הבכירה שעזבה את וול סטריט כדי לכתוב ספר נגד הבנקים

הבנקים המרכזיים הוליכו שולל את העולם של אחרי 2008, הלעיטו את השווקים בטריליוני דולרים, ועכשיו הם לא ממש יודעים איך לצאת מזה • את החשבון כמעט כולם ישלמו, והוא יהיה יקר מאוד • נעמי פרינס, לשעבר בכירה בוול סטריט והיום מרצה וסופרת מוערכת, מסבירה בראיון ל"גלובס" כיצד כל זה קרה ואיך זה עלול להיגמר

ג‘נט ילן  פול וולקר,אלן גרינספן ובן ברננקי / Gettyimages
ג‘נט ילן פול וולקר,אלן גרינספן ובן ברננקי / Gettyimages

נעמי פרינס (Nomi Prins) מכירה את וול סטריט היטב. היא עבדה במשרת ניהול בכירה בגולדמן זאקס, ניהלה את יחידת האנליזה הבינלאומית בבר סטרנס, ולפני כן עבדה כאנליסטית בצ'ייס מנהטן בנק ובתפקיד בכיר במחלקת האסטרטגיה בליהמן ברדרס. לאחר שעזבה את המשרות הנוצצות בוול סטריט לפני המשבר של 2008 הפכה פרינס לעיתונאית, סופרת ומרצה. במסגרת הקריירה החדשה שלה היא מבקשת לחשוף את הציבור למה שלמדה במעגלים הפנימיים של וול סטריט.

אחד מספריה הקודמים, "כספם של אחרים - איך החברות שדדו את אמריקה" ( Other People's Money: The Corporate Mugging of America ), נבחר על ידי ה"אקונומיסט", "בארונ'ס" וה-"Library Journal" לספר השנה של 2004. פרינס ייעצה למועמד לנשיאות ברני סנדרס בענייני הבנק המרכזי ומדיניות מוניטרית.

לפני כחודשיים יצא לאור ספרה החדש, "קנוניה: איך הבנקים המרכזיים הוליכו שולל את העולם" ( Collusion: How Central Bankers Rigged the World ). הספר נבחר על ידי אמזון כאחד מספרי השנה לעסקים ולמנהיגות. בספר מפרטת פרינס איך אירועי 2008 שינו מן הקצה אל הקצה את מעמדם של הבנקים המרכזיים ואת התפקיד שלקחו לעצמם, ללא כל סמכות או תקדים, כשייצרו עשרות טריליוני דולרים מן האוויר והורידו את הריביות לאפס למשך עשור.

בראיון מיוחד ל"גלובס" מסבירה פרינס כיצד חרגו הבנקאים המרכזיים מגבולות סמכויותיהם, מבקרת את ההגמוניה שלהם על כלכלות העולם, מתארת מה עשו לשווקים כמויות הכסף העצומות שהוזרמו אליהם, ומשמיעה תחזית קשה בנוגע לכיוון שאליו מוביל מצב הדברים הנוכחי.

נעמי פרינס / צילום: Lycurgo C. Querido
 נעמי פרינס / צילום: Lycurgo C. Querido

"הפד לא פעל לבד"

נעמי פרינס, למה קראת לספר קנוניה? האם את חושבת שכל הבנקים המרכזיים הגדולים אכן עשו יד אחת בהפעלת המדיניות הזו?

פרינס: "כאשר הפדרל ריזרב נחלץ להציל את הבנקים בוול סטריט היה עליו להבטיח שאין הוא נוהג לבדו, שכן אילו היה פועל לבד הצלחת התוכנית להצלת הבנקים לא הייתה מובטחת. לכן הוא היה חייב להבטיח שהבנקים המרכזיים הגדולים, של אירופה, יפן ואנגליה, יצטרפו לתוכנית. בתחילת 2010, כשהתוכנית להרחבה כמותית החלה בארה"ב, לא כל הבנקים המרכזיים האחרים הצטרפו מיד, כל אחד מהם בחר את לוח הזמנים שלו, אך בסופו של דבר כולם הרגישו שהם חייבים להציל את המערכת הפיננסית שלהם גם, ולכן הצטרפו".

אני מבין את היפנים, הם המציאו את ההרחבה הכמותית, אבל הגרמנים שתמיד היו ועדיין שמרנים מאוד כשזה מגיע להדפסת כסף בגלל הזיכרון ההיסטורי (קרי, האינפלציה ההרסנית של 1921) - איך שכנעו אותם להצטרף?

"שאלה טובה. הייתה מלחמה בתוך האיחוד האירופי. הגרמנים אכן היו נגד הפחתות הריבית וההרחבה הכמותית, גם משום שהם אומה של חוסכים, וגם משום שהבנקים שלהם עברו את המשבר במצב סביר, אבל את הבנק המרכזי האירופי ניהל צרפתי, ז'אן קלוד טרישה, ואחר כך מריו דראגי האיטלקי. באמצע 2011 הבנק האירופי אפילו העלה את הריבית, אבל אמריקה הייתה צריכה ריבית אפס, ודראגי שהחליף את טרישה בסוף 2011 האמין בכל קונספט ההרחבה, החל בקניות מסיביות של חוב ממשלתי ועד הורדת ריבית מסיבית שאפילו עברו בהיקף של זמן וכמות את אלה של הפד".

מה הם חשבו? ברור שהדפסה מסיבית כזו של כסף לא מייצרת עושר יש מאין אלא רק יכולה להרוס את השיטה המוניטרית והחברתית.

"אני לא חושבת שכשהם התחילו עם התוכנית ב-2010 הם ידעו איך זה ייגמר. לדעתי, הם התדרדרו לתוכה. הם לא חשבו שיקנו בסוף 22 טריליון דולר של חוב ממשלתי ותאגידי. הם גם באופן רשמי הצהירו שהתוכנית נועדה להצלת הכלכלה, הם מעולם לא אמרו שכל הכסף הזה מיוצר רק כדי לייצר נזילות למערכת הבנקאית. בשעה שהתוכנית גדלה, הם בחנו כל מיני אינדיקטורים ולפי זה המשיכו. הם אמרו: 'אין מספיק תעסוקה, נמשיך. אין מספיק אינפלציה, נמשיך'. הם החלו להשתמש בכל מיני נתונים שצצו כדי לנווט את התוכנית כי מעולם לא הייתה להם שום תוכנית יציאה ממנה. חלקם מאמינים שהם באמת הצילו את הכלכלה ממשהו שהיה עלול להיות יותר גרוע לפני עשר שנים, אבל הם לא מבינים שעשר שנים חלפו והם ממשיכים לעשות בדיוק את אותו הדבר ללא אסטרטגיה שתוריד אותם מהעגלה הזו. ועכשיו יש לנו שוק פיננסי שלם שמסובסד ויושב על הון שיוצר באופן מלאכותי, ואין דרך ממשית לעצור את זה".

"גילו כלי חדש"

אם תשאלי את הבנקאים המרכזיים הם קודם כול יגידו שהם הצילו את העולם מקטסטרופה גדולה. שנית, הם יגידו, אולי תגיע מהפכה טכנולוגית שתגדיל את התוצר כל כך שהבעיה תיעלם מאליה, ושלישית הם יגידו שגם אם את צודקת, אולי אנחנו יכולים להמשיך עם השיטה הזו עוד הרבה שנים, עשרים-שלושים שנה, אולי יותר, ואז מה זה באמת משנה, או מה אנחנו יודעים על עוד שלושים שנה?

"אפשר להוסיף גם טיעון רביעי: המנהלים של המוסדות האלו גומרים את הקדנציה שלהם וממשיכים לדברים אחרים. ג'נט ילן, שהייתה יו"רית הפד, סיימה בשלום את הקדנציה ופתחה בקריירה של מרצה תמורת תשלום בהיקפים של שש ספרות. והנה, בזמן הקדנציה שלה, הכול היה בסדר ולא היה משבר.

"הבעיה היא שהתוצאה של הזרמה של כל כך הרבה כסף לשווקים הפיננסיים ולנכסים פיננסיים היא בועות של נכסים, וכן עוד ועוד חוב במונחי חוב לתמ"ג, הן במדינות המתפתחות והן אצל משקי הבית בארה"ב.

"אני חושבת שהם גילו כאן כלי חדש שלא היה מוכר קודם לייצור נזילות, היכולת להדפיס כסף בלי הגבלה, והם יחזרו לטריק הזה בכל פעם שהם יצטרכו. אבל זה לא שהכלכלה קיבלה את הכסף הזה. הכסף הזה הלך לשווקים הפיננסיים ולמוסדות הפיננסיים העשירים ביותר. הם היו אלה שקיבלו את הכסף הזה, אבל הכלכלה האמיתית לא. למשל בארה"ב לא הייתה שנה של גידול של יותר מ-2% וכך גם לא באירופה או ביפן. לא היה גידול בשכר או גידול אמיתי ויסודי בתעסוקה. הם יכולים להצביע על כך שלא הייתה קטסטרופה, אבל מה שהם עשו בפועל היה לדחות את הבעיה אל העתיד".

בספרך את מדברת על כך שההרחבה הכמותית הייתה תמרוץ לבנקים. זה נכון ביחס ל"טארפ" (TARP, התוכנית הראשונה של קניית 700 מיליארד דולר של משכנתאות רעילות מהבנקים) ולהרחבה הכמותית הראשונה, אבל ההרחבה הכמותית השנייה והשלישית היו קניית אג"ח של הממשלה, לא הזרמה של כסף לבנקים.

"זה נכון, אבל הכסף של האג"ח הממשלתיות גם עובר דרך הבנקים כסוכנים ראשיים (primary dealers) והם גובים על הסיבוב הזה בערך רבע אחוז מכל הטריליונים של הכסף שהפד הדפיס והלווה לממשלה, וזאת בנוסף ל-700 מיליארד דולר של טארפ. כתוצאה מכך הריבית התקרבה לאפס, והממשלות יכלו להלוות כמעט כל סכום בקרוב לאפס ריבית, וכך הממשלות, כמו החברות והפרטיים, יכולות לדחות את ההלוואות עוד ועוד אל העתיד".

ההיסטוריה מלמדת שהתהליך של הרס המטבע יכול להיות ארוך מאוד. אצל הסינים (במאה ה-13) ואצל הרומאים (במאות 2-3) התהליך לקח מאות שנים. מה מונע מהתהליך הנוכחי להימשך גם עוד מאות שנים?

"מה שיכול למנוע מהתהליך הזה להימשך עוד שנים רבות, ונניח בצד את השאלות החברתיות הקשות, זה מצב שבו החובות, אפילו בשוליים שלהם, לא יוכלו להיות משולמים יותר או אם לא ניתן יהיה למחזרם. כל משבר אשראי מתחיל כי חייבים לא יכולים להלוות יותר כדי לשלם חובות. אם כל הכסף הזה הלך כדי להפוך את העשירים לעשירים יותר ולניפוח של בועות נכסים, אבל בכלכלה לא נוצר גידול אמיתי, מאיפה ימוחזר החוב? מאיפה תשולם הריבית? החברות פשוט לא יוכלו לשלם משכורות ולא יוכלו להשקיע בפיתוח, וחוסר היציבות הכללי יגדל".

"יכולת הכחשה גדולה"

את חושבת שהבנקאים המרכזיים ככלל וכל הקרובים לצלחת מוטרדים מההשפעות החברתיות של המדיניות שלהם, מחוסר היציבות החברתית, מהפגיעה בדמוקרטיה?

"אני לא חושבת שזה חלק ממערכת השיקולים שלהם. הם מדברים על זה לפעמים, אבל זה לא משהו שהם מקיימים ישיבות עליו. כמו שהבנקים לא מנהלים דיונים על ההשפעות של האשראי הנדיב שהם נותנים לאנשים ומה זה יעשה לאותם אנשים כאשר הם לא יוכלו להחזירו.

"גם יש להם יכולת הכחשה גדולה. הם משכנעים את עצמם שהכול בסדר, כמו שבן ברננקי, לשעבר יו"ר הפד, ממש לפני המשבר של 2008, היה מאוד נחוש ששום משבר לא עומד להתרחש, אפילו שכל הסימנים היו שם".

את אומרת בספרך שמשבר 2008 הוא תוצאה של רגולציה חלשה על המערכת הפיננסית. את לא חושבת שהוא קרה גם בגלל המדיניות המוניטרית והפחתות הריבית של אלן גרינספן (יו"ר הפד לפני ברננקי)?

"בספריי הקודמים דיברתי יותר על הפחתות הריבית וביטולי הרגולציות של גרינספן. שני אלו גרמו לערעור של יציבות המערכת הבנקאית. גרינספן היה זה שדחף לביטול חוק גלאס-סטיגל הידוע, שנחקק בשנות השלושים לאחר השפל הגדול במטרה לצמצם את פעילות הבנקים ולהפריד בין בנקים מסחריים העוסקים בהפקדות לבין בנקי השקעות. החוק בוטל בשני שלבים ב-1980 וב-1999, ואיפשר לבנקים להשתמש בהפקדות, להגדיל באופן משמעותי את כל ההלוואות וכן ליצור איגוח של ההלוואות.

"הפעם רציתי להתרכז בתפקודו של הבנק המרכזי במהלך המשבר, ולהראות איך אנשיו התעלמו מכל הסימנים וכיצד הם שתפקידם היה לפקח על הבנקים, לא עשו עבודה טובה. להיפך, כשהם ראו בעיות, הם הכריזו שאלו בעיות קטנות שייעלמו מעצמן".

איך את רואה את הדברים מכאן והלאה?

"כמו שאמרנו, אחרי 2008 הבנקים המרכזיים גילו כלי חדש שלא היה בלקסיקון קודם. הם גילו שהם יכולים בעצם להדפיס כסף בכמויות בלתי מוגבלות. הרי אין שום סיבה שהמאזן של הפד יעצור ב-4 טריליון דולר, אין שום חוק או גוף חיצוני שמונע ממנו להגדיל את המאזן הרבה יותר, ללא הגבלה. אבל אם יפרוץ משבר, הוא יהיה גדול יותר כי אנחנו ניפול ממקום גבוה הרבה יותר.

"מה שקרה אחרי 2008 זה 'זיוף' של כל כך הרבה כסף כדי לעודד את המערכת הפיננסית ולייצר כל כך הרבה חובות חדשים, וכל זה בלי לעשות שום רפורמה בבנקים ובלי הפרדה בין הפקדות ל'משחקים פיננסיים' במינוף, כך שעכשיו הסיטואציה עוד יותר מסוכנת. כאשר הסיטואציה הזו תתפוצץ, היא עלולה לגרום להרבה יותר נזק. זה חייב להיות גדול יותר כי זה מתחיל ממקום גבוה הרבה יותר".

"לקריפטו חסרה יציבות"

אנחנו מדברים על העתיד, וראיתי שדיברת בעבר בכמה מקומות וראיונות על מטבעות קריפטוגרפיים. מה לדעתך יכול להיות מיקומם של אלו במערכת מוניטרית עתידית?

"המדיניות של הפד עוררה תהיות לא רק אם המערכת המוניטרית הזו תוכל לשרוד, אלא גם אם ראוי שתשרוד. והיו לכך שני כיוונים. אחד, דיבורים על מטבעות אחרים, שהם לא דולר. למשל סין ורוסיה מדברות על לסחור לא דרך הדולר. שניים, הדיבורים של קרן המטבע הבינלאומית על מין יחידת ערך שהיא 'סל' של מטבעות הידוע בשם ס.ד.ר (Special Drawing Right SDR).

"מטבעות קריפטו גם הוצעו כפתרון לבעיות האלו, אבל הבעיה שאני רואה בקריפטו זה שכדי שזה יהיה כסף אמיתי הוא צריך להיות הרבה יותר יציב. נכון לעכשיו מי שיש לו עסק לא יכול לגבות תשלום בכסף שערכו משתנה ב-40% בחודש. זה בלתי אפשרי. כדי שהקריפטו יהיה אלטרנטיבה אמיתית הוא צריך להיות הרבה יותר יציב ובטוח". 

■ הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988