מברבור לבן לברווזון מכוער

כמו אצל שייקספיר, דנקנר חצה את הקווים בגלל אי היכולת לוותר על הכוח

נוחי דנקנר / צלם: איל יצהר
נוחי דנקנר / צלם: איל יצהר

מעשייה עממית אודות נוחי דנקנר מספרת שכשדנקנר היה מגיע לפגישות עם ראשי ממשלה, הוא היה נוהג להתייצב אליהן בשעה שנקבעה מראש, אבל להמתין במכוניתו עוד כמה דקות לפני שנכנס למשרדו של ראש הממשלה, כדי לתת לראש הממשלה לחכות קצת, ולהבהיר מי כאן הבוס האמיתי. בין אם יש יסוד של אמת בסיפור הזה, ובין אם הוא כוזב לחלוטין - יש בו כדי ללמד על המעמד שבו היה דנקנר בעבר וגם על אופיו של האיש.

כשהעיד במשפטו באפריל 2014, תירץ דנקנר את הסיבה לקריסת קונצרן אי.די.בי בראשותו בכך ש"להקה של ברבורים שחורים התיישבה עלינו" - ביטוי שמתייחס לתיאור אירוע כלכלי לא צפוי ואסוני.

אבל דנקנר עצמו היה עד לפני כמה שנים "ברבור לבן". אדם שקיבל לידיו את כל הקלפים הנכונים להצלחה בחיים. הוא גדל בהרצליה למשפחה חזקה ומקושרת, הלך לקורס טיס, ולאחר שנשר ממנו שירת כקצין בחיל המודיעין, הוא למד משפטים באוניברסיטת תל-אביב, התמחה במשרד יגאל ארנון היוקרתי, הצליח כעורך דין פרטי ואחר-כך פנה לעסקים וניצל את קשריו, כישוריו, וקסמו, כדי להשתלט על קבוצת החברות הגדולה ביותר שהייתה כאן.

דנקנר מעולם לא היה אדם בעל מחשבה עבריינית, וגם היום הוא לא כזה. כמו במחזה שייקספירי, מה שגרם לדנקנר לחצות את הקווים ולעבור על החוק, הוא חוסר היכולת שלו לוותר על העוצמה והכוח והפחד מהאפשרות לכישלון. הפחד המצמית של דנקנר מהאפשרות לאבד את השליטה על קונצרן אי.די.בי, גרם לו לפעול באופן מרמתי באותם ימים גורליים של פברואר 2012, לחבור לאיתי שטרום ולעדי שלג ולהקדיש את כל מאודו כדי לאותת לשוק ההון שיש ביכולתו לגייס סכום נכבד בהנפקה. סכום שהוא קיווה שיאפשר לו לנווט את פעילותה העסקית של אי.די.בי, בהצלחה כאשר כישלון של מהלך שכזה היה עלול להביא לאובדן השליטה בחברה.

את מה שקרה לדנקנר אי אפשר לראות כמנותק ממה שעבר על החברה הישראלית בתקופה שקדמה לימי הרצת המניות על-ידו בפברואר 2012. הצרות של דנקנר הגיעו כמעט במקביל למחאה החברתית ששטפה את הארץ בקיץ 2011 והופנתה בין היתר נגד הטייקונים שדנקנר היה הבולט שבהם. מחאה ששינתה מהקצה אל הקצה את היחס החברתי אל אנשי עסקים שמרכזים בידם כוח מופרז וחושבים שהכול מגיע להם.

אחד הביטויים ששופטים אוהבים להשתמש בו בפסקי דינם הוא ש"בית המשפט יושב בתוך עמו". ואכן, השופטים לוקחים בחשבון בהחלטותיהם את שינויי העתים, רחשי לב הציבור והתקשורת. הם עשו זאת גם במקרה של דנקנר.

במהלך הטיעונים לעונש בעניינו של נוחי דנקנר באוקטובר 2016, הקרינה ההגנה סרטון שתיאר את תרומתו הגדולה של דנקנר לתושבי הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה ולאחריה. הסרטון, שעוטר מוזיקלית בשירים מרגשים, פיאר ורומם את דנקנר, ונראה היה לפרקים שזה יותר סרטון תדמית של מתמודד בבחירות פוליטיות מאשר סרט על נאשם.

אחד מ"כוכבי" הסרטון היה הנשיא המנוח, שמעון פרס. פרס תיאר את תרומתו החברתית של דנקנר באותה תקופה. "אתם מכירים את נוחי דנקנר כבעל הון. אני מכיר אותו כעובד סוציאלי מצטיין, כחלוץ, כאדם שבא עם כל הלב כדי לתרום ולתת", אמר פרס, כשברקע מושמע שירו של אביב גפן, "יומן מסע".

המסע המורכב של נוחי דנקנר מגיע עכשיו אל שערי בית הסוהר. אחרי שעונשו הוחמר היום על ידי העליון, הסיפור של דנקנר הוא סיפור על ברבור לבן שהפך לברווזון המכוער.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988