מפעילות זו נובעות מהעמלות שהיא מקבלת מהן כמייצגתן.

מנגד, טען פקיד השומה, כי החברות הזרות הוקמו על-ידי דיין משיקולי מס בלבד, הן חסרות כל פעילות אמתית ונשלטות על ידו, וכי כל ההכנסות הנובעות מפעילותן זו מגיעות לדיין ולחברה בבעלותו, ולא לידי החברות הזרות. המטופלים שטופלו על-ידי דיין נחלקו, כאמור, לשתי קבוצות: הראשונה - מטופלים שהופנו אליהם על-ידי משרד הביטחון; השנייה - מטופלים שהגיעו אליהם באופן עצמאי (מטופלים פרטיים). ביחס למטופלי משרד הביטחון, המשרד עצמו שילם לחברה עבור הניתוחים והחברה הנפיקה למשרד חשבוניות בגין מלוא סכום העסקה, אך בדיווחיה הכספיים היא דיווחה כהכנסותיה רק עמלות תווך בלבד בסכומים נמוכים, כשהיתרה דווחה כהוצאה, בטענה שהיא הועברה לחברות הזרות. ביחס למטופלים הפרטיים, החברה לא הנפיקה כל חשבונית, בטענה שמלוא הסכומים ששולמו על-ידי המערערים הועברו באופנים שונים לחברות הזרות, והחברה הסתפקה בדיווח על העמלות שלה בלבד.

השבוע דחה השופט אטדגי את כל ערעוריו של דיין לאחר שקבע, כי יש לייחס את הכנסות החברה ממטופלי משרד הביטחון לחברה ולא לחברות הזרות. עוד נקבע, כי לאחר הפחתת המס המתחייב על-ידי החברה, יש לייחס לדיין את מלוא הכנסות הדיבידנד, למרות שיעור האחזקות החלקי המדווח לרשם החברות, שכן הוכח כי הרישום של אחזקותיו במניות לא היה אמיתי ובפועל הוא היה בעל המניות היחיד.

באשר להוצאות שהוצאו בקשר להשתלות, קבע בית המשפט כי סכום ההוצאות לכל מטופל יועמד על סך השווה בשקלים ל-92,035 דולר, והן היו מורכבות מהתשלום לתורם (נקבע שיש להעמיד את התשלום הממוצע ל"תורם" על סכום בשקלים השווה ל-22,500 דולר); התשלום לבתי החולים בגין כל מטופל (ממוצע תשלום זה הועמד על סך 15,000 דולר לכל מטופל, בהסתמך על תכתובת ומסמכים שנעשו בין המערערים ובין בתי חולים ולקוחות); התשלום למנתחים (הסכום הממוצע עומד על סך 37,000 דולר); ותשלומים נלווים בגין הוצאות שהייה בחו"ל, בדיקות ועוד (תשלומים מסוגים שונים, שהועמדו על סך ממוצע של 17,535 דולר). כפועל יוצא הרווח לכל השתלה היה על כ-55,000 דולר. 

התיק נוהל על-ידי עורכי הדין קרן יזדי-סופר, ניר וילנר ועדי חן מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988