התקלה בפלאפון: מ' התקשורת בוחן גיבוי הדדי בחירום

אלפי לקוחות פלאפון סבלו במהלך הימים האחרונים מתקלה שמנעה מהם להוציא שיחות ולגלוש על גבי הרשת הסלולרית, דבר לא פשוט למי שהתרגלו לבצע כמעט כל פעולה באמצעות הנייד. חרף העובדה שהתקלה לא הייתה חמורה במיוחד בהשוואה לתקלות קודמות, היא הפכה לאירוע מכונן מבחינת משרד התקשורת.

מסתמן כי הפעם משרד התקשורת יפיק את הלקחים המתבקשים מהאירוע ויעשה מעשה, כך לפחות עולה מדברי בכירים במשרד. לדבריהם, האירוע הנוכחי הוא הזדמנות לחשוב על משהו יותר גדול ורציני בכל הקשור לשרידות רשתות הסלולר. מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, אף החליט על הקמת צוות פנימי שיגבש מסקנות בנושא, בראשות המשנה למנכ"ל מימון שמילה.

על-פי הערכות, המשרד רוצה לבחון אפשרות לגיבוי הדדי בין הרשתות הסלולריות, כלומר להביא למצב שאם רשת סלולרית נופלת, ומערכות הגיבוי שלה גם כן לא מצליחות לאושש אותה, תועבר תנועת הלקוחות לרשתות המתחרות, עד שתתוקן התקלה.

זה אמנם נשמע קל, אבל זה לא עד כדי כך פשוט. הרעיון לגבות רשת סלולרית על-ידי רשת אחרת כרוך בהשקעות גדולות, מאחר שמדובר בפרויקט הנדסי כבד. את הרעיון העלה בעבר איש העסקים אילן בן-דב, מי שהיה הבעלים של פרטנר בתקופה שבה התגלתה תקלה חמורה בפלאפון. בן-דב הבין שיש תקלות לכל חברה, טובה ככל שתהיה, ונדרש זמן להתמודד ולאושש אותה. עד השלמת התיקון, התקלה משפיעה גם על רשתות הסלולר האחרות וגורמת לנזקים קשים, כך שבעצם מדינה שלמה יכולה למצוא את עצמה במשבר חמור.

זה אמנם נשמע כמו תסריט אימה, אבל זה בדיוק מה שקרה בתקלות קודמות בסלקום ובפלאפון שהיו חמורות בהרבה מהתקלה הנוכחית. כשרשת סלולרית נופלת, היא משבשת לכולם את החיים, - לא רק ללקוחותיה שלה.

זה כאמור לא פשוט כמו שזה נשמע. כדי שרשת סלולרית תוכל לקלוט מנויים של רשת אחרת, היא צריכה יתירות ברשת בהיקף אדיר. כלומר, רשת שמיועדת למיליון איש צריכה להיות מסוגלת לקלוט מאות אלפי מנויים מרשת אחרת בזמן אמת. כלומר, כל רכיב ברשת צריך להיבנות כך שהוא יספוג עומס חריג לתקופה קצרה יחסית. זה כרוך בהשקעות כבדות, גם אם הלקוחות מהרשת הנפגעת יפוצלו לשתי רשתות.

השאלה הגדולה היא מי יממן, המדינה או החברות?

השאלה היא למי מחברות הסלולר יש כסף פנוי לפרויקט כה יקר בשעה שהן עושות תרגילים חשבונאיים כדי להישאר עם שורת רווח חיובית. התחרות הקשה והמחירים הנמוכים בענף לא משאירים אפילו זכר לעודפים שהיו לחברות בעבר.

כך או כך, ההצעה שהועלתה בעבר על-ידי בן-דב נפלה על-ידי החברות שטענו שהיא מסובכת, יקרה ולא ישימה. כל חברה עובדת עם תדרים אחרים, בעלת מבנה רשת שונה, ספקים אחרים וכו'. יש מי שיטענו שהמחיר שווה את זה, במיוחד על רקע המצב בישראל והבעיות הביטחוניות שעמן היא מתמודדת ועל רקע חומרת הנזקים בתקלות גדולות שמשבשות את התקשורת לחלוטין בכל הארץ.

אם המדינה תסייע במימון הפרויקט, ייתכן שזה יהיה ראוי לבחינה, אבל בכל מקרה זה לא פשוט, והשאלה היא עד כמה משרד התקשורת יהיה נחוש ללכת על פרויקט כזה עד הסוף. כרגע הבכירים במשרד בהחלט נשמעים נחושים לבדוק את הרעיון ברצינות.

לדברי אחד הגורמים שהיה מעורב בבדיקה שערך משרד התקשורת, הרעיון נפל די מהר. לדבריו, הרעיון הוא לאפשר למנויי חברה א' לעשות רומינג או נדידה לרשת של חברה ב', כפי שקורה שגולשים בחו"ל למשל. כאשר עושים רומינג בעולם, המשתמש אינו לקוח של החברה המארחת, והיא חייבת לעשות את הבדיקה מול החברה שהמנוי רשום אצלה, לפני שהוא מקבל גישה לרשת בחו"ל.

"הרשתות בישראל עמוסות בצורה בלתי רגילה"

במקרה של נדידה בתוך ישראל, זה אומר שברגע אחד צריכים לבצע תהליך אימות וזיהוי של מאות אלפי לקוחות שיצטרכו לעבור מרשת לרשת בשעת חירום. בנוסף, זה אומר שהרשתות יצטרכו להחזיק את בסיסי הנתונים של החברות המתחרות שלהן, וזו בעיה גדולה בפני עצמה. לדברי אותו בכיר, אין בעולם דוגמאות למקרים בהם מפעילים מגבים מפעילים אחרים באופן מלא ומאפשרים שימוש רגיל של הלקוחות ברשת המארחת למאות אלפי מנויים בבת אחת.

"היום הרשתות מעבירות בעיקר דאטה. הדיבור כבר לא דורש כמעט משאבי רשת. בישראל הרשתות עמוסות בצורה בלתי רגילה. היקפי הדאטה הנצרכים גדלים מדי שנה בעשרות אחוזים. זה אומר שכדי לספק שירות לאותם לקוחות שנודדים בתוך שניות לרשת אחרת, מעבר לקושי הטכני, המפעיל המארח נדרש שיהיו לו תדרים שמסוגלים להתמודד עם אותה כמות לקוחות. אתה מכיר מפעיל שיש לו תדרים פנויים שהוא יכול פתאום ככה סתם לנצל ולהשתמש בהם?", לדבריו. 

הוא מוסיף כי קיים סיכון שהעומס שייפול על הרשת המארחת בזמן תקלה יוביל גם לקריסתה. "מאחר שהלקוחות צורכים בעיקר דאטה, הלקוחות הנודדים יגדילו בהכרח את היקף הצריכה ברשת המארחת ובקיצור יסתמו אותה. יש דרכים להגביר את השרידות של הרשתות, והן כרוכות בחובה של המשרד לשבת עם המפעילים ולחשוב איתם ועם היצרנים במה זה כרוך. מניסיון, החברות לא משחקות בליבת הרשת ועושות כל מה שהן יכולות כדי להגן על עצמן בליבת הרשת", הוא אומר.

אי-אפשר שלא להתייחס לפיצוי שהעניקה פלאפון ללקוחות שנפגעו מהתקלה - חודש גלישה ללא הגבלה. רבים ביקרו את הפיצוי שהעניקה החברה. בעבר התרגלנו לקבל פיצוי על תקלות ברשתות הסלולריות, והדבר נהפך להרגל, ובצדק. אבל גם כאן נדרשת פרופורציה שכל כך חסרה לנו.

כמו בכל דבר, גם ברשת סלולרית עשויות לצוץ תקלות. זה בדיוק כמו המעלית שהתקלקלה ונתקעה, או מכונת הכביסה בבית שהפסיקה את עבודתה. איש לא חושב לתת פיצוי על אירועים כאלה כי תקלות קורות, ולשמחתנו בענף התקשורת בישראל הן קורות בהיקפים מאוד נמוכים. ולכן, פלאפון נהגה במידתיות והעניקה פיצוי סביר ומספק ללקוחות שנפגעו, וטוב עשתה שנהגה במידתיות. אחת ההצעות בתקשורת דיברה על חובת פיצוי בהתאם למספר השעות שמהם סבל הלקוח משיבושים והפרעות. בהנחה שלקוחות משלמים היום בערך שקל אחד ליום לחבילה סלולרית, 10 שעות של שיבושים הן אגורות בודדות בלבד. 

מחובר: גם בישראל הנייד הוא המסך העיקרי 

פרטנר פרסמה השבוע דוח על הרגלי הצפייה של הישראלים בטלוויזיה. מה שמיוחד בדוח הזה בשוואה לדוחות אחרים זה שהוא מספק נתונים על מגמות הצפייה בישראל, במיוחד מפני שבדרך-כלל מגמות הצפייה הנסקרות על-ידי התקשורת הן לרוב של חברות ייעוץ בינלאומיות שדוגמות צופים בחו"ל. 

הדוח מעלה כי הורים מעידים שילדיהם צופים בממוצע שעתיים ביום בתכני טלוויזיה, והצפייה מתחלקת בין מסך הטלוויזיה למסכים ניידים, כמו הטאבלט והסמארטפון. כשהגיל עולה, כך גם שעות הצפייה הכוללות, וכן חלקם של המסכים הניידים בצפייה. למעשה, כבר מגיל 6 הילדים עוברים אל המסך הנייד כמסך הצפייה העיקרי. סתם למקרה שמישהו בינינו היה זקוק לעוד נתון לגבי נזקי הצפייה. 

תקלת סלולר היא לא אסון לאומי

פלאפון עשתה אמנם שגיאות בטיפול התקשורתי שלה בתקלה, אבל עדיין אצל חלק מכלי התקשורת התקבל הרושם שהתקלה היא אסון לאומי, כאשר המציאות הייתה ממש רחוקה מזה. חלק מכלי התקשורת דיווחו בהתלהבות על התקלה גם כאשר היה ברור שהיא הסתיימה. הדיווחים כללו כותרות מפוצצות באותיות מודגשות, כאילו חרב עלינו עולמנו ונסתתמו כל מעייני התקשורת במדינה. רק נזכיר - לקוח שחווה תקלה, יכול בימינו בתוך רבע שעה לעבור רשת ונגמר הסיפור. כאשר צייצנים מפורסמים עם עשרות אלפי עוקבים ממשיכים לתדלק את הבעירה, הסיפור גובר על העובדות, ואחרינו המבול.