מה באמת עומד מאחורי המונח: "כמו זוג יונים"?

שנים רבות אני עוסק בחקר הזוגיות, במטרה להבין מעט יותר לעומק את מוסד הנישואים שאליו הוכנסתי ביוזמתי לפני שנות דור, בעוד מרבית החברים שלי מתייחסים לכך ביתר קלות ראש ומסרבים לחקור במופלא מהם, בעיקר נוכח החשש מן המסקנות. אני מסתכל סביב, על זוגות אחרים, ותוהה (לרוב ללא תשובה) מה מחזיק אותם ביחד ומה סוד ההצלחה שלהם. מנסה ללקט מעט תובנות לחיים תוך חיקוי אחרים.

חבר שהזוגיות שלו נראית מעוררת קנאה סיפר לי, לשאלתי, שאפילו כיום, אף שהם נשואים כבר למעלה מעשרים שנים, הוא ואשתו עדיין מקפידים לצאת לבלות פעמיים בשבוע. הוא בימי חמישי והיא בימי ראשון. זוג-זוג וזוגיותו. פעמים רבות זוגיות (ובעיקר נישואים) היא כמו להסתפר מאוד קצר. אתה לא יודע אם זה מתאים לך עד שזה מאוחר מדי, וגם אז, מרבית האנשים סביבך מבינים שאת הנעשה אין להשיב ומחמיאים על ההחלטה, ללא קשר לעמדתם האמיתית.

במהלך הטיול ביערות הגשם ובאיי הגלאפגוס פגשנו כמה אורניתולוגים (לא, זו לא חיה אקזוטית, אלה מומחים לציפורים), כך שהייתה לנו הזדמנות לחקור ולברר קצת על חיי הציפורים, בעיקר תוכים ואלבטרוסים, הידועים כחיות מונוגמיות לאורך שנים. חוקי הג'ונגל והתנהגות חייתית אינם מעוררים בהכרח מחשבות על סדר ונאמנות, אולם בחיים ללא יועצות נישואים גרושות, מרתק ללמוד מה מניע דווקא את מי שפועלים לפי אינסטינקטים חייתיים לדבוק בזוגיות יחידה וארוכת שנים.

מתברר שהאלבטרוסים והתוכים מצויים כל חייהם בזוגיות אחת ויחידה. הם לא מקננים עם מישהי אחרת, ואם בן הזוג הולך לעולמו, הם נותרים באלמנותם ואינם תרים אחר זוגיות אחרת. תחילה סברתי שהם מחזיקים מעמד בזוגיות אחת לכל החיים בעיקר בזכות העובדה שתוחלת חייהם קצרה. אולם מתברר שאלבטרוסים חיים בממוצע כ-60 שנים, והם נעשים לזוג בגיל חמש, כך שהסיבות הן אחרות.

טיילנו על אי בגלאפגוס, הרחק בלב האוקיינוס השקט, אי שאליו מגיעים האלבטרוסים לקנן, וראינו את הזוגיות המזוקקת בהתגלמותה. אמא אלבטרוסה מטילה בכל פעם רק ביצה אחת, כדי לזכות בזמן איכות עם הגוזל יקיר לה, אבא הולך לדוג לכמה ימים ושב לאי אל חיק בת זוגו הנצחית, למפגש שכולל ריקודי חיזור וצווחות שמחה הדדיות.

נקלענו למפגש מרתק כזה, שנמשך דקות ארוכות. עמדנו ליד זוג הנרגש מהמפגש, שהתעלם כליל מקיומנו; ולא יכולתי שלא להעיר ליעלי שאני אף פעם לא זוכה לכזאת קבלת פנים כשאני מגיע הביתה מהעבודה או אפילו ממסעותיי מעבר לים. יעלי הביטה בי בלי להתבלבל וירתה לעברי שאם לי היה כזה מקור, גם היא הייתה מגלה סימני עליצות מוחצנים יותר לקראת הפגישות שלנו.

מאחר שהבדיחה במקור ומאחר שאיני מתהדר בנוצות לא לי, אף שהייתה לי תחושה שאני מבין את התשובה, ביקשתי לברר אצל האורניתולוג שלנו מדוע אחרי זוגיות אחת, משזו מסתיימת, הם לעולם לא מחפשים זוגיות נוספת.

האורניתולוג הסביר לי שהביטוי "לחיות כמו זוג יונים" (וכל הקידום העצמי שעשו לעצמם זוגות היונים אל קדמת עיטורי כרטיסי הברכה) אינו מבוסס על אדני המציאות. היונים מרבות להתווכח ביניהן ולעקם זו לזו את המקורים. הוא הצביע לי על עץ ובו מספר לא מבוטל של קינים והסביר שכל הקינים הם של זוג ציפורים אחד, שהתקין הזכר לזוגתו. אם כשהיא מגיעה לקן היא מוצאת כי אינו מעוצב לרוחה, היא אינה נכנסת אליו, וההוא, שנפל על סנובית, נאלץ לבנות קן מרצה אחר, עד שיקלע לטעמה.

חמור מכך, זוגות היונים, התוכים וציפורים אחרות, אומנם שומרים על מונוגמיה פורמלית, אולם נוטים לבגידות רבות, ולא ממש מקפידים לשים את כל הביצים בסל אחד, כך שכרגיל, לא הכול נוצץ כמו שהדברים נראים מבחוץ. כנראה ציפורים מיטיבות ללמוד את לקחיהן לחיים ולא מסכימות להיכנס למערכת זוגית מחייבת פעם נוספת בחייהן.

לא יכולתי שלא להיזכר בסטטיסטיקה בעניין זה בתחום חתימת פוליסות ביטוח החיים. בעת עריכת פוליסת ביטוח נדרש רוכש הפוליסה לכתוב את שם המוטב שיזכה לתגמול במקרה של פטירתו. מתברר שנשים, באופן לא מפתיע, רושמות את הילדים כמוטבים, מתוך החשש שהציפור המתאלמנת שלה, תמצא חיש קל פרגית חדשה וכספי מותה יגיעו לידי האישה האחרת.

גברים, לעומת זאת, כותבים באורח מסורתי את בת זוגם כמוטבת בפוליסה. מעבר לכך שגברים לא נוטים לחשוב לעומק בעת קבלת החלטות, נמצא כי מבין מתי המעט שנוטים לחשוב בטרם החלטה, נחלקים הגברים לשני סוגים. הסוג האחד, שעף על עצמו, משוכנע שבמקרה שלו, אחרי שאשתו זכתה להכיר ולחיות עם גבר כמוהו, היא כבר לעולם לא תרצה לנסות משהו אחר. הסוג האחר אומר לעצמו שאם לאחר מותו גבר אחר יסכים לחיות עם אשתו, לפחות שיהיה לו ממה ליהנות.

אז באנו ללמוד על זוגיות עד ואכן למדנו מה טבעי, ראינו שלא רק הפרפר מתפרפר, הבנו שיש המגדירים ביגמיה כבן זוג אחד יותר מדי ויש מתקדמים, שמגדירים גם את המונוגמיה כבן זוג אחד יותר מדי, וכמו תמיד, יצאנו בהרגשה שכנראה, אחרי הכול, בסוף הכי טוב בבית, ולכן אספנו את הגוזלים שלנו והמשכנו הלאה במסע.